ביקורת ספרותית על נעלמת מאת גיליאן פלין
ספר טוב

---

מזימות מזימות מזימות מזימות. מה היא אמרה ומה הוא חשב ומה היא צפתה בגלל שהוא ידע שהיא יודעת שהוא זוכר שהיא אומרת שהוא מצלם שהיא בודקת. לזכור את המזימה הראשונה ואז את השנייה ואיך היא משתלבת עם השלישית וסותרת את החמישית.

מאוד מאתגר הקטע הזה.

פמיניסטי? אוי בעצם לא באמת, אבל בעצם בהפוכה אולי דווקא כן? או מיזוגני אבל בעצם רק בראש שלו או בראש שלה, או למעשה רק כשמסתכלים על זה מזווית של מספר יודע כל, או של אחד מהצדדים, או אף אחד מהם? או שזו סאטירה מתוחכמת? צריך לחשוב על זה.

מאוד מאתגר הקטע הזה.

והאם למעשה יש אמונה בזוגיות הזו, בין אם באופן ישיר, דרך עיני הדמויות או ברמת הסופרת או בכלל ברמת המטא והמטא-מטא? האם ההשלמה הזו היא דבר או שסתם דרך להשלים עם הסיטואציה, או שאולי הכל ניתוח ציני ומדוקדק שהיא כותבת כדי חצי להאמין בו, בשכנוע עצמי תרבותי וכישרוני?

מאוד מאתגר הקטע הזה.

ועכשיו, האם המחברת באמת היתה עקבית כמו שהיא מנסה להיות, או שיש כשלים בבניית הדמויות, כשלים של יותר מדי פיצ'רי מאניק פיקסי דרים גירלי פתאומיים? חוסר עקביות שמנסה להיות עקבי? כן, באמת הגיוני לגלות בעמוד ארבע מאות שאולי הגיבורה לא מבינה שקרים ושהגיבור בעצם משתוקק להיות אבא? באמת, קארן?

מאוד מאתגר הקטע הזה.

ועשיתי טעות; צפיתי קודם בסרט. דווקא לא החלטה כזו גרועה, אחלה סרט; אבל כמה יש לזכור ולהשוות, אלהים ישמור! מה שינו בסצנה הזו, ומה בזו? ואיך השינוי הזה משתלב עם ההוא ומה ניסו להשיג כשארגנו את סדר האירועים כך וכשהדגישו את הסצנה המסוימת הזו ואיך הם בונים את הנרטיב הזה ומעבירים אותו היטב גם ויזואלית ומה השחקנית מביאים איתם לדמויות?

מאוד מאתגר הקטע הזה.

*

תראו מה זה: רק ניסיתי לקרוא ספר ולהיות בת אדם אינטלגנטית לכמה רגעים, עם מעט מחשבות תרבותיות לצד הטיטולים.

לא התכוונתי *כל כך* הרבה יותר מחשבות!

אבל היה פאן, אז בסדר.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על נעלמת