ביקורת ספרותית על הצבעוני השחור (2012) מאת אלכסנדר דיומא (האב)
ספר טוב

---

אדם רוצח אדם אחר בשל לאומיותו. לדעתו, על כל בני לאום זה חל גזר דין מיתה ולכן הוא פותח בירי מאסיבי בבית תפילה וקוטל יהודים רבים.
אדם רוצח אישיות פוליטית בכירה מכיוון שאישיות זו מחזיקה בדעות המנוגדות לדעותיו שלו ולכן זו עילה לרצח.
אדם גונב מאדם אחר כי בעיניו הוא עושה עימו משפט צדק פרטי ולכן הוא מחליט בינו לבין עצמו שלא מגיעה לאדם זה הזכות להחזיק ברכוש.
אדם מחליט לנקום באדם אחר בשל צרות עין. פשוט בשל צרות עין ומהחשש הגדול שאדם זה יזכה בתואר המחזיק בצבעוני היפה ביותר ויזכה עקב כך בסכום כסף נאה למדי.
המכנה המשותף לאירועים הללו שציינתי הינו הך: נסיונו של אדם אחד לקחת לידיו את החוק. כל בני האדם שציינתי לעיל גילמו תפקיד של אלוהים ופעלו כפי שהם ראו לנכון, בלהט הרגע ובאכזריות מעוררת בחילה.

המאה ה-16.
קורנליוס הצעיר מחליט לטפח צבעוני לתפארת. החלטתו מתבשלת בדיוק בזמן שהולנד כולה נוהרת אחר צבעונים מכל המינים והסוגים. קורנליוס מטפח בין היתר פרחים אחרים אך הצמח החביב עליו הוא צבעוני בצבע שחור. צבעוני יפה למראה שהוא המועדף עליו ביותר אבל גם הגורם לתלאותיו הרבות [וברכותיו, בסופו של דבר]
נסיבות הצרה נעוצות בשכנו של קורנליוס אשר עוקב באדיקות אחר הפרח שמטפח באהבה ודאגה רבה הצעיר ורגש הקנאה תוסס בלבו. רגש כה עמוק עד שמתהווה החלטה בנפשו של השכן: להלשין על קורנליוס לרשויות בגין פשע שלא ביצע. דבר הגורם לקורנליוס להיאסר בבית הסוהר.

הצרה הצרורה שנחתה על ראשו של קורנליוס מפנה מקומה למזל מאיר פנים בדמות בת הסוהר, רוזה. השניים מתרועעים זו עם זה בין כותלי הכלא כאשר רק הסורגים ועינו הפקוחה של האב מפרידים ביניהם. סביבה שאינה אידיאלית לפריחתה של אהבה יוקדת? האומנם? טעות בידכם. גם בסביבה עוינת שכזאת כנפי האהבה פורחות להן וממתיקות את עונשו של קורנליוס.

זהו ספר נפלא שאומנם קראתי אותו לפני שנים אחדות אך נזכרתי בו שנית בעקבות שיחה שנהלתי עם חבר סימניה, שיחה שנסבה על אינטרסים ואינטרסנטיות. עד כמה אנשים בימינו אינטרסנטים. האומנם הדבר אכן רלוונטי לימינו אנו? בוודאי. אבל מסתבר שלא רק לימינו. לצערי, תמיד היו, ישנם ויהיו אנשים שחפצים ברעתו של האחר, אשר שמחים לאיד כאשר הם צופים במפלתו. יותר מכך, הם משולים בעיניי לנץ שפורש כנפיו וממתין בדריכות ובציפייה לשגיאה אחת ויחידה של קורבנם, טעות אשר תגרום להם לזנק אליו ולנעוץ בו את טפריהם.
ומכך אנו למדים שאומנם המעשה שנעשה כלפי קורנליוס הכניס אותו לצרות אך למעשה תקף כאן המשפט: בא לקלל ויצא מברך. מעז יצא מתוק. קורנליוס, בטווח הארוך, הרוויח ממפלתו הזמנית, למרות כל הקשיים שהיו מנת חלקו בהמשך הדרך.
ואולם, החיים אינם סיפור אגדה נחמד ולמרות התלהבותי מן הספר יש בי הסתייגות לא מעטה. הרגשתי שהוא מתקתק מדי. החיים אינם מתנהלים כתוכנית כבקשתך והסוף הוא לא תמיד טוב. אילו היה הדבר קורה במציאות סופו של קורנליוס היה אחר לחלוטין. אחריתו הייתה שהנץ הרעבתן היה מחסלו תוך שניות ספורות מהסיבה הפשוטה כי זו תמצית החיים- סבל, מורא, יגון, חוסר צדק. כשאדם מתביית על אדם אחר הוא מחסל אותו ללא תחושת נקיפות מצפון. לא לחינם טוענים פעם אחר פעם שהחיה האכזרית ביותר היא האדם, או במילים אחרות: אדם לאדם זאב.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על הצבעוני השחור (2012)