ביקורת ספרותית על כל אהבותיו של אליעזר בן-יהודה מאת אליעזר בן-יהודה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 18 באוקטובר, 2020
ע"י סקאוט


קראתי ספר זה בעברית.
הרהרתי אודותיו בעברית. נפגשתי עם בריות ופטפטתי בעברית.
אני חולמת בעברית.
השפה העברית חשובה לי מאוד, בבת עיני היקרה שאני שומרת מכל משמר ונכספת אל אוצרותיה החבויים. מלקטת את צפונותיה בזו אחר זו. עושר לשוני רווי כל טוב שהוא כמעיין גועש וגולש של ידע וחדווה.

ספר זה מתאפיין בטהרת העברית. אהבת העברית והתפתחותה על ידי לא אחר מאשר אליעזר בן יהודה בעצמו שסיפורו מגולל בכישרון הנכד שראה לנכון להנציח את מפעלו רב הרושם ובעיקר רב השנים של הסב המפורסם, שהיה דקדקן קנאי לשפה זו עד כדי כך שגמלה בליבו ההחלטה לדבר רק עברית, עברית מצוחצחת ונלמדת על בורייה.

אף על פי שמדובר בביוגרפיה, זו ביוגרפיה שנכנסת אל תוך הלב וגורמת לך לחוש רגשות עמוקים כלפיי דמויותיה שהיו בשר ודם. במהלך הקריאה אתה מציץ אל תוך חייו של ההוגה הגדול, שקשיים רבים נערמו על ראשו במהלך חייו, קשיים שאדם רגיל היה מזמן פוטר עצמו מלעסוק בהם, היו מנחיתים אותו מטה, אל קרקעת המציאות הנוקשה והאכזרית, אך לא אדם כאליעזר בן יהודה שנועד מינקותו לגדולות.
חייו של בן יהודה היו משופעים רגעים קשים, מוות ארב לו ולקרוביו על כל צעד ושעל. בן יהודה החל את מסעו המפרך בהשתוקקות להיות רופא, רופא שיעלה ארצה ויטפל ביהודים כמותו אבל חלום זה נגדע כתוצאה ממחלת השחפת הקשה בה לקה בבחרותו.
אולם, כפי שאומרים: דלת אחת נסגרת ודלת אחרת נפתחת. הכישלון וההחמצה הפכו, בסופו של דבר, ליתרון ולמוקד חייו העיקרי של בן יהודה. ברגע קטן אחד השתנה כל עולמו. הוא קלט אל תוכו את ייעודו האמיתי: להחיות את השפה העברית שנחשבה בעיני רבים כשפת קודש בלבד. שפה מתה ששימושה היומיומי איננוו מן הנמצא.
כמו שניתן להבין זאת, דרכו של בן יהודה לא הייתה קלה. יהודים רבים, בשר מבשרו, לעגו לרעיונו זה. רבים מהם ראו בו חולה רוח, חולה גדלות שרואה את הבלתי האפשרי כאפשרי, מעין דון קיחוטה מודרני שאינו ער למציאות הקשה.
עם זאת, בן יהודה אינו מוותר. אדרבא, ניכר שהמכשול עבורו הוא הזדמנות פז לטפס במעלה ההר ולעבור את כל מהמורות הדרך למימושה של מטרתו הנחשקת, זהו אתגר שרק מעורר את בן יהודה להוכיח ולהראות לכל המלעיזים שלעיתים התמונה אינה כפי שהיא נראית ואם נוברים מעט פנימה, ניתן למצוא את מבוקשך.

לצדו של בן יהודה מככבים שותפים וידידים רבים שאילולא תרומתם הרבה, לא היה יכול לבצע את תוכניתו. תוכנית רבת שלבים, מסעופת כהלכה, מדומינת כמעט אך לא בלתי אפשרית- כשיש רצון, מפלסים את השביל אל דרך המוצא.
השותפות הבלעדיות ל"שגעונו" היו נשותיו. דבורה ואחותה חמדה. חשיפתי אליהן ואל מעלליהן במהלך הקריאה עוררו את השתאותי והתרשמותי כאחד. כיצד צלחה כל אחת מהן את הקשיים הרבים שנערמו בפניה? כיצד הסכימו לחיות לצדו של בעל שגיונות שכזה, במקום שכוח אל, לא מפותח, וקיבלו את כל שמחותיהן וצרותיהן ללא תלונות וקובלנות ולו פעם אחת בלבד? כיצד אפשר להמשיך בשגרת החיים כאשר בזה אחר זה נופלים ילדייך, כזבובים ברשתו של העכביש?
יש צורך בהרבה אורך רוח ונחישות. הנשים הללו היו בנויות מנחישות עצומה. בעצמותיהן ובשרן זרמה הנחישות והעקשנות גם במחיר חייהן וחיי משפחתן. כאשר קוראים את הביוגרפיה הענפה והחשובה שכתב נכדו של בן יהודה אין אנו נחשפים לגדלות נפשו של מחיה השפה אלא גם לבני משפחתו.
ילדיו שנולדו לתוך מציאות לא פשוטה של מתנגדים וסכסוכים פנימיים בין מתיישבים לחרדים, לבדידות רבה עקב דרשנותו החולנית של האב לדבר אך ורק עברית. ברמה כזאת שהוא ניסה לשדל גם את רעיו הנוכרים לדבר בביתו עברית בלבד, שחס וחלילה ילדיו לא יחשפו ולו לבדל של שפה זרה אחרת. שיגדלו ויצמחו על טהרת העברית לבדה, כיאה לעברים בארץ העברים. כיאה לגולה החוזר אל ארצו האהובה, מתרפק על האהובה הנושנה בחיבוק חם, זו שלא ראה ולא הריח ניחוחותיה זה שנים.

אליעזר בן יהודה אולי היה גאון אבל הוא בעיקר ניחן באישיות יוצאת דופן, אישיות שאפיינה את רבים מבני דורו שהסכימו לעזוב את כל מה שבנו באירופה וארצות נכר, למען התיישבות בארץ ישראל, ארץ שמתהלכים בה לפי שעה מכיוון שלא יודעים מה יילד המחר, כפי שמתאר זאת באופן מדויק הספר.
יום אחד יש באפשרותך לעלוז ולצהול על פירות עמלך הניבטים ומתפתחים יפה, ויום למחרת, עקב פקודה מגבוה [ השלטון העותמני] אתה נאלץ לעזוב הכול ולהפליג הרחק, אל אמריקה הרחוקה, שעד כה התוודעת אל קיומה דרך סיפורים ואגדות אך גם שם מפעל החיים משגשג ובן יהודה לא פוסק מעיסוקיו, גם כאשר השחפת כוססת בו ומכריעה אותו, הוא לא פוסק.

והשאלה החד משמעית שעוררה בי תהיות שונות, בייחוד לאחר שסיימתי את קריאתו של הספר, האם מפעלו של אליעזר בן יהודה אכן הצליח? במידה והיה יכול לקום מקברו ולחזות במתרחש כאן, האם היה ליבו עולץ או שמא היה ממהר לשוב אל הקבר בבושת פנים, אל מנוחת עולמים?
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
.
סקאוט (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
רץ- תודה. מה כוונתך ' אימצה'?
מבחינה ספרותית ותחקירית?
רץ (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
יופי של סקירה - כשלמדתי לתואר ראשון, אחת מחברותי ללימודים אימצה את לאה אבושדיד, האישה של... כעת זה נראה היסטוריה רחוקה.
סקאוט (לפני 5 שנים)
מירה יקרה- תודה רבה על המחמאה. אני שמחה שאני גורמת לך הנאה עם הביקורות שלי.
לגבי בן יהודה- אני חושבת שאת צודקת. סף הכול הוא השיג את מבוקשו ועמלו פורח. חבל שלא זכה לראות את הרגע הזה בצורה חד משמעית. גם מדינה, גם העברית היא השפה הבלעדית. לא שפה שניה או שלישית אלא השפה הרשמית שלנו. באמת הישג גדול ולא מובן מאליו.
Mira (לפני 5 שנים)
סקאוט כתבת יפה כל כך. תמיד נהנית לקרוא את הביקורות שלך.
וכמו שכתבת אם בן יהודה היה מתעורר לחיים פתאום לדעתי היה נהנה ועולץ שכולם מדברים וכותבים עברית גם אם לפעמים היא "קלוקלת", אבל חיה.
סקאוט (לפני 5 שנים)
כרמליטה- תודה על מחמאה אדירה.
סקאוט (לפני 5 שנים)
כרמליטה- תודה על מחמאה אדירה.
כרמלה (לפני 5 שנים)
סקאוט - כתבת יפה ואהבתך לעברית הגבוהה ניכרת. בן יהודה היה שמח בך.

סקאוט (לפני 5 שנים)
אברש- תודותיי לך.
כתכת מעניין. דברייך נכונים מאוד אך אני עדיין מצרה על השתנותה של השפה ורואה זאת די לרעה גם אם הדבר הוא מבורך.
סקאוט (לפני 5 שנים)
פאלפ- לחלוטין. אחד מהם הוא ביאליק, שמשום מה, שמו נעדר מן הספר וזה די תמוהה. ייתכן שבן יהודה כלל לא פגש בו?!
אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 5 שנים)
כתבת נהדר סקאוט. אשרייך.
מצטרף לדברי יוסף כאן על עדות חיותה של השפה העברית בדמות המשלבים השונים שבה.
תהליכי ה"הרס" של השפה כפי שנתפשים על ידי רוב האנשים הם למעשה תהליכי יצירה (של מבעים לשוניים חדשים, גם אם אינם תקניים) והם טבעיים לכל השפות.

השפה אינה נעשית "רזה" יותר, אלא עשירה דווקא, משום שאוצר המילים שלה מתרחב ואיתו גם האפשרויות השונות של דובריה להבעת עצמם.
העדפה למשלב לשוני אחד לא גורעת מהלגיטימיות של אי אלו משלבים לשוניים אחרים. תפישה שכזו נגועה הרבה פעמים בגישה שוללנית כלפי קבוצות מסוימות בחברה, יותר מאשר שהיא נובעת מקנאות לטוהר השפה גרידא.

קצת פחות נורמטיביזם יעשה רק טוב לכולם.
Pulp_Fiction (לפני 5 שנים)
ביקורת יפה ומעניינת.
תרומתו של אליעזר בן יהודה לתחיית השפה העברית והפיכתה למודרנית ומדוברת אכן כבירה. חייבים לציין עם זאת, שהיו כמה נוספים שגם בזכותם החזון הזה התגשם.
סקאוט (לפני 5 שנים)
חיפושית- אם כך, הוא בטח נח בשלום על משכבו. ותודה.
חיפושית (לפני 5 שנים)
סקירה יפה סקאוט.
באשר לשאלתך- לדעתי הצליח מעל לכל דמיון.
סקאוט (לפני 5 שנים)
מיכל- נכון.
חחחח יפה שלא רק אני חשבתי על השיר הזה כשהתחלתי לקרוא את הספר.
בהתחלה חשבתי שאליעזר כתב אוטוביוגרפיה עד שקראתי את התקציר שהוכיח אחרת.
סקאוט (לפני 5 שנים)
חני- תודה רבה.
יש לך סיפורים מומלצים עליו ועל התקופה?

מיכל (לפני 5 שנים)
אליעזר הנכד כותב על אליעזר הסבא. ממש חמוד.
והשיר הזה ממש ממש מתבקש כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=yoIlgMwjR40
חני (לפני 5 שנים)
היי יופי של סקירה אוהבת לקרוא סיפורים עליו ועל התקופה.
סקאוט (לפני 5 שנים)
אמון- סליחה על המענה המאוחר. מילים כדורבנות כתבת. ממש כך.
אבל עדיין התעצבתי מאוד כשקראתי על אויביו הרבים ומה שגרמו לו. אם לא היו עומדים לצידו אישתו וידידיו, הוא היה נמק בכלא ואף מת.
אָמוֹן (לפני 5 שנים)
''כמו שניתן להבין זאת, דרכו של בן יהודה לא הייתה קלה. יהודים רבים, בשר מבשרו, לעגו לרעיונו זה. רבים מהם ראו בו חולה רוח, חולה גדלות שרואה את הבלתי האפשרי כאפשרי, מעין דון קיחוטה מודרני שאינו ער למציאות הקשה.''

לכל אדם דגול קמים מתנגדים, לכל אדם דגול יש אויבים וכל אדם צריך להיאבק בשביל להשיג משהו, בן אדם לא יכול להשפיע על הסביבה שלו ולא להקים לעצמו גם כאלו שילעגו לו - זה לא אפשרי, כי גם זה זה מהווה חלק מהגדולה שלו. בסופו של דבר רוב מתנגדיו נשכחים ואילו האדם הדגול זכור אצל אנשים רבים.
סקאוט (לפני 5 שנים)
יוסף- תודה רבה על התוספת המעניינת. בהחלט מקרה נדיר ומיוחד. אפשר להרגיש זאת לאורך כל הקריאה ביתר שאת.
סקאוט (לפני 5 שנים)
ראסטה- לכן הוא עורר בי רגשות רבים, בין היתר. הקנאות לשפה אחת.
בהמשך חייו אליעזר מבין שהקנאות הייתה קצת קיצונית אבל ברגע האמת הוא לחם על העברית כאריה והמלחמה הזאת מעוררת הערצה.

ומשפט מעניין הבאת.
סקאוט (לפני 5 שנים)
זאק- תודה רבה.
סקאוט (לפני 5 שנים)
אסיה- קודם כל, תמונה יפה ואקטואלית לימינו.
תודה רבה! השתדלתי.
שתהיה קריאה מהנה ואני יותר מאשמח לקרוא את סקירתך עליו, במידה ותכתבי.
יוֹסֵף (לפני 5 שנים)
יפה מאוד. אין ספק לרגע שבן יהודה יכול לרוות נחת. גם אם נכון שאצל חלקים מהעם השפה נעשית רזה. זה רק מעיד כי השפה חיה. בועטת. מתחדשת. וכן, יש בה גם משלב נמוך. זה חלק מהגדרה של שפה.
אם תסתכלי בערך ״החייאת שפה״ בויקיפדיה תגלי שיותר מ-2000 שפות נכחדו בעולם, ועוד 3000 בסכנת הכחדה ולעומת זאת: ״עד היום ידוע רק על מקרה אחד של החייאת שפה שהוגדרה כ"שפה מתה" והוא החזרתה של השפה העברית משפת קודש כתובה לשפה מדוברת ויצירת דור חדש של דוברי עברית כשפת-אם ללא דור קודם ממנו יכלו ללמוד… תחיית הלשון העברית, והפיכתה בתוך פרק זמן קצר יחסית לשפה רשמית המדוברת כשפת אם בפי מיליונים, נחשבת למקרה יוצא דופן שאין דומה לו״.
אז כן יש לו, וגם לנו כאומה, במה להתגאות.
Rasta (לפני 5 שנים)
סקירה יפה סקאוט.
ניכר שהספר והאנשים שבו נגעו בך.
כמה אהבה וכמה כבוד רחש לשפה העברית עד כדי כך שסירב לדבר בשפה אחרת.
אני אוהב את השפה העברית אבל אני גם אוהב לשמוע שפות אחרות, אנגלית למשל, ספרדית, יפנית, מרתק. כיף שיש גיוון.
בכל זאת מדובר בדור אחר, ציוני לרמה שלא מכירים היום.

הערה לא מאוד קשורה:
בכל פעם שאני שומע או קורא את המשפט "כשדלת אחת נסגרת, אחרת נפתחת" אני נזכר בשלדון קופר וצוחק, כל פעם מחדש.

Penny: I always say that when one door closes, another one opens.

Sheldon: No it doesn't.
Not unless the two doors are connected by relays or there are motion sensors involved. Or if the first door closing creates a change of air pressure that acts upon the second door.
אַסְיָה (לפני 5 שנים)
סקאוט כתבת ביקורת מדהימה, בעברית משובחת.
רכשתי את הספר הזה לפני שנתיים והוא עדיין ממתין לי, בזכותך אולי אגש אליו בקרוב :)
זאבי קציר (לפני 5 שנים)
סקאוט, סקירה נהדרת, תודה לך
ראובן (לפני 5 שנים)
סקאוט-זה נכון.אין תפקידים קטנים.א-ב של לימודי תיאטרון.מנסיון.
סקאוט (לפני 5 שנים)
ההצגה ממש חרגה מסיפור החיים של בן יהודה, אה?
אָמוֹן (לפני 5 שנים)
סקאוט - שיחקתי בתור צלם שצילם ילדה אחת שדיברה והתנהגה בקפריזיות, כנראה את אשתו של בן יהודה, מיותר לציין שהשחקן לא היה דומה לבן יהודה המקורי כלל כי זה היה כיתה ו' והכל.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים)
חח נכון
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים)
אני שיחקתי פעם בגן בהצגה, הייתי רבי כולורבי חחח
ובגיל בוגר יותר שיחקתי קופאי שהופך לקופאית כדי שיקבלו אותו לעבודה
סקאוט (לפני 5 שנים)
זשל"ב- נכון. זה גם משהו שהיה כתוב בספר. אני לא בטוחה אם זה משהו שבן יהודה אכן אמר אבל רוח הדברים מובנת: תאהבו בעברית וקללו בעברית. העיקר דברו עברית!
סקאוט (לפני 5 שנים)
אמון- יפה.את מי שיחקת?
אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים! כך שגם אם התפקיד היה קטן, במידה ושיחקת אותו טוב- זה העיקר (:
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים)
נכון, אמנם לא שמו את כל המחלוקות בצד - אבל הי, לפחות כולם מקללים ומתווכחים בשפה העיברית! XD
סקאוט (לפני 5 שנים)
מחשבות- מניחה שאתה צודק אבל תלוי איך היה מתייחס לשפה העברית שנעשית רזה משנה לשנה...
אָמוֹן (לפני 5 שנים)
סקירה יפה סקאוט. אני זוכר איך הופענו בהצגה אודותיו על הבמה, אני שיחקתי תפקיד די משני אבל עדיין - אף אחד לא הבין את המשמעות של כל זה אבל כולם הופיעו שם על הבמה, אף אחד אף פעם לא מבין כלום אלא רק אחר כך כשיש נוסטלגיה.
סקאוט (לפני 5 שנים)
זשל"ב- גם חחחח
וצודק. הוא דגל בשפה כדבק המאחד בין כל היהודים. בספר משולבים קטעי מאמרים שכתב בעיתונים שונים והמכנה המשותף שלהם אחד: להתאחד למען הלאומיות היהודית. לשים את המחלוקות בצד. מה שבפועל כמובן לא קרה. הוויכוחים בין החרדים לחילונים היו קיימים גם אז וגם הנקמות. זה היה מאוד מעניין לראות ששום דבר לא השתנה.

מורי (לפני 5 שנים)
יפה כתבת. לו קם בן יהודה מקברו, היה גאה בעמלו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים)
ביקורת יפה, בזכותו אנחנו מתקשרים בשפה הזו. הזוי שחשבו שהוא בן אדם הזוי - הצרפתים מדברים צרפתית, הגרמנים גרמנית והרוסים רוסית. עצם זה שהיהודים לא דיברו עיברית, זה מצב תמוה, כי זו השפה הלאומית.

ולגבי ״נפגשתי עם בריות ופיטפטתי בעיברית״ - את מתכוונת אליי? ויותר נכון, את פיטפטפת ופיטפטת חחח סתם

ולגבי השאלה בפיסקה האחרונה - אם הוא היה קורא את הביקורות שלך הוא היה מאוד שמח כי הוא כתובה בעיברית מצויינת. אבל אם היה רואה איך הערסים במדינה ובהנהגה שלנו מדברים, אז פחות...
סקאוט (לפני 5 שנים)
אם כי אני חייבת לומר שיש מגרעה אחת לספר אבל היא באמת זניחה: הוא לא פירט על אהבתם של בן ציון ולאה אבושדיד. זה נכתב ממש בשתיים שלוש שורות ספורות ותו לא. חבל. הסיפור שלהם נורא מעניין.
סקאוט (לפני 5 שנים)
ראובן- הספר "אהבת איתמר" מתוכנן אצלי. גם האוטוביוגרפיה של איתמר בנו מתוכננת אצלי.
סיפור חיים מאוד מעניין.
ראובן (לפני 5 שנים)
סקירה יפה קראתי בנעורי את 'הבכור לבית אב"י'.
סיפור יוצא דופן,אין ספק.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ