ביקורות ספרים אחרונות
"יש אומץ־לב של הרגע. יש אומץ־לב שבהתמדה. המשותף להם הוא ההתמודדות עם תנאים קשים" (עמוד 15). הספר "מנהיגות צבאית" בעריכת יוסף אשכול (הוצאת מער... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
שלושה אבות. 3 גישות חינוך. המגונן בחירוף נפש על הילדים שלו, הפסיבי/נעדר מהם, וזה המוותר עליהם ואפילו נלחם בהם. וברקע ההתמודדות של הנשים עם ה... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ספר טוב מאוד, קולח וכייפי לקריאה, כולל עלילה מעניינת עם דמויות עגולות שמשתנות במהלכו. השפה עשירה וכוללת ביטויים בשפה הפרסית ותרגומם לעבר... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
מותחן הרפתקאות מעולה! קצב מהיר, ממוקד ומתומצת למה שהכרחי בסיפור. העלילה מסופרת דרך עיניו ומוחו של בלש מישטרה שמוצא את עצמו פעם אחר פעם במ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
מצחיק, מה יכול להזכיר לך ילדוּת: ארון ספרים למסירה בספריה, כריכה דהויה מושכת את העין, אותיות כחולות עמוקות: מעשר ראשון, ישראל אלדד. ובטח ש... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מתחכם שלל פרשיות שלבסוף מאחדות את הסיפור, הספר קצת נמרח יותר מדי, הרבה פרטים מיותרים שיכלו לוותר ולקצר קצת את הספר. לקח לי הרבה זמן דבר ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
"מיטיב השולח יתומים לקולג' היקר", "אבא ארך רגליים היקר", "אבא ארך רגליים יקירי" אלו מעט מהפתיחות של המכתבים שג'רושה-ג'ודי כותבת, בהם היא מגלה ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
אחד הדברים העומדים בבסיסו של כל ספר מתח בלשי היא תעלומה, שצריך לפענח. זו נקודה בסיסית בסוגה, שכן בלי תעלומה אין מה לבלש לחפש, ואין לספר עליל... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
אחרי שלושת ספרי ויקטוריה ברגמן עוכרי הנשימה נראה שהיה חסר לי עוד מנת אכזריות שהתחלתי לקרוא את הספר הנ"ל ובו רצח אדם ע"י כלבים, אבל הספר הזה ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
לא קראתי את הספר. נתתי אותו לאשתי וביקשתי ממנה שאם הוא ימצא חן בעיניה שתכתוב עליו ביקורת, שכן הסופרת היא חברת סימניה. כאן חלה אי הבנה מצערת.... המשך לקרוא
36 אהבו · אהבתי · הגב
"שולחן זה לא באמת שולחן, תשאלו את ראסל". זה הסטטוס הנוכחי של הגדולה שלי בת ה-11. לא נראה לי שראסל העלה בדעתו אי פעם שהוא יופיע בסטטוס. זה התח... המשך לקרוא
36 אהבו · אהבתי · הגב
שבע הוא מספר שמח. אנחנו מסוגלים לזכור שבעה פרטים בו זמנית. בסדרת הארי פוטר יש שבעה ספרים. בנצרות יש שבעה חטאים קרדינליים. יש בעולם שבע י... המשך לקרוא
34 אהבו · אהבתי · הגב
הרי לפניכם האמת, רק האמת וכל האמת (באופן חלקי) על פרשת שונרא החתול שקרא את 'האמת על פרשת הארי קברט' מאת ז'ואל דיקר. דבר מוזר קרה לי בדרך לעמו... המשך לקרוא
28 אהבו · אהבתי · הגב
אגדות הן דבר רציני. נראה לי שהן מאפשרות להגיד דברים שאי אפשר להגיד בספרות לא בדיונית. לפעמים אומרים בהן אמירות תמימות ומביכות, לפעמים חת... המשך לקרוא
28 אהבו · אהבתי · הגב
יוסף בן מתיתיהו, האם היה בוגד ציני בעמו? האם היה אחראי בעקיפין לחורבן הבית? מה היה תפקידו כמפקד המרד בגליל? סיוורד מעלה בחיבורו את הטענה ה... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני 16 שעות
4. ים איריסיקה
לפני 3 ימים
12. היעלמות איריסיקה
לפני 5 ימים
13. תמשיך גיל שבת
לפני 6 ימים
19. "קלפים" 3 :)
לפני 6 ימים
20. דני בר
יצירה נבחרת
מלחמת לבנון הראשונה.
אני חייל מילואים צעיר על ציר ביירות- דמשק, שוכב לצד הכביש וממתין שחיל האוויר יסיים את התקיפה על מתחם סורי מבוצר, סמוך לעיירה בחמדון.
התקיפה מסתיימת.
זזים.
אנחנו עולים על המתחם ובמהלך הסריקה נתקלים בחמישה חיילים סורים שנהרגו. מדיהם ירוקים, שונים מאלה של חיילי הקומנדו בהם נתקלנו. החמישה שכבו צפופים, אולי חיפשו ביטחון אחד בחברו ולא מצאו.
אחד מהם צד את עיני. הוא היה צעיר מאוד, אולי טרם מלאו לו 18, פניו היו פני ילד רכים, חלקים, אפילו חתימת שפם לא הייתה לו, ומבט האימה עדיין ניבט בפניו. בכיס חולצתו מצאתי מכתב. שמרתי אותו בחגור שלי, ובערב, כשכל אחד התכנס לתוך עצמו, מלקק את פצעי היום החולף, שלפתי את המכתב וקראתי אותו לאט לעצמי, אחר כך לחבריי.
חשכה מסביב, דממה, חיילי הקומנדו הסורי מחופרים ממול, מתח גדול ודריכות ורק אור הפנס מרצד על המילים.
המכתב נכתב בכתב ערבי קריא, אם כי היה ניכר עליו שנכתב בחפזה.
זה היה מכתב עצוב, פתאום הוא לא היה חייל אויב, אלא נער מאוהב. היה לו שם, היו לו פנים, פנים יפות, וגם ארוסה שחיכתה בבית. ויותר מכל, היו לו הורים שלבטח דאגו לו ולא ידעו שעולמם נחרב, ממש כאן, מ... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
ללא דירוג חות (חוות) החיות - תרגום: לאה זגגי / גורג אורוול
ללא דירוג הקומדיה האנושית - מהדורה מחודשת / ויליאם סארויאן
דירוג של שלושה כוכבים חלומות מזכוכית / דודו בוסי
ללא דירוג סודות חבויים - טרילוגיה: סודות #1 / אריאלה באום
דירוג של כוכב אחד חזקים ברוסיה / רן דברת
דירוג של ארבעה כוכבים משפחתי וחיות אחרות / ג'ראלד דארל
ללא דירוג הדרקון האדום / תומאס האריס
ללא דירוג אדון החצר / טריסטן אגולף
ללא דירוג העיר והבית / נטליה גינצבורג
ללא דירוג סורג-שפה - שירים וקטעי פרוזה / פאול צלאן
ללא דירוג מאורי עד אדי - קורות ספרי / אסתר שטרייט-וורצל
ללא דירוג 7 סיפורים / ס. יזהר
ביקורת נבחרת
את אבא אף פעם לא הכרתי ממש. הוא עזב את הבית עוד כשהיתי צעירה מידי. אמא היתה בסדר, אתם יודעים שלום שלום ויש אוכל במקרר. הלימודים בבית ספר היו סבבה אבל את עיקר זמני כנערה השקעתי בקריאת ספרים. באחד הימים התגלגל אלי ספר מוזר שכתב איזה יונסקו אחד. אני זוכרת שזה היה בתקופה שארבע אמהות היו עדיין מוקצות. לא הערצתי אותן. האמת היא שתיעבתי אותן. משהו ביכולת שלהן ללכת נגד הזרם עשה לי רע. רציתי שהן לא יצליחו, רציתי שכולן בכיתה ידעו שאני גם לא אוהבת אותן. את הקרנפים של יונסקו קראתי באותם הימים. מרחתי את הקריאה על פני זמן רב מידי. לא ממש הבנתי מה אני קוראת. סתם ספר כזה נחמד בלי הקשר לזמן או למקום חשבתי לעצמי, אנשים שהופכים לקרנפים עד שנותר רק אדם אחד לבדו. משפטים סתומים שהם אומרים האחד לשני וכולם מייחסים להם חשיבות מופרזת מידי. אבסורדי. לא בשבילי.
עזבתי אותו בשלב מסוים.
עד השבעה של אבא.
אני זוכרת עד עכשיו את הצליל של האסימון נופל (אני יודעת שאני צעירה מידי אבל טלכארט לא עושה רעש) פתאום בקריאה שניה. אני זוכרת שפתאום הבנתי כמה פרספקטיבה ובגרות חשובה לספרים כמו הקרנפים או ספרו המבריק של סרמנגו על העיוורון.
בק... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י מזי לפני שלושה שבועות
קבוצות קוראים
לא יודעת אם שאלו את זה אבל- קיץ או חורף? =) בקבוצת סקרים לפני 11 שעות
מה הגובה שלכם? ( סקר של ליאל מתחתיי, מתנצלת על ריבוי הסקרים פשוט זה כייף הסקרים האלה חח) ומה הצבע האהוב עליכם? עלי ורוד. ( כן, הצבע של הפאקצות סקאוט בקבוצת סקרים לפני 17 שעות
https://www.youtube.com/watch?v=mEjwlFsCt9M אני נהניתי מזה. no fear בקבוצת קבוצת דן ופיל אתמול
שאלות החושים: טעם- מה הטעם האהוב עליכם? (חמוף מלוח מתוק חריף מר וכו') ריח- מה הריח שאתם הכי אוהבים להריח? שמיעה- מה אתם הכי אוהבים לשמוע? (לא הספר הוא ביתי בקבוצת סקרים אתמול
אם היו לי כנפיים, לא הייתי עפה למרות שהייתי רוצה רוצה כל כך לעוף וכל כך מפחדת רוצה להיות הרחק מכאן ולא מעזה לנסות יושבת בצד, כשהכנפיים עו ביני בקבוצת אנקדוטות, הרהורים וקטעים חסרי פואנטה אתמול
טוקבקים על ביקורות ספרים
דני בר
השוקעים והניצולים - ספרית אפקים 163 מאת פרימו לוי
נדמה לי שזה אכן המסלול הנכון יותר לסיור בפולין. להתחיל אותו בגרמניה, בברלין, במקום ששורשי הרוע הבלתי נתפס הזה צמחו, בבניין הרייכסטאג, במפקדה של היטלר, ואנזה, ורציף 17 המפורסם עליו כתבת, ומשם ברכבת לפולין.
דני בר
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון
קראתי. נאבקתי עם עצמי לסיים אותו..והובסתי. כמה יפה ההטרוגניות של הקוראים. שיש כאלה שלא אוהבים , ויש כאלה שכן, והם מעניקים לספר את חייו, ובצדק!!
אוקי (אורית)
מעשר ראשון פרקי זכרונות ומוסר השכל מאת ישראל אלדד שייב
מקסימה שאת.
פפריקה
מעשר ראשון פרקי זכרונות ומוסר השכל מאת ישראל אלדד שייב
ככה מגדלים אותנו, בייקר. אי אפשר להתפלא שזה מה שיצא :) יעל, תודה בלו-בלו, כיף לשמוע :)
cujo
שלגייה חייבת למות מאת נלה נויהאוז
נו שויין - תודה על האזהרה השם דווקא מוצלח.
yaelhar
ראש העיר הטוב - רומן מאת אנדרו ניקול
תודה רבה, נצחיה
בלו-בלו
כמה טוב לחיות - פרוזה # מאת רנה ורבין
ביקורת מצויינת! מסכימה עם מה שכתבת על הספר. הוא באמת אמין, אבל לא בטוח שמעניין לקרוא את כל קטעי היומן של בת עשרה. אמינות לא צריכה לבוא על חשבון איכות. לדעתי אף הוצאה לא היתה מפרסמת את הספר הזה אם זו היתה סופרת אנונימית. לגבי הפיסקה האחרונה - כאן אני חולקת עליך. אני חושבת שבת השלושים היתה נותנת תשובה חיובית יותר מבת העשרה.
yaelhar
בקצה המדבר מאת סמנתה הארווי
נצחיה - לא הבנתי את ההערה שלך. אני משתדלת לא לקרוא ספרים על דימנציה. המציאות מספיקה לי... באיזה עלבונות מדובר? מי הטיח עלבונות באיזה נושא? התבלבלתי. אנא, האירי את עיני.


©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ