ביקורות ספרים אחרונות
לוויה בצהריים. שם הספר מרמז על צער אינטימי, על סיפור קטן ומופנם, וזה אכן בהחלט מה שמוגש לקורא. אך בכל זאת, אי אפשר להניח אותו מרגע שמתחילים, ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
להערכתי, המותחן האחרון של צ'יילד הוא גם הטוב בספריו! הוא מחזיק פרשה מסועפת לפתרון משנת 1996 והסיפור מרגיש אקטואלי מתמיד, נתון שמוביל למחשבה... המשך לקרוא
כל ספר של מאיר שלו אני קורא בממוצע במשך חודש, שזה בערך פי 4 מהזמן שאני קורא ספר רגיל. הכתיבה איטית, את תכונות האופי והמראה של הדמויות ויש לא ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
מבחינתי, הספר המאכזב של השבוע. באופן כללי, אוהבת את מחבר ספרי המתח הזה. יצא לי לקרא כמה ספרים מפרי עטו. רעיון המותחן - טוב. מזכיר קצת את הסדר... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
אוקיי אז, סדרת יומני הנסיכה היא הסדרה הכי אהובה עליי לא יכולתי שלא לצחוק עם מיה לבכות איתה ולהבין אותה מכיוון שכרגע אנחנו כמעט באותו הגי... המשך לקרוא
לומר שתימהון הוא ספר תמוה, זו תהיה אמירה בלשון המעטה. אני יכול להעיד על התמיהה שלי, באשר קראתי את כל ספריו של אפלפלד והוא האהוב עלי מבין סופ... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
יש כל מיני סוגים של היסטוריה: יש את ההיסטוריה הקלאסית, היסטוריה של מלכים וכובשים, של מלחמות, קרבות, גבולות שעברו ממקום למקום, זהב שהעביר יד... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
כתבתי ביקורת ארוכה ומפורטת על הספר המדהים והמיוחד הזה ולצערי הרב נמחקה... אז בקיצור: סיפור חייו של המחבר ומשפחתו המורחבת מהימים של לפני מל... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
חוויה לכל חובבי הג'אנרים: מתח, דרמה, נעורים והתבגרות, הרפתקאות, רומנטיקה ועוד, תוך כדי הזדהות מושלמת עם הגיבור, שלוקח איתו את הקורא למסע ארו... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר ... המשך לקרוא
34 אהבו · אהבתי · הגב
המשפחה שלי מסוגלת להיות די מפחידה, לפעמים. כולם חכמים כל כך. אח שלי למד לקרוא בגיל שלוש. אחותי מעולם לא קיבלה ציון מתחת לתשעים. שניהם כב... המשך לקרוא
31 אהבו · אהבתי · הגב
הספר שתיקה פרסית נופל בין שני כסאות: "לא בלי בתי" של בטי מחמודי ו"אהבתה של גברת רוטשילד" של שרה אהרוני עצמה. הנפילה גורמת לספר שלפנינו להיות ... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
מה הופך ספר לאמין? זו שאלת מליון הדולר. יכולים לספר לי שני סיפורים – מופרכים פחות או יותר באותה מידה – לאחד אגיד פחחח... ולאחר אאמין. למה? ב... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
מזל טוב לי. הספר הפיני הראשון שלי , והוא מהנה ביותר. ספר קטן-גדול (129 עמודים כולל אחרית דבר מרתקת ) , שמגולל את סיפורו של חייל האמיץ שווייק - ... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
האשמה היא קודם כל בציפיות. לא ממש ברור לי איך הן הגיעו לשם. משהו בכריכה המיוחדת. בשם "ינקי". שם כזה של פעם. שם הולם לספר שיש לו נגיעה בשואה. ... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
ההיסטוריה ואני, חשבון נפש. עוד בילדותי בקשתי ללמוד היסטוריה, כאחת משתי האופציות לחיי הבוגרים שגלגלתי בדמיוני. הראשונה הייתה להיות ספן ה... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
האם קיימת אמת אבסולוטית? כן, האמת המוחלטת שאין עליה עוררין ? שאלה למחשבה, אשר איני בטוחה שקיימת עליה תשובה חד משמעית. בספר זו מוצגת לנו תמונ... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים. הָיָה עָלֵינוּ לְהַפְקִיד אֶת הַיְּלָדִים בִּידֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. זָרִים גְּמוּרִים. שָׁם הֶחְזִיקוּ בָּה... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני 6 ימים
4. תהום אפלה The Wolf
לפני שבוע וחצי
6. סליחה המעופפת
לפני שלושה שבועות
10. תינוקת בבית Braveheart
לפני שלושה שבועות
11. תשתחרר יחיאל
לפני שלושה שבועות
12. סתם תרגיל כתיבה(חלק ג) שרוני
לפני ארבעה שבועות
13. קשר? שקר! מסמר עקרב
לפני ארבעה שבועות
14. הודעה חשובה צפכדר
לפני ארבעה שבועות
16. . קרדואן
לפני ארבעה שבועות
18. הפיכה בזימבבואה פואנטה
לפני חודש
19. ריק - שיר מאי
יצירה נבחרת
- לאלו שאני באמת אוהבת
*
רק תזכיר לי בבקשה,
איפה אתה, או אני?
על פרשת דרכים, צומת של חיצים,
ואחד העם מת ולא יכול לעזור.
אני רואה שם משהו,
ישן-חדש
רץ? מדלג? ארנב לבן!
לא, לא, בשום פנים ואופן.
את פשוט עפיפון בלי חוט, זוכרת?
ואם אין דבר שיחבר
אותך לקרקע כמו נרקיסים,
אז ממילא ״תשתי אותי״ ותגדלי.
תקשיבי רגע,
הדלתות של הירח סגורות בשעה הזאת של הלילה,
גם אם את מאוד רוצה לאהוב.
אני אתן לך מפתח
לדלת אחת בחודש, תבחרי.
שם, החיוכים נעלמים סתם כך הופכים לממזריים,
כמו שההוא עזב בדיוק כשהתאהב.
ואז כשחזר, הפוטנציאל שלו נעלם (בלי לרכל).
דעי, כדי לחשוב צריך לשתוק,
ואם אינך מסוגלת, אז בואי נדבר
על הדברים החשובים באמת.
לוחמי חופש, אתה אומר?
יודע מה, מסכימה- רק כי אני מוצאת את עצמי
בורחת תמיד אל הישן שהיינו,
וזה נוסך בי כל כך הרבה שלווה,
ומעבר לזה צחוק על עבר מעורער
וחסר כל פוטנציאל,
שנמצא ישר עד הבוקר.
*... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע


ספרים שדורגו לאחרונה
דירוג של חמישה כוכבים פליקס קרול - וידויים של מאחז עיניים / תומאס מאן
דירוג של חמישה כוכבים לוויה בצהרים / ישעיהו קורן
דירוג של ארבעה כוכבים כל הג'אז הזה / סנונית ליס
דירוג של שלושה כוכבים געגוע אליך / קייט אברלן
דירוג של ארבעה כוכבים אלברט שפאר - ביוגרפיה / יואכים פסט
דירוג של ארבעה כוכבים שיעור לילי - ג'ק ריצ'ר חוזר! / לי צ'יילד
דירוג של ארבעה כוכבים מוניטין מפוקפק / ג'ון גרישם
דירוג של ארבעה כוכבים לב משוריין - הבלש הארי הולה - הבלש הארי הולה #8 / יו נסבו
דירוג של ארבעה כוכבים בודדה במערכה / אורנה בורדמן
דירוג של חמישה כוכבים חשד - פרוזה # / ג'וזף פיינדר
דירוג של חמישה כוכבים הקלות הנסבלת של הקיום / מתי חי
דירוג של ארבעה כוכבים וידוי / קולין הובר
ביקורת נבחרת
אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים. הָיָה עָלֵינוּ לְהַפְקִיד אֶת הַיְּלָדִים
בִּידֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. זָרִים גְּמוּרִים.
שָׁם הֶחְזִיקוּ בָּהֶם מַחֲצִית הַיּוֹם.
אָסְרוּ עֲלֵיהֶם לְדַבֵּר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, גַּם לִצְחֹק
הָיָה אָסוּר עֲלֵיהֶם. אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים.
כֻּלָּם שָׁלְחוּ אֶת הַיְּלָדִים.
זֶה הָיָה הַדָּבָר הַשָּׁפוּי לַעֲשׂוֹת.
אִישׁ לֹא רָצָה לְהֵחָשֵׁב מְטֹרָף.

אֵין זוֹ חָכְמָה
לִשְׁפֹּט אוֹתָנוּ עַכְשָׁו,
מִמֶּרְחָק שֶׁל זְמַן וּמָקוֹם.

אָז לֹא יָדַעְנוּ אֶת מַה
שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים הַיּוֹם.

- "אלה היו החוקים", אלי אליהו

ביום שהתגייסתי, לא הייתה חנייה ליד מוזיאון חיל הים. אימא ישבה במושב מקדימה ומיררה בבכי, אמרה שהיא לא מאמינה שככה היא תיפרד ממני - באוטו, הכוונה - שהיא לא תזכה לנופף לי לשלום מהאוטובוס. שתי שניות אחר כך אבא שלי מצא חניה והיא ירדה להיפרד ממני, כמובן, אבל אני בחיים לא אשכח את זה, כי באמת לא ראיתי אותה בוכה הרבה פעמים, וגם, מה אני אגיד. הרגשתי כמו קורבן אדם.
ועכשיו, שנה וחצי אחרי זה, תאריך הגיוס של אח שלי הולך וקרב, וזה מכניס אותה למין מצב מוזר של התק... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י קוראת בקפה לפני 3 ימים
קבוצות קוראים
הלוחש במכוניות//חביבה פדיה הלוחש במכוניות המרעיד פנסים בקידה והודיות ומשפיל את גובהם הקשה בהתנשאם בשעת חושך מושלם בעיצומן של הדרכי matrix בקבוצת צ'אט לפני 15 שעות
וול, אז אני משוטטת לי בטאמבלר, ואז מגלה שיש פרטים על החמישי של בנות פנדרוויק. אני מתה. סופית. זו תהיה לידיה (סליחה נופי, אני גם בוכה) זה יקרה האופה בתלתלים בקבוצת we are (fan)girls and we love doing ASDFGHJKL לפני 17 שעות
מעניין לרכוש את כל סדרת מחזור כישור הזמן. מחיר סביר, אני חייל... סתם אחד בקבוצת מחזור כישור הזמן! שלשום
אני מעמידה לדין את המתרגמים של הספר הבא בסדרת בני לוריאן. איך הם יכלו לתת לנו לחכות שלוש שנים?!?! ***אזהרת ספוילר***אי אפשר לגמור ב'שרה מתה חכו פייפר מקלין בקבוצת בית משפט לסופרים, הוצאות ומתרגמים לפני 3 ימים
אני יודעת שלא כתבו כאן 5 חודשים, אבל לאכפת לייייייייייייייייייייייייייי אז קיצר ביייייייייייייייייייייי בר ג'קסון צ'ייס|בר ואלדס בקבוצת דם האולימפוס! לפני 3 ימים
טוקבקים על ביקורות ספרים
מחשבות
פונטנלה - ספריה לעם #500 מאת מאיר שלו
כל ספר של מאיר שלו הוא בעל חמישה כוכבים, חמישה כוכבים זוהרים או סוג של מופת.
סקאוט
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
את צודקת. פנייה ברגשטיין היא דוגמא טובה. לברגשטיין היו ילדים אבל אם צריך להשוות בין שתיהן, ברור לנו שגולדברג היא יותר מוכרת, ללא ספק. אבל כוונתי הייתה שזה שהם עסקו בספרות לא אומר שהם פחותי ערך, הם גם תרמו את תרומתם הגדולה. ותשמעו, אתמול מרוב שעמום ונכנסתי לאתרים מסוימים ומרבית השאלות היו: האם כדאי לי לשים חוטיני למרות שאמא שלי לא מסכימה? אני בת 12 ומה אני אגיד לכם..אני מקווה מאוד שאלה סתם טרולים וזה לא אמיתי כי אם כן..אני לא יודעת מה לומר. ילדה בת 12 שמה חוטיני?
אפרתי
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
סקאוט, גם כאלה שיש להם ילדים, אחרי 2 דורות לא ממש זוכרים. זוכרים את מי שהשאיר שריטה בעולם. אז לאה גולדברג תיזכר עוד שנים רבות כי השאירה שריטה. ואחת שהיו לה 6 ילדים וחמישים נכדים, בני הנינים לא יזכרו אותה. מקסימום תהיה להם תמונה שלה.
סקאוט
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
אני חושבת שיש ויש. יש נוער וצעירים טובים ומכילים ויש את אלה שלא מתחשבים, מתעללים נפשית, מכים ופוגעים בחלש ובחסר ישע. ( אלה צעירים שיצא לי לפגוש במשך שנים רבות) וכאשר דיברתי על לאה גולדברג היה לי עצוב שלא מכירים אותה ודומיה מכיוון שללאה וליוצרים רבים לא היו ילדים ואם לא אנחנו, מי יזכור אותם? אם אנחנו, בני עמה, לא נזכור אותה בתור אדם ובתור יוצר, נגזר עליה להימחק מתודעתו של אדם. כי אין לה בני משפחה שיזכרו אותה. זה יותר מלדעת מי היא. זה לשמר את זיכרונו של אדם. זה כמו שאני חושבת שיש לדעת מי זו חנה סנש, ומי זה ביאליק. כל היוצרים הללו הם חלק מהעם שלנו, הם חלק מהתודעה הישראלית, בין אם תרצו ובין אם לא. זה כמו שחשוב שאדם ידע תנ"ך, ידע היסטוריה של העם שלנו. הם חלק מאיתנו, הם חלק מהמורשת שלנו. ביאליק, למשל, לא היה רק משורר וסופר, הוא היה מחייה השפה העברית ויצירותיו היו האמצעי לעורר מחדש את השפה העברית.
מסמר עקרב
לדבר לעצמנו מאת אנדרס נאומן
מישאלה, בספר תיאורים מיניים קשים ודוחים, ולא בכדי הם עוררו בי דחייה וסלידה. "הוא משתוקק להרביץ לי ושאני ארביץ לו, מכף רגל ועד ראש. הוא מבקש שאחדיר אליו כל מיני חפצים ביתיים. ככל שהם נראים מאיימים יותר, כך הם מרגשים יותר. הוא מטיח בי עלבונות שהיו אמורים לקומם אותי. הוא נוגע, נושך, מריח" (עמוד 53). והציטוט הזה הוא באמת על קצה המזלג, ורק קצה הקרחון... אני חושב שתחושת הדחייה שהתיאורים עוררו בי כוונה ע"י הסופר, ואף הגיבורה עצמה מתארת אותם כביטוי להתייסרות שהיא כופה על עצמה: "אנחנו תוקפים זה את זה. אנחנו גורמים זה לזה כאב הדדי כדי לוודא שאנחנו עדיין שם. בכל פעם שאנחנו מאשרים את הנוכחות, את הסבל של האחר, אנחנו מתרגשים. אני רוצה להתנקם בעצמי דרך הגוף" (עמוד 54).
אפרתי
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
כן, פאלפ. אכן.
Pulp_Fiction
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
אני חושב שמתחילת דיון זה הובהר כי אין מדובר בנוער או מבוגרים, אלא בחברה בכלל. אני לא חושב שאנו חיים במציאות של גיהנום רוחני. כלל לא. אולם גם ענקי רוח ומחשבה בכל הדורות ראו צורך לבקר את חליי החברה, בה הם חיו. אני הקטן לא נמנה עם הגדולים, אך לדעתי, כל אדם שיש לו עיניים ואוזניים יכול בנקל לזהות מגמות בעייתיות שהדור שלנו מתקדם בכיוונן. איני מיזנטרופ, רטרוגרד, טכנופוב או נביא זעם. כל מי שמכיר אותי מקרוב יכול להעיד עליי שהנני אדם קליל וזורם לרוב. איני חושב שבעבר היה מושלם וגם לא שההווה הוא רוע טהור.הבעיה שלי היא כיוון ההתפתחות. ואולי משל החירשות שהובא כאן קודם ניתן לייחס דווקא לאנושות השקועה במציאות וירטואלית ודיגיטלית שיצאה משליטה ואיזון. יתר על כן: הבעיה היא לא רק בדיגיטל(שזו פשוט התמכרות ההמונים): מה עם קפיטליזם הבלתי נשלט(ע"ע 'טבע', תוצרת סין,עובדי קבלן)? מה עם אובדן ערכים של עזרה הדדית ורבבות ישראלים משפילים עצמם בתורים על מנת 'לזכות' בדרכון פולני או רומני? התנהגות מינית בהמית בכלל החברה ואצל בני נוער בפרט, הסתגרות כל מגזר בנישה שלו ואני יכול להמשיך ולהמשיך. האם כל הנושאים האלה קשורים ביניהם? יתכן מאוד. לא עושה דמוניזציה לעידן שלנו,אך מצטער לא יכול שלא להבחין בהיבטים הבעייתיים שלו, שחלקם לא רק שלא השתפרו ביחס לימים עברו, אלא אף החמירו.
אפרתי
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
לא יקירה, גם הדור שלי הידרדר לעומת הדור הקודם. זה ברור. אני אביא לך דוגמה קטנה: כשסבי אמר על שחור שהוא לבן, אבי שתק ולא אמר כלום כי את אבא לא מתקנים. אני כבר מתקנת את אמי וגם מעירה הערות. הילדים שלי, למזלי, מאוד מנומסים, אבל יש צעירים אחרים שמתחצפים להורים בני גילי, ועוד איך! אז אני חושבת שכל הרעות החולות הן נחלת הדור של המאה ה-21? לא ולא. אבל אני חושבת שכמו שההתפתחות הטכנולוגית הקלה על חיינו במיליון צורות, כך היא גם השטיחה את התרבות שלנו. מטלוויזיה ועד אינטרנט, תביעו מסר בעשר מילים, לא, בחמש עם ארבעה אימוג'ים. למה? כי פעם חיפשו את המילה הנכונה לתאר סיטואציה: יפה, נהדר, מקסים, מדהים, נפלא, שובה לב, נחמד, מהמם, אדיר, ויש עוד הרבה שאני לא זוכרת. היום שמים אייקון וזהו. ועניין הידלדלות השפה הוא רק פן עצוב אחד בהשתטחות התרבות. יש עוד הרבה פנים לבעיה הזאת.
פַּפְּרִיקָה
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
נתי, תודה רבה. אף פעם לא מאוחר מדי :) (רק לפרוטוקול, אפרתי, לא קפצתי להגנת הנוער אלא להגנת הדור. ממש כמו שאת לא הלנת על הנוער אלא על השתלטות השטחיות ורדידות הדור כולו. ובטח ובטח שלא חשבתי שאת מדברת על נוער סימניה. עדיין, חושבת שמוזר להניח שרדידות הדורות כולם התרכזה איכשהו בדיוק במאה העשרים ואחת.)
אפרתי
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
רחלי, יקירתי, בוודאי שההורים אשמים. כשהטלוויזיה והמחשב הם בייביסיטר, אז מה נלין על הילדים. וממתי (משנות השמונים) הפך החדר של המתבגר לטריטוריה שלו ולארמון הפרטי שלו, שלהורים אין כניסה אליו? מאותו רגע, יש לזרים רשות כניסה אליו. ובהחלט לא טענתי שהנוער המשובח נמצא בסימניה, מה פתאום? טענתי ואני עדיין טוענת שתשעים אחוז מהנוער בסימניה הוא נוער משובח במיוחד, חלקם מחוננים וחלקם קרובים לשם, בכל אופן, מדהימים. האם אין נוער מופלא ומחונן מחוץ לסימניה? ברור שיש. יש נוער מחונן טכנולוגית שלא קורא ספרים, אבל הוא שוחר ידע. לא עליהם אני מלינה. אני מלינה על כל אלה, שאת בדיוק יודעת למי אני מתכוונת. ובכלל, שוב ושוב אנחנו חוזרים לנוער והדיון לא נסב על הנוער, אלא על הידרדרות התרבות והשתלטות הצעקנות השטחית. הזכרנו את השפה והנוער, אבל לא זה עיקר הדיון ואת יכולה לקרוא את ההודעות שלי מהתחלה. כולן עוסקות בהשתלטות השטחיות ולאו דווקא בנוער. ובעניין השפה והנוער, שזו בעיה קשה, כבר אמרו רבים וטובים ממני שהשפה של הנוער הולכת ונעלמת. ובנות יקרות ומוכשרות שכמותכן, אל תקפצו שוב, אני חוזרת על עצמי כמו תוכי, אתן ושכמותכן לא דוגמה. הובנתי נכוןןןןןןןןןןןןן?
רחלי (live)
האי של עוורי הצבעים מאת אוליבר סאקס
אפרתי כנראה שנסחפתי באמת אבל לכיוון השני..לי באופן אישי מציק לקרוא אמירות כמו בני הנוער הטובים נמצאים בסימניה. מתיי סימניה היא סולם דרגות? אז כן חד משמעית יש לכאן ויש לכאן אין ספק בכלל.ואת יודעת מה הכי הזוי? על מי אנו מלינים? על בני הנוער? בני הנוער הם התוצר הסופי של החינוך והופ שניה בואי לא נתבלבל לא חינוך של ביהס אל של ההורים! אם הורה חושב שזה "מגניב" להסתמס עם הבן /הבת שלו בזמן ארוחת ערב או לרוץ ולהקליד פוסט באורך הגלות ברשתות החברתיות על כמה המורה ההיא והיא לא בסדר...אז חלאס עם ההתייפייפות הנוער לא אשם! אנחנו כהורים אשמים!! נתי..אני דווקא מתמוגגת כשהקטן שלי אומר "אימוש שלי..הכל סבבה טוב?". בואו ניקח דברים קצת בפרופורציה.
הכוורן
החבל מאת ויו מרי
חגית , תודה . נראה לי שזה חלק מההומור השחור והגרוטסקי של הספר .


©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ