ביקורת ספרותית על מישהו לרוץ אִתו (איתו) מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 באוגוסט, 2018
ע"י האופה בתלתלים


אזהרת טריגרים: סמים, ספוילרים אני משערת

אנחנו נולדים עם עור דק. (שי בלי עור בכלל, וזה דימוי טוב) עם השנים אין לנו ברירה אלא להקשיח אותו. בכח, בכח. לעטות שכבה אחר שכבה של הגנות, של קשיחות. שכבות של התעלמות, של דחיית הסביבה. אם ניתן לכל הסביבה לגשת לא נשרוד הרבה.
יש אנשים נדירים שמצליחים להישאר בעוד דקיק בלי הגנות. לי יש שכבות על גבי שכבות על גבי שכבות. שכבת ההתעלמות מאקטואליה, למשל. אחת חזקה, משוריינת. שכבת ההתעלמות ממורכבות. יש בה חלונות קטנים אבל רובה עומדת בחוזקה. שכבת ההתעלמות מהייסורים השונים - זו אחת מסובכת. מורכבת מהמוני עלי שלכת שלעתים עפים כולם לכיוון אחד ומשאירים חלקה חשופה, פועמת, אדומה.

וישנם מצבי חירום. כשאויב מגיע מכיוון לא צפוי ומסתער חרישית, מזדחל למרכז העצבים ונוחת שם בהפתעה, מפעיל אזעקות בהמונים וגורם לקריסה רשמית של המערכת כולה.
ואז יש צורך לצאת להתאוששות. איטית, כה איטית. כואבת, מגרדת, מייסרת. לבנות את השכבות בחזרה, לתפור אותן זו לזו, לצקת מלט בחיבורים. האויב ההוא כבר לא יוכל לחזור, אנחנו מחוסנים מולו. אבל אויב לא חוזר פעמיים. הם מתחלפים, מחליפים מקומות, משתכללים. כשהבא יגיע ההגנות יפעלו מעט יותר טוב, אבל לא מספיק.

ביום חמישי נחת אצלי אויב חזק במיוחד. המצב ממילא קצת שברירי, המערכת עוברת שדרוג כללי שלא בטוח שיצלח. אולי נצטרך לחזור לגרסה הקודמת.
הוא אחד מהאכזריים שנתקלתי בהם.
מורכב מכל החלקים הקשוחים: חוסר ודאות, חרטה, הלקאה עצמית, דאגה, מסתורין אפל, רוע טהור.

גיליתי שמישהו - שחשבתי שידעתי מי הוא - היה תחת השפעת סמים. כנראה במשך כל היכרותנו, אינני יודעת.
וזה אויב חזק להפליא כי לא ידעתי. לא ידעתי, לא ידעתי. לא חשבתי, לא שיערתי, לא טרחתי. זה הורג אותי. מאכל אותי מבפנים כמו חומצה. מחריב את החומות שלי בשיטפון.

חשבתי שידעתי מה שיש לדעת עליו. חשבתי שזה הוא, שככה אנשים נראים, שפשוט יש כאלה בעולם. לא ידעתי.
אני רוצה להאשים, נורא רוצה. לצעוק למה לא סיפרתם לי שככה אנשים נראים וזה לא בסדר, זה לא תקין. לשאול למה לא דיברתם, למה לא הראיתם, למה לא נתתם לי כלים לזהות.
אבל למי כבר יש לי לצעוק.

ילדים, אל תיקחו סמים. אנשים ימחקו אתכם. אתם תהפכו לצל של עצמכם, אתם תתקדמו בצעדים סהרוריים בעולם, אתם תונמכו.
והכי גרוע? זו תהפך להיות ההגדרה שלכם. הזהות המסוממת והזהות העצמית היפהפיה שלכם יתאחדו לאחת. הורקרוקס במקום הלב שלכם, סוהרסן במקום המוח.
אנשים לא יידעו. מי שלא יהיה לו הכח והיכולת לדעת, לא יידע. כל מי שיפגוש אתכם יחשוב שאלו אתם, אתם באמת.
וזה לא נכון.

הקטע הכי מורכב הוא שאנחנו חושבים שיש בנו היכולת לדעת. הסימנים ברורים, לכאורה. ככה נוח לנו לחשוב.
חדשות אקטואליות: הם לא ברורים.
מנגנוני הדחקה ייאטמו לנו את העיניים והאוזניים, השכבות של העור שלנו יפיצו קרינה מטשטשת.
זה יכול לקרות, ואתם לא תדעו.

אנחנו קוראים ספרים על זה. אנחנו מרחמים על שי, אנחנו חושבים שזה מצב סוריאליסטי. אנחנו מהרהרים כמה זה חריג ומזעזע, מצקצקים. וכל אותו הזמן שי עומד לידנו ברחוב, בעבודה, הוא השכן שלנו מלמעלה, זה שמספר בדיחות באוטובוס.
ואתם לא תדעו.
42 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה חני.
אני דווקא שמחה לשמוע שיש מודעות, גם אם היא חופרת. צריך לאזן כמובן, אבל לפחות מדברים.
חני (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
הילדים בבית לא מפסיקים לומר לי כמה נמאס להם כבר לשמוע בבית ספר על סמים ואלכוהול. יש ללא הפסקה הרצאות, מרצים, שיחות, הצגות....
+ הורים בסיירת הורים. הן מרגישות שהנושא נטחן .אך יש בעייתיות כשילד/ נער מרגיש וכועס שלא סיפרו לו.
כי זה אומר שהתיווך היה רע.זה אומר שמי שאמור לתווך לילדים את העולם נכשל אצל הילד הספציפי הזה. את עדיין יכולה לעזור. תמיד אפשר.ותמיד יהיו כאלה עם הרס עצמי שצריך להציל אותם מעצמם.
ריגשת עם הסקירה.ספר מדהים לכל הדעות.

סקאוט (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
לגבי אלכוהול- בתור אחת שקרוב משפחתה נפטר כתוצאה מהתמכרות לאכוהול אני חושבת שזה לא משנה אם סמים היו חוקיים או לא, אדם שצורך סם או אלכוהול או כל דבר ממכר אחר ימשיך לצרוך אותו בין אם האמצעי להתמכרות יהיה חוקי או לא. כי כשמתמכרים הגוף זקוק לצורך הזה של האמצעי הממכר והוא מרגיש שהוא לא יכול בלעדיו ושום דבר כבר לא עוזר. בדרך כלל כל עניין ההתמכרות הוא דרך אחת ואין דרך חזרה ממנה. יש כאלה שמתנקים ומצליחים להיגמל אבל הם לא רבים, לדעתי, לנוכח המציאות.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אכן :)
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
ההבדל הוא שריטלין לא ממכר... (מניסיון).
אולי המורים מתמכרים... אבל הילד לא.
ונדמה לי שיש פחות חשש למוות ממנת יתר (לא מניסיון).

לגבי האם היו הסתרה וגינוי לו סמים היו חוקיים - אני חושבת שאלה קיימים גם במקרה של התמכרויות אחרות, חוקיות (אלכוהול, אוכל, סקס, שיעל הזכירה). את זה למדתי מספרים שעוסקים בנושא... כי אני לא מכירה באופן אישי אף מכור לשום דבר (*) (או שכן והוא מסתיר את זה...)

(*) טוב, אולי חוץ משוקולד.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה פרס. בהצלחה.
Command (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מכיר מקרוב.
אבל לעולם אין ייאוש
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
פואנטה, זו בעיה רצינית, אני מסכימה. תרופות הן אכן פתרון קשה - אולי לא ניתן בלעדיו, אבל קשה.
לא זה הנושא שדנתי בו בביקורת, אבל דיון מעניין בפני עצמו.

אנשים ינמיכו את מי שנמוך. סמים משפיעים באופן מסוים על ההתנהגות. האדם ישתנה בעקבות הצריכה, ולסביבה לא תמיד תהיה סבלנות לעצור ולברר מדוע.
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מסכימה עם יעל - זה עניין של הגדרה.
כדורי שינה, צ'יפ-רלקס, נוגדי דיכאון, ויאגרה וכו' = סמים. אם הדבר חוקי, היחס של החברה משתנה אוטומטית, הגינוי מינורי יותר (אם בכלל) ויש לגיטימציה להיות מסומם רשמית, או במילים שלך - אנשים לא ינמיכו אותך, גם אם הם יודעים.
במקרה של ריטלין, האבסורד מרקיע שחקים. החומר הפעיל של התרופה (מתיל פנידאט) הוא סם מעורר אשר דומה במבנה הכימי ובהשפעתו לקוקאין. כל שנה מונפקים מיליון מרשמים בישראל והמספרים נמצאים בעלייה מתמדת.
הפרעה ניורולוגית שמצריכה טיפול בתרופה הינה בסדר גודל של אחוזים בודדים אבל צריכת הסם באוכלוסיה גדולה הרבה יותר, יש עידוד גלוי מצד מערכת החינוך והסביבה לסמם את הילדים, וכולם מרוצים.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה זשל"ב.
כרגע לא ממש רוצה לראות את התכנית, מפאת חוסר זמן ורגישות...
אבל רושמת לי! וממליצה על הספר.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
לא מזמן ראיתי בערוץ כאן 11 תוכנית שנקראת 'סליחה על השאלה' והיה פרק שעוסק בסמים ובנקיים מסמים שמספרים את הסיפור שלהם על ההתמכרות, היה ממש כואב לשמוע. זה אכן נושא קשה ודוחה שאני אישית לא נמשך אליו בכלל.

https://www.youtube.com/watch?v=B0OWhS8qrUw

ממליץ לך בגדול לראות את כל הפרקים בסדרה, אבל זה הספציפי עוסק בסמים. בדיוק כשראינו את הפרק הזה, אחותי הזכירה את הספר.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
הי, הכל טוב. תודה וחיבוק חזרה. ובהצלחה במשימה לכל הגיבורים והמצביאה המהוללת!
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אני לא באמת כאן ואין לי באמת זמן לקרוא אבל לא יכולה להתעלם...
אז שולחת חיבוקים.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
חיבוק עצום :*
מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אוי בייק.
כתבת יפהפה ממש. וכואב. חיבוק ענק-ענק, ואני כותבת לך עוד בפרטי
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה מרים 3>
מרים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
גרמת לי צמרמורת. בהצלחה 3>
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
רץ, גם אני אהבתי את האופיטימיות שבספר. זה לא סותר את ההרגשה חסרת האונים מול מקרה כזה.

מסמר, לא בטוחה שאלו ייסורים שבשליטה, אבל כן...

מורגנה - תודה מתוקה. ניסחת את זה במשפט מדויק לגמרי. ואני לא מאשימה את עצמי במיוחד, סתם המצב מאוד כואב לי.

יעל - לא חושבת שהחוקיות של העניין משנה בכלל, לא על זה הדיבור... ממש לא משנה אם מותר או אסור חוקית לעשות דבר מסוים, לפעמים הוא ייעשה ולפעמים לא. גם כך.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
מצד שני - אם להיות פרקליטו של השטן - דמייני לעצמך עולם בו סמים אינם בלתי חוקיים.
מותר לקחת כמה תרופות שאתה רוצה, למחוק ת'מוח בכמה קוקטיילים שאתה רוצה. אף אחד לא צריך להסתיר את התמכרותו הזו כמו, נניח, שלא מסתירים התמכרות לאוכל, לסקס, לאלכוהול.
יש מצב שבעולם כזה העניין של "לא ידעתי" כלל לא יעלה. אולי גם הגינוי לא.
מורגנה לה פי (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
כועב.
יש כל כך הרבה מצבים שלא ידעתי מה באמת קורא למישהו, ראיתי אבל לא הבנתי באמת.
על תאשימי את עצמך בייקר.
מסמר עקרב (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
החיים גדושים בצרות, ייסורים ומכאובים שאין לנו שליטה עליהם,
אבל למרבה הצער אנשים נוטים להוסיף לזה גם כאלו שיש לנו שליטה עליהם (עד שבנקודה מסוימת כבר אין...)
רץ (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
כמה כאב יש בכתיבתך, אני אהבתי את החלק האופטימי של הספר הזה. לעתים בחיינו, יש אנשים שהם משהו לרוץ איתו, משהו עליו אנחנו יכולים לסמוך. אחד הרגעים שרגשו אותי וכאבו בכאב ענק, היה ההספד של גרוסמן על בנו שנפל בלבנון השנייה, עליו הוא אמר, הייתה לי משהו לרוץ איתו.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
זהו, שכנראה שלא. זה מטריף אותי.
נעמי (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אני גם לא יודעת ולא מכירה, חשבתי שרואים בעיניים.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה ערגה.

נעמי, אינני יודעת. אני לא בטוחה בכלל. אני חושבת שנראה לנו שאנשים תחת השפעת סמים יתנהגו חריג, וזו הבעיה - זו לאו דווקא תהיה חריגות שנשים לב אליה.
נעמי (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
נראה שכתבת מדם ליבך.
תודה על האזהרה כי גם אני לא העליתי על דעתי שלא תמיד מגלים. זה אומר שהמינון קטן? שעובר הרבה זמן מהצריכה ועד לפגישה איתך?
(לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אנחנו באמת לא יודעים...
כתבת עמוק וכואב.
ומה שאת אומרת על האויב שלא יחזור "אנחנו מחוסנים מולו.. "אומר שלמה ארצי :
"עמדתי בכל כאב ממך
אבל עדיין לא מחוסן..."

הנה, תקשיבי
https://www.youtube.com/watch?v=doOpG9eWHOo&spfreload=10
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
בכוונה דייקתי את התחום הזה. אבל תודה.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
בדיוק השבוע הייתה לי שיחה על נושא הסמים עם חברה שלי. זה באמת מכה הסמים האלה, שלא נדע. ואני מסכימה איתך. כשאת מגלה משהו על בן אדם שחשבת שהכרת זה ממוטט את כל עולמך. תחושה מוכרת. [לא בעניין סמים אלא בעניין בגידה]
מצטערת על מה שקרה ומקווה שהאדם הזה יחזור למוטב מהר עד כמה שניתן.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
אני מצטערת. אני אוהבת אותך.
(אני מצטערת.)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ