“זכרתי שזה ספר טוב - הרי נלחמתי להשיגו שוב במשך כמה שנים טובות - אבל כמו תמיד במלחמות, לפעמים אנחנו שוכחים מה הסיבה שבגינה בכלל התחלנו. אז זכרתי שהוא טוב, אבל לא זכרתי שהוא כל כך, כל כך נפלא. לא זכרתי את התחושה המתוקה, השלווה, שמתלווית למילים היפהפיות; את השפה הפשוטה מחד והעמוקה מאידך, ואת השנינות וההומור שמתלוות אליה - כן, גם צחקתי בקול רם - ובעיקר את העונג. פשוט עונג. בזכרוני הוא היה ספר של חורף”

“# "הקסם בארץ ההיא היה סמיך ועיקש כל כך, שהצטבר על האדמה כמו אבק גיר וכל הרצפות והמדפים כמו אבקת גבס דביקה" מתחיל הסיפור לספר את סיפורו. שלא תחשבו שהקסם בארץ ההיא היה פשוט כמו הקסם שאתם מכירים – שאנחנו קוראים לו לעתים "חוכמה", לעתים "פרקטיות", לעתים "אינטליגנצייה רגשית" – ולא חושבים שהוא מצטבר על הריצפה או שיש יותר מדי ממנו. בארץ ההיא נודע כי המלכה והמלך, שכבר נואשו מפרי בטן, הביאו לעולם תינוקת”

“פיתחתי תיאוריה שלמה לגבי משברי קריאה בגלל (או בזכות) הספר הזה, ואולי יום אחד אכתוב עליה, אבל זה לא מה שחשוב כרגע. מה שחשוב כרגע הוא הענין שספר מושלם התחבא לי שנים ממש מתחת לאף ומעולם לא שמתי לב אליו. זו מחשבה כל כך מחדשת ומרגשת, למרות שיש בזה משהו מובן מאליו- שבתוך כל ספר, מאחורי כל כריכה, יכול להיות הסיפור הבא שישבה אותך. (קצת דומה לבני אדם, לא?) ואם רק אפתח את העינים טוב-טוב ואסתכל מסביב, אעב”

“יש ספרים שהלכו איתי בטעות כל כך הרבה שנים, שעם הזמן הם כבר מעין סמל, רוטינה, ריטואל לא מודע. על חוד הכישור המליצה לי חברה בערך בכיתה ח' ("קצת כמו אלה המכושפת בסגנון") ואיכשהו לא מצאתי אותו בספרייה. מדי פעם הייתי מחפשת אותו שוב, מדי פעם עלה למחשבה שלי. אפילו הצטברה מעין טינה; למה אני לא מוצאת את הספר, מה הוא שווה בכלל? הוא מתיימר להיכנס לסגנון אלה המכושפת? הוא בטח מעפן. (הוא לא מעפן) בסוף ע”

“זכרתי שזה ספר טוב - הרי נלחמתי להשיגו שוב במשך כמה שנים טובות - אבל כמו תמיד במלחמות, לפעמים אנחנו שוכחים מה הסיבה שבגינה בכלל התחלנו. אז זכרתי שהוא טוב, אבל לא זכרתי שהוא כל כך, כל כך נפלא. לא זכרתי את התחושה המתוקה, השלווה, שמתלווית למילים היפהפיות; את השפה הפשוטה מחד והעמוקה מאידך, ואת השנינות וההומור שמתלוות אליה - כן, גם צחקתי בקול רם - ובעיקר את העונג. פשוט עונג. בזכרוני הוא היה ספר של חורף”

“# "הקסם בארץ ההיא היה סמיך ועיקש כל כך, שהצטבר על האדמה כמו אבק גיר וכל הרצפות והמדפים כמו אבקת גבס דביקה" מתחיל הסיפור לספר את סיפורו. שלא תחשבו שהקסם בארץ ההיא היה פשוט כמו הקסם שאתם מכירים – שאנחנו קוראים לו לעתים "חוכמה", לעתים "פרקטיות", לעתים "אינטליגנצייה רגשית" – ולא חושבים שהוא מצטבר על הריצפה או שיש יותר מדי ממנו. בארץ ההיא נודע כי המלכה והמלך, שכבר נואשו מפרי בטן, הביאו לעולם תינוקת”

“פיתחתי תיאוריה שלמה לגבי משברי קריאה בגלל (או בזכות) הספר הזה, ואולי יום אחד אכתוב עליה, אבל זה לא מה שחשוב כרגע. מה שחשוב כרגע הוא הענין שספר מושלם התחבא לי שנים ממש מתחת לאף ומעולם לא שמתי לב אליו. זו מחשבה כל כך מחדשת ומרגשת, למרות שיש בזה משהו מובן מאליו- שבתוך כל ספר, מאחורי כל כריכה, יכול להיות הסיפור הבא שישבה אותך. (קצת דומה לבני אדם, לא?) ואם רק אפתח את העינים טוב-טוב ואסתכל מסביב, אעב”

“יש ספרים שהלכו איתי בטעות כל כך הרבה שנים, שעם הזמן הם כבר מעין סמל, רוטינה, ריטואל לא מודע. על חוד הכישור המליצה לי חברה בערך בכיתה ח' ("קצת כמו אלה המכושפת בסגנון") ואיכשהו לא מצאתי אותו בספרייה. מדי פעם הייתי מחפשת אותו שוב, מדי פעם עלה למחשבה שלי. אפילו הצטברה מעין טינה; למה אני לא מוצאת את הספר, מה הוא שווה בכלל? הוא מתיימר להיכנס לסגנון אלה המכושפת? הוא בטח מעפן. (הוא לא מעפן) בסוף ע”