ביקורות ספרים אחרונות
יש ספרים שהלכו איתי בטעות כל כך הרבה שנים, שעם הזמן הם כבר מעין סמל, רוטינה, ריטואל לא מודע. על חוד הכישור המליצה לי חברה בערך בכיתה ח' ("קצת ... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הזה מהווה עוד אישור בשבילי לעובדה שאני מעדיפה לרוב לקרוא ספרות מתורגמת, ולא ספרות עברית. בספרים רבים שנכתבו בארץ הגיבור הוא אנטי-גיב... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ביזבוז זמן אפילו בשמירה לא נהנתי לקרוא אותו ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
דמותה הפואטית והטרגית של רחל היא בהכרח חומר מרתק לכתיבת ספר, ונורית גרץ, בשפה קולחת ויפה, אמנות בפני עצמה, הצליחה לשזור רומן מעניין בינה ל... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
ספר שנהנתי ממנו, ולא יכולתי להניח אותו. עלילה מלאת מסתורין ומיסטיקה. ממומלץ! חבל ששאר הספרים לא מתורגמים.... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
לחשוב שהגעתי אל ג'יין אל בגלל ים סרגסו הרחב. הסקרנות שבי עניינה אותי מה משך את ג'ין ריס לכתוב את העלילה שלה. גיליתי כי בעצם זכיתי פעמיים. שתי... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
אני בטוחה שתורמנה הגבות כאשר יתקלו בסקירה הזו. בדרך-כלל אני לא מתחברת לסוגה של הרומן הרומנטי והארוטי בפרט. גם אני כמו רבים אחרים שמחפש... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
ספר שהוא בזבוז של זמן טוטאלי!! נותרו לי עוד כ80 עמודים לססיו ואינני יודע איך אעמוד בשיעמום והריקנות של הספר הזה. הכל כל כך סתמי וחסר עניין ב... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
אחרי כל ההפגנות הספרותיות (והחברותיות) שהתרחשו אחרי ש״גדר חיה״ ראה אור, הייתי חייב לקנות את הספר ולראות בעצמי מה כל כך שנוי במחלוקת בספר. ל... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
אוסטר שוב מהלך כלוליין על חבל דק ונופל וקם לאותן תהומות חושך ואור של "ההולך לאיבוד" בדרך החיים הפתלתלה. העלילה המטורפת והגאונית הזו אין לה ... המשך לקרוא
37 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הזה משך את תשומת לבי בעיקר בזכות שמו, "כמה טוב לחיות". האם באמת כל כך טוב לחיות? האם שם הספר משקף איזה תום נעורים והשקפה אופטימית שטופת ... המשך לקרוא
35 אהבו · אהבתי · הגב
אופנה חדשה צצה לה בעולם הספרות, המשכיות וחיקוי של סופרים מתים בז'אנר הבלש. ולמה דווקא בז'אנר הזה? כי רומנים עומדים בדרך כלל לעצמם, אלא אם כן ... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
שישה חודשים. זה מה שנשאר לה לחיות. כך אמרו הרופאים והיא, כמובן, האמינה. איך אפשר לא להאמין לרופאים? היא בן אדם מסודר: הניירת שלה מתוייקת בס... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
טוב מראה עיניים מאלף מילים, קבעו חכמים. לפני לא מעט שנים, כשאחד מילדיי הגיע לגיל שלוש, איזו שמחה, איזו התרגשות...הוא עולה לגן עירייה. ומה רב... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
זו אני שלא בסדר. אני אוהבת לקרוא זבלונים (רדודה שכמוני). ובכל זאת, אני לא מתחברת לספרים מדלגים (בעיית קשב?!) לסיפורים בצרפת (נכון שכשהסיפור ... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני 3 ימים
11. מחפשים חנייה shai_b
לפני 3 ימים
12. פתקא טבא מוּמוּ
לפני 4 ימים
13. זמנים טובים no fear
לפני 6 ימים
17. המשך ל"קלפים" :)
לפני שבוע
20. סבך איריסיקה
יצירה נבחרת
25 שנים לפני
תל אביב – 2:30 בלילה
הם ישנים ?
כן אני חושב שכולם ישנים, בכל אופן זה מה שרואים כאן בסלון השאלה מה הולך בחדרים .
אוקיי, נכנס ונשמור על שקט עלי אתה ואני נכנסים עבד אתה נשאר ומודיע לנו על כל התפתחות .
חרש חרש בגמישות חתולית וזריזות מדהימה הם עברו את החלון ונכנסו לבית את החלון הם השאירו פתוח כדי שבכל רגע נתון יוכלו להיעלם הם יתפצלו לשני חדרי הבית המבוגר מביניהם המכונה בשם עלי נכנס לחדר הקטן הוא כבר ידע בדיוק מה עליו לעשות הוא הרים את התינוק בעריסה עטף אותו בסמיכה שהייתה עליו התינוק החל לבכות הוא הוציא מכיסו מטפחת לחה והניח אותה על אפו ועל פיו התינוק נשם את החומר ונירדם מיד עכשיו בה לצאת עיניו נחו על תינוק נוסף ששכב בעריסה נוספת חיוך שובב עלה על פניו הוא יקבל שתיים במחיר של אחד הוא הצמיד את המטפחת על פניו של התינוק ולאחר שזה נרדם עטף גם אותו ולקח אותו לידיו הוא סימן לחברו שסיים וזה יצא בעודו מפרק את משתיק הקול מאקדחו .
קרה משהו ?
שאל אותו בלחש ,
כן הם יתעוררו לאחר שהתינוק התחיל לבכות אז יריתי בהם ,
מהההההההההההה............................
אבל הוא ציין במפורש ללא עקבות .....
איזה עקבות השארנו א... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
ללא דירוג לבד בברלין / הנס פאלאדה
דירוג של ארבעה כוכבים עץ הקיץ - מארג פיונאבאר: ספר ראשון - מארג פיונאבאר #1 / גאי גבריאל קיי
ללא דירוג הגביע הנודד /
ללא דירוג הגביע הנודד : קישינב-ניו-יורק-ירושלים / רבקה פויכטונגר
ללא דירוג הגביע הנודד : קישינב - ניו-יורק - ירושלים / רבקה פויכטונגר
ללא דירוג הגביע הנודד : קישינב - ניו יורק - ירושלים / רבקה פויכטונגר
דירוג של שלושה כוכבים איתנה בדעתה / ג'ודית מייקל
ללא דירוג כחול חלודה / יעקב בוצ'ן
ללא דירוג שני חיי יעקב / יעקב בוצ'ן
דירוג של ארבעה כוכבים המכשפה הכי גרועה מכה שנית / ג'יל מרפי
ללא דירוג כל אנשי סמיילי / ג'ון לה-קארה
דירוג של ארבעה כוכבים המכשפה הכי גרועה / ג'יל מרפי
ביקורת נבחרת
את אבא אף פעם לא הכרתי ממש. הוא עזב את הבית עוד כשהיתי צעירה מידי. אמא היתה בסדר, אתם יודעים שלום שלום ויש אוכל במקרר. הלימודים בבית ספר היו סבבה אבל את עיקר זמני כנערה השקעתי בקריאת ספרים. באחד הימים התגלגל אלי ספר מוזר שכתב איזה יונסקו אחד. אני זוכרת שזה היה בתקופה שארבע אמהות היו עדיין מוקצות. לא הערצתי אותן. האמת היא שתיעבתי אותן. משהו ביכולת שלהן ללכת נגד הזרם עשה לי רע. רציתי שהן לא יצליחו, רציתי שכולן בכיתה ידעו שאני גם לא אוהבת אותן. את הקרנפים של יונסקו קראתי באותם הימים. מרחתי את הקריאה על פני זמן רב מידי. לא ממש הבנתי מה אני קוראת. סתם ספר כזה נחמד בלי הקשר לזמן או למקום חשבתי לעצמי, אנשים שהופכים לקרנפים עד שנותר רק אדם אחד לבדו. משפטים סתומים שהם אומרים האחד לשני וכולם מייחסים להם חשיבות מופרזת מידי. אבסורדי. לא בשבילי.
עזבתי אותו בשלב מסוים.
עד השבעה של אבא.
אני זוכרת עד עכשיו את הצליל של האסימון נופל (אני יודעת שאני צעירה מידי אבל טלכארט לא עושה רעש) פתאום בקריאה שניה. אני זוכרת שפתאום הבנתי כמה פרספקטיבה ובגרות חשובה לספרים כמו הקרנפים או ספרו המבריק של סרמנגו על העיוורון.
בק... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י מזי לפני שבוע וחצי
קבוצות קוראים
אז מותר לי גלוטן! אבל לא שוקולד. ולכן => הימנעות מגלוטן VS הימנעות משוקולד? האופה בתלתלים בקבוצת VS לפני 3 שעות
אז הורדתי את ההדגשה מהשם שלי הכל נראה כל כך דק פתאום הצילו ביני בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות אתמול
מה מרגיע אתכם? מה הדבר הקטן הזה, שלכם, שתמיד מרגיע אתכם ואתם תמיד חוזרים אליו בעת צרה? גרייס בקבוצת סקרים אתמול
https://drive.google.com/drive/folders/0BxF8Dti533bHLXJ3S1o4VS1LMWM זאבה~ בקבוצת אנימה 2 אתמול
למה אנחנו חיים? זאבה~ בקבוצת "שאלות פילוסופיות שישאירו אותך ער/ה בלילה" אתמול
טוקבקים על ביקורות ספרים
live
כלום לא נשכח - מותחן פסיכולוגי מאת וונדי ווקר
מצטרפת לחגיגה כאן, ביקורת שנונה, מבריקה ביותר....ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו, תרופות - גם אני נגד! אבל, אם זה מגיע לכאבים בהם הברירה לשתות או להרוג את הכלב של השכן....אני שותה את הכדור. לגבי הזכרונות, אני חושבת או שמא אני טועה אבל הזכרונות אלו בעצם החיים שלנו לא? אז חלקם טובים, חלקם פחות טובים...אך אם מישהו ימחק לנו אותו, אזיי חיים של מי אנו נחיה? או שישתלו לנו זכרונות נעימים יותר?
מחשבות
קפקא על החוף מאת הרוקי מורקמי
דווקא לא המלצה חמה, אבל מי שחובב מורקמי יקרא ממילא.
האופה בתלתלים
חוד הכישור מאת רובין מקינלי
תודה, פרס :) צודק. וכן, הרגע הזה שבאתי למרצה בסמינריון והתחלתי לחקור אותו על המחשב שלו... המסכן. תודה, רויטל! פפר, לא יהיה נכון לומר שהוא שילוב, אבל לצורך העניין הוא קצת כמו אלה המכושפת והטירה הנעה ביחד. כמובן ששונה לגמרי. תקראייייי
פואנטה
כלום לא נשכח - מותחן פסיכולוגי מאת וונדי ווקר
מתוך הערת המחברת: "חוקרים הצליחו לשנות זיכרונות עובדתיים ולשכך את ההשפעה הרגשית של זיכרונות באמצעות התרופות והטיפולים המתוארים בספר זה, והם ממשיכים לחפש אחר תרופה שתצליח למחוק כליל אותם זיכרונות קשים. אף שהכוונה המקורית של אותם טיפולים תרופתיים היתה לשנות ולמחוק זיכרונות של חיילים משדה הקרב, כדי להקל על תסמיניה של הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית, השימוש בו בעולם האזרחי כבר החל - ויש להניח שיהיה שנוי מאוד במחלוקת." קטונתי להתווכח עם מומחים אבל הרושם שלי הוא שהסופרת עשתה תחקיר מאוד מעמיק בנושא. נראה לי שתצטרכי לקרוא את הספר כדי לבדוק האם המידע הזה מדויק.
פפריקה
חוד הכישור מאת רובין מקינלי
את הרגע השווית ספר לטירה הנעה. את הרגע השווית ספר לטירה הנעה? הלכתי לחפש אותו.
רויטל ק.
חוד הכישור מאת רובין מקינלי
נוסף לרשימה... יופי של ביקורת:-)
רויטל ק.
ציפור ישנה - ספריה לעם #448 מאת יוכבד רייזמן
אם את חובבת מוסר השכל - נסי את פנינים לאור היום של סביון ליברכט שם תמצאי מוסר השכל לרוב, ופה ושם גם אופטימיות, למרות שהיא ישראלית. לא חושבת שלספרות הישראלית יש פטנט על ספרים מדכאים ודמויות לא מושלמות. אני חושבת שהמבט החומל של הסופרת וההומור שלה כן מאפשרים לקורא רמה מסויימת של הזדהות עם הדמויות שמונעות מתוך רעב רגשי עמוק, או לפחות חמלה כלפיהן. (תגובה עויינת של שאולי בעוד 3...2...)
עמיר
ציפור ישנה - ספריה לעם #448 מאת יוכבד רייזמן
לא סגור על שהבנת את הסיפור. את ההומור השחור לצד המשמעויות כבדות האמירה שממלאות הדמויות בתפקידיהן והקשרים ביניהן ומשמעויותיהן. ואגב, התכוונת אני מניח ל'ספרות ישראלית' ולא 'עברית'.


©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ