ביקורת ספרותית על עשן כיסה את הגולן - מועדון הספר הטוב לבני נעורים מאת אוריאל אופק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 בנובמבר, 2017
ע"י סקאוט


כידוע לרבים מכם, אני מאוד אוהבת את אוריאל אופק, גם כמתרגם וגם ככותב. קראתי ספרי שירה אחדים פרי עטו וכמובן חלק גדול מתרגומיו ולכן היה זה הגיוני ביותר שאקרא גם ספרי פרוזה שכתב. כמו ספר זה.
הספר מתאר ילד צעיר שעובר עם הוריו לגור בחווה הקרויה נווה גולן ומיקומה הוא באזור הגולן. חווה זו מבודדת והוא הילד היחיד הנוכח בחווה. מכיוון שאין בקרבת המקום בית ספר, המדינה מסכימה להורים להקים בית ספר משלהם. כך נוצר מצב שהילד לומד בבית הספר הקטן ביותר בעולם- רק הוא ומורתו החיילת הצעירה.
החיים עוברים להם ביעף ובנועם במשך כחמישים עמודים ולרגע נדמה לך, הקורא, שזה בעצם יעודו של הספר, לספר אודות ילד צעיר אי שם בתחילת שנות ה-70 ועל אורח החיים הייחודי בחווה מבודדת, כיצד הוא מבלה את הימים. ככל שאתה ממשיך בקריאה, מתחוור לך שזה כלל לא המצב. הספר מפגיש אותנו עם המלחמה הקשה שהתנהלה והכול מתואר מנקודת המבט של הילד המצוי ממש בחזית הקרב. ( מטוסי אויב ומטוסים שלנו חגים מעל לראשו שעה אחר שעה)
אבל כמובן לפני תיאורי המלחמה עצמה אני מרגישה צורך לספר לכם כיצד הכול החל, הרי הנכם לבטח תמהים ביניכם לבין עצמכם מדוע ילד נמצא לבדו בקו החזית במקום להסתתר במקום בטוח?
אביו של הילד נקרא להתגייס לצבא ואימו של הילד יצאה שעות בודדות לפני כן את החווה אל רחובות, בכדי להטיב עם בריאותה בקרב הוריה, מכיוון שהיא הרה וכך נוצר מצב שהוא בלית ברירה נותר בגפו, ממתין בציפייה דרוכה לאוטובוס האמור לאספו אל מקום מבטחים, אוטובוס הבושש לבוא. וכך מתגלגלים הדברים שהילד נמצא לבדו ורק כלבו מארח לו לחברה וכעת צריכים לשרוד השניים יחדיו כשבכל פינה המלחמה הארורה מזכירה להם את קיומה ושעודנה חיה ובועטת.

בחיי איזה ספר נפלא זה! בטיפשותי רציתי לנטוש אותו בהחלטה רגעית, בעמוד שמונים, מכיוון שלא יכולתי לשאת את המחשבה שהילד ייאלץ להתמודד עם התלאות לגמרי לבדו, אבל עם זאת, דבר מה בקרבי לא נתן לי מנוח, לא היה בכוחי להרפות מן הספר עד תומו. הסתקרנותי לדעת כיצד יסתיימו הדברים הייתה חזקה ממני, ומפה לשם מצאתי עצמי בעמודיו האחרונים של הספר, מתמוגגת מהנאה וממלמלת דבריי שבח לאוזניים ערלות.

לא אגזים אם אציין בפניכם שגיבורינו עבר מסע חניכה מקוצר ומזורז במשך ימים אחדים שבמהלכו הוא נחשף לדמויות רבות ומגוונות: חייל צעיר ופצוע, חברו הקרוב של אביו ואף לשבוי מוסלמי.

הילד נמצא לבדו ומחליט את החלטותיו בעצמו ואף שותף להחלטותיהם של המבוגרים ממנו כאשר הם נמצאים עימו. הוא מוצא עצמו בקו האש וחוזה בדברים מעוררי פלצות ואימה, וכמובן השינה אינה מנת חלקו בימים אלה, אבל אף אל פי כן, המסע שהוא עובר תורם לו במובן מסוים. ולמרות שמגיע הרגע שיש ביכולותו של הילד לבחור אם להישאר או לעזוב ולשוב אל אימו, הוא מחליט בנחישות להישאר ולשמור על חוותו ויהיה אשר יהיה. וזו עוד תכונה חשובה שהקוראים מגלים בגיבור ותכונה זו היא אומץ לב ונאמנות למקום המגורים, החווה חשובה לילד לא פחות מגופו שלו. ולכן אני רשמתי שהוא עובר מסע חניכה, כי הוא עד לדברים החשובים באמת, הוא מתבגר ועיניו נפקחות.

לצד הגיבור הראשי שהוא הנער בן ה-10 ( בתחילת הסיפור הוא בן 6) אנחנו מתוודעים אל דמויות נוספות שגם הן מהוות את לב ליבו של הספר: אושרי החייל שבעקבות פציעתו הוא ואיתן נעשים חברים, השבוי הסורי שאופיו מתעתע, למורתו החיילת של הגיבור וכמובן סלים הבדואי, בן גילו וחברו של הנער שלמרות היותו מצד האויב, איתן לא שוכחו אף לרגע קט ותוהה על גורלו בעת ההפצצות. בנוסף להן,דמויות רבות אחרות שבות ומאכלסות את הספר פעם אחר פעם, דמויות שבלעדיהן לסיפור לא היו שורשי קיום.

מלבד הנער בן ה-10 שמהווה הגיבור של הסיפור, יש עוד גיבורה חשובה בסיפור זה והיא המלחמה. דרך עיניו של הנער אנחנו נחשפים אל הקושי ואל הפחד ואל הקורבנות שגבתה המלחמה. המחבר מצליח לספר את הסיפור הקטן והאנושי הזה ביד אומן עד כדי כך שאנחנו מרגישים שאנו נמצאים בזה הרגע במקום ההתרחשות המבעבע, אנחנו שוכחים היכן אנו ושבים אחורה בזמן, למלחמת יום הכיפורים, וחוזים פעם אחר פעם בניצחונותינו ותבוסותינו בימים ההם, דרך עיני נער קטן שנקלע אל קו האש ולמרות תחושת הפחד האוחזת בו, הוא מצליח לצלוח את המכשולים העומדים בפניו.

ונכון הוא הדבר שישנם אלה היגידו שזהו ספר לילדים ונוער וכתוצאה מכך הגיבור הראשי חייב לשרוד את המלחמה ושזה לא נשמע להם אמין וכ׳ו וכ׳ו. הצדק עמכם, אינני טוענת שלא. ולמרות זאת, לעניות דעתי, הספר מתאר את המאורעות בצורה מדויקת ככל הניתן והחשוב ביותר והוא- הוא עיקר הספר: הוא מתאר את סיפורם של אנשים קטנים, הוא סיפורה של האנושיות ושל הרגש יותר מכל דיוק היסטורי כזה או אחר ובשל סיבה זו ההחלטה של אופק לכתוב את הסיפור מנקודת מבט של ילד היא נכונה ונבונה, כי בעזרת אמצעי זה, חווית הקריאה מתעצמת, המחבר מצליח לפרוט על מיתרי ליבנו ואנו מקבלים רושם עז מהחיים בצל המלחמה ההיא, אנחנו עדים למעשה לנוראותה האמיתית של המלחמה. עד כמה היא הייתה קשה מנשוא שכל פלח האוכלוסיה סבל, גם יהודים, גם ערבים וגם מבוגרים וילדים. עם זאת לא נעדרים מן הספר רגשות כגון אהבה וחברות, אדרבא! הספר שופע מהם ומשמר עבורינו את הידיעה כי רגש האהבה הוא בר קיימא גם כששני קצוות נלחמים ביניהם.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני 4 ימים)
אין בעד מה (: ובהחלט!
בת-יה (לפני 4 ימים)
אכן, סורי הרבה יותר הגיוני. תודה.
סקאוט (לפני 4 ימים)
תיקנתי!
סקאוט (לפני 4 ימים)
תודה רבה, בת-יה! הוא בהחלט מאוד מאוד מעניין! וכתוב היטב, כיאה לאופק.

אוי, עכשיו נוכחתי בטעותי! אני משום מה כתבתי מצרי כשהייתי צריכה לרשום סורי, זה היה שבוי סורי. טוב ששמתי לב, אני אתקן זאת. הם הבחינו בו במקרה כי הג'יפ שלו היה על יד החווה ולקחו אותו בשבי.
בת-יה (לפני 4 ימים)
סקאוט, נשמע ספר מעניין מאוד.
ורק שאלה קטנה אם אפשר: איך הגיע שבוי מצרי לגולן? אני יודעת בוודאות שחלק קטן של השבויים המצרים קפץ מהרכבת כשהם הובלו לחיפה, כך שהם הגיעו למרכז הארץ, ונמצאו לרוב בפרדסים שהיו לצידי המסילה, אבל על מצרי שהגיע לגולן לא שמעתי.
סקאוט (לפני 5 ימים)
חשבתי לי על השאלה הבאה: האם באמת יש גיל מסוים שבו אדם נחשב מבוגר מדי מלקרוא ספרי נוער או שאפילו בגיל 80 זה לגיטימי? האם זה תלוי בסוג הספר?

אם אהיה ספציפית לרגע, האם ספריו של אוריאל אופק ניתן לקרוא בכל גיל? הרי הם קלאסיקה עברית.
סקאוט (לפני 5 ימים)
דרך אגב, זו האג'נדה שלי, לחשוף את הקוראים לספרים שהם לא מוכרים במיוחד.
סקאוט (לפני 6 ימים)
ונעמי, תוספת לתגובתי הקודמת: גם אני הייתי בדעה דומה לשלך עד לפני שנה בערך, שהתבגרתי וספרות ילדים היא לא לטעמי, אבל גיליתי את הספרים שהפריכו את הטענה הזאת ולמעשה הבנתי שספרות ילדים לא פחות טובה מספרות מבוגרים, כמובן שלא כל ספרות הילדים טובה, אבל הטענה הזאת היא לגיטימית גם לספרות מבוגרים.

ועניין כתיבת ביקורת ראשונה לא חדש אצלי, הרבה ספרים שאני סיקרתי ומסקרת הביקורות שלי היו ראשונות ולעיתים יחידות.
סקאוט (לפני 6 ימים)
תודה רבה, נעמי! חבל מאוד שאינך קוראת ספרות נוער מכיוון שהיא מכילה בתוכה כה הרבה. מהי הסיבה שאת לא קוראת? חבל כי את באמת מפסידה עולם ומלואו אבל זו זכותך. חלילה אני לא מכריחה אותך. אני אישית קוראת גם וגם. גם ספרי מבוגרים וגם ספרות ילדים. ואוריאל אופק הוא באמת לא סתם ספרות נוער אלא זו קלאסיקה עברית.

אני דווקא לא חושבת שזה מוריד מהרמה. ההפך, אני דווקא חושבת שנקודת מבט של ילדים מעשירה, הרי ילדים חושבים בצורה אחרת מהמבוגרים, בצורה יצירתית ולא שיגרתית והם יכולים לשפוך אור אחר על דבר שכבר חשבת שדשו אותו מכל הכיוונים.

ותודה על המחמאה של הקוראת המיומנת (: נחמד לשמוע זאת.
נעמי (לפני 6 ימים)
קודם כל כל הכבוד על הביקורת הראשונה לספר - לכל מי שגואל ספר משממונו מגיע יישר כוח.
לא קראתי או שמעתי על הספר, אבל מאוחר מידי עבורי כי אני לא קוראת נוער, אולי אמליץ לאחי.
אישית אני פחות מתחברת לספרים מנקודת מבט של ילדים כי זה או מוריד את הרמה של העולם הפנימי (בכל זאת ילד) ואם הילד חושב כמו מבוגר - אז זה לא לאמין.
מפליא שרצית לעזוב בעמוד שמונים, אני מניחה שאם זה ספר לנוער התיאורים שם רחוקים מלהיות כאלו שאמורים להרתיע קוראת מיומנת כמוך.
סקאוט (לפני 6 ימים)
מישהו מכם קרא את הספר? מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים עליו. במידה וקראתם.
סקאוט (לפני 6 ימים)
מספר תובנות: כשאני חושבת על כך לעומק אף על פי שהספר הוא לא אוטוביוגרפי, אני מאמינה שיש בו נגיעות אוטוביוגרפיות כי לא ייתכן שאופק שהקפיד לכתוב ולתאר את חייו לא יעשה זאת גם בספר הזה, אם כי הוא בכל זאת שונה משאר ספריו של המחבר.
סקאוט (לפני שבוע)
סקאוט (לפני שבוע)
ושכחתי לומר שככל הנראה זה אחד הספרים הבודדים שכתב אופק על גיבור ראשי שאינו הוא עצמו. רוב ספריו מתארים את ילדותו.
סקאוט (לפני שבוע)
תודה צילה!
צילה (לפני שבוע)
סקאוט ביקורת מקסימה . תודה לך.



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ