ביקורת ספרותית על תפילת ים מאת חאלד חוסייני
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 25 ביוני, 2019
ע"י סקאוט


"אני מתבונן בצדודיתך בזוהר הירח
לקראת מילואו, בני שלי, ריסיך הם
תווים מקושטים, עפעפיך סגורים
בשינה של תמימים וישרי לב.
ואני אומר לך, "אחוז בידי.
כל רע לא יאונה לנו."

החיים אינם מיטיבים עם האדם, לרוב.
ביכולתם לנוע על מי מנוחות עד אשר יבוא הרגע שיחריב ויטלטל את עולמך, שיגרום לך לשינוי בלתי הפיך שמאותם הרגעים יאלצך להתמודד, להשלים עם הבלתי ניתן להשלמה.
הסיפור שמגולל חלאד חוסייני הוא מן הסוג הזה. סיפור מכמיר לב שמנסה להתחקות אחר סיפור אמיתי שהתרחש- גילוי גופתו של פעוט בן 3 לפני מספר שנים, פליט סורי שלא צלח את כברת הדרך הקשה אל מדינה אחרת.
חוסייני מדמה לקורא כיצד נראו חייו של ילד לפני מותו, כיצד השתקפו חייו של האב לפני שנגזר עליו הנורא מכול- אובדן ילד.
מי שמע על דבר כזה שאב קובר את בנו יחידו? בעולם מתוקן ואוטופי הדברים אינם מתנהלים כך. מאידך, בעולם שכזה לא אמורה להיות אלימות ופגיעה באחר ללא רחם. אונס של ילדה בת 7 לא היה אמור להתקבל בכלל על הדעת במוחו של אף אדם. גבר לא היה אמור להשליך את אישתו מהחלון עקב ריב מכוער.

המוות אין לו חלק מפורש כאן. הוא אינו מונכח קבל עם ועדה ועם זאת, הוא מהדהד בכל שורה, בכל איור. הרי חלק עיקרי במסעות שכאלה הוא הקושי הכרוך באי ידיעת העתיד. אתה יודע לאן מועדות פניך אך אין בך שמץ אם בכלל תגיע לשם.
חוסייני, בצוותא עם המאייר מנסים להמחיש בפנינו את שבריריות האדם. כאשר הגורל מנתקו בעל כורחו מחייו הקודמים. שני "גיבורים" ישנם לסיפור הקטן הזה: האב, שאוחז בבנו, עוטף אותו בזרועותיו המגוננות בתקווה שלא יאונה לו כל רע. זרועות שאינן מודעות לעתיד לקרות, לנורא מכול, למכשול שיחצוץ בין האב לבין הבן לעולמים. מכשול של כאב, זעזוע והשמדה. השמדה של כל מה שהיה ויכל להיות לו הדברים היו מתרחשים אחרת.
במיעוט מילים ואיורים מרובים המתפרשים על גבי עמודים שלמים אנו עדים לזיכרונות האב שחולק עם בנו בעת שהם ממתינים לסירה שתיקח אותם אל יעד לא נודע. התחלה חדשה שישנה סבירות גבוהה שתהיה סופם הוודאי. חידלון מוחלט.
האב נזכר בשדות הפורחים שהיה מטייל בהם בנו, בנוכחות האם בטיולים הללו, בשווקים הריחניים והומי האדם שהיו מנת חלקם לפני תחילתו של הקץ: פצצות, מלחמה, מוות, עצבות רבה ונטישה, נטישה מאולצת של החיים המוכרים, הותרתם מאחור.
היכן שהמילים מסתיימות, האיורים מחפים ביופיים ונוראיותם ומשלימים את התמונה הנרקמת, הנצרבת במוחם של הקוראים. דמיונם מרקיע שחקים וטווה לעצמו את ההשלמות החסרות וההשלמות הללו מבעיתות, אמיתות חיים חסרות תקנה. הוודאיות משתקת.
איורים המתחילים בחיות ססגוניות וצבעוניות גדולה הממחישים לקורא את יופיים של החיים הקטנים, הפשוטים, את חומה של השמש ואיכות טעמו של תפוח בשל, ואט אט מתחלפים, ככל שהסיפור ממשיך עד סיומם בקול ענות חלושה, בחרחור גסיסה, השתנקות, כניעה מפני הלא נודע והנודע כאחד. איורים שמכנם המשותף הוא צבעים שחורים, קודרים, המשרים אווירה מאמללת ודכאונית.

מאות אנשים מגורשים מביתם ובעל כורחם נאלצים לנדוד כנדוד קין ממדינה למדינה, מיבשת ליבשת, לא רצויים, לא אהובים, להתמודד עם תלאות שבדרך, כשהחותם הבלתי מעורער צרוב בעורם והלב יוצא. לא, לא יוצא, מתפרץ מתוך החזה לנוכח הזוועות שאנשים עוברים בגיל כה צעיר. ילדים. תינוקות נקרעים מעל חייהם המוכרים. מחיקה החם של האם והבית המחבק והאוהב לטובת חיים שחטא יהיה לכנותם חיים.


20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ראובן- העניין הוא שזה לא קשור לפליטים עצמם בלבד. תראה מה מתרחש במשך עשורים ובמיוחד בשנים האחרונות בארה"ב. רוב המפגעים שלוקחים נשק לידם ויורים בחפים מפשע הם אמריקאים ממוצא לבן ולא מוסלמים מהגרים דווקא. מה דעתך על כך? ברור שההתנגדות לפליטים יש בה מן האמת אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה מתחילה מבפנוכו, לא בהכרח מן החוץ.


ראובן (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אם זה המקרה לגבי האב והבת את יותר מעודכנת ממני בכל מקרה להביא פעוטה לסביבה מסוכנת כזו זה לגמרי לא אחראי.
המערב אינו יכול לפתור את הבעיות והסכסוכים בכל מקום.
וטרור או לוחמת גרילה קשה מאד להביס,זה נכון.
ארה"ב למדה את זה בדרך הקשה בוייטנאם.
אירופה גם לומדת את זה.לא פלא שבגרמניה הימין מתחזק ונמאס להם.עוד מדינות אירופיות סגרו את שעריהן בפני שטף הפליטים.המציאות היא-נכיר בזה-שלאירופי/אמריקאי הממוצע לא באמת מה קורה באזורי סכסוך.מצקצקים ועוברים הלאה.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אני מסכימה שזה לא הפתרון, והצעתך לגבי שיפור חייהם של הפליטים והמהגרים הוא הפתרון, הבעיה שכשמדובר במלחמה וטרור כמו שמתרחש בסוריה זו בעיה בפני עצמה. עם אנשי טרור קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתמודד.

לגבי האב והילדה- ממה שהבנתי מהחדשות, האב הותיר אותה בצידו השני של הנהר וכשהוא קפץ על מנת לעבור לצד השני לקחת את אישתו, הילדה קפצה אחריו, הוא אחז בה והם נסחפו עד שטבעו למוות.
ראובן (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
סקאוט-אין לזה מענה אחד ונכון כאמור מבין לגמרי את רצונם של אנשים לצאת ממצבים קשים מאד.
לתת חיים טובים ותקווה לילדיהם.
מה שקורה בסוריה זה נורא,ולא רק שם.
ההיסטוריה רצופה מלחמות והרג.
אבל מה הפתרון?להכניס עשרות או מאות מליונים לארצות הברית ואירופה?
להפוך את המערב לעיר מקלט?
או לשפר את המצב בארצות המסוכסכות?זה מה שישראל הציעה בזמנו כחלק מבעיית ההתמודדות עם ההסתננות מאפריקה-ללמד מי שמוכן חקלאות ומקצועות אחרים ולהקנות להם כלים לשפר את חייהם במדינות מהן באו.
ברור שהתמונה של האב והבת שטבעו קשה.אבל אפשר גם לשאול-איזה אב מנסה לחצות את הנהר הגועש עם פעוטה?מי אמור לקחת אחריות?
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
הספר נכתב כדי להדהד בתוך ראשיהם של האנשים, לצרוב בתוכם את הזוועה והקשיים.
באופן אירוני, בדיוק בעת פרסום הביקורת פורסמה התמונה המזעזעת ומכמירת הלב של האב ובתו המחובקים במותם. תמונה שזעזעה אותי לגמרי.
רק חבל שאף אחד לא לוקח אחריות. וגם אם כן- זה לא מספיק. עובדה: 4 שנים עברו מאז מותו של הפעוט המסכן וההיסטוריה [הקצרה, יש לומר] חזרה על עצמה.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ראובן- מסכימה. ומה יהיה על אותם מהגרים שקיפחו חייהם למען עתיד טוב יותר? והפליטים הסורים ושאר המוסלמים שסובלים בארצות מוצאם?
שאלת השאלות, לא?
ראובן (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מבין לגמרי סקאוט-ההתייחסות היתה נטו לכתבה מה שהעולם צריך להתחיל להפנים זה שאת בעיית ההסתננות/הגירה למערב אפשר לפתור חלקית בשיפור החיים בארצות מוצאם של המסתננים מה שיוריד את המוטיבציה להסתנן תוך לקיחת סיכונים אדירים.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ראובן- יש צדק בדברייך ועם זאת, אני שבה ומדגישה שהספר עוסק בפליטי מלחמה ולא מסתננים או מהגרים.

בלי קשר, אני מסכימה איתך בקשר לסיכון עם תינוקות וילדים קטנים. למבוגרים לצלוח דרך כזאת זה קשה עד בלתי אפשרי אז לילדים ופעוטות אחת כמה וכמה.
ראובן (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
בנוגע לכתבה ב-ynet לא יכול שלא להתייחס האנשים בהם מדובר הם מסתננים ולא מהגרים.
אני מבין לגמרי שהם מחפשים חיים טובים יותר.
הגירה היא הליך מוסדר ואפשרי.ארצות הברית בנוייה ממהגרים.
חציית נהר גועש ומסע מסוכן עם פעוטות היא לקיחת סיכון אמיתית ולמען האמת גם טמטום.וגם אם תגיע לגבול-סכנת מעצר או 'אחורה פנה'.
11 לספטמבר שינה בתודעה האמריקאית.
גם קנדה שהיתה ידועה בסובלנותה למהגרים איבדה סבלנות וסובלנות.במילים פשוטות,נמאס להם.
ואי אפשר לקבוע מדיניות עולמית בגלל כמה תמונות קשות כשאירופה מוצפת מוסלמים שכבר הוכיחו בפיגועים כמה קיצוניים הם יכולים להיות.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מושמוש- אנשים מתים, המדינה שלהם בוערת, איך לא יעזבו? חוסייני פשוט מבקש להאיר בפני הקוראים את אמיתות החיים הקשות של אדם כפליט, פליט מלחמה בפרט.
מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
לסקאוט תודה, עדיין לא קראתי את הקישור שהפנית. אקרא בקרוב.
מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
באמת אין לי עניין להתחיל לשכנע פה, שהספרים הנדונים של אורוול לא נחשבו לספרים טובים - במערב כמובן. אפשר לראות ב'אנציקלופדיה לספרות חדשה' של אברהם שאנן, שרק מסכם את המוסכם וידוע. אין חדש בזה, זאת העמדה המקובלת מלפני הרבה שנים. ייתכן שדברים השתנו ופתאום ספר לא טוב במיוחד מבחינה ספרותית, מתגלה בעיניים חדשות כספר טוב, אבל בדרך כלל זה הפוך.
לקפקא יש תפיסת עולם ובטח שלא אג'נדה. מצטער על ההגנה על קפקא,פשוט אני אוהב אותו
על התמונה שמייצר חאלד חוסייני הסכמנו לא להסכים. הוא מנצל את הכוונות הטובות של הרבה אנשים כלפי המהגרים ופליטים. ברור שאכפת לנו, עם זאת תעמולה שבסך הכול אופיינית לתרבות הזו, זה לא ספרות.
זו תרבות
שפיתחה יכולת פנומנלית של כמעט איחוד בין לא אמת לאמת, שזה רע מאוד להם, ואחד הגורמים למצב שהם נמצאים בו, שגם מתבטא בהגירה.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
בת-יה- צודקת. משום מה פספסתי שמדובר במהגרי עבודה. הספר עוסק במהגרי מלחמה, ללא ספק.
בת-יה (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
סקאוט, בהקשר לכתבה ולסרט: עם כל העצב שבדבר צריך להפריד בין מהגרי עבודה ומהגרי מלחמה.
וכל מי שמחבר בין השניים - חוטא לעיקר.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ומושמוש- מסכימה עם בת-יה. קפקא מאוד ביקורתי ויש בכל הספרים שלו אג'נדה ברורה לעין שעשויה נפלא. קראתי את מרבית ספריו ולמרות שכתיבתו רזה ונטולת מטאפורות וציוריות, האמירה הנוקבת בספריו היא חד משמעית ונוקבת.

גם חוות החיות זהו ספר נפלא שמטרתו לבקר את השלטון. אתה יכול לא להסכים עם הספרים האלה אבל לומר שהם לא טובים או לא ברורים זה קצת לא הגיוני. הם נכתבו בצורה מאוד ברורה שקשה מאוד להצמיד להם פרשנות שונה.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ראסטה- תודה רבה.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ומושמוש- דווקא נראה לי שהוא לא מסתיר עובדות חיים אם כי להפך, מעניק להן במה מרכזית באמצעות כתיבת ספר העוסק באחת מעובדות אלה.

סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מושמוש- הינה סיפור שקרה בימים האחרונים, שמחזק את חשיבותו של הספר:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5536691,00.html

אני פשוט בשוק. אין לי מילים.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ראובן- כדאי.
בת-יה (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מושמוש, אולי זו הזיקנה שלי -:) אבל אני לא זוכרת שקראתי אי פעם - וקראתי המון - חוות דעת שלילית, ואפילו בינונית,
על הספרים שציינת. הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא שספרים אלה נחשבו שלילים ע"י השלטון שהם יצאו כנגדו. אבל זה לא נחשב מבחינתי.
אולי אנחנו לא רואים את המושג "אג'נדה" באופן שווה. מבחינתי כל מי שכותב במגמה של "להיכנס" במישהו או משהו אחר זו אג'נדה. וקפקא הוא אחד המצויינים בסוג זה של כתיבה.
Rasta (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
לא דיברתי על הסקירה של סקאוט... אלא על מה שכתבת על חוות החיות ו1984. קופסא? ממש לא, נדמה יותר שאתה עושה דווקא ופוסל כל ספר שהוא יצירת מופת כדי להרגיש טיפה מיוחד, אני טועה?
מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
הסקירה מאוד יפה וכתבתי את זה. מה שבעיניך עושה דווקא, כבר ידוע שמותר ( בינתיים) להגיד דעה, ואם הדעה שלי לא מתאימה לקופסא, מתנצל. שהכול מלנכוליה - כך אתה מרגיש, גם אני חייב? ההיאחזות של כותבים כמו מחבר הספר במסכנות אינסופית ודבר לא עוד, רק מתגברת את המסכנות במציאות האמיתית. כי אין להם התחלת הכרה במצבם, ורק המערב יכול להציל אותם, הם לא. אי אפשר להסביר ליליד התרבות של מחבר הספר את זה. חשבתי שבתרבות אחרת יכולים.
Rasta (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מה יהיה עם התגובות האלו מושמוש... אתה עושה דווקא נכון?
תודה על הסקירה היפה, המציאות אכן מלנכולית. תודה סקאוט.
מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
להערה על 'חוות החיות': דווקא דוגמא לענייננו, חוות החיות לא נחשב לספר טוב, ואפשר להצביע על האג'נדה של הסופר שמאוד רצה להנכיח אותה, כגורם לזה. האמן שבו התכופף לכבוד המגבלה של האג'נדה.
הרי כתיבה ספרותית לוקחת מהמרחב הנפשי שכלי חווייתי של הכותב, כאילו דורסת את המקום המגביל של האג'נדה. הספר 1984 גם כן לא נחשב לספר טוב, אבל יש שם קטע מצורף ארוך ונפלא לדעתי, על שיבוש השפה שנכפה ע"י השלטון. על קפקא: לא הבנתי בכלל את הטענה, כאילו קפקא כותב 'אג'נדה', כביכול. בעניין הפליטים, לסקאוט: מסכים אתך שסבל זה סבל זה סבל, אבל גם צריך לקחת עוד היבטים אנושיים בנושאים שקורים לנו.
עובדות החיים זה בדיוק מה שמחבר הספר הזה, וגם ב'רודף העפיפונים' מסתיר מהקורא.
ראובן (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
נהניתי מאד מ"רודף העפיפונים" קצת פחות מ"אלף שמשות זוהרות".
נשמע שבכל זאת כדאי לנסות.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ופאלפ- שם הקוד של הספר הזה, בעצם, הוא מלנכוליה. מלנכוליה אחת גדולה של החיים עצמם. הספר מאמת אותנו עם עובדות החיים הקשות שיכלו מאוד לא להתקיים אם מישהו היה לוקח אחריות על חייהם של הפליטים הללו [לדעתי, השם פליטים יותר מתאים ממהגרים כי פליט נפלט ממדינתו, בכל כורחו, וזה תיאור המצב המתאים לאנשים עליהם מדבר הסופר]
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
פאלפ- תודה רבה. לחלוטין.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
בת-יה- תודה רבה. יש מידת אמת בדברייך אך כך או כך, לדעתי, הוקנספט הזה ייחודי מאוד. גם הרומן הגרפי נכלל בו. יצא לי לקרוא רומן גרפי מעולה ומרגש שמעביר את המסר מצוין לא פחות מספר כתוב [ואולי אף יותר]

אם כבר כתיבה רזה שרוצה להנכיח לדור האינסטוש אמיתות חיים קשות: הסטורי של אווה הוא המובהק ביניהם שלגבי ניחצותו דעתי חלוקה.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מושמוש- תודה על הבהרת דברייך. לפי הבנתי, חוסייני הקים עמותה שקשורה לגורלם של המהגרים, כך שאני עדיין חושבת שיש כאן כנות ואותנטיות. זה שבספר אחר שלו הוא השתמש באמצעי אחר לא מעיד דבר על צורת כתיבתו של הספר הזה.
Pulp_Fiction (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
סקירה יפה ומרגשת. עם נגיעות מלנכוליות. לפעמים אלו הן פני המציאות.
תודה.
בת-יה (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ספר כתוב טוב, גם אם יש לו מטרה, זה עניין של כתיבה ושל סופר.
היום הסופרים מעדיפים לכתוב קצר, מהר, וגם איורים לא יזיקו לדור שמשתמש באימוז'ים במקום לכתוב. וכשהכתיבה היא כזאת הספר לא יוצא כל כך טוב.
לא חסרו בעבר "ספרי מטרה" מצויינים. לדוגמא: "הג'ונגל" שכתב אפטון סינקלר. ספריו של פרנץ קפקא, "חוות החיות" של אורוול ועוד.
מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
נכנסתי לראיון בוויינט על הספר. שם כותבים:'קשה לקרוא לזה ספרות', והמחבר אומר שהתכוון לעודד תמיכה במהגרים הסובלים. שזה בערך מה שאמרנו. מחבר הספר כתב גם את רודף העפיפונים, ושם יש חוסר כנות והצגת תמונה חד ממדית שתופסת קהל. אז הוא לא חייב לעודד את עצמו לכנות ואותינטיות, אם יש לו כישורים לכתוב כאילו כן.. אני מבחינתי שם את התרבות ההיסטוריה והסוציולוגיה של המקומות שמהם מהגרים, מול הסיפור החד ממדי, כדי להבין מה שהמחבר לא רוצה שאני אבין. את צודקת שגורלו של האדם או של הילד שנספה, ממשיך לכאוב.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אני מניחה שיש הרבה אמת בדברייך. הוא מנסה להתאים עצמו למסגרת מסוימת. מצד שני, זה יכול להיות הכי אותנטי בעולם כשזה מגיע מן הלב.
מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
חושב שכול טקסט עם מטרה מראש לא ייצא ספרות טובה. יכול להיות אם הייתה לסופר מטרה אבל המדיום השתלט עליו והוא שכח ממנה. זה כבר חורג, כי הוא לא כתב כמו שהתכוון.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מושמוש- אז אולי הדוגמא של היומן שלה ספציפית לא היה מוצלח אבל מה עם הרומן הגרפי שיצרו בהשראתה? האם מוצר כזה נחוץ?

ספרות שואה שהיא תיעודית שנכתבה בראש וראשונה להעברת מסר, האם היא ספרות פגומה?

מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
של אנה פרנק מאוד נוגע ללב , היא לא כתבה יומן בכוונה להעביר מסר, היא הייתה חופשייה מ'מסר' וזה אולי החופש היחיד שהיה לה. אין מטרה להגיד שהנאצים נוראים והם באמת נוראים (בלשון המעטה) וזה באמת נעשה המסר של היומן שלה, אבל לא מתוכנן. אם מתכננים מסרים הספרות נפגעת. תכנון להעביר מסר זה פמפלט (תעמולה). יש ספרים עיוניים. גם בספר מדעי אם מתחילים עם מסר, המדע נפגע.וכן, אני מבין למה התכוונת, אבל הספרות גם חשובה. כאילו, צודקת, זה מותרות בעולם כזה..
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
ומושמוש- השאלה שלך מעניינת: אם כך, מה בדבר יומנה של אנה פרנק או ספרים שהם תיעודים היסטוריים? האם הערך הספרותי שלהם עולה על הערך המוסף והאנושי? האם גם יומנה של אנה פרנק מאכזב?

ישנם ספרים שלא ניתן לסווג אותם באיכות ספרותית כי הם פשוט לא נכתבו לשם כך. ספרו של חוסייני הוא אחד מהם.

לגבי ביבר הזכוכית- תודה על התזכורת. אקרא את התגובה.
סקאוט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, מושמוש. אתה צודק בדברייך אבל בעצם, רוב הספרים בעולם הזה מנסים להעביר מסר כלשהו, לא?

אולי כאן המסר ישיר מדי אבל הוא בכל זאת, לטעמי, עשה את העבודה.
ערך ספרותי באמת אין לספר אבל ערך אנושי וערך מוסף בהחלט יש ואולי זה חשוב יותר מערך ספרותי, למען עולם טוב יותר.
מושמוש (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אני מבין אותך. ביקורת אכפתית ונוגעת. אבל .. צריך גם ערך ספרותי ואמנותי לספר, הוא די חלש. עדיף לסופר להשתחרר מהמטרה שלו בספר - להביא את הסבל של המהגרים כדי להשפיע על הקהל, זאת לא מטרה טובה לשני הדברים שהזכרתי. משהו אחר: כתבתי לך עוד דברים ב'ביבר הזכוכית'.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ