ביקורות ספרים אחרונות
איזה שם נהדר לספר. סיפורים קצרים שיוצרים תערובת מפעימה של מה שטוב, מה שרע, מה שמוריד את האדם אל השאול ומה שמרים וממרום אותו משם, מה שמעניק ת... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
*** יש שאני נוסע בקו 18 מדי שבוע, ספסל שני מהסוף, מקשיב לשירים באוזניות ובוהה במושבים ההולכים ומתרוקנים, ערב כזה, מעונן וקצת קר, נוסע ורגע ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
באמת לא משהו. הכתיבה פשוט לא טובה. טרחנית ונכנסת לפרטים איפה שלא צריך (מה בדיוק כללה הארוחה, כל פסיק בכל small talk), ושטחית ורדודה בדיוק איפה ... המשך לקרוא
הגעתי לעמוד 280 (מתוך 478) ואפסה סבלנותי. הספר הזה הוא יצירתו של "אחד מסופרי המתח המובילים בצרפת" כדברי ההוצאה, סופר שזכה במולדתו ל 15 פרסים ס... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מהנה לחלוטין! לוקח את הקורא למחוזות שהוא לא מכיר לרחובות ירושלים הקרה, של הילדים העזובים. נעה ירון דיין כותבת בצורה כל כך יפה וסוחפת, ס... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
אתי דיין יזמה וחוותה הרפתקה מסעירה: לחיות מספר שנים עם שבט המסאי, לחיות את חייו, ל"גדל" ולגנן את ילדיו, לרכל עם נשי השבט, לשוחח עם הגברים, לח... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
יגאל סרנה מחלק את ספרו האחרון "פשוטעור" לעונות השנה ובדיוק כמו בסרט הקוריאני הנהדר גם כאן העונות משחקות תפקיד משנה מורגש. אביב - קצר כאבח... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
זה הספר הכי עצוב שקראתי בחיים שלי! כשהתחלתי את הסדרה לא ממש התלהבתי, אבל לאט לאט נשאבתי לעולם המדהים של סדרת מפוצלים ולר יכלתי להפסיק. כל ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
סיפור נחמד על רות יאנג החיה עם גבר גרוש ושתי בנותיו ועל אמה - לו-לינג שאובחנה כלוקה באלצהיימר. האם היגרה מסין והן מתגוררות בסאן פרנסיסקו ש... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
הרבה מאוד נקודות זכות נזקפות לזכותו של הספר הזה, ונקודה אחת משמעותית נזקפה לחובתי: כל כך הרבה זמן לקח לי להגיע אליו. חני הייתה הראשונה שהמ... המשך לקרוא
32 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הזה הוא התשובה המדוייקת לסיפור אנושי קטן, הכתוב בכישרון גדול. ז'אן-פול דידיֶלוׂרֶן רקח לנו את הסיפור הזה ללא שומנים מיותרים, באופן קצ... המשך לקרוא
31 אהבו · אהבתי · הגב
https://youtu.be/OER8dtQPF14 "כל מי שחיפש לו רגעים של שלווה ושל התעלות רוחנית, יכול היה למצוא אותם בה. כמו הילכה קסם על מבקריה, ידעה החצר להרגיע את הנפש... המשך לקרוא
31 אהבו · אהבתי · הגב
לקרוא את 1984 בלי לדעת כלום, ממש כלום, על אירופה במאה ה-20, או, יותר טוב, לקרוא את מובי דיק כשאין לך מושג שיש ספרים כאלה שנקראים הברית החדשה או ה... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
כמה טוב לטייל בספר ורחובות שלמים קופצים ממנו. אולי בקצרה, זהו יומנו הערוך של איתמר בן אב"י, בנו של מחיה השפה העברית,או "הילד העברי הראשון". ... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
"כמו שלסרטים יש פסקול, שלעתים קרובות קובע את האופן שבו נפרש את מה שאנחנו רואים ומעניק לו לא רק רובד נוסף אלא גם קונטקסט, אז גם לספרים יש משה... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני 3 ימים
13. מחפש השראה Command
לפני 3 ימים
14. תקווה אילסוס
לפני 3 ימים
15. עכשיו אני רואה kim
לפני 4 ימים
16. ים (2) bloggy
לפני 5 ימים
17. כיפה אדומה no fear
לפני 6 ימים
18. גן המוות The Wolf
לפני 6 ימים
19. עייפות The Wolf
לפני 6 ימים
20. שלג The Wolf
יצירה נבחרת
מציקה לי העובדה שכולנו כל כך מלאים בידע, אבל עדיין אף פעם לא יודעים עד הסוף
מציקה לי העובדה שהחלטות זה דבר שקשה לעשות
מציק לי לראות כאב ולמשוך בכתפיים
מציק לי להיות אדם קטן שרק נושך את השפתיים
מציקה לי החברה בה אנשים תמיד מאשימים
מציקה לי האחראיות אותה אנחנו אף פעם לא לוקחים
מציקה לי השתיקה על דברים כה איומים
מציקה לי העובדה שאנשים הם די רעים.
מציק לי הזמזום הלא נפסק באוזן
מציקה לי ההרגשה ששום דבר לא נפסק
מציק לי שדברים מזעזעים הופכים מלאי חן
ומציק לי שראיתי עוד אדם ששתק
מציקות לי הצרחות והיללות בלילה
מציקות לי השבועות תמיד להילחם
מציקות לי הזעקות שמכוונות שמימה
מציקים לי אלו שאומרים 'אני תמיד אתכם'
מציקה לי הנפש בגללה אני ששה
מציק לי השעון שלא מפסיק לתקתק
מציק לי האויב בגללו אני נסה
מציקה לי העבודה בגללה אני לא מפסיקה לפהק.
מציקים לי ימים ללא משמעות
מציקות לי מילים ללא חשיבות
מציקים לי אנשים עם הרבה אדישות
ושתיקות שמעידות על המון המון עצבות.
מציקים לי המסכנים שגורמים לי להיצבט
מציק לי הלב שתמיד בועט
מציקה לי השלווה שאני לא מצליחה לשאת
ומציקים לי הגורמים שמונעים ממני ל... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
דירוג של חמישה כוכבים ימי הנטישה / אלנה פרנטה
ללא דירוג משנים את כללי המשחק - כיצד להגדיל רווחים ולהאיץ את קצב הצמיחה בעזרת חדשנות / א' ג' לאפלי
ללא דירוג תיאודורה, הפילגש / פול איזלין וולמן
דירוג של חמישה כוכבים בעולם נהדר ואכזר - ספריה לעם #576 / אנדריי פלטונוב
דירוג של חמישה כוכבים הנער האבוד / תומס וולף
ללא דירוג החצר הפנימית / דני בר
ללא דירוג אלנטריס / ברנדון סנדרסון
ללא דירוג אכזיב קיסריה ואהבה אחת / יהודה עמיחי
ללא דירוג גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות / יהודה עמיחי
ללא דירוג היה היה פעם / א.א. מילן
ללא דירוג חיי המלח רובינזון קרוזו מיורק והרפתקאותיו המוזרות והמפתיעות - תרגם מאנגלית: צבי ארד, ציורים: גרנביל / דניאל דפו
ללא דירוג שתיים בגוף אחד - פרוזה # / מישל בוסי
ביקורת נבחרת
כמה טוב לטייל בספר ורחובות שלמים קופצים ממנו.
אולי בקצרה, זהו יומנו הערוך של איתמר בן אב"י, בנו של מחיה השפה העברית,או "הילד העברי הראשון".
כדאי לקרוא את הספר מכמה סיבות טובות:
א. התקופה חייה ותוססת , בה באמת נפגשים ב"רחובות ובתים" של העיר כמו פינס (יחיאל מיכל), פרישמן ( דוד), המומר פיינגולד שתרם להתיישבות בארץ מזמנו וכספו ועוד ועוד.
יופיו של המפגש הוא בזה שאם איתמר קיצר , ההערות בתחתית הדף מאירות ומרחיבות. אם משתמשים עוד בגוגל ידידנו, הרי ההנאה מוכפלת.
ב. איתמר גדל וחונך להיות קנאי לשפה העברית. בעל מזג סוער עד כדי המרדת תלמידי הגימנסיה שלמד בה,ולעתים שלומפר ( אוי , מה המילה העברית?).
הוא מצליח לאבד את כספו על האוניה שנושאת אותו ואת לאה אשתו, ומעניין לקרוא כיצד יצא הזוג בשלום ממצב מביך זה.
ג. כמובן, סיפור האהבה הרומנטי בינו ללאה, על נפתוליו.

ד. הסיבה הנוספת היא המבוא של מאיר שלו על העברית, על מצבה כיום לאור השינויים שהיא עוברת בכל רגע, החתונה שלה עם הציונות וארץ ישראל ושבריריות מצבה.
אין זו קינה אלא שיר הלל, עם אזהרה שעלינו לשמרה , לא לחנוט אותה.
פרק מרשים מעורר חיוך והזדהות.

היומן כתוב במבט... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י אורי רעננה לפני שבוע
קבוצות קוראים
כתבתי ביקורת אבל באופן אחר, בשפה יותר יומיומית, אשמח בבקשה לביקורת בונה אם היא כתובה היטב או שישנו צורך לשפר https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=99299 סקאוט בקבוצת צ'אט לפני 5 שעות
לקט בדיחות, הומור שחור~ שאלה: איזה יום הכי מעצבן את הסנילים? תשובה: יום הזיכרון. דוד אומר לאמיר: דמיין לעצמך שדוקטור פרנקישטיין חוטף או זאבה~ בקבוצת בדיחות גרועות לפני 8 שעות
היום הלכתי לישון וקמתי ב6 וחצי בערב אבל משום מה, הייתי בטוחה שעכשיו בוקר והמחשבה שביליתי כל כך הרבה זמן בלי לעשות כלום הפחידה אותי. ואז הבנ זאבה~ בקבוצת העט הקדושה לפני 19 שעות
מגנס צ'ייס ספר נוראי ריק ממש אכזב אותי לא מתאים לו ספר לא על רמה מרינה בקבוצת זהירות! ספר גרוע לפניך! לפני 21 שעות
יום פו הדב שמח!! 3> ~~~ no fear בקבוצת צ'אט אתמול
טוקבקים על ביקורות ספרים
נונו
הנער האבוד מאת תומס וולף
וואו! אתה כותב בצורה מקסימה!
כרמליטה
בעולם נהדר ואכזר - ספריה לעם #576 מאת אנדריי פלטונוב
כתבת נהדר. תודה. אולי ההבדל בין שני הספרים הוא שהאחד עוסק רק ב"אפר" והשני עוסק גם ב"אכזר" וגם ב"נהדר".
כרמליטה
הנער האבוד מאת תומס וולף
ריגשת אותי מאד. כתבת כל כך יפה, תוך חיבור נהדר ל"נער האבוד". ברוך הבא!
בת-יה
אחת משלהם - חיי עם בני שבט המסאי באפריקה מאת אתי דיין
תודה. כשגדלים בתוך תרבות מסויימת, שמהללת נושא מסויים או להיפך כשהיא שוללת משהו, קל מאוד להטמיע בצעירים ערכים בלי שהם בכלל יתנגדו. כי כך היה תמיד ואם זה היה טוב לאבותינו זה גם טוב לנו. דוגמא אישית פשוטה (אם כי רחוקה מאוד מהכתוב כאן): גדלתי במושב, ולאחר מכן למדתי בפנימיה חקלאית. מדי פעם עבדתי בלול התרנגולות. אותו לול עשוי כלובים צרים וקטנים שלתוכם הוכנסו התרנגולות. תמיד חשבתי שכך צריך לגדל תרנגולות ואין בכך שום רע. עברו כ-20 שנה ופתאום התחילו לדבר על ההחזקה של התרנגולות באופן הזה כהתעללות. כמי שאוהבת מאוד בעלי חיים הרגשתי כמו שמישהו נתן לי מהלומה בראש, כי איך לא חשבתי, איך לא ראיתי. ככה זה כנראה בכל מקום. למה לא ברור לי.
בת-יה
שתיים בגוף אחד - פרוזה # מאת מישל בוסי
תודה, וכמו מסמר עקרב: אני בדיעה שספר שנוטשים שווה בקושי כוכב אחד, אז מה הנדיבות הזאת?
דוידי
פשוטעור מאת יגאל סרנה
דווקא מאוד ציפיתי לספר של ויזן, מה שהוא עושה ב "דחק" הוא מעניין מסקרן וראוי אבל יש הבדל בין להיות אינטלקטואל לבין להיות סופר טוב, את סרנה אני קצת מכיר ככותב, הכתיבה שלו על הטיפול באימו הייתה מאוד יפה אכניס לרשימה... נראה לי שהספר לא זכה בלשון המעטה להצלחה מסחרית, אבל זה כמובן לא אומר דבר.
מסמר עקרב
שתיים בגוף אחד - פרוזה # מאת מישל בוסי
קטילה מעולה. מדוע בעצם שני כוכבים ולא כוכבון אחד קטנטון?
מחשבות
שתיים בגוף אחד - פרוזה # מאת מישל בוסי
עוד מוסו? ברררררר.


©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ