ביקורות ספרים אחרונות
מזמן לא נהנתי מספר כמו שנהנתי מתחנה אחת-עשרה. הספר הזה מאגד בו המון אלמנטים מוצלחים. יש לו ריבוי דמויות ראשיות וכולן מקבלות אופי ודמות בר... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מעולה, כבר מההתחלה נשאבתי אליו, סיפור מקורי שמתבסס על הספר והרעיון של סיפורה של שפחה. מומלץ בחום!!!!... המשך לקרוא
**** הספר הראשון היה מסקרן. שונה, זה בטוח. חסרו בו כמעט כל הדברים שהופכים פנטזיה לשגרתית או לכזו שמתאימה לקריאה של בני נוער. אין טוב, אי... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מעניין וזורם כבר מהעמוד הראשון, מעורר הרבה מחשבות ומלא תובנות לחיים. הסוף קצת קיטשי ואופטימי מדי, לטעמי, אבל בהחלט נהניתי מאד מהקריאה ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מתוק, סקסי, מעין רומן רומנטי קלאסי. אלכסה העלתה כישוף אהבה בתקווה למצוא את גבר חלומותיה. מי "שעלה בחכה" הוא ניק על פניו גבר שונה כל כך מ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
החלום ושברו התמלאתי במועקה כשסיימתי את הספר של לילך נתנאל המולדת הישנה, העוסק בכמיהה והאכזבה למושג בית. הרגשתי שאני זקוק לספר אחר, שלא ע... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
התינוק מת. בום, טראח. סנוקרת לפנים, ואחת חזקה במיוחד. התינוק מת. כך נפתח הספר, בשתי מילים קטנות, בודדות, שמרכיבות משפט קצרצר ומזרה אימה. כע... המשך לקרוא
34 אהבו · אהבתי · הגב
אם הייתי מקבלת אותו כספר לבן והיו מבקשים שאנחש מי כתב אותו יש סיכוי שהייתי אומרת מקיואן. זה אותו הסגנון, עם אותה חיבה מופלגת לצירופי מקרים,... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
# חוקר שואה צעיר מתפרנס כמדריך ב"אתרי שואה". הוא מדריך בני נוער במסגרת המשלחות לפולין, מדריך אנשי צבא במסגרת דומה, מדריך אח"מים בסיור מחנות ... המשך לקרוא
28 אהבו · אהבתי · הגב
2005 לא היתה שנה טובה בבגדאד. לא ששנה אחרת היתה טובה יותר, אבל פיצוץ המתרחש כמה פעמים ביום בעיר המיוסרת הזו, הביא לפיצוץ של רעיון לספר. גם בפי... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
ביום רביעי האחרון, בשעת בוקר מאוחרת כלשהי, פקחתי סוף סוף עיניים והתמתחתי. הראש שלי התחיל לאתחל את עצמו, מקרטע, בזמן שגיששתי אחרי המשקפיים. ... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
התעוררתי לבד , והלכתי לישון לבד, וסעדתי במסעדה לבד, וראיתי סרט בקולנוע לבד . אבל אני לא בודד, מה פתאום ? אני טיפוס חברותי , אני . הרי יש לי טלפו... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני 52 דקות
1. סלומון שלמה
לפני 17 שעות
5. כתיבה אילסוס
אתמול
6. כמה sweety1
לפני 3 ימים
11. ללא כותרת אילסוס
לפני 3 ימים
12. דרך החיים The Wolf
לפני 4 ימים
15. מוצאי שבת מלאני
לפני 4 ימים
16. סתיו גברת פלפלת
לפני 6 ימים
18. ריקוד משה
לפני 6 ימים
20. ==הסם== אבונור
יצירה נבחרת
שתי מעטפות, עם בול וכתובת, עוד נותרו לי ביד ביום ההפלגה. עמדתי אל מול היאכטה החבוטה, ממתין לסלומון שיסיים לתקן את המנוע החורק, ויקרא לי לעלות אל הסיפון.
שלושה שבועות זה זמן נפלא להתנקות קצת מעצמי, חשבתי. אחרי הכל, לצאת לשייט אל האוקיאנוס ואל הכלום הגדול, עירום, העיר בי את כל הפחדים. רק עגינת הביניים שהבטיח לי סלומון, באי הקטן זנזיבר ניחמה אותי ונסכה בי מעט שקט וביטחון.
המתנתי בינתיים, עם התיק על הגב, ברציף הקטן, כשריח שמן המכונות ממלא את הנחיריים ומזכיר לי שחופש יכול להיות עשוי מכל מיני ריחות מוזרים. מטוס קל שעבר מעלי הרעיש פתאום את מעט המחשבות הטובות שעוד הסתובבו לי בראש. רק האופק נשאר כחול ויפה.
מתי זזים? האצתי בסלומון
כשתגיע העת,ענה. אין מה למהר!
ג'ואל העוזר מיהר להראות לי את החדר הקטנטן והסגפני שלי במסע הארוך לברזיל.
תבלה, אמר, ואל תשכח, אין כאן מנקה. זה רק אתה והים...
אחרי סיור מהיר על כל חדרי הסירה הגדולה, המפרשים,החבלים ותפקידי על הסירה, הכיר לי את פיטר אחיו. ואז התפניתי אני לשיחת פתיחה עם סלומון - שהיה רציני וקצר.
אינך חוזר בך ממהחלטה לשוט איתנו?
בוודאי שלא, עניתי, אחרת לא הייתי מגיע.
... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
ללא דירוג פיצוח הגנום / קווין דיוויס
ללא דירוג שארית היום / קאזואו אישיגורו
ללא דירוג מחברת החלומות / אגי משעול
ללא דירוג באמונה שלמה - סיפורה של סיירת דוכיפת / משרד הביטחון
ללא דירוג נשיקת אשת העכביש / מנואל פואיג
ללא דירוג כנסת - דברי סופרים לזכר ח.נ. ביאליק: (כרך חמישי) / פ. לחובר, יעקב כהן
ללא דירוג כנסת - דברי סופרים לזכר ח.נ. ביאליק: כרך עשירי / עורכים: יעקב כהן, פ. לחובר
ללא דירוג כנסת : דברי סופרים לזכר ח"נ ביאליק [כרך ו] / יעקב כהן
ללא דירוג הצל של הענק - הצל של אנדר #4 / אורסון סקוט קארד
ללא דירוג 144 קומות / יו האווי
ללא דירוג חיי מיכלאנג'לו - ספריה לעם #170/1 / אירווינג סטון
ללא דירוג חרב מבית : המאבק הפנימי בתנועה הפלסטינית 1939-1929 / יובל ארנון-אוחנה
ביקורת נבחרת
"תקרא את סבתו, הוא כותב פרוזה טובה", אמר הידיד- ועבר לגור לחו"ל. אי אפשר לכעוס עליו, זה או לטוס לחו"ל ולגור ליד ההורים של האשה- או להתגרש.
החלטה חכמה, הייתי אומר, גם אם התקבלה תחת לחץ.

לא יכולתי לעודד אותו, הנעבאך. מי רוצה לגור בחו"ל? אף אחד. בטח לא ישראלי שורשי חסר נימוס שלא יודע אנגלית, נימוסין והליכות ולא רוצה לגור בחו"ל. מצד שני- להשאר נשוי הוא כן רוצה, אז אין מושלם בעולם, וכל זה.

בקיצור, הדבר היחיד שיכולתי זה להחזיק לו אצבעות, ולקרוא לכבודו את ספרי רבי חיים סבתו.

אז קראתי בתחילה את תאום כוונות המצמרר, כן באמת- מצמרר. אפילו כתבתי עליו ביקורת. ואז צברתי כוחות, והמשכתי לתחנה הבאה. קראתי בדיוק חצי מ"אמת מארץ תמצח" עד שהבנתי שהתעייפתי, מסובך לי. מסובך. שפורטה, ז'ק, רבי חייא, חאלב, פריז. בררר. התבלבלתי לגמרי! וכמו שרמטכ"ל אחד לשעבר תמיד אומר: "אם יש בלאגן, ואין לך כוח לסדר- לפחות תברח"

אז ברחתי!

מהר!

התחלתי לקרוא את "בואי הרוח".
אמרתי: בוא נתחיל, נראה לאן תקח אותי הרוח.

והיא לקחה, עמוק ורחוק.
ספר מטלטל, נוגס, משעשע, מזעזע, מזיז, מצחיק, מריר, עצוב. מתוק מתוק.

קראתי את כולו ב'ביס' אחד. גדול. נראה לי טפטף ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י אורח לפני 4 ימים
קבוצות קוראים
מכירים את הרגעים האלה שנראה לכם שחצי עולם נגדכם? ואז אתם מתחילים לחשוב מה עשיתם לא בסדר שגרם לזה שישנאו אותכם וזה מוביל למחשבות שאולי כדאי פני בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות לפני 8 שעות
פרק 15: ארון הקסמים סימניתים יושבים בסלון על הספות והשטיחים. קוראים, מנמנמים, אוכלים, רואים מחזות זמר, בוכים מפילס, פותרים משוואות, קוראים פ ~ניצוץ בחושך~ בקבוצת סיטקום סימנייתי. אנחנו בדיחה אחת גדולה. לפני 10 שעות
השאלה החשובה: איך אתם אוהבים את התחינה שלכם? לוליפופ בקבוצת סקרים לפני 16 שעות
העונה החדשה מגיעה עוד שבוע וקצת איך המרגשים? catnoir בקבוצת מיראקולוס ליידיבאג אתמול
אז מפגש ירושלמי! כריס הדיקטטור כמובן, קבע תאריך (משמע תלונות אליו) (אם כי הוא לא פה, אז אולי לא). ג' כסליו, ה21.11. ירושלים עיר הקודש. בואוווו יה מוּמוּ בקבוצת מפגשי סימניה שלשום
טוקבקים על ביקורות ספרים
סנטו
טיעונם האחרון של מלכים - החוק הראשון #3 מאת ג'ו אברקרומבי
אחת מסדרות הפנטזיה הטובות שנכתבו בשנים האחרונות. אני מאוד אהבתי.
אלון דה אלפרט
טיעונם האחרון של מלכים - החוק הראשון #3 מאת ג'ו אברקרומבי
ומסמר עקרב, הצחקת אותי. אל תקרא, אבל אתה מפסיד.
אלון דה אלפרט
טיעונם האחרון של מלכים - החוק הראשון #3 מאת ג'ו אברקרומבי
סוריקטה, זה נכון באופן כללי בעיקר לגבי אפוסים, אבל יש לי חשד מסויים שלא האורך מרתיע את הנרתעים. בניגוד ל״אני לא אוהב ג׳אז״, למשל, או ״חצילים הם לא הקטע שלי בלשון המעטה״, הספרים האלה הם אשכרה טובים. גם בספר גס הרוח הזה נחבאים רגשות עדינים ויכולות ספרותיות לא מבוטלות בכלל. להגיד שאתה לא מחבב פנטזיה בגלל האורך זה כמו לומר שאתה לא אוהב אוכל אסייתי כי הוא חריף.
מושמוש
כשהיינו יתומים מאת קאזואו אישיגורו
הגעתי לע' 45. איך הוא נהיה 'בלש' מפורסם? איך היתום מוזמן לכול האירועים החשובים באנגליה? לא ממש מוסבר. המחבר עושה ניסיון לא משכנע להסביר את זה. ברור ש'בלשות' לא מעניינת את הספר כמו שכתבת. לא מפריע שזה לא בלש, אבל לא ממש מתיישבת הצהרת הבלשות לעומת חוסר העניין בה. להוציא ההערצה לאנגליה כממציאת הבלשות הספרותית - יש פה משהו שלא נוגע בעניין האמיתי של אנגליה, יחד עם המון צורך להיות אנגלי. התעסקות בפרטים שוליים שהוא מצליח להבין מאנגליה, אבל אולי לפי היפניות הם לא שוליים. ספר יפני שמתראה כאנגלי. כאילו הוא אנגלי. המון השקעה ב'אנגליות' שנשארת יפנית, לדעתי בלי שהספר מבין את זה. זאת אולי אמירה חריגה על הגלובליזם, ולא במודע. בפוסט מודרניזם מוכר שהאמן חלק מהיצירה שלו ולא שולט בה. נוגע ללב הקטע על הילד שנשלח לאנגליה (כנראה לאחר שהתייתם). לטעמי הספר בינתיים איטי ומעט משעמם. עד כאן תודה.
אלון דה אלפרט
טיעונם האחרון של מלכים - החוק הראשון #3 מאת ג'ו אברקרומבי
חני, זה *לא* ספר נוער בשום צורה.
כרמליטה
לאחר המשתה מאת יוקיו מישימה
תודה יעל. אני מאד אוהבת ספרות יפנית, אך לא נמשכת לקרוא את הספר הזה.
cujo
טיעונם האחרון של מלכים - החוק הראשון #3 מאת ג'ו אברקרומבי
תודה על ההמלצה! אני שמח לשמוע שעל פניו נראה שאין בו את הדברים שאני לא אוהב בפנטזיה. הלהב עצמו מחכה לי על המדף כבר הרבה זמן אולי אקדם אותו...
כרמליטה
הלילה שבו מתה הציונות [מחודש] מאת אהרן אלמוג
לפי הסקירה אני מתרשמת שהגדרת "הציונות" בספר מצטמצמת להתישבות הקיבוצית. אם אכן הדבר כך, זו גם התנשאות וגם סילוף. הקיבוץ, היה רק חלק מהמעשה הציוני. ולמרות הערכים השוויוניים בהם דגל, גם בו מראשיתו היו מעמדות והתייחסות מזלזלת באחר בתוכו. מהתנסותי הקצרה בקיבוץ בגיל הנעורים, היה גם לי ברור כבר אז כי הוא סיים את תפקידו, אבל לא כך לגבי הציונות. נכון, יש להגדיר מחדש את המשימות הרלוונטיות של הציונות בכללותה ולפעול לאורן. חבל שהשמאל היום מתרכז בפן המדיני בלבד, ולא השכיל להדגיש יותר ולפתח ב-50 השנה האחרונות את הפן החברתי של החברה הפנים-ישראלית.


©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ