ביקורות ספרים אחרונות
לצערי, לא הצלחתי להתחבר לספר הזה והוא ננטש במהלך הקריאה...... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
קחו דפים מלאים בכתיבה של בלוגרית מגניבה בשלבי הזדקנות ראשוניים, הכניסו לאפליקצית ערבוב, שימו בחזית ציור מקסים וקיבלתם את הספר הזה. חיוך. ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
הביקורת האחרונה בסדרת ביקורת ספרי האוכל שלי וזה ללא ספק הספר המוצלח ביותר. באופן אישי אין לי בעיה עם ספרי בישול באנגלית, רוב הספרים שיש לי... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ספר בדיוני המשלב שואה ואדריכלות(!) בפריז(!), שנכתב ע"י אדריכל שעד כה פרסם רק ספרים מקצועיים וזו לו התנסות ראשונה בתחום הפרוזה, והמעורר כבר לא... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
"המתרגמת" הוא קודם כל רומן של שפה ושל מסע אישי דרך השפה, ועל איך שהיא מגדירה אותנו על היחס בינה לבין הזהות שלנו ועל האופן שהיא משרתת ומקשרת ... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
ביורודיסני יש רכבת הרים שנראית בנויה כמו לילדים בגיל 7 אחת כזאת למתחילים עם עליה לא מאיימת וירידה שאינה אימתנית. בנויה מעץ ודומה לקרונות ... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
ספר טוב מאד קריא וזורם. הספר מספר את סיפורה של אתל רוזנברג, אזרחית ארה"ב של אמריקה שנשפטה יחד עם בעלה יוליוס באשמת קשירת קשר לריגול ומסירת ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
זהו ספר מעולה, מרגש, חזק, יוצא דופן. מומלץ ביותר!... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
וואו איזה ספר מעולה! ספר שמהרגע הראשון הוא מעניין, מלא רגש וחמלה, עצוב מאד אך גם אופטימי. ממליצה בחום! זהו סיפור על זוג נשוי, בן ואמה, שמגדל... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
https://youtu.be/OER8dtQPF14 "כל מי שחיפש לו רגעים של שלווה ושל התעלות רוחנית, יכול היה למצוא אותם בה. כמו הילכה קסם על מבקריה, ידעה החצר להרגיע את הנפש... המשך לקרוא
39 אהבו · אהבתי · הגב
למעלה משלושים ספרים קראתי משל אפלפלד, למעלה משלושים אתנחתאות. אפלפלד כותב שקט. הספרים הרי שקטים מטבעם. איך שקט? לקרוא את אפלפלד זה להיכנס ... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
אישה עם צ'לו היא הייתה השכנה שלי, אישה חד הורית, בתקופה שמשפחה כזאת הייתה בלתי אפשרית. היו לה שלוש בנות, אותן היא גידלה בבית קטן ואפרורי. ב... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
הגעתי לעמוד 280 (מתוך 478) ואפסה סבלנותי. הספר הזה הוא יצירתו של "אחד מסופרי המתח המובילים בצרפת" כדברי ההוצאה, סופר שזכה במולדתו ל 15 פרסים ס... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
איזה שם נהדר לספר. סיפורים קצרים שיוצרים תערובת מפעימה של מה שטוב, מה שרע, מה שמוריד את האדם אל השאול ומה שמרומם אותו, מה שמעניק תקווה ומה ש... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
מכירים את ממנטו? אלון, אל תרים את האצבע, ברור שאתה יודע, התכוונתי לכל האחרים. למי שלא יודע, הסרט ממנטו יסד איזו אסכולה של יצירות שמוצגות ... המשך לקרוא
22 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני 7 שעות
1. קפה של בוקר א.מ.
לפני 9 שעות
2. בלתי שבירה סקאוט
לפני 3 ימים
11. הרבה זמן א.מ.
לפני 3 ימים
12. בת הים הקטנה no fear
לפני 6 ימים
18. ירייה בשגגה The Wolf
יצירה נבחרת
היא הרגישה מושפלת, ככה נעמדת עם כפית בידה, כשהכוס כבר בכיור, שפוכה, והבוץ השחור ניגר ממנה מטה לביוב... הרגישה כאילו היא כמו הקפה, נעלמת אל תוך הלא כלום הזה, לפתח הכיור שהוביל לביוב המטונף שהשמיע קולות צחקוק לעומתה. כולן הביטו בה, והיא חשה כה מובכת. איילת הביטה בה וחיוך מרוצה מרוח על שפתיה. היא ניצחה. לא היה ספק בכך.
קראו לה מיכל, והיה זה היום הראשון שלה בעבודתה בבית החולים.

התחלה חדשה, ראשונה, ואחרונה בשרשרת המזון.
היא התכוונה לקום מוקדם הבוקר, אבל השעון לא צלצל, או שכן והיא לא ממש התעוררה. החברות שלה חגגו איתה את הסוף וההתחלה החדשה והותירו אותה מותשת ומבושמת אלכוהול במיטה לבדה. היא קמה בבוקר במהירות, מדלגת על הקפה בבית מתוך הנחה שתספיק לשתות ביומה הראשון במחלקה, והנה כאמור התבדתה.
עם הגעתה למחלקה הכירורגית ישר ננעץ בה מבט חמור סבר של אחד המתמחים הצעירים, כזה שרק אתמול למד להתגלח ועכשיו בחר להתגלח עליה ככל שיכל.
שמו היה ד"ר נועם הרשקוביץ. נועם, היא חשבה... שם קליט.
הוא הסביר לה בנועם, כשמו, שזה לא מקובל, להגיע ככה, באיחור, ושתיגש מהר לישיבת הבוקר. לה היה נראה כאילו הוא ציטט אמירות נוזפות שנא... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
ללא דירוג הכבש הששה עשר / יהונתן גפן
ללא דירוג The fountainhead / Ayn Rand
ללא דירוג Ayn Rand Box Set / Ayn Rand
ללא דירוג ספר המתים והחיים הטיבטי / סוגיאל רינפוצ'ה
ללא דירוג בורסה ניתוח טכני בשיטת נרות יפניים / צביקה ברגמן
ללא דירוג אנשים וגורלות / סטפן צווייג
ללא דירוג עשרה כושים קטנים / אגטה כריסטי
דירוג של חמישה כוכבים האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם / מקס ובר
דירוג של ארבעה כוכבים 24 הפנים של בילי מיליגן / דניאל קייס
ללא דירוג פדגוגיה של מדוכאים / פאולו פריירה
ללא דירוג פדגוגיה של שחרור - דיאלוגים על שינוי בחינוך / פאולו פריירה
ללא דירוג אלגברה : חלק ג' / בני גורן
ביקורת נבחרת
תחנת אוטובוס בקצה הרחוב. מהמיושנות, עם המתכת המחוררת, שלט צהוב מכריז מלמעלה על מספר התחנה, ואגד תלתה לאחרונה מודעה מתקלפת, "קו שש עשרה בוטל לתחנה זו". ברחוב אין מכוניות, רק טרטור מרוחק של אגזוז אופנוע.
אישה נשענת אל דופן התחנה ומעיינת בסמארטפון שלה במצח מקומט. ילד, אולי בן חמש, כורע לידה ומסדר אבנים קטנות בריכוז. אני משנה תנוחה ומצליחה לראות את האותיות "יותם", מגושמות ולא פרופורציונליות. הילד מביט בהן, משנה את מיקומה של אבן אחת, מתרחק כדי לבחון את הכתובת השלמה, רוכן שוב ליישר את הזווית של המם הסופית. משהו עדיין חסר: הוא נעמד ומחפש סביב, ואז ניגש אל החרציות שבקצה המדרכה, קוטף אחת ומעטר בה את ראש הוו.
"אמא?"
האישה מוטרדת מכדי להיענות.
"אמא!" הוא מושך במכנסיה. "אמא, תראי מה עשיתי!"
"עידו, חמוד," היא מנערת את ידו, לא מרימה מבט אפילו. "אמא צריכה לבדוק משהו. אל תפריע לי."
"אבל אמא..."
קו עשרים ושבע מופיע מעבר לפינה. האישה תופסת ביד הילד, "בוא, מהר!"
הילד בועט באבנים בדרכו לאוטובוס.
אני נשארת לבדי בתחנה. תוהה ביני לביני מי זה יותם.

*

איזו משמעות יש להצלחות שלנו כשאיש אינו רואה אותן?
איזו משמעות יש לנשיכת הש... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י פפריקה אתמול
קבוצות קוראים
אנשים, אני מודעת לאופן שבו הבקשה שלי נראית נואשת, אבל כן, אני די נואשת. צריכה שתגיבו לי בקבוצת הרעיונות (כותבת את זה פה כי לא נראה לי שמישהו מוּמוּ בקבוצת צ'אט לפני 4 שעות
https://www.youtube.com/watch?v=HI5eLUpBkx4&t=335s אני ממש אוהבת את הפסקול הזה. no fear בקבוצת שרלוק!!!!!!!!!!! לפני 8 שעות
https://www.youtube.com/watch?v=SrL3jOdAB5A המחזמר של פרסי ג'קסון הגיע לאוף ברודווי!! זה כל כך מרשים, ברצינות. אני ממש גאה בהם. עכשיו ההפקה תהיה הרבה יותר מקצו no fear בקבוצת צ'אט לפני 8 שעות
אומרים שלפחות שלוש מחשבות רצות בראש כל שניה אבל מהו המקסימום? כי זה מרגיש כמו מאה לכל השורדים יש כלי או שניים מהם מוצאים שלווה משתחררים Command בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות לפני 15 שעות
כל כך הרבה אנשים הסתכלו עלי בהתנשאות. כל כך הרבה אנשים ניסו מדי יום להוריד את המורל. בין אם זה בהערות, בין אם זה בהתנהגות נבזית. כל כך הרבה סקאוט בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות לפני 16 שעות
טוקבקים על ביקורות ספרים
רץ
תרופת הפלאים מאת וולטר סקוט
תקופת הצלבנים מרתקת, כמפגש בין מזרח למערב.
רץ
החצר הפנימית מאת דני בר
מהחצר הנוכחית לחצר של אז - נדמה לי שהפוקוס עבר לרשתות התקשורת
אפרתי
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מאת מארי אן שייפר
תודה רבה, ערגה.
ערגה
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מאת מארי אן שייפר
מצוין. כותבת מעניין.
דני בר
היורה השחורה - פרידיין 2 מחודש מאת לויד אלכסנדר
סיפור עצוב ואורית כתבה כאן ש"כמה שניות של תשומת לב היו בוודאי משנות לו את ההרגשה,ואולי את כל המשך היום" ואני חשבתי לעצמי שאולי אפילו את כל החיים. הדברים "הקטנים" האלה, העידוד, הפרגון, ההתייחסות, ההכרה, ההערכה, כל אלה הם נשמת אפו של ילד, הם הפלסטלינה שממנה מתגבשת האישיות שלו כשיגדל. כשאבא אומר לילד (ואת זה שמעתי במו אוזניי...) אתה אכזבת חיי!! לילד הזו לא תהיה תקומה כמעט, זו צלקת שגם אורית המוכשרת לא תצליח לרפא....
אוקי (אורית)
היורה השחורה - פרידיין 2 מחודש מאת לויד אלכסנדר
עידו. תודה על התיקון, חגית.
דני בר
אשה יקרה מאת יהונתן גפן
אהבתי את הקווים המשיקים שמצאת בין הסיפור שלו לסיפור שלך ואני משער שגם אחרים יוכלו להזדהות עם חלק מהסיפורים שלו. הביקורת שלך טובה ומעמיקה. יהונתן גפן אולי קצת כבד לשון, אבל את מלאכת הכתיבה הוא יודע היטב, ועושה זאת בשפה קלילה ושווה לכל נפש, בפשטות, ובלי רחמים. משפחת דיין אף פעם לא הייתה "נורמטיבית" וגם משה דיין, הכוכב הגדול של המדינה הצעירה, התגלה כשחצן ויהיר לפני המלחמה ההיא, וכאדם שמאבד עשתונות במהלכה עד שכמעט הביא את המדינה אל עברי פי פחת. לא קל להיות בן למשפחת דיין..
חגית
המתרגמת מאת נינה שיילר
מקסים, כרגיל.


©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ