ביקורות ספרים אחרונות
בקצרה: השם הולם את הספר באריכות: כאדם שקורא הרבה היסטוריה צבאית מאוד אהבתי את רוח המקום שממנו בא אליאס, הדמות שלו סמכותית ככל שתהיה מראה כ... המשך לקרוא
האדס, אל השאול חי בתוך הררי זבל, שם הוא גר עובד, מעסיק עובדים מקבל אורחים ונפטר מ"חבילות בלתי רצויות. יום אחד הגיעו חבילות קטנות כתוצאה משוד... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
אמל"ק: ספר מדהים ומושלם, לא יכולתי להפסיק לקרוא... יותר באריכות: קראתי את היומן בגרסתו הישנה יותר לא מעט פעמים, בגילאים ותקופות שונות בחיי... המשך לקרוא
וואו איזה ספר מעולה! אני לא חסידת ספרי מתח אבל הספר הזה סיקרן אותי מאד ונהניתי מכל רגע! אין רגע דל, כל הזמן מתגלים פרטים חדשים מפתיעים והסו... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
לכבוד יעקב כץ ואמיר בוחבוט, מכובדי, קראתי את ספריהם ׳ קוסמי הנשק׳, ואני מבקש להביע את חוסר הנחת שלי מהספר. הבעיות העיקריות שלו מצויות ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
האמת שזהו ספר קצת משעמם... לקח לי לקרוא אותו 3 שבועות!!! הוא מספר על גסר ואישה שנפגש באקראי והתאהבו וכל אחד מתמודד עם השדים שלו. באמצע הספר מ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
מבחינתי הספר היה נחמד, הצצה לעולם המלאכים, בתי בת ה- 15 מאוד אהבה את הספר. כנראה עניין של גיל. ווילו בחורה מהבית הסמוך, גרה עם דודה אספנית כפי... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ההיסטוריה ואני, חשבון נפש. עוד בילדותי בקשתי ללמוד היסטוריה, כאחת משתי האופציות לחיי הבוגרים שגלגלתי בדמיוני. הראשונה הייתה להיות ספן ה... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
הספר "העיט נגד הלוטוס" מאת ד"ר טל טובי (הוצאת אפי מלצר, 2016), נועד לדבריו "להציע לקורא הישראלי ספר יסוד בנושא ההיסטוריה המדינית והצבאית של מל... המשך לקרוא
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
נניח שהייתם עוברים חוויה טראומטית מאוד, והיו מציעים לכם טיפול תרופתי שימחק את הזיכרון הרע, הייתם מסכימים? אולי כן ואולי לא. תלוי בכושר העמ... המשך לקרוא
32 אהבו · אהבתי · הגב
כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר ... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
הספר שתיקה פרסית נופל בין שני כסאות: "לא בלי בתי" של בטי מחמודי ו"אהבתה של גברת רוטשילד" של שרה אהרוני עצמה. הנפילה גורמת לספר שלפנינו להיות ... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
המשפחה שלי מסוגלת להיות די מפחידה, לפעמים. כולם חכמים כל כך. אח שלי למד לקרוא בגיל שלוש. אחותי מעולם לא קיבלה ציון מתחת לתשעים. שניהם כב... המשך לקרוא
21 אהבו · אהבתי · הגב
ממרחק השנים, שבעים ושש לערך, "הזר" של אלבר קאמי הספיק כבר לצבור שכבת עור עבה, מחוטטת ומגוידת, בדומה לשכבות ארכיאולוגיות שמספרות את סיפורן ש... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
הבחורים של קלרה-אדיבה גפן חוות דעת אישית/לי יניני הספר הזה הזכיר לי סרטי אקשן אמריקאים. הוא אינו תזזיתי ההיפך, לדעתי הוא קצת חמאתי ובקטע... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
האשמה היא קודם כל בציפיות. לא ממש ברור לי איך הן הגיעו לשם. משהו בכריכה המיוחדת. בשם "ינקי". שם כזה של פעם. שם הולם לספר שיש לו נגיעה בשואה. ... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
בחודש יוני השנה הלך לעולמו נתן דונביץ'. לי נודע על פטירתו רק בימים האחרונים וחשתי צביטה גדולה בלב כשנודע לי על כך. דונביץ' היה איש אשכולות ש... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
אני חושבת שהתמכרתי. יש משהו בכתיבה של מריאן קיז שמהווה סוג של תחליף לטיפול פסיכולוגי. זה הספר השלישי שלה שאני קוראת, וכל פעם אני חושבת שהנו... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני שבוע וחצי
4. סליחה המעופפת
לפני שלושה שבועות
8. תינוקת בבית Braveheart
לפני שלושה שבועות
9. תשתחרר יחיאל
לפני שלושה שבועות
10. סתם תרגיל כתיבה(חלק ג) שרוני
לפני שלושה שבועות
11. קשר? שקר! מסמר עקרב
לפני שלושה שבועות
12. הודעה חשובה צפכדר
לפני ארבעה שבועות
14. . קרדואן
לפני ארבעה שבועות
16. הפיכה בזימבבואה פואנטה
לפני ארבעה שבועות
17. ריק - שיר מאי
לפני ארבעה שבועות
18. לשונות אש (צבעי מים) The Wolf
יצירה נבחרת
לא שוטים ולא יורים / The Wolf

האקדח מעשן לו -
בנחת ורוגע,
לצד הבירה השבורה,
במערכה הראשונה,

זחוח ואקשן,
נכנס לתפקיד,
מנסה לסחוט קצת מידע -
לפני שההדק נסחט,

הירייה נורתה,
סוף מערכה,
האקדח שיכור מהצלחה,
פלט כדור נוסף וקצת -
מיותר,

אקדח מעשן,
יושב לו על בירה -
שבורה,
והסוף ידוע מראש.... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
דירוג של ארבעה כוכבים מתנת התרפיה (מחודש) - מכתב פתוח לדור חדש של מטפלים והמטופלים שלהם / ארווין ד' יאלום
דירוג של ארבעה כוכבים הניצוץ שבאפר / סבה טהיר
דירוג של שלושה כוכבים הבריחה - מתח - ג'ון פולר #03 / דיוויד באלדאצ'י
דירוג של חמישה כוכבים משחקי הכס - שיר של אש ושל קרח #1 / ג'ורג' ר. ר. מרטין
דירוג של שלושה כוכבים האדס - כתר מתח # / קנדיס פוקס
דירוג של חמישה כוכבים הזוג מהבית השכן / שרי לפניה
דירוג של ארבעה כוכבים צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1 / קרלוס רואיס סאפון
דירוג של חמישה כוכבים פאני וגבריאל / נאוה סמל
דירוג של שלושה כוכבים חיבוק-גדול / רומן גארי
דירוג של ארבעה כוכבים מפלצת הזיכרון - ספריה לעם #752 / ישי שריד
דירוג של שלושה כוכבים קינג - קינג #1 / ט. מ. פרייזר
דירוג של שלושה כוכבים הזיה / לורן אוליבר
ביקורת נבחרת
זהו ספר הבנוי במתכונת של סיפורי אלף לילה ולילה. המתאר את דור העולה ממרוקו לארץ ישראל מנתק את שורשיו מתוך אמונה בסוף הגלות ובבוא הגאולה. בעיר התחתית של חיפה, נערה עולה חדש , יונתן מרציאנו , מתאהב בנערה צברית במדי תנועת הנוער. שוקע בחלומות ומתאהב בה. תיאורי החלומות והאהבה שזורים בדמיון אודות גיבורי הסרטים משנות החמישים. מקסים.
יונתן כותב שירה בכמיהה שמושא אהבתו תחזיר לו אהבה. בבית הספר הוא מוכתר כ"משורר", דינו נגזר להיות סופר ומשורר.
אהבתי את כל הכלים אשר יונתן משתמש על מנת לזכות במושא אהובתו (קמעות, שירים ועוד).
התעצבתי לקרוא על היחס לדור העולה ממרוקו, בארץ. קשיי הקליטה. לא פשוט.

התלבטתי לגבי מספר הכוכבים היות ולקראת הסוף הוא היה מעט חלש, אבל החלטתי להעניק לו ארבעה כוכבים נוצצים וזוהרים.
ספר מיוחד, נהניתי ממנו. מומלץ.
... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י צילה לפני שלושה שבועות
קבוצות קוראים
אני יודעת שלא כתבו כאן 5 חודשים, אבל לאכפת לייייייייייייייייייייייייייי אז קיצר ביייייייייייייייייייייי בר ג'קסון צ'ייס|בר ואלדס בקבוצת דם האולימפוס! לפני 5 שעות
אני מחפש את המדריך השלם לקדושה של 3.5 הצעדן בקבוצת קבוצת מבוכים ודרקונים אתמול
ושוב אני מספימה את היקום! אחרי שנתיים של סטוקריות בהן חיי אינם חיים וכל שאיפותיי הן נוטיסז פיל לסטר עשה לי לייק. ובכך שניהם שמו לב אליי האופה בתלתלים בקבוצת we are (fan)girls and we love doing ASDFGHJKL שלשום
אוקי פיל לסטר עשה לי לייק. האופה בתלתלים בקבוצת קבוצת דן ופיל שלשום
האם למי שעובד במפעל לספרי קודש יש מדי יום סידורים? מרינה בקבוצת בדיחות גרועות שלשום
טוקבקים על ביקורות ספרים
מוּמוּ
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
את כנראה מבינה בנושא יותר ממני, אז אני אפסיק להתווכח :)
אפרתי
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
את שונה, גם אם את לא מודה בכך מסיבה כלשהי. מבחינה סוציולוגית חלו שינויים רבים. יש הנגשה של ההשכלה וכל תרבות אחרת אל האנשים. פעם, מי שלמד באוניברסיטה רכש חוץ ממקצוע, עוד הרבה ידע מסביב, כי הכריחו אותו ללמוד כל מיני קורסים. היום המכללות מציעות בעיקר את המקצוע המסוים ואדם מסיים את לימודיו וחוץ מהמקצוע הספציפי שלו לא יודע כלום. וכך צומח דור של עורכי דין, לדוגמה, שאינו דומה בכלל לדור הקודם לא מבחינת כושר ביטוי ולא מבחינת אינטליגנציה כללית. אני לא יודעת למה את נעלבת בשם הנוער. גם בני 35 לוקים באותה הבעיה.
מוּמוּ
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
אפרתי, לא יודעת הרבה לגבי כל מה שכתבת עליו בקשר לתרבות. אני רק רוצה להתייחס, שוב, לעניין של הנוער. "אני מכורה לשירים עבריים ישנים. מי מלחין היום שירים ברמת הכתיבה של אברהם חלפי או לאה גולדברג או רחל או טשרניחובסקי או יעקב אורלנד. תנו לנוער ממוצע לפרש שיר כזה בלי ללמוד אותו בשיעור ספרות." את לא חושבת שזה קצת מזלזל לשמוע דבר כזה? ולגבי הפילהרמונית, אני חושבת שאלה פשוט זמנים שמשתנים. באמנות ובתרבות בארץ ובעולם תמיד יהיו שינויים עם הזמן, כי הן הביטוי של מה שעובר על אותו דור. יכול להיות שאנשים הפסיקו להקשיב לתזמורות ומוזיקה קלאסית בגלל שהם נהיו קצרי רוח, אבל אני לא חושבת שזו הסיבה היחידה. והריני לבשר לך שאני לא שונה משאר הנוער בארץ ישראל :)
סקאוט
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
אפרתי, באמת שחידשת לי. לא ידעתי על חוסר העניין בפילהמרונית. ועניין הוצאות הספרים הוא עצוב ביותר. פעם להיות סופר או משורר אלה היו מקצועות מכובדים והיום? להתפרנס מהמקצוע הזה הוא בגדר חלום של סופרים רבים. תודה על תגובה עניינית ומנומקת! היה מאוד מעניין לקרוא אותה!
אפרתי
כלום לא נשכח - מותחן פסיכולוגי מאת וונדי ווקר
רונדנית, תודה רבה!
אפרתי
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
מומו, את חושבת שאת או פפריקה או אחרות כמוכן דוגמה למשהו? את חושבת שהמבוגרים יותר טובים? לא. אני חושבת שקו השבר של התרבות הישראלית היה כשהקימו את ערוץ שתים. זה היה הרגע שבו התרחשה רעידת אדמה ערכית ותרבותית, שאת תוצאותיה אנחנו רואים היום. הכל נעשה קליפי ותזזיתי, מהיר ושטחי. זה לא שהאינטלקט השתנה, אלא שהיום הוא מכוון מטרה לאפיקים אחרים. כמה אנשים קוראים בכלל? בגלל שאנחנו קוראים כל הזמן, נדמה לנו שאנשים קוראים. אז לא. על כל שלושה אנשים שמצהירים שהם קוראים, יש שני שקרנים שקראו בפעם האחרונה לפני המון זמן, אולי כמה שנים. כי היום הם נמצאים בפייסבוק וצריכים לקרוא כל תגובה של מישהו מתוך עשרים קבוצות הוואטסאפ, שבהם הם חברים. אני מכורה לשירים עבריים ישנים. מי מלחין היום שירים ברמת הכתיבה של אברהם חלפי או לאה גולדברג או רחל או טשרניחובסקי או יעקב אורלנד. תנו לנוער ממוצע לפרש שיר כזה בלי ללמוד אותו בשיעור ספרות. כולנו מבקשים להקל על חיינו הכבדים. אז כל ספר טוב עובר תרגום מחודש, כי אם יהיה כתוב אנפילאות, או סבכה, אף אחד לא ירוץ למילון, וגם לא יחפש בגוגל, פשוט ינטוש. ההוצאות לאור לא מוציאות ספרים שיש חשש שהציבור לא יקנה, הן נעשו עסק כלכלי לכל דבר, הפילהרמונית מצמצמת הופעות ומספר המנויים של פילהרמונית בג'ינס הוא המפלט של התזמורת. לתיאטרון הולכים כי ההצגות שוות לכל נפש מבחינת הרמה, וועד העובדים הוריד את המחיר לחצי. האליטיזם התרבותי מתמצה בגורמה בעיקר, או ביינות משובחים. תערוכות הן רק לזקנים שיש להם עודף פנאי. בבקשה, אל תיתממו. גיבורי התרבות הם אלה שהתרבות שלהם נגישה, כמו זמרים ופליטי ריאליטי. המוספים הספרותיים נעלמו לגמרי והרבה יותר חשוב לדעת עם מי יוצאת דוגמגישה איקס. זה לא שפעם כולם היו מופלאים, אבל גם האנשים הבינוניים היו קוראי ספרים. והנוער? מומו, אם כל הנוער הוא כמוך זאת בשורה משמחת ביותר.
רונדנית
שתיקה פרסית מאת שרה אהרוני
אני פחות אוהבת את הסגנון והנושא - סיפור חביב אשאיר להזדמנות אחרת אבל בהחלט מסקרת
רונדנית
הבחורים של קלרה מאת אדיבה גפן
דקלה נשמעת לי אחלה בחורה, תודה לי
רונדנית
כלום לא נשכח - מותחן פסיכולוגי מאת וונדי ווקר
כל ספר שאת לוקחת ליד הוא פנינה בשבילי ממש תענוג לקרוא את הסקירה ומייד להוסיף לרשימת קריאה תודה אפרתי וחג אורים שמח
מסמר עקרב
לדבר לעצמנו מאת אנדרס נאומן
אני, בחוייה המביכה האחרונה שלי במטבח, הכנסתי את הקפה למקרר ואת החלב לארון. אבל את הסופגנייה לא שכחתי להכניס לפה...
אלון דה אלפרט
לדבר לעצמנו מאת אנדרס נאומן
לפני כמה ימים קלטתי משהו שאני עושה שהוא אפילו יותר מפגר מלדבר לעצמי: הייתי במטבח לבדי וחיפשתי את המספריים, ופתאום שמתי לב שאני לא רק אומר בקול "מספריים, מספריים" כמו איזה אהבל, אלא גם עושה תנועה של גזירה עם האצבעות. וכנראה שאני עושה את זה כמעט בכל פעם שאני מחפש משהו. אייאייאיי
סקאוט
ניחוח הדסים : מבחר סיפורים ושירים לחגים מאת יונה טפר
בסדר, פואנטה. מה שתגידי.


©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ