אהבת? צד שמאל של החושך
אורסולה ק. לה גווין

אין לי הרבה סנטימנטים לספרים. אני אמנם אוספת אותם אבל גם משאילה בלי הבחנה ובלי לנהל רשימות. מה שחוזר חוזר ומה שלא לא. אבל יש גם יוצאי דופן, כאלה שיש לי שני עותקים שלהם, למקרה שבכל זאת לא יחזרו. "הכתיבה או החיים", "נוטות החסד" ו"צד שמאל של החושך". זהו.

אני מרגישה עכשיו קושי כמו שהיה עולה אם הייתי מתבקשת לתאר אדם שאהוב עלי מאד, כזה שיש בו לא מעט פגמים, חלקם כאלה שבזכותם אני אוהבת אותו יותר מאת האחרים, והחשש גדול מפני שהעיניים שלי, יש להן הפרופורציות שלהן, אני יודעת מה גדול ומה קטן וכמה נפח תופס כל פגם כזה, אבל כשהמילים יוצאות ממני הן מקבלות את המימדים שמייחסים להן אלה שמקשיבים והם לא תמיד אותם המימדים. כנראה שבדרך כלל הם אחרים.

זה אולי הספר האהוב עלי בעולם כולו. לפחות אחד מהם, ועכשיו, רגע אחרי שסיימתי לקרוא אותו שוב, הוא תופס בבטחה את המקום הזה, ספר שבשבילו כדאי ללמוד לקרוא.

למה?

אולי יהיה לי קל יותר להגיד למה לא.

לא בגלל העולם שלה גווין בוראת, זה שתוך שבעים ומשהו עמודים חוקיו נהירים לי והוא נראה הגיוני להפליא, כזה שיכול להתקיים באמת, על אף שהמרכיב הראשוני של אלה שחיים בו נעדר את המרכיב הראש... המשך לקרוא

נכתב ע"י סוריקטה אתמול