ביקורת ספרותית על ג'ונתן ליווינגסטון השחף (1973) מאת ריצ'רד באך
ספר מעולה

---

אני מניחה שהרצון לעוף, לפרוץ גבולות ולקיים את הדברים כך שהשמיים הם הגבול נמצא בכולנו.
הרי אנחנו בני אדם, יש לנו יכולת מופלאה של חשיבה או כפי שאני אומרת: אין אדם טיפש.

פשוט יש את האנשים שמיישמים את אותה יכולת ומתקדמים הלאה ויש כאלה שלא, שנשארים מקובעים בדעתם, בנישה הכביכול נינוחה שלהם.
[ אני כרגע לא מדברת על אנשים הסובלים מפיגור, זה נושא אחר לחלוטין]

ג'ונתן ליווינסגטון הוא שחף, אבל הוא לא סתם שחף.
הוא שחף מאוד מיוחד שיש לו חשיבה יותר אנושית מאשר שחפית.

ג'ונתן מרגיש שמעשי הקבוצה שבה הוא נמצא מקובעים מדי, יומיומיים מדי, הוא מרגיש שהוא כלוא כאשר הוא מקיים רק את מה שהקבוצה עושה ושהם פשוט לא מבינים שהם יכולים להיות יותר מזה, הם יכולים לעוף לא בכדי לתפוס אוכל ולריב בצורה בהמית על מזון זה אלא לעוף לשם ההנאה, ההתקדמות, החופש.
מאותו הרגע מתחיל ג'ונתן להשקיע בתחביב שלו והיא התעופה, הוא משקיע בכך את כל מרצו ומתקדם יפה, הוא לא מתייאש, הוא מחפש בכל פעם דרך נוספת בכדי לשפר את התעופה, בין אם במהירות או אפילו בתרגילים מיוחדים שהוא מוסיף, וכמובן שחבריו אינם רואים את תחביבו בעין יפה ומחליטים בסופו של דבר לנדות אותו מן הקבוצה, בטענה כי היא נוגדת את האתיקה הקבוצתית.
מה יעלה בגורלו של ג'ונתן? האם יצליח במימוש חלומו? האם יחזור אל הקבוצה?

הספר הזה פשוט נפלא. הוא נקרא במהירות ואתה מסיים אותו תוך זמן קצר אך אף על פי כן, המסר של הספר מלווה אותך ימים רבים.

ג'ונתן השחף הוא בעצם כל אחד מאיתנו, סיפורו של ג'ונתן השחף הוא סיפורם של לא מעט אנשים שהחברה רואה בעין רעה את היצירתיות שלהם, את ההליכה כנגד הזרם במקום ההליכה בתלם.


למרות שאנחנו חיים במאה ה-21 שהיא יותר פתוחה מחשבתית, עדיין מבעבעים מתחת לפני השטח האטימות, חוסר קבלת השונה, הרצון שכולם יהיו דומים אלה לאלה , ובמידה וחלילה אינך מתנהל לפי חוקי הקבוצה, ישר פולטים אותך החוצה ואתה מנודה, ההבדל הוא שהמילה מנודה מוחלפת במילים נרדפות שונות ומגוונות, למשל: חרם. [ מקובלים ולא מקובלים כשזה בימי בית הספר ואף בעבודה יש את התופעה הזאת בצורת מעמדות]

כאשר אדם מוחרם זה קורה בדרך כלל כי הוא שונה משאר החברים המחרימים, והחברים, שפשוט אינם מבינים את שונותו של אותו אדם או חושבים לנצלה לרעה ולהפוך אותה לחולשה, מחליטים להחרים אותו.

ואף על פי שבהחלט ניתן לראות בספר זה כתב מחאה על אלה שמדכאים את חשיבתו של האחר, הוא גם מתאר את מאבקו של אותו יחיד, כיצד הוא לא מוותר על חלומו ומחליט ללכת עד הסוף ועם לא מעט תלאות בדרך, בסופו של דבר הוא מצליח.

מי ייתן וכולנו נזכה להיות כמו ג'ונתן ולהגשים את חלומותינו.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על ג'ונתן ליווינגסטון השחף (1973)