מיה - סיפור קצר
דוד

מאיה – דוד עמירם 17/03/2018
עמדתי כפוף ודרוך על אדן הזינוק. השריקה לא אחרה להגיע וזינקתי אל בריכת השחייה בציפייה למפגש המרתק עם חברותי הרבות שחיכו לי בסבלנות.

חברותי הרבות מספור שדמו אחת אל השנייה כשתי טיפות מים קיבלו את פני בחיבוק עז שלא איפשר לכוח המשיכה להטיח את גופי אל קרקעית הבריכה. הבחנתי במאיה שהייתה ידידתי משחר. למרות ההמולה סביב ראיתי כי מאיה מתבודדת מיתר חברותיה ולא מצטרפת אל מעגל ההמולה. בפניה של מאיה עמדה דמעה אחת נסתרת שמאנה להיפרד. יכולתי לראות את העצבות בפניה.
פניה של מאיה דמו כשתי טיפות מים לפניהן של האחרות. חברותיה בשונה ממאיה, קרנו מאושר ושמחה, קשקשו, ברברו ופטפטו ברעש והמולה שיכולתי לשמוע רק עם תנועת ידי. הן שתו בצימאון רב את דבריהן, האחת של השנייה ולעיתים, נעלמו להן אף בעיצומן של שיחות ופטפטת, פשוט נעלמו.

אחת, סקרנית במיוחד, חקרה ומצאה שחברותיהן השקופות ממעל, אומנם פרודות אך הן באוויר מרחפות, חסרות מנוח מצריבת קרני השמש והן צוללות אל בין הטיפות, להתקרר ולצנן את גופן. בדרך זו הן מלהיבות ומתזיזות את הטיפות, גורמות להן להשיל ממשקלן, להתעופף אל על אל ואף להקים מושבות ... המשך לקרוא

12 קוראים אהבו את הביקורת