“אני מתעוררת בגרון יבש ובראש פועם. מנסה להתיישב ומיד נשכבת חזרה. אמא מציצה לתוך החדר, שבע ורבע, אני עדיין במיטה; היא מצמידה כף יד למצח שלי, "אני חושבת שאת מבשלת איזו מחלה. אולי עדיף שתישארי היום בבית."
אני בקושי מהנהנת.
בקומה למטה הבלאגן הרגיל של דקה-לפני-ההסעות, ואז רגליים ממהרות, והדלת הנטרקת. ואז שקט.
אני נסחפת לתוך שנת מחלה כבדה שלא מביאה איתה הקלה.
הטלפון מעיר אותי. הוא מצלצל בעקשנות שוב ו”