ספרים, סופרים וחברים

לאנשים שמתכוונים לקרוא רק ספר אחד בחיים.

זה לא ספר מתח. זה ספר על יחסים ואמון. לכן איך ג'מאל מת, לא רלוונטי. לעומת התהליך שהאמא עוברת, זה הסיפור האמיתי. תודה על הפירגון :)

מאת אניה פון-ברמזון

בבקשה תוסיפו את הספר The Millionaire Fastlane מאת M. J. DeMarco יש לי מעקב של כל הספרים שקראתי בחיים באתר שלכם (מכיתה ד', והיום אני בת 25) וגם זה ספר מעולה ומומלץ מאוד בבקשה זה חשוב לי מאוד! תודה רבה ♥

שלום, מבקשת להוסיף את הספר החלוצים בגלביות - הסיפור שאינו מסופר / שלום מרסיאנו 2025, 168 עמ'. קישור לתמונה https://www.e-vrit.co.il/Product/37976/%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8?srsltid=AfmBOopiPTy6c-RzGERGD7l9O6R7rN7Q7zRIEDbV2W6_Xoo5yx9n9VSi

אני לא יודעת על מה לכתוב. זאת תקופה קצת מבלבלת, כשמצד אחד מרגיש שמשהו נפתח לי, אבל שגם יש בי התנגדות עצומה. התחלתי לקרוא את הספר "רצות עם זאבים". אפשר לומר שהיקום נתן לי סימנים לקרוא את הספר הזה, הייתי מעדיפה לקנות אותו אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע, אז פשוט שאלתי מהספרייה. אני מקווה שאני לא אגרר איתו, אני פחות אוהבת לקרוא ספרי עיון בגלל שלוקח לי כל כך הרבה זמן לסיים אותם. ספרי עזרה עצמית הם יותר קלים, אבל אני כבר לא מוצאת בהם עניין. האלרגיה שלי משתפרת, הרופא אמר שאני אמורה להיות בסדר ושפשוט אמשיך עם הכדורים. יש בי משהו שתוהה אם אולי היא התפרצה לי מאיזה רגע של סטרס, אבל אני מניחה שאני לא יכולה באמת לדעת. ובכל זאת זה בראש שלי, אז אני מנסה לא להילחץ. חלמתי על זה שהיית איתו בקשר ארוך עד לא מזמן. זה היה משהו קטן, כמו תמונת פספורט שלו על הלוקר החדש שלי, אבל זה היה נראה כמו שאריות דבק. מאוד סימבולי לא? לא חשבתי על זה עד שכתבתי את זה, שככה זה היה נראה, כמו שאריות דבק. בתקופה האחרונה אני מקבלת יותר סימנים. או - שאני פשוט יותר שמה לב אליהם. זה מחזק את הצורך שלי בסימבוליזם, לתת פירושים לדברים שאני רואה ביומיום ובחלומות שלי. אני רואה הרבה 111, אני חולמת דברים מוזרים שנראה שמנסים להזהיר אותי מהתערבות במערכות יחסים, וגם מקבלת אלרגיה פתאום. זה קצת מתסכל להרגיש שמנסים להגיד לך משהו, ואת לא קולטת בדיוק מה. אבל אני מבינה שעדיף לי לבד. שיש בי משהו שאני לא יכולה להתחבר אליו, כשאני עסוקה באיזה גבר, ואולי אפילו בשלושה. אין לי צורך בגברים. אני מבינה את זה, ובכל זאת, קשה לי לא לרצות להתפתח דרך אנשים אחרים. יש בי משהו שתמיד מחפש את א-לוהים באנשים. כשאבא שלי כועס עליי, או מתעלם ממני כאילו אני לא קיימת, ואין לי מושג למה, אני איכשהו לוקחת את זה למחשבות שאולי א-לוהים כועס עליי. - כתבתי מה שכתבתי, ואז הבחור שהתחלתי לחבב שלח לי הודעה, ודיברנו שעה וחצי. אני מודעת לפער, בין מה שאני אומרת וחושבת עם עצמי, לבין מה שקורה בפועל, אבל באמת לא חשבתי שהוא יעשה את זה. כנראה שאני רגילה להיות זאת שתמיד יוזמת, כשאני מחבבת מישהו. אבל הוא יזם איתי שיחה, שלא היה לה נושא מסוים אלא סתם לדבר, והגענו לנקודה שבה הוא ביקש ממני להיעזר בו יותר. הוא כתב שהוא היה רוצה לעזור לי ולתמוך בי, ואני עניתי לו "אתה כבר עושה את זה". זה לא ריצה אותו, הוא אמר שזה הוא יזם, והוא היה רוצה שאני אזום. הייתי צריכה לחשוב הרבה בשיחה איתו. היה שם משהו קשה לשנינו, דיברנו על הרבה דברים, והייתי צריכה שיסביר לי בדיוק למה הוא מתכוון. הוא אמר שהדלת פתוחה, שאני יכולה לפנות אליו, ולבקש ממנו עזרה או הדרכה. זה היה בנושא, כי אמרתי משהו לגבי זה שאני מחפשת מישהו שיעזור לי וידריך אותי, ולא מוצאת את זה בסביבה שלי. דיברתי בעיקר על, בהקשר של ההורים שלי ואיך שהם נעדרים בחיי בכמה מובנים, ולכן אף פעם לא היה לי מישהו שאני יכולה ממש להתייעץ איתו. והוא ביקש שאני אעשה את זה. אמרתי לו שאני יכולה לנסות, והוא אמר שהוא לא דורש ממני שאני אעשה את זה אלא רק מציע, ואמרתי לו שזה קצת מרגיש שכן. הוא צחק. בסך הכול התוודיתי על כך שאני מחבבת אותו. אין לי מושג איך הגעתי לנקודה הזאת שבה הוא דואג לי. זה קשה לסרב לזה. בעיקר כשאני אומרת לו שיש לי רתיעה מקירבה בגלל דברים מסוימים, והוא אומר שהוא יודע ושבגלל זה הוא נזהר. ואין לי מושג למה הוא משתדל כל כך עבורי. אני ממש לא ניסיתי לומר שאני שווה את זה, להפך, בוידוי שלי אמרתי שאני מרגישה שהוא כמה רמות מעליי. הוא לא חיבב אותי בחזרה, אמרתי לו שאני מחבבת אותו בלי שום ציפייה למשהו בחזרה, וכשהוא אמר לי אחרי זה שירד לו ממני אחרי הויכוח האחרון שלנו, קיבלתי אישור לזה, אבל אז הוא אמר שזה מתחיל להשתנות עכשיו. שאני נעימה לו. כנראה שזה נעים שמישהי שהתנהגה אליך כמו כלבה פתאום מתחילה לחבב אותך, ולהתנהג אחרת. הוא כתב לי משהו לגבי זה שזה כנראה יעבור לי, כי לא יכול להיות שהקארמה שלי עד כדי כך נוראית, מבחינת זה שאני פתאום מחבבת מישהו שיצרתי איתו דינמיקה בעייתית. אבל עברו מאז כמה ימים, ובינתיים... אני רואה אותו אחרת משאני רואה את שאר האנשים. ועכשיו כשהוא פתאום מתחיל ליזום התקרבות אליי, זה מבלבל. הוא מפחיד אותי. לא בקטע של לפחד שהוא יפגע בי, למרות שגם זה קרה כבר עוד לפני שחיבבתי אותו. עוד לפני שחיבבתי אותו הרגשתי שיש בו משהו שיותר מדי מדבר אל צד מקופח בנפש שלי. הוא ההפך ממני. מחפש הרפתקאות כל הזמן, רוכב על אופנוע, מתנדב במד"א - כלומר זה אפילו לא העבודה העיקרית שלו! הוא כנראה עושה וחווה בחודש יותר משאני עושה וחווה בשנה. אני מפחדת להיפגע מהקונטרסט הזה. אמרתי לו כמה פעמים לא לפנות אליי יותר, ובפעם האחרונה שממש דיברנו והתווכחנו, כתבתי לו, "אני מזהירה אותך, תתרחק ממני". כי ההתנהגות שלו פגעה בי. אבל עכשיו אחרי הוידוי שלי, ההתנהגות שלו אחרת לגמרי. הוא אומר לי להגיד לו אם אני נפגעת ממנו. הוא אומר לי להיעזר בו. אני מנסה לומר לו שאני לא שווה את הזמן שלו, אבל הוא מתנהג כאילו הוא לא רוצה ממני שום דבר, ושכדאי שאסתום ופשוט אפסיק לחסום אותו. מתי אני אהיה לבד כמו שאני רוצה? הרי ברור שיש לי צורך באיזשהו, בידוד ולבד, ואולי אני לא לגמרי מבינה באיזה מובן בדיוק אני צריכה את זה. כאילו, אני ארגיש שיש משהו בעייתי בהתקרבות אל אנשים, עד שאני אפענח את סוג הלבד שאני צריכה לנפש שלי. כשכתבתי קודם שעדיף לי להיות לבד, חשבתי על כך שיש לי יותר מדי עניין בגברים פתאום, ושאני צריכה להפסיק, ושזה לא בריא לי. אני אמרתי לו, לזה שהתחלתי לחבב ועדיין לא מצאתי לו כינוי, שאני יכולה רק אדם אחד, ושקשה לי כשיש שניים בחיי. הוא עצר אותי מלעשות איזושהי החלטה בנוגע לזה, הוא אמר לי שלבחור בינו לבין מישהו אחר יפגע באינטרסים שיש לי, והרגיע אותי שהכול בסדר. הוא אדם מאוד הגיוני סך הכול. זה מוזר שהתחלתי לחבב אותו, בלי לדעת את זה. חשבתי שהוא חמום מוח, כמו האחים שלי, ואני שונאת חמומי מוח דווקא בגלל מה שהייתי עדה לו בחיי. אבל הוא כנראה יותר מסתם חמום מוח. יש בו הרבה להט. וזה לא מפריע לו להיות גם שקול והגיוני, ולדעת מה לומר. נו... ככל שאני חושבת על זה יותר, ככה אני רואה שהמחשבה הראשונית שלי הייתה מוצדקת, הוא באמת כמה רמות מעליי. והוא גם רוצה ילדים ואני לא. אבל הוא יודע את זה, הוא לא מדבר איתי בשביל עתיד כלשהו, זה מה שמבלבל אותי וגורם לי להרגיש... שאולי זה בסדר. שאולי זה לא משנה שאין התאמה. - סוג הלבד שאני צריכה, הוא כנראה נפשי. אני צריכה שהראש שלי ילך ויתעסק בדברים שקשורים רק אליי, ולהתפתחות שלי. אני לא רוצה להתעסק במצבים שאין לי עליהם שליטה, ולא רלוונטים רק אליי ולעתיד שלי. אבל אחרי השיחה הזאת... אחרי שהייתי עדה לדברים שהוא מדבר איתי עליהם, זה מרגיש קצת כאילו... הוא לא רוצה להפריע לי להתפתח, להפך. וזה מוזר לי. כי אני לא מבינה למה. אני גם... כותבת כל כך הרבה יותר ממנו, ואין לי מושג מה הוא חושב עליי או מרגיש כלפיי. אני רק רואה שהוא אדם טוב, ושהוא דואג לי. אבל אני לא מבינה למה. אני חושבת שגם הוא לא מבין למה, נראה לי שהוא כתב משהו שמביע את זה, שהוא לא מבין למה הוא דואג לי. - אני לא יודעת למה אני כל כך מבולבלת מהחיים האלה. האמת, אני כמעט מאוכזבת מעצמי. המשפט: "לא פשוט להיות פשוט", עובר לי בראש. עם כמה שאני אוהבת דברים פשוטים, עם כמה שהייתי רוצה להפסיק לסבך ולהסתבך עם עצמי, זה פשוט - לא פשוט. אני תוהה איך אני צריכה לכנות אותו, כי איך שזה נראה, אני אמשיך לכתוב עליו. הוא הרבה דברים, קשה לסכם אותו במילה אחת. בגלל זה אני צריכה עזרה עם סימבוליזם, כי למשל, שאריות הדבק זה ההוא שאני מנסה לסגור עליו את הדלת, והיום זה שהתחלתי לחבב, ולא בטוחה בדיוק מה אני מרגישה אליו, אמר לי שהדלת אליו פתוחה. אבל יש יותר מדי דברים שאני מנסה להחזיק בפנים. זה מרגיש כמו לנסות לחסום שדים לצאת מהארון מאחוריי, כשאדם מולי מנסה לעודד אותי להתקרב אליו ולהיפתח אליו. לפחות אם הייתי לבד לא הייתי צריכה להתאמץ כל כך להסתיר, או לא להסתיר, אלא להודות בדברים שמכאיבים לי. ובשביל מה להודות? בשביל מה אני צריכה לחבב מישהו, ולתת לו לראות את הפגמים שלי? אני חושבת שאני מבינה את ההבדל, בין להסתיר ולהסתתר. אני לא מסתירה, אבל אני כן מסתתרת. לא ידעתי שאם אני אתוודה לגבי משהו שהתחלתי להרגיש, כי אני לא רוצה להסתיר, אני גם אצטרך להפסיק להסתתר. אני לא רוצה לכתוב עליו שוב, ולהתעסק בו, אבל אני עדיין צריכה להעניק לו כינוי. הייתי פשוט מכנה אותו במזל שלו, אבל הוא מזל סרטן. נו יאלה, אני מכירה אותו הרבה זמן, אני בטוחה שאני יכולה למצוא לו כינוי. הלוגיקאי - ככה קראתי לזה שהייתי איתו בקשר עד לפני שבועיים. הבחור הנחמד - ככה קראתי לזה שהתחלתי להתקרב אליו, ומחבב אותי מאוד, אבל לא מספיק רציונלי עבורי. אבל איך לעזאזל קוראים לבחור שאי אפשר לסכם במילה אחת? זה מוזר איך שזה התגנב לי. הוא תעלומה בעיניי, ולא מבחינת מי שהוא ואיך שהוא, אלא מבחינת מה הוא עבורי. אני לא יודעת מה הוא מסמל לי. הוא לא נכנס לי לשום משבצת, אבל אני יודעת שהוא אדם טוב. זה גם מוזר לי, כי הרי ידעתי את זה לפני, חשבתי עליו דברים טובים לפני, ואז חשבתי עליו דברים פחות טובים, ואיכשהו - הגעתי לזה שאני מחבבת אותו? זה לא הגיוני. גם היה לי חלום אזהרה. בחלום נכוויתי באצבע, ואני חושבת שזה די היה ברור שהחלום מזהיר אותי לא להתערב בין גבר ואישה. אבל אין שום מערכת יחסים כזאת שאני מודעת אליה. אז זה גורם לי לרתיעה כללית מגברים, כי כל אחד מהם יכול להיות זה, שיש לו איזושהי אישה, שבגלל מערכת היחסים הדפוקה שלהם, אני איפגע. אני לא מתייחסת לכל חלום שיש לי, אבל החלום הזה היה יותר מדי... סימבולי. במקום להתעסק בשטויות האלה אני צריכה פשוט להמשיך לקרוא את "רצות עם זאבים". הצורך בהעמקה של סימבולים, הגיוני לי. זה קשור לעולם הרוח, הסימנים, הרמזים, הסודות, הנסתר. ולשם אני מרגישה שמכוונים אותי, כאילו זה יעזור לי להעמיק את השיחה עם עצמי ועם העולם. זה יעזור לי לשאול את השאלות נכונות, לחשוב על העיקר ולא על הטפל, ולראות מעבר למה שקורה ונאמר לי. זה מטורף. אני מטורפת. אבל אני כל כך אבודה, שאין לי בעיה להיאחז בכל עזרה שהיקום מציע לי. והיקום אמר לקרוא את הספר, אז נו, אני אקרא את הספר. (7/6/26 0:00)

אני לא מחזיקה מעמד מבחינת איך שאני חיה את חיי כרגע. למדתי המון מלנסות להשיג את מה שאני רוצה, ולא להיכנע אל מה שאני לא רוצה. אבל אני מתחילה להרגיש, שמה שאני עושה, כבר לא עונה על הצרכים שלי. וזה הגיוני, בעבר היו לי צרכים אחרים, שעבורי הם היו הרבה יותר דחופים וחשובים, מלעשות את הדבר הנורמלי והתקין בעיניי אחרים. אבל עכשיו מתחיל לי להיות צורך מאוד גדול, שהדרך שאני עליה כרגע - לא מצליחה לענות עליו. החיים שבחרתי כבר לא נותנים לי את מה שאני הכי צריכה. הגעתי לנקודה שבה, הצורך שלי כל כך גדול, שהוא עוד רגע שובר אותי ומתגבר על הרצון. אני לא רוצה לוותר על מה שאני באמת רוצה, אבל האם יש לי ברירה? בימים אלה, אני משתדלת להיות בתפילה. אני לא אדם שהכי מחובר לדת, אפילו שאני דתייה. אבל היה רגע של מצוקה פנימית מאוד גדולה אצלי, שפשוט הרגשתי שאני צריכה עזרה, ו"מאין יבוא עזרי?" אז התפללתי. לא קיבלתי את מה שרציתי מאותה תפילה, אבל תוך כדי תפילה ,הבעתי רצון מסוים שהבורא יהיה איתי, שיבוא לקראתי, שאני כל כך משתדלת ושאין לי אף אחד אחר שיתמוך בי. והחלק הזה של התפילה, כן נענה. בצורה שאי אפשר להתכחש לה, כי זה היה ממש - בורא עולם הזיז עבורי דברים, בורא עולם כיוון כך שאני אהיה במקום מסוים, בזמן מסוים, ושאדם מסוים יעבור לידי ויאמר דבר מסוים שהייתי צריכה לשמוע, וזה פתר לי את הבעיה. מאז, אני משתדלת להתחבר יותר ולהתפלל תפילה אישית. כי אני לא מסתדרת לבד. זה מזכיר לי שלא מזמן ראיתי ריל (סרטון קצר ברשת חברתית), שבו הייתי צריכה לבחור בין איורים של רגש, ואחרי הבחירה היה נחשף בפני מהו הרגש שהכי דומיננטי בי. מתוך שש עשרה, אני בחרתי ב"גאווה". https://www.instagram.com/p/DYvUgUoBhwS זה מאוד הגיוני. אפילו לא התלבטתי בין האיורים אחרים, בחרתי באיור שנראה הכי מוכר לי ובולט לי. זה מעורר שאלות, כי אם גאווה זה הרגש הכי דומיננטי אצלי, זה אומר שהוא משפיע עליי כנראה בכל אזור בחיי. אני לא כל כך במודעות, לאיך שהוא משפיע על חיי. אבל כשאני מתפללת, זה בא ממקום של להניח את הגאווה שלי בצד, ולהודות שאני צריכה עזרה ושאני לא מסתדרת לבד. והעניין הוא, שאני דווקא מאוד רוצה תמיכה, שאני לא אדם שמעדיף להסתדר לבד, אבל לא גדלתי בסביבה שנוטה לתת לי את מה שאני מבקשת בקלות. התחושה הזאת, שגם אם אני מבקשת, אני לא אקבל את מה שאני רוצה בקלות, נמצאת גם ביחסים שלי אם א-לוהים. וכרגע זה הביא אותי, לשלב של לבקש את מה שבורא עולם כן רוצה לתת לי בקלות, כי אני יודעת שיש המון דברים, שהם פשוט כבר נקבעו לי שהם יהיו לי בדרך קשה, ולבקש שבורא עולם יפתור לי אותם - לא יעזור, כי זה כמו לבקש לא לעשות טסט לפני שאתה מקבל רישיון. אז בתפילה שלי, אני מנסה ללמוד, מה כן אני יכולה לבקש ובורא עולם ייתן. זאת תקופה מאוד מאתגרת עבורי. התפרצה אצלי פריחה מאלרגיה, וזה הכניס אותי עוד יותר למצב של בלבול ולחץ. עכשיו אני מתחילה קצת לצאת מזה, אבל כל העניין הזה, גרם לי להבין עד כמה אני לא מסוגלת לענות על הצרכים שלי כרגע. ויש בזה אכזבה עמוקה, כי אני כאילו... רוצה לסמוך על עצמי. אבל אני גם רואה איך מה שבחרתי לעשות ולהשקיע בו, הקל עליי מבחינה מנטלית, ככה שהיום לפחות מנטלית - אני עונה על הצרכים שלי, ולא קשה לי כמו בעבר. כי כאילו, דברים קורים, וזה קשה, וזה מתסכל, וזה מבאס - אבל אני לא טובעת. מנטלית, אני מסתדרת. אז עכשיו כאילו... יש לי באמת את השאלה הזאת, אם אולי הגיע הזמן לשנות את הדרך. עשיתי את הבחירה שהייתה לי הכי נכונה, שענתה לי על הצורך הבלתי נמנע שהיה לי, ולא יכולתי לגרום לאף אחד סביבי להבין. אבל עכשיו המצב אחר, עברו כמה שנים, יש לי צרכים אחרים. אני צריכה כסף, אני צריכה לעוף מהבית הזה, אני צריכה להשתלט על חיי ולטפל בדברים שהזנחתי עד כה כי הם לא היו חשובים לי. אלו הצרכים הכי גדולים שלי. ואני רוצה למצוא דרך, לספק אותם, ולא להגיע לאט לאט למקום של שוב דיכאון והדחקה רגשית. כי אני אדם מאוד מחויב, אני לא פורשת באמצע, אפילו אם קשה לי מנטלית. לסיכום, עכשיו אני במקום של לא לדעת לאן אני הולכת. אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת איפה נמצא הפתרון שלי, ואני לא יודעת לאילו מצבים אני אגיע בדרך לשם. אני מחשבת מסלול מחדש. וזה משהו שאני חייבת להכניס לתוכו את בורא עולם. כאילו הלכתי לאיבוד, ואני סוף סוף מודה שהלכתי לאיבוד, ואני מבקשת עזרה מבורא עולם כאילו הוא GPS. אירוני שבדרך חזרה מהרופא משפחה השבוע, באמת הלכתי לאיבוד. עשיתי 10 אלף צעדים באותו היום, והרגשתי שאני כל הזמן עושה את הפנייה הלא נכונה, ושאם הייתי עוצרת במקום להמשיך ללכת, הייתי מגיעה הביתה הרבה יותר מהר, וגם בפחות כסף. אבל זה כאילו, מתוך מחשבה כזאת של "הכול יהיה בסדר". אני יכולה להרשות לעצמי ללכת לאיבוד, אם לא בא לי לעשות אחורה פנה וללכת בכיוון ההפוך שאני לא בטוחה שמוביל אל המקום הנכון - זה בסדר, כי אני אהיה בסדר בכל מקרה. ועכשיו אני כאילו, חלאס. דיי עם המיינדסט הזה, כן הכול יהיה בסדר, אבל אפשר בבקשה לקצר את הדרך? כי כמה אדם יכול להרשות לעצמו ללכת לאיבוד? כמה אדם יכול ללכת, בשמש, בלי לדעת איפה הוא ואם הוא בכיוון הנכון? אם היה לי פלאפון נורמלי, הייתי פשוט פותחת מוביט. אבל נו, יש פה מטאפורה. אצלי דברים הם אף פעם לא רק מה שהם על פני השטח, תמיד יש בהם עומק ומסר מעבר. אדם כמוני לא סתם הולך לאיבוד פיזית, לא סתם מקבל פריחה נוראית, לא סתם סובל מתקלות ושיבושים שהופכים את הדרך לקשה יותר בלי סיבה ברורה - זה הכול שיעור כלשהו. בגלל זה אני לא יכולה לבקש מבורא עולם שייתן לי את מה שאני רוצה, כי הוא ייתן לי שיעור במקום, ואני בכלל לא ארגיש שהוא נתן לי את מה שביקשתי. מה שאני כן יכולה לבקש, זה הקלה נפשית, ושיהיה איתי. הגעתי להבנה שהנוכחות של בורא עולם בחיי, זה באמת הדבר הכי טוב שאני יכולה לבקש ממנו. אל תשאיר אותי לטמטום של עצמי. (3/6/26 11:30)

התוודיתי בפניו. על הכול, כל מה שרציתי להעביר, אמרתי לו. החוסר ביטחון שהתעורר בי, הבלבול מכך שאני אולי מחבבת אותו פתאום, זה שאני לא הולכת להתקרב אליו יותר רק בגלל זה. אני לא בטוחה איך הוא לקח את זה. בהתחלה הוא אמר משהו על כך ש-1 באפריל כבר עבר, אבל אני פשוט התחלתי לפתוח ולהסביר את מה שאני אומרת, ואמרתי הרבה, שבאיזשהו שלב הוא אמר לי שהכנות שלי יכולה להרתיע אנשים, ולא הבנתי אם היא מרתיעה אותו, לא הייתי במצב לחשוב על זה. פשוט המשכתי לשתף ולהסביר, ולחדד שאני לא אומרת לו את זה בשביל משהו, אלא רק בשביל שידע כי אני לא רוצה להסתיר. בגלל שהיחסים בינינו במילא נפיצים, ויש דיבור קשוח בינינו, הייתי צריכה להסביר הכול מראש, שאם אני פתאום מתנהגת שונה אליו, זה בגלל זה. מצד אחד אני רוצה לברר אם הוא דיבר גם קצת על עצמו כשהוא אמר שהכנות שלי יכולה להרתיע, מצד שני, אני לא רוצה לגעת בזה. שזה גורם לי לחשוב על הפריחה שיש לי בזרועות, ועל כך שאני צריכה לא לגעת בזה עד שזה יעלם. התוודיתי כי הוא פנה אליי פתאום, ובלי לחשוב זה פשוט יצא ממני: "יש לי משהו להגיד לך". לא תיכננתי את זה, אני פשוט - לא רציתי להסתיר, ולהעמיד פנים ששום דבר לא קורה, כשיש לי ברירה והזדמנות לדבר איתו אחד על אחד. אני כנראה בכל זאת אשאל אותו לגבי אם הכנות שלי מרתיעה. אני לא טובה באיפוק, בעיקר כשאני מחבבת מישהו, אם יש משהו שאני רוצה ממנו זה ישגע אותי כמו זבוב. אוף הוא הולך לגלות שאני הטיפוס האובססיבי. איזה מביך. עשיתי רושם לגמרי אחר, וזה למה הוא היה מופתע מכל מה שאמרתי, ואמר שאני ממש לא עושה רושם כזה של בחורה עם דימוי עצמי נמוך. אמרתי לו שאני לא רגילה להרגיש דימוי עצמי נמוך. הוא ניסה לדבר איתי ולתקן לי את התחושה, בקשר לזה שאני מרגישה שהוא מעליי ברמה, אבל לא רציתי לשמוע. נכון אני לא מכירה אותו, זה שאני חושבת שיש לו יותר ערך, זה משהו שנובע מפרספקטיבה מאוד מוגבלת. אבל זה לא ישנה את זה שאני מעריכה את עצמי נמוך, שאני מרגישה שאני לא עומדת בסטנדרטים. מאז ששיתפתי אותו, העניין הזה של הדימוי העצמי הנמוך שלי, פחות יושב לי על הלב. אני חושבת שחלק מהאתגר, זה הרצון להסתיר, שאנשים לא ידעו שככה אני באמת מרגישה כלפי עצמי, כי הרי - זה להראות חולשה. חולשה שלא באמת תורמת לאחרים, אלא רק מראה איפה אני פגיעה. אבל אני פשוט כזאת כנראה, לא מעניין אותי, אני לא רואה בעיניים, כשאני מרגישה משהו בצורה חזקה אני פשוט אומרת אותו. ואמרתי את זה לו, כי הוא זה שעורר בי את זה, כי זה מה שהתחושה שאני מחבבת אותו עושה לי. זה משהו שמסביר למה אני פועלת כמו שאני פועלת. אני לא יודעת אם יש לו עניין בי. הייתי שמה לשמוע כאן ועכשיו, שאין לו, זה אולי יפגע בי קצת, אבל אני חושבת שלנסות לא לפגוע באנשים עם אמת חדה, בסופו של דבר פוגע בהם יותר. אני מקווה שאין לו עניין בי. אני מקווה שהוידוי שלי לא גרם לי להתעניין בי פתאום, אפילו שאני מבינה שאולי העניין היה שם קודם, אני גם יודעת שהיו לו בחורות אחרות ושהראש שלו לא תקוע עליי. אוף האובססיה והתחושת דחיפות עולות לי. גם הגירוד בזרועות נוראי. אולי הגירוד הפיזי משפיע עליי גם מנטלית להרגיש פחות נוח עם עצמי ועם הסיטואציה. עדיף לשחרר. יש גם את הבחור הנחמד שאני צריכה להיזהר להתחשב ברגשות שלו, כי אני עדיין מדברת איתו, אבל אני חוששת שזה עלול להיות שקוף שאני מתעניינת במישהו אחר. לא שזה עניינו, אני הרי כבר סגרתי את העניין איתו, פעמיים. ובכל זאת אני לא רוצה בטעות לפגוע בו. (31/5/26 14:31)