אהבת? השנאה שנתתם
אנג'י תומאס

הערב התחיל דווקא טוב. אני יושב על ספסל בגן הציבורי, מוזיקה טובה מתנגנת באוזניות, שוקולדים מתמוססים בפה ורוח סתווית קרירה מעניקה מיזוג מהטבע. אבל איך כתוב בספר? "בסך הכול זה יום טוב. אבל ימים טובים לא נמשכים לנצח". הם מתפוצצים לנו בפנים בקול שאון גדול.

בשדרת הספסלים הסמוכה מתיישבים כמה צעירים אתיופים. זמן מה לאחר מכן מגיעים לגן כמה נערים אחרים. יש להם בקבוקי בירה ביד, קעקועים מעטרים את קיבורת ידם ומוזיקה בעוצמה של אולם חתונות בוקעת מהרמקולים הרוטטים שלהם.
פנים זעופות צצות מאחד החלונות ואדם מבוגר צועק "שיהיה כאן שקט, פושטקים." אחד הנערים מסמן לו אצבע משולשת, פולט קללה ומגביר את עוצמת המוזיקה. זה כבר לא אולם חתונות, זו הופעה חיה בקיסריה. לא חולף זמן רב ויללות הסירנה המשטרתית מנסרות את חלל האוויר. הנערים ממהרים להסתיר את בקבוקי הבירה ולהנמיך את המוזיקה. על הניידת שמגיעה למקום מתנוסס השלט "שיטור קהילתי", אבל זה לא מונע מהגוץ השמנמן והמקריח שמגיח ממנה להתנהג כמו איזה רמבו. הוא ניגש בצעדים נמרצים ל... רוצים לנחש למי בדיוק? רמבו פונה אליהם בצורה בוטה ודורש מהם לעזוב את המקום. כמובן שהנערים הא... המשך לקרוא

נכתב ע"י מסמר עקרב אתמול