ביקורת ספרותית על בת הנסיך הנועזה מאת וולטר סקוט
ספר מעולה

---

אבירים העשויים ללא חת עוטים על גופם שריון מבהיק וקשיח. הם נשבעים להגן על בת הדוכס הנאווה והנועזה עד טיפת דמם האחרונה. מלחמה נוראה מתחוללת בין הוולשים לנורמנדים וכוחם של הנורמנדים הולך ואוזל. לא ירבו הימים עד שיקרסו תחתם כליל...
מאין תבוא הישועה? מאין יבוא עזרם?
הנורמנדים מתבצרים במבצרם ואובדי עצות הם. הכיצד יצליחו לצלוח את המפלה הממשת ומתהווה לנגד עיניהם? האם ישנו סיכוי קל שבקלים שיצליחו? והאם אכן ישנו בוגד ביניהם? מה יעשו ללא דוכסם הרם שחירף נפשו ונהרג על אדמתו בשביל להצילם? את אנשיו? את כבודו?

סקוט, סופר סקוטי קלאסי ידוע, רקם לנו סיפור הרפתקאות אבירי נפלא עם ניחוח של פעם וטוויסט נעים. סיפור שכבר מתחילתו משלח את הקורא אל עובי הקורה וגורם לו להיות מתוח ודרוך לקראת הבאות. הוא חרד לגורלן של הדמויות וחפץ בטובתן. קראתי בצמא את מילותיו של סקוט ולא יכולתי להניח את הספר עד עמודו האחרון. כל פריט מידע לא גלש מעיניי וחשתי שאני מצויה בלב- ליבם של העניינים. עדה לתושייתה של בת הדוכס שאומנם נותרה יתומה אך לא איבדה מקור רוחה ומצליחה באמצעות אומץ ליבה לפלס לה דרך בתקופה חשוכה וחסרת וודאות. התוודעתי עד מהרה לאביר דמיאן מבית דה לסי שהופקד לשמור על טובתה של גבירתו ויעשה זאת בחירוף נפש, גם במחיר נפשו.
בניגוד לדעה הרווחת ולממצאים, אין כאן שום נערות מתעלפות, חולשה נשית או השענות נשית על כתף גברית חסונה וחזקה במובן הפשטני של המילה, אדרבא! אבלין, במסגרת זמנה וחוקיותו, מצליחה לפרוץ דרך בכוחות עצמה ולהיות עצמאית יחסית לגבירות בנות זמנה, בתקופה שהאישה הייתה כבולה בשרשראות פאטריכליות שגרסו שמקומה בבית כשהגברים יצאו לצייד ולקרב. אבלין אינה מסוג אופייני זה. ביריעת הדפים המצומצמת שסקוט מציג בפנינו אבלין מקפידה לשמור על קור רוח, ליזום, לצוות פקודות, להוכיח גבורה אף בסיכון גופה שלה ובאמת התנהלותה ראויה לציון לא פחות מהגבר המסוקס והנאה ביותר למראה והתרשמתי ממנה מאוד לטובה ולא לחינם שם הספר נושא את תיאורה המחמיא. אין הוא נושא את השם "בת הנסיך היפה" או "בת הנסיך היפה והנועזה" אלא בת הנסיך הנועזה וזה חידוש שכן גם אצל המהדורה האנגלית זה כך. המילים יפה, יופי, נאווה, טובת מראה וכל שלל התיאורים והביטויים המוצחצחים והמלוטשים לתיאור יופייה של אישה נעדרים מן הכותרת לחלוטין. אומנם אבלין היא בחורה נאת מראה אך היופי משני הוא לעוצמת פיקחותה וטוב ליבה. היא אכן בת נסיך נועזה למדי, חרף המגבלות החלות על בנות מינה ועל גבירה מלכותית כמותה שבעתיים.
[הוכחה הולמת לעובדה זו היא כאשר אבלין מבינה שאין מי שיפקד על צבא החיילים שיצא להגן על המתבצרים מפני נחת זרועם של הוולשים הערמומיים ותאבי הנקם, היא לוקחת את החרב של אחד החיילים, אוחזת בו בחוזקה ומניפה אותו אל- על, מעל לראשה , כשהיא נכונה להשתתף בקרב ושום היסוס איננו ניכר בפניה]

זהו הספר השלישי של סקוט אשר אני קוראת ולחלוטין הוא הזכיר והמענג ביותר מביניהם, עד כה, ממגוון בחינות, כולל המשלב הלשוני המליצי אך הקולח שלא פגם בשטף הקריאה ובהנאתי ממנה. עם זאת, תודתי הרבה נתונה לאבלין שהפיחה חיים בסוגה אהובה עלי במילא, סיפור קרבות נועז שמתובל כיאות בדמויות מעניינות, מעט היסטוריה אנגלית- וולשית-נורמנדית, קמצוץ שינוי בדמות הנשית הראשית והינה נברא אל מולנו תבשיל אבירים שאיננו רק ראוי למאכל הוא גם טעים למדי! כל שנותר לי הוא לקרוא את אייבנהו ולהחזיק אצבעות שאהנה הנאה רבה ובלתי נשכחת גם מספר זה.

ספר נהדר להתחיל איתו את השנה האזרחית החדשה! שיירבו ספרים כאלה!

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על בת הנסיך הנועזה