יש משהו מעליב בלראות ספר שאת מאוד אוהבת יושב לו בצפיפות ארגז הספרים בשקל, בכניסה לחנויות הספרים החביבות עלייך, לא? כלומר, מצד אחד מעליב - כי לכאורה לו הוא היה מוערך מספיק הוא היה זוכה להרבה יותר קוראים ופופולריות שלא היו מניחים לו להעמיד פני פשוט עם - ומצד שני, גם קצת משמח, כי כך אפשר לאסוף את כל העותקים שמוצאים בלי מצפון ולחלק אותם לכל אנשי הגזע שידע בלי להסס.

הספר הזה נוטה לבלות לא מעט בארגזי

לטעמי קריאת ספר משולה לצלילה.
אתה שכוב במיטתך נינוח ושלוו בעודך אוחז בספר ועיניך סוקרות אותו, מחפשות אחר הפרק הראשון...הינה, מצאת. כעת מתחילה חווית הקריאה...

סלפאש.
אתה בתוך המים הקרירים.
הכניסה אליהם מפתיעה אותך, מכיוון שהיא בלתי צפויה לחלוטין, היא פתאומית מדי.
אתה מרגיש כי האוויר חסר בריאותיך ומחפש אחר מקום מפלט, לבסוף אתה מוצא אותו ועולה אל פני השטח, נושם מלוא אוויר רענן ונותן לריאות ל

לקחתי את הסיכון וקראתי את התרגום החדש (טוב נו ,מ1995 )כצפוי התאכזבתי קלות כי קסם מסויים אבד,למרבה המזל לא חשו המתרגמות המקוריות שום צורך לעברת שמות ומקומות אם כי המתרגמת החדשה חשה צורך ל"קדם" את הסיפור ולהחליף את גרטה גארבו באינגריד ברגמן ואת ג'יין מנספילד בג'וליה רוברטס מתוך הנחה שקוראת שנות ה90 לא תבין בדרך אחרת.אני קראתי את הספר לראשונה בשנות ה80 המוקדמות ולא היה לי שמץ של מושג מי הם פט בון, ג'