העץ המתוק
ליאנה עבוד

ימיו של הסנאי הקטן עברו עליו בשקט ובנמנום. היה טוב לישון, כי אז הזמן כמו התקצר לקראת שובה של אמא. כשהיה ער היה עליו להיות בשקט מוחלט. אמו הזהירה אותו מפני הסכנות. "נחשים," אמרה. "הם ארוכים מאוד, ואם הם יתפסו אותך, הם יחנקו אותך ויאכלו אותך. יש קופים כאלה גדולים, וציפורים ענקיות עם מקורים חדים."
הסנאי הקטן היה ישן שעות על גבי שעות, או רובץ ער ובוהה בעלים. אותם דברים העסיקו את מחשבותיו. האוכל שהכי רצה לקבל – תמיד הפירות הקטנים האדומים -, לאיזה כיוון יפנה בפעם הראשונה שיותר לו לצאת מהנקרה, וגם, מדוע קוראים לעץ המתוק העץ המתוק?
הנקרה היתה נקרתו של העץ המתוק. העץ המתוק היה העץ השני הכי גדול בשטחה של אמו של הסנאי הקטן. הכי גדול היה העץ הגדול. "הכי טוב לחיות על גזעו של העץ המתוק," אמרה אמו של הסנאי הקטן. "העץ המתוק מגן על מי שחי איתו ומחזק אותו." אבל היא לא סיפרה לגורה למה קיבל העץ המתוק את שמו המוזר. "כשתדע ללכת, אני אסביר לך." "אני כבר יודע ללכת," מחה הסנאי הקטן והדגים כיצד הוא מהלך בתוך הנקרה. האם דחפה אותו קלות והוא נפל. "לא, סנאי קטן. כשלא תיפול כשאדחוף אותך, תוכל לצאת מהנקרה. ככה לימדו אותי על העץ המתוק. ככה... המשך לקרוא

19 קוראים אהבו את הביקורת