ביקורות ספרים אחרונות
לצערי, לא הצלחתי להתחבר לספר הזה והוא ננטש במהלך הקריאה...... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
קחו דפים מלאים בכתיבה של בלוגרית מגניבה בשלבי הזדקנות ראשוניים, הכניסו לאפליקצית ערבוב, שימו בחזית ציור מקסים וקיבלתם את הספר הזה. חיוך. ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
הביקורת האחרונה בסדרת ביקורת ספרי האוכל שלי וזה ללא ספק הספר המוצלח ביותר. באופן אישי אין לי בעיה עם ספרי בישול באנגלית, רוב הספרים שיש לי... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ספר בדיוני המשלב שואה ואדריכלות(!) בפריז(!), שנכתב ע"י אדריכל שעד כה פרסם רק ספרים מקצועיים וזו לו התנסות ראשונה בתחום הפרוזה, והמעורר כבר לא... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
"המתרגמת" הוא קודם כל רומן של שפה ושל מסע אישי דרך השפה, ועל איך שהיא מגדירה אותנו על היחס בינה לבין הזהות שלנו ועל האופן שהיא משרתת ומקשרת ... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
ביורודיסני יש רכבת הרים שנראית בנויה כמו לילדים בגיל 7 אחת כזאת למתחילים עם עליה לא מאיימת וירידה שאינה אימתנית. בנויה מעץ ודומה לקרונות ... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
ספר טוב מאד קריא וזורם. הספר מספר את סיפורה של אתל רוזנברג, אזרחית ארה"ב של אמריקה שנשפטה יחד עם בעלה יוליוס באשמת קשירת קשר לריגול ומסירת ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
זהו ספר מעולה, מרגש, חזק, יוצא דופן. מומלץ ביותר!... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
וואו איזה ספר מעולה! ספר שמהרגע הראשון הוא מעניין, מלא רגש וחמלה, עצוב מאד אך גם אופטימי. ממליצה בחום! זהו סיפור על זוג נשוי, בן ואמה, שמגדל... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
https://youtu.be/OER8dtQPF14 "כל מי שחיפש לו רגעים של שלווה ושל התעלות רוחנית, יכול היה למצוא אותם בה. כמו הילכה קסם על מבקריה, ידעה החצר להרגיע את הנפש... המשך לקרוא
39 אהבו · אהבתי · הגב
לקרוא את 1984 בלי לדעת כלום, ממש כלום, על אירופה במאה ה-20, או, יותר טוב, לקרוא את מובי דיק כשאין לך מושג שיש ספרים כאלה שנקראים הברית החדשה או ה... המשך לקרוא
34 אהבו · אהבתי · הגב
"כמו שלסרטים יש פסקול, שלעתים קרובות קובע את האופן שבו נפרש את מה שאנחנו רואים ומעניק לו לא רק רובד נוסף אלא גם קונטקסט, אז גם לספרים יש משה... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
למעלה משלושים ספרים קראתי משל אפלפלד, למעלה משלושים אתנחתאות. אפלפלד כותב שקט. הספרים הרי שקטים מטבעם. איך שקט? לקרוא את אפלפלד זה להיכנס ... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
אישה עם צ'לו היא הייתה השכנה שלי, אישה חד הורית, בתקופה שמשפחה כזאת הייתה בלתי אפשרית. היו לה שלוש בנות, אותן היא גידלה בבית קטן ואפרורי. ב... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
הגעתי לעמוד 280 (מתוך 478) ואפסה סבלנותי. הספר הזה הוא יצירתו של "אחד מסופרי המתח המובילים בצרפת" כדברי ההוצאה, סופר שזכה במולדתו ל 15 פרסים ס... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני שעתיים
1. קפה של בוקר א.מ.
לפני 4 שעות
2. בלתי שבירה סקאוט
לפני 3 ימים
11. הרבה זמן א.מ.
לפני 3 ימים
12. בת הים הקטנה no fear
לפני 6 ימים
18. ירייה בשגגה The Wolf
יצירה נבחרת
היא הרגישה מושפלת, ככה נעמדת עם כפית בידה, כשהכוס כבר בכיור, שפוכה, והבוץ השחור ניגר ממנה מטה לביוב... הרגישה כאילו היא כמו הקפה, נעלמת אל תוך הלא כלום הזה, לפתח הכיור שהוביל לביוב המטונף שהשמיע קולות צחקוק לעומתה. כולן הביטו בה, והיא חשה כה מובכת. איילת הביטה בה וחיוך מרוצה מרוח על שפתיה. היא ניצחה. לא היה ספק בכך.
קראו לה מיכל, והיה זה היום הראשון שלה בעבודתה בבית החולים.

התחלה חדשה, ראשונה, ואחרונה בשרשרת המזון.
היא התכוונה לקום מוקדם הבוקר, אבל השעון לא צלצל, או שכן והיא לא ממש התעוררה. החברות שלה חגגו איתה את הסוף וההתחלה החדשה והותירו אותה מותשת ומבושמת אלכוהול במיטה לבדה. היא קמה בבוקר במהירות, מדלגת על הקפה בבית מתוך הנחה שתספיק לשתות ביומה הראשון במחלקה, והנה כאמור התבדתה.
עם הגעתה למחלקה הכירורגית ישר ננעץ בה מבט חמור סבר של אחד המתמחים הצעירים, כזה שרק אתמול למד להתגלח ועכשיו בחר להתגלח עליה ככל שיכל.
שמו היה ד"ר נועם הרשקוביץ. נועם, היא חשבה... שם קליט.
הוא הסביר לה בנועם, כשמו, שזה לא מקובל, להגיע ככה, באיחור, ושתיגש מהר לישיבת הבוקר. לה היה נראה כאילו הוא ציטט אמירות נוזפות שנא... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
ללא דירוג המיתוס של סיזיפוס / אלבר קאמי
דירוג של שלושה כוכבים הדוכסית - מונטגומרי / טאגרט #2 / ג'וד דוורו
ללא דירוג סיפורים של חורף בסקוטלנד / ג'וד דוורו
ללא דירוג נשמת האש - חוק הקוסמים 5 חלק ב' - חוק הקוסמים #5 / טרי גודקינד
ללא דירוג נשמת האש - חוק הקוסמים 5 חלק א' - חוק הקוסמים #5 / טרי גודקינד
ללא דירוג הארי פוטר ואוצרות המוות - הארי פוטר #7 / ג'יי. קיי. רולינג
ללא דירוג דרקון המוות - מבוכים ודרקונים / רוז איסטס
ללא דירוג כיפות של אש - הטאמולי #1 / דיוויד אדינגס
ללא דירוג שליחותו של רוצח - הרואים למרחק #3 / רובין הוב
ללא דירוג רוצח מלכותי - הרואים למרחק #2 / רובין הוב
ללא דירוג הצו של מוריגן / נורה רוברטס
ללא דירוג על נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי / פאולו קואלו
ביקורת נבחרת
תחנת אוטובוס בקצה הרחוב. מהמיושנות, עם המתכת המחוררת, שלט צהוב מכריז מלמעלה על מספר התחנה, ואגד תלתה לאחרונה מודעה מתקלפת, "קו שש עשרה בוטל לתחנה זו". ברחוב אין מכוניות, רק טרטור מרוחק של אגזוז אופנוע.
אישה נשענת אל דופן התחנה ומעיינת בסמארטפון שלה במצח מקומט. ילד, אולי בן חמש, כורע לידה ומסדר אבנים קטנות בריכוז. אני משנה תנוחה ומצליחה לראות את האותיות "יותם", מגושמות ולא פרופורציונליות. הילד מביט בהן, משנה את מיקומה של אבן אחת, מתרחק כדי לבחון את הכתובת השלמה, רוכן שוב ליישר את הזווית של המם הסופית. משהו עדיין חסר: הוא נעמד ומחפש סביב, ואז ניגש אל החרציות שבקצה המדרכה, קוטף אחת ומעטר בה את ראש הוו.
"אמא?"
האישה מוטרדת מכדי להיענות.
"אמא!" הוא מושך במכנסיה. "אמא, תראי מה עשיתי!"
"עידו, חמוד," היא מנערת את ידו, לא מרימה מבט אפילו. "אמא צריכה לבדוק משהו. אל תפריע לי."
"אבל אמא..."
קו עשרים ושבע מופיע מעבר לפינה. האישה תופסת ביד הילד, "בוא, מהר!"
הילד בועט באבנים בדרכו לאוטובוס.
אני נשארת לבדי בתחנה. תוהה ביני לביני מי זה יותם.

*

איזו משמעות יש להצלחות שלנו כשאיש אינו רואה אותן?
איזו משמעות יש לנשיכת הש... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י פפריקה אתמול
קבוצות קוראים
https://www.youtube.com/watch?v=HI5eLUpBkx4&t=335s אני ממש אוהבת את הפסקול הזה. no fear בקבוצת שרלוק!!!!!!!!!!! לפני שעתיים
https://www.youtube.com/watch?v=SrL3jOdAB5A המחזמר של פרסי ג'קסון הגיע לאוף ברודווי!! זה כל כך מרשים, ברצינות. אני ממש גאה בהם. עכשיו ההפקה תהיה הרבה יותר מקצו no fear בקבוצת צ'אט לפני שעתיים
אומרים שלפחות שלוש מחשבות רצות בראש כל שניה אבל מהו המקסימום? כי זה מרגיש כמו מאה לכל השורדים יש כלי או שניים מהם מוצאים שלווה משתחררים Command בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות לפני 9 שעות
כל כך הרבה אנשים הסתכלו עלי בהתנשאות. כל כך הרבה אנשים ניסו מדי יום להוריד את המורל. בין אם זה בהערות, בין אם זה בהתנהגות נבזית. כל כך הרבה סקאוט בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות לפני 10 שעות
היי אנשים! צריכה את מוחכם החד בשביל שני עניינים: - רעיונות לפרויקטים שנוער יכול לעשות, החל משיפוץ אתרים עד קייטנות לילדים עם צרכים מיוחדים מוּמוּ בקבוצת קבוצה לרעיונות לפני 23 שעות
טוקבקים על ביקורות ספרים
ערגה
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מאת מארי אן שייפר
מצוין. כותבת מעניין.
דני בר
היורה השחורה - פרידיין 2 מחודש מאת לויד אלכסנדר
סיפור עצוב ואורית כתבה כאן ש"כמה שניות של תשומת לב היו בוודאי משנות לו את ההרגשה,ואולי את כל המשך היום" ואני חשבתי לעצמי שאולי אפילו את כל החיים. הדברים "הקטנים" האלה, העידוד, הפרגון, ההתייחסות, ההכרה, ההערכה, כל אלה הם נשמת אפו של ילד, הם הפלסטלינה שממנה מתגבשת האישיות שלו כשיגדל. כשאבא אומר לילד (ואת זה שמעתי במו אוזניי...) אתה אכזבת חיי!! לילד הזו לא תהיה תקומה כמעט, זו צלקת שגם אורית המוכשרת לא תצליח לרפא....
אוקי (אורית)
היורה השחורה - פרידיין 2 מחודש מאת לויד אלכסנדר
עידו. תודה על התיקון, חגית.
דני בר
אשה יקרה מאת יהונתן גפן
אהבתי את הקווים המשיקים שמצאת בין הסיפור שלו לסיפור שלך ואני משער שגם אחרים יוכלו להזדהות עם חלק מהסיפורים שלו. הביקורת שלך טובה ומעמיקה. יהונתן גפן אולי קצת כבד לשון, אבל את מלאכת הכתיבה הוא יודע היטב, ועושה זאת בשפה קלילה ושווה לכל נפש, בפשטות, ובלי רחמים. משפחת דיין אף פעם לא הייתה "נורמטיבית" וגם משה דיין, הכוכב הגדול של המדינה הצעירה, התגלה כשחצן ויהיר לפני המלחמה ההיא, וכאדם שמאבד עשתונות במהלכה עד שכמעט הביא את המדינה אל עברי פי פחת. לא קל להיות בן למשפחת דיין..
חגית
המתרגמת מאת נינה שיילר
מקסים, כרגיל.
חגית
היורה השחורה - פרידיין 2 מחודש מאת לויד אלכסנדר
אורית, לילד קוראים עידו. יותם היא דמות שאין לדעת מי היא.....זו שהוא כתב את שמה. אך באופן עקרוני, כמובן, שאני מסכימה אתך.
חגית
כל שעה חשובה - פרוזה # מאת ג'יליאן קנטור
מעניין, ביקורת טובה.
דני בר
המנדולינה של קפטן קורלי מאת לואי דה-ברנייר
מאכזב לשמוע. לא קראתי את הספר, אבל ראיתי את הסרט והוא היה מקסים ממש ולא רק בגלל המשחק הנהדר של פנלופה קרוז אלא קודם כל בגלל העלילה.


©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ