ביקורת ספרותית על ערבה (כרמל, 2000) מאת אנטון צ'כוב
ספר מעולה

---

לפני ימים אחדים עליתי על מרכבה בלויה וכבדת משקל. ציריה חורקים והיא מתנועעת בקושי רב. לצידי ישב נער רוסי קטן כשהוא בוכה ומסרב להנחם. בחלקה הפנימי של המרכבה ישבו דודו, אח אמו והכומר המקומי כריסטופור. לצדי הנער ישב העגלון, בחור צעיר כבן עשרים ותאב חיים שדירבן סוסיו האדמוניים בשוטו. המרכבה נעה במרחבים שונים: אט אט יצאנו מתחומי הבתים והכפרים ופקדנו אזורים ירוקי עד, אך הערבה הייתה הנוף הדומיננטי ביותר. דממה שררה בכול בעודי מביטה לכאן ולכאן. התלהבות מפעמת בי. זמן רב לא נסעתי כך בחיק הטבע, כשהעולם הגדול פרוס לפניי ואני ממלאת את ראותיי אוויר מזוכך ורענן השכם בבוקר.
הפנתי מבטי אל הנער הצעיר וליבי נכמר לראותו מתייפח. לאור עיניו הדומעות וכאב ליבו שהזדהתי עימו מאוד.
" שלום." פתחתי בשיחה. מנסה לדלות ממוחי כמיטב יכולתי מידיעותיי המצומצמות בשפה הרוסית.
הנער פסק מבכיו והסב אלי את מבטו. תוהה לפשר רצוני.
"שלום" השיב גם הוא.
" לאן אתה נוסע?" שאלתיו. הוא חכך בדעתו. מתלבט אם לענות לי, ולבסוף הפטיר: לגימנסיה.
" הו! ומדוע אתה בוכה? אינך מאושר שאתה הולך לקראת דרך חדשה?" שאלתי. לאור שאלתי בכיו של הנער התחדש ונעשה רם יותר אף ממקודם.
" הס! הס! הפסק נא, יגורשקה, אל תציף את עיניך דמעות! די! אינך רוצה לנסוע? די! היה גבר! " מלמל מן החלק הפנימי של המרכבה קול גברי מיואש. היה זה קולו של הדוד.
" אני רוצה הביתה...הביתה...." מלמל הנער תוך כדי שהוא תופס בשולי שמלתי ומביט עמוק בעיניי. מבטו היה מהפנט. חרד כל כך ומיוסר. עיניים שכאשר הבטת בהם צללת אל תוך תהום אפלה שעצבות רבה שרתה בה. הנער המסכן חשש מפני הלא נודע. מהדרך החדשה שנקרתה לפניו בלא הסכמתו.אני התבוננתי בו וניסיתי להשתחל אל נעליו הקטנות. כיצד מרגיש נער צעיר כשהוא בפתחה של דרך חדשה שהוא לא בהכרח מוכן אליה?

כפי שכבר הבינותם, השיחה שלעיל כלל לא קרתה. היא הייתה פרי דמיוני. ניסיתי לשוות בדמיוני מה היה קורה אילו הייתי פוגשת בדמויות שבספר ובראשם הנער יגורשקה, נער כבן תשע שנשלח על ידי אימו האלמנה ללמוד הרחק- הרחק מביתם.
סיפור זה של צ'כוב מתאר את מסעו של הנער אל מקום משכנו החדש. הוא מתאר ביד צייר בצורה דקדקנית ומפורטת למדי את המקומות בהם מבקר הנער, האנשים שבהם הוא פוגש ובד בבד הוא נזכר בבביתו, באמו ובקרובי משפחתו האחרים. זהו ערבוב הישן והחדש. שניהם מתמזגים זה בזה לכדי תוצר סופי מרטיט חושים-גוף ונפש.

סיפור קטן ואנושי רקח לנו האדון צ'כוב. סיפור יפייפה מבחינות רבות. צ'כוב מיטיב לתאר בעדינות ורגישות את כאבו של נער ואת חששותיו הלגיטימיים לקראת הלא נודע. לקראת הדרך החדשה שהוא פוסע אליה בעל כורחו. הסיפור אומנם מתאר את סיפורו של יגורשקה הצעיר אך קורות חייו במסע זה מתלכדים עם דמויות שונות ומשונות שעוטפות את הסיפור הקטן הזה באווירה קסומה,סוחפת, מלטפת, חודרנית ומפלחת אך גם מעוררת חלחלה במקרים מסויימים.
במסעו פוגש יגרושקה דמויות כמו סלומון היהודי בעל החיוך המפחיד והציני שאיננו לוקח ברצינות אף אדם, את אחיו משה [ מייסוי] בעל הפונדק המעופש שתיאוריו של צ'כוב את הפונדק כה חדים וממשיים שאפשר לראות לנגד עינך את החדרים המאובקים והעובש ששורר בהם וכמובן הריח החמוץ שיגורשקה המסכן חש סלידה רבה ממנו אשר אופף את החדרים בדרך קבע. הרוזנת היפה לבית דרינצ'קה שמגיחה אל מול פניו של הנער כבחלום מתוק המסלק את ענני הסערה בדמות הפונדק ודריו ועוד דמויות שמשלימות את התמונה הססגונית והמגוונת שצ'כוב חושף מולנו בעזרת ספרו זה.

עם זאת, כוכבת בלתי מעורערת בספר הזה היא הערבה ותיאורי הטבע הנפלאים שמהווים חלק עיקרי בספר. תאורי טבע נפלאים שמזמינים את הקורא לרצות ולהציץ החוצה, לצאת אל האוויר הפתוח ולשאוף אל קרבם מעט אוויר צח. אוויר רענן ונפלא. תיאורים כל כך חיים שאתה מרגיש שאתה נמצא אי שם ברוסיה במאה ה-19 לצידו של יגורשקה והוא מעביר אליך בגופו הבדיוני את חששותיו ותמיהתו. תמיהת נער צעיר שבוחן את שמולו בעיניו הקטנות, הספקניות. נער צעיר וקטון העומד אל מול עולם אינסופי ואפוף מסתורין.

העולם אותו בורא צ'כוב בספר הוא רחב ידיים עד מאוד ומורכב מסוגי צמחים שונים, בעלי חיים, עופות ואף חרקים. הידע של צ'כוב רב והוא מצליח להעביר את התחושה המדויקת בצורה כה משכנעת עד שאתה שוכח שאתה למעשה קורא ספר ולא צופה בסדרה דוקומנטרית בנישיונל גאוגרפיק. אתה מרגיש בלב ליבם של העניינים. הדשא מעולם לא היה ירוק יותר, פרח מלבלב לא היה ורדרד יותר.הוא גורם לקורא לצלול אל עולם מחשבה מעמיק. הוא מחדד בפני הקורא את העובדה הידועה: האדם הוא אפסי. אפסיותו מודגשת אל מול הטבע המשתרע סביבו. מהו האדם אל מול הטבע הכביר וכוחותיו האדירים? יתרה מזאת, מנעד התחושות שחווים בעת קריאתו עצום אף הוא: שמחה, עצב, צחוק, פחד והפתעה. כולם-כולם מהווים פיסה בסיפור זה,מתערבלים יחדיו ומעוררים את חושיו של הקורא. ספר שנקרא באיטיות, במנות קטנות, בקמצנות. הקורא חושש לבלוע את מילותיו של הסופר ולסיים את המסע המופלא בטרם עת.

זמן רב עבר מאז קראתי ספר שכזה. שכביכול העלילה בו ברורה ופשוטה אך הוא תוחם בתוכו עושר לשוני כה רב ואף מכיל תובנות פסיכולוגיות שהיה ביכולתן ללמד את טובי הפסיכאטרים והפסיכולוגים את רזי נפש האדם. ספר שיש לקרוא אותו לאט לאט בכדי לאפשר ליופיו של הספר לחלחל אל תודעתך,לעכל את גאונותה של יצירה פעוטה שאינה פנינה ספרותית קטנה אלא שלמות אינטלגנטית ,מחוכמת ונאה. ולחשוב שמדובר בסיפורו הראשון של צ'כוב אי-פעם!
הקטן גדול יהיה.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על ערבה (כרמל, 2000)