ביקורות ספרים אחרונות
הכרתי פעם מישהי, שכל פעם שהיינו נפגשות היינו מדברות על כל מיני ספרים שקראנו. והיא, ד' נקרא לה, היתה פריקית של ספרי ניו אייג', ותמיד העשירה או... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
סה"כ ספר ברור, קליט, מסביר כמה מהנושאים הכלכליים באופן ברור ומעניין. הפרקים האחרונים קצת פחות מוצלחים אך בסה"כ ספר מומלץ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
אוירה - 5 זרה ומנוכרת. קצב כתיבה 4- טוב תובנות- 4 חלקן מינוריות ובתוכם השאלה הבסיסית שבה נדון בהמשך. סיכום- קשה לקריאה ומעיק, אבל שווה את המא... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
אני זוכרת הכל למרות שזה קרה לפני עידן ועידנים. הולכים לסופר השכונתי, בני ואני לקנות קרחונים צבעוניים של "פופאי" כאלו שמקפיאים במקרר יממה ש... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
"בָּנָאלִי -חסר מקוריות, ידוע מראש, מוכר ומשומש; נדוש" (מילון עברי-עברי) ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
שמו של הספר הזה "הילד הזה" ממש אינו מקרי, שהרי הוא נגזר מספר מפורסם אחר. ומי איננו מכיר את "והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס? ספר שירי ילדים שה... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
כאשר סיימתי את קריאת "הסרטאו הגדול" של ז'ואאו גימראס רוזה וכתבתי כאן כמה מילים על הספר, הוסיף בטובו אחד הקוראים המלצה לספר "הגליל". רשמתי לפ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
לפני כמה שבועות יצא לי לפגוש ממש במקרה במהלך תור לרופא מומחה את "המלכה של הכיתה" מהתיכון, אחרי קרוב לעשרים שנה שלא ראיתי אותה. האמת? בסתר לב... המשך לקרוא
21 אהבו · אהבתי · הגב
כמי שעוד לא התמכרה לז'אנר האוטוביוגרפיות, אשר שניתן לכנותו בביטוי שטבעה שלי גרוס "סיפור אישי עם יותר מידי מידע", ניגשתי גם לספר הזה בחשדנות... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
הודעות חמות מהפורומים הודעות שעוררו גלים בימים האחרונים
ביקורות ספרים אהובות מהשבוע האחרון
בנסיבות רגילות סביר להניח שלא הייתי קורא את הספר הזה. אבל החיים ונסיבות רגילות, מסתבר, זה חתיכת אוקסימורון. אז למה לא, בעצם? כי זה ספר בן 60... המשך לקרוא
33 אהבו · אהבתי · הגב
גיבור לא-אהוב עושים באהבה או לא עושים אותו בכלל. לי אסור לעשות גיבורה כמו רותי: אנוכית, כל-כך אנוכית שהייתי נוקמת בה בכל עמוד. רותי מרוכזת ב... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
# אין כמעט שום דבר שאני מסוגלת לדמיין, שמבהיל אותי כמו כלא. להיות סגורה במקום קטן, בחברת המון אסירים כמוני, בלי שליטה על שום נושא שקשור לבחי... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
כך היינו פטירתו של חיים, גורי הציפה אותי בזיכרון לשיריו הראשונים הידועים למתי מעט, שנכתבו בנעוריו בכדורי, כתלמיד כדורי נחשפתי לשירו, אות... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
ההיסטוריה הסודית של ההיסטוריה הסודית היא שאת הספר התחלתי לקרוא פעם וזנחתי. לאחר מכן התחלתי לקרוא את החוחית, עליה היה זרוי אבק כוכבים. אז ה... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
זה עבד זה? הלואי עלי ככה לשבת כל יום בדשא בלי אנשים והעיניים לאן שלא מסתכלות רואות ירוק וירוק וירוק ויש לי כל הזמן בשביל שאני יושב עם המחשב... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
הכל התחיל לפני 4 חודשים. כתבתי את הביקורת שלי על הספר "ראיתי איש" ואחת התגובות הקפיצה לי את המחשבות. "שונא שמתנגדים לי". אז יצאתי למסע חיפ... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
מה אפשר לכתוב על "מטבח משפחתי" שלא כתבתי כבר על "סוכריות מהשמיים"? הסופר אותו סופר, הסגנון אותו סגנון, גם המתכונים (שלא באמת מעניינים, צר לי),... המשך לקרוא
22 אהבו · אהבתי · הגב
סתם קטילה קצרה שלא מן המניין בעקבות קריאה קצרצרה של ספר חסר עניין. מה מעופף יותר מהר? יותר גבוה? יותר רחוק? הנמר שבספר 'נמר מעופף' או הספר 'נ... המשך לקרוא
22 אהבו · אהבתי · הגב
שיר / סיפור שכתבתי (לפרסום יצירה:סיפור שכתבתי)
לפני שעתיים
1. הולכי רכיל The Wolf
לפני 9 שעות
2. קשה kim
שלשום
9. שפל The Wolf
לפני 3 ימים
14. ציפוי ישנוני
לפני 3 ימים
18. פרק 1 - סכנה! zoey
לפני 4 ימים
19. מדמיין אילסוס
יצירה נבחרת
הולכי רכיל / The Wolf

יש שיאמרו -
תמיד,
על חכם ועל תם,
מהכא להתם,

יש שיאמרו -
כי דברם חשוב הוא,
בעיני הגמל -
שדבשתו לא רואה,

יש שיגידו -
כי שתיקה אצלם -
שווה פרוטה,
קטנה,

יש שיספרו -
מעשיות -
על עוצם ידם,
על נחת זרועם,

יש שיגידו -
על כל דבר -
כל דבר,
כי רק כך -

יכולים לחיות עם עצמם,

יש שיגידו -
בפה מלא -
דברי הבל -
בלשון המעטה,

ואני בשלי -
אסכור פי ואוזניי,
כי מה ששלי -
בראש מעייני.... המשך לקרוא
קוראים אותי בזה הרגע

מחקרי לשון וספרות ה
נחמיה אלוני

זכרונות אבו יוסוף
יעקב סבג


ספרים שדורגו לאחרונה
דירוג של חמישה כוכבים תעתועים - הרפתקאותיו של משיח בעל כורחו / ריצ'ארד באך
דירוג של שלושה כוכבים ג'מילה - ספריה לעם #544 / צ'ינגיס אייטמטוב
דירוג של ארבעה כוכבים ארוחה בחורף - ספריה לעם #740 / הובר מנגרלי
דירוג של שלושה כוכבים אל תוך המים - מתח / פולה הוקינס
דירוג של ארבעה כוכבים מכור לחטא / מוניקה ג'יימס
דירוג של חמישה כוכבים התמוטטות - מדוע נפלו הציביליזציות הגדולות של העבר?האם זה יכול לקרות גם לנו? / ג'ארד דיימונד
דירוג של ארבעה כוכבים מפריח היונים - מהדורה מחודשת / אלי עמיר
דירוג של ארבעה כוכבים נולדנו לרוץ - שבט מסתורי, ספורטאי-על והמרוץ הגדול ביותר שאיש לא ראה / כריסטופר מקדוגל
דירוג של ארבעה כוכבים הכלכלן הסמוי / טים הרפורד
דירוג של חמישה כוכבים שיבת הבן / אוה טיקה
דירוג של ארבעה כוכבים אהבותיו הכוזבות של יוחנן / אילן עמית
דירוג של שלושה כוכבים בגן חיות הטרף - דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי / אריק לארסון
ביקורת נבחרת
יש לי קרוב משפחה שחזר בתשובה, בן ארבעים כיום, חרדי מזה עשרים שנה, וכשסיפרתי לו שאני קורא רומח הדרקון כמעט עלו דמעות בעיניו. לפתע כל השנים כאילו לא היו, והוא שוב - ממש מול עיניי! - נמס והיה לנער בן עשרה, 'חילוני' למהדרין. התחלנו לדסקס על דמויות מהסדרה, על הדרמות האפיות וכו' וכו' עד שהייתי מוכרח לעצור אותו כדי שלא יתחיל לספיילר את הספרים שעדיין לא קראתי. הייתי בהלם. הבחור הזה הוא מה שנקרא צו"לניק (=צדיק ורע לו) מכף רגל ועד ראש, שאין לו יד ורגל בדעות חיצוניות כגון אלה. כיצד זה קורה?
מסתבר שזהו סוד קסמה של ספרות פנטזיה אמיתית - היכולת למשוך אותך בחבלי קסם אל עולם נפלא שאילולא נכתב - לא הייתה לך כל אפשרות לבקר בו, ומשביקרת בו - נטבע במוחך רושם בל יימחה, ואף אם תמצא בעולם הזה את הטוב שבעולמות - עדיין תיזכר בהוד הקסם שאפף אותך אי אז, מתחת לשמיכה, בלילות הארוכים של דמדודי הסתיו ולילות החורף ותתגעגע אליו עד דמעות...
"יש דרכים רבות להיות חופשי. אחת מהן היא לתת לדמיון לגבור על המציאות." ~ אנאיס נין. והספר הזה והסדרה בכללה הם כושר דמיון על סטרואידים, ובגלל זה אנחנו כל-כך אוהבים לקרוא אותה, לעתים שוב, ושוב ושוב. תנו ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
נכתב ע"י אבק ספרים שלשום
קבוצות קוראים
טוב מזמן לא קשקשתי פה אז בואו ככה: תכתבו על חייכם ומה אתכם ויהיה כיף. טוב? טוב. אני התחלתי לעבוד ואני רבה בגבורה עם הצורך להיות מבוגרת. זה האופה בתלתלים בקבוצת קבוצה לדברים לא קשורים ומחשבות לפני 9 שעות
טעם מועדף: מתוק, מלוח, מר או חריף? זה שאין לנקוב בשמו בקבוצת סקרים לפני 15 שעות
43 - Hijack Browser אחד הוירוסים הפופולריים ביותר בשנים האחרונות הן בעולם המחשבים והוא בסמארטפונים הוא וירוס הפרסומות, כמו שאני קורא לו, או H Command בקבוצת מחשבים לפני 19 שעות
כנראה אולי ספויילרים הולך להיות למרינט מאהב חדש שגם היא תתעניין בו שקוראים לו לוקה. אני חושב שהוא אח של (הזאת עם השיער הסגול שאני שוכח אי Jack בקבוצת מיראקולוס ליידיבאג לפני 3 ימים
היי אני חדשה פה Emma בקבוצת בית הלילה לפני 3 ימים
טוקבקים על ביקורות ספרים
שונרא החתול
הילד הזה - פרקי ילדות ונעורים מאת יהודה אטלס
למה חריזה? לדעתי, ובמילה אחת: הנגשה.
זרש קרש
הילד הזה - פרקי ילדות ונעורים מאת יהודה אטלס
תודה שונרא החתול. מודה באופן אישי שגם יש בי איזה חיץ גולדברגי שמעדיף לדבר על אילות וסוסים ואבנים גדולות, ופחות צורך אלתרמני לאקטואליה בתוך כוס הקפה הספרותית של הבוקר. אבל ניחא, מסתבר ככל הנראה שגם משוררים הם בני אדם וגם להם עמדות פוליטיות וצורך להביען, גם כיצירות ספרות. אבל ראבק. למה חריזה? כאן מרגיש לי שלקחת את הסיפור המטורף הזה ולהפוך אותו לחרוז, עושה כמעט פארודיה מהטרגדיה. לדעתי בחירה לא מוצלחת, בלשון המעטה.
dina
תפילות לחטופות - פרוזה # מאת ג'ניפר קלמנט
עצוב, ממש כך, אין מילה אחרת. הולכת להציץ בביקורת שהזכרת.
שונרא החתול
תפילות לחטופות - פרוזה # מאת ג'ניפר קלמנט
עצוב ונורא. מחבר אותי לדיון על פמיניזם ומגדריזם ומעמד האישה בישראל שהתנהל בביקורת של גלית הוביט. אז הנה. המצב בישראל (למרות שאין שום מקום להשוואה) הוא לא רק מה שנקרא 'צרות של עשירים' אלא צרות של טייקונים מיליארדרים. על הספר הזה כתבו פה לא מעט אז תודה על התזכורת. נראה לי שארצה לקרוא.
dina
אני מסרב מאת פר פטרסון
חחחחח שונרא, הרגת אותי :) קצר ולעניין, סקירה טובה. הדחיסות גם אותי מעייפת. קשה לי עם הגודש הזה. קרה לי לאחרונה עם הנכנעים.
רויטל ק.
מטבח משפחתי - עמודים לספרות עברית # מאת גיל חובב
לחילופין, יש מקום לתהות למה היה כל כך קשה להאכיל אותך בתור תינוקת:) כבר בגיל ינקות - יש תינוקות שאוכלים היטב ובתיאבון ונהנים מטעמים חדשים, ויש תינוקות ש"עושים בעיות", קשה להאכיל אותם וקשה מאוד להרגיל אותם לאוכל חדש.
שונרא החתול
הילד הזה - פרקי ילדות ונעורים מאת יהודה אטלס
הקישור מאאאאאוד ארוך וידפוק את הדף לכן לא צירפתי קישור.
yaelhar
מטבח משפחתי - עמודים לספרות עברית # מאת גיל חובב
רויטל - אני שייכת לאנשים שלא יכולים לאכול מה שלא טעים להם. הלוע פשוט נסגר... אני (חושבת) שאני יודעת מה מקור העניין הזה: את השנה הראשונה לחיי העברתי בתינוקייה בקיבוץ, ועלילות האכלתי היו מן הסתם מפרנסות איזה ספר אימה, והיו עילה (היום)לפנייה דחופה להגנת קטינים. אני מתבוננת במה שטעים לי ומה שלא (גם לי היו הורה בררן והורה לא בררן) ועדיין טווח החיבה/סלידה שלי יכול להתפענח היטב אם מתבוננים בדפוסי האכילה בבית הורי.
שונרא החתול
הילד הזה - פרקי ילדות ונעורים מאת יהודה אטלס
גם יהודה אטלס הצטרף לקמפיין הגירוש. + מצד אחד, הוא לא הסתפק בחתימה סתמית על עצומה של כל מיני בעלי מקצוע משונים אלא עשה מעשה. במקרה שלו זה לכתוב שיר. שיר ארוך ונוגע ללב, יש לומר. + מצד שני, ישראל לא מגרשת ילדים. הוא כותב שהשיר נכתב בעקבות שיחה עם נער אריתריאי בן 15, שזה סיפור חייו. עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי בַּבֶּטֶן, אִמָּא מְסַפֶּרֶת, אָבִי הָלַךְ לִחְיוֹת עִם אִשָּׁה אַחֶרֶת. הָלַךְ וְאַף פַּעַם לֹא חָזַר וְלָכֵן בִּשְׁבִילִי הוּא אָדָם זָר. כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שָׁלוֹשׁ, לִפְנֵי שֶׁזָּכַרְתִּי אֶת פָּנֶיהָ, אִמָּא בָּרְחָה לְסוּדָן מֵאֵרִיתְרֵאָה. הִשְׁאִירָה אוֹתִי אֵצֶל סָבְתָא בְּבִקְתָּה בַּכְּפָר, וּבֶן אַרְבַּע כְּבָר הָיִיתִי רוֹעֵה בָּקָר. הָאָרֶץ הַהִיא שֶׁשְּׁמָהּ אֵרִיתְרֵאָה, יָדוּעַ, הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, בָּהּ, בֵּין הַשְּׁאָר, כָּל אֶזְרָח חַיָּב לִהְיוֹת חַיָּל בַּצָּבָא רֹב חַיָּיו. וְשָׁמַעְתִּי, הַרְבֵּה פְּעָמִים קוֹרֶה שֶׁחוֹטְפִים לַצָּבָא גַּם בְּנֵי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה. חַיָּל הוּא כְּמוֹ עֶבֶד, עָמֵל בְּלִי שָׂכָר, וְכָּל הַמְּסָרֵב - מֻשְׁלָךְ לְמַאֲסָר; וּמִי שֶׁהָיָה בַּכֶּלֶא, שָׁם, בְּמוֹלַדְתִּי, נֶאֱמָנָה עֵדוּתוֹ: זֶה גֵּיהִנֹּם אֲמִתִּי! +++ כְּדֵי לְמַלֵּט אוֹתִי מִכָּזֶה מִין גּוֹרָל הֻרְכַּבְתִּי, בֶּן שֵׁשׁ, עַל דַּבֶּשֶׁת גָּמָל, וְעִם מַבְרִיחַ בֶּדְוִי, יָמִים וְלֵילוֹת, נָדַדְנוּ שְׁנֵינוּ בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת, נִשְׁמָרִים לְנַפְשֵׁנוּ, נָעִים בְּהֶסְתֵּר, מִמִּשְׁמָר, מִמַּלְשִׁין, מֵחַיָּל, מִשּׁוֹטֵר. כָּךְ טֻלְטַלְתִּי בְּעֵרֶךְ שְׁבוּעַיִם, עִם חָלְוָה בְּפִּיתָה וּמְעַט מַיִם, הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם מַכָּה מִלְּמַעְלָה וְהַדֶּרֶךְ נִמְשֶׁכֶת עוֹד הָלְאָה וְהָלְאָה, הָעֲצָמוֹת דּוֹאֲבוֹת, הַגּוּף מְאֻבָּן - עַד שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַגְּבוּל לְסוּדָן. +++ אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים בְּמַאֲהָל זָעִיר בָּאָה אִשָּׁה שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר, מְחַבֶּקֶת, מְנַשֶּׁקֶת וּפִיהָ מְמַלְמֵל: "סוֹף־סוֹף הִגַּעְתָּ, הַשֶּׁבַח לָאֵל! מֵעַכְשָׁו, יַלְדִּי, הָאֱלֹהִים עֵד, נִשָּׁאֵר בְּיַחַד וְלֹא נִפָּרֵד!" מָה הַפֶּלֶא שֶׁאַחַר כָּךְ, שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, אֲנִי וְאִמָּא לֹא הִפְסַקְנוּ לִבְכּוֹת. +++ בְּפַרְוָר דַּל שֶׁל חַרְטוּם, הַבִּירָה, בִּצְרִיף קָטָן, בִּקְצֵה הַשּׁוּרָה, עִם בֶּן זוּגָהּ, גַּם עֵז וְאוֹפַנַּיִם, גַּרְתִּי עִם אִמָּא כִּמְעַט שְׁנָתַיִם. אֶת לַחְמֵנוּ הֵבִיאָה כְּשֶׁעָבְדָה יוֹם־יוֹם כְּמוֹ שְׁאַר הַפְּלִיטִים - בַּעֲבוֹדוֹת נִקָּיוֹן, מְנַסָּה לְגַשֵּׁר בְכָל כּוֹחוֹתֶיהָ עַל שָׁלוֹשׁ הַשָּׁנִים שֶׁחָיִיתִי בִּלְעָדֶיהָ. הָיָה לִי טוֹב בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה, לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, (בּוֹ חָטַפְנוּ כֻּלָּנוּ מִמוֹרֶה וּמוֹרָה, עֳנָשִׁים אוֹ מַלְקוֹת עַל כָּל עֲבֵרָה.) וְשָׁם, בְּבֵית־סֵפֶר, לְמַזָּלִי הַטּוֹב, גַּם לָמַדְנוּ עֲרָבִית, לְדַבֵּר וְלִכְתֹּב! הָיוּ לִי אֵפוֹא אִמָּא, חֲבֵרִים וְגַם אַבָּא חָדָשׁ, שֶׁהָיָה נֶחְמָד כְּשֶׁלֹּא שָׁתָה יַיִ"שׂ; אֵין פֶּלֶא שֶׁהַתְּקוּפָה הַהִיא בְּחַרְטוּם תִּזָּכֵר לִי תָּמִיד כְּעִדָּן קָסוּם. +++ הַקְּשָׁיִים שֶׁקָּדְמוּ וְכָל הַתְּלָאוֹת, הַפְּרֵדוֹת, הַנְּדוּדִים וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת כֻּלָּם מַחְוִירִים לְעֻמַּת אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ אִמָּא וַאֲנִי נֶחְטַפְנוּ פִּתְאוֹם. זֶה קָרָה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, כְּמוֹ בְּסֶרֶט, בְּאוֹטוֹבּוּס, בִּנְסִיעָה לְעִיר אַחֶרֶת, כְּשֶׁבֶּדְוִים חֲמוּשִׁים, סוֹחֲרֵי אָדָם, עִם פָּנִים רְעוּלוֹת וּמַבָּט צְמֵא דָּם, הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, חָמְסוּ מֵאִתָּנוּ כָּל דָּבָר בַּעַל עֵרֶךְ, וְאֶת הַנּוֹסְעִים דָּחֲסוּ כְּמוֹ כְּבָשִׂים לְטֶנְדֵּרִים אֲטוּמִים כְּבוּיֵי פָּנָסִים. הֻסַּעְנוּ מִשָּׁם, לֵילוֹת וְיָמִים, לְאָן לֹא יָדַעְנוּ, כְּשֶׁהֵם מְאַיְּמִים שֶׁמִּי שֶׁיִּבְרַח אוֹ יִגְרֹם בְּעָיָה יוּצָא לַהוֹרֵג מִיָּד בִּירִיָּה. וְאָכֵן, הֶחָטוּף שֶׁנִסָּה לְהִמָּלֵט הִרְוָה בְּדָמוֹ אֶת הַחוֹל הַלוֹהֵט. +++ יֶלֶד, תָּמִיד, גַּם בְּעֵת פֻּרְעָנוּת, אֵינוֹ מְאַבֵּד אֶת מִדַּת הַסַּקְרָנוּת. בְּעוֹד הָאֲחֵרִים, אֵרִיתְרֵאִים כֻּלָּם, אֲחוּזֵי שִׁתּוּק, חֲרֵדִים לְגוֹרָלָם, אֲנִי מֵצִיץ, דֶּרֶךְ חֹר בַּכִּיסוּי, אֶל הַחוּץ, רוֹאֶה הַר וּבִקְעָה, שִׂיחַ, עָרוּץ, וְלַיְלָה אֶחָד - גַּם אוֹרוֹת שֶׁל עִיר (מִסְתַּבֵּר, חָלַפְנוּ אָז בְּקָהִיר), וּפַעַם, מִסְפִינָה - בַּמַּיִם הַכְּחֻלִּים דּוֹלְפִינִים מְזַנְּקִים מִבֵּין הַגַּלִּים. בַּדֶּרֶךְ שׁוֹבֵינוּ, חֶלְאוֹת אָדָם, לֹא חָסְכוּ מֵאִתָּנוּ אֶת נַחַת יָדָם: כָּל סַרְבָן אוֹ מַרְדָן הֻכָּה קָשׁוֹת בְּמַקֵּל, בְמַגְלֵב, בִּרְצוּעָה אוֹ בְּשׁוֹט. וּפַעַם כְּשֶׁחָטוּף, לְבִישׁ מַזָּלוֹ, נָפַל מֵהַטֶּנְדֵּר וְרִסֵּק אֶת רַגְלוֹ נָטְשׁוּ אוֹתוֹ שָׁם אוֹתָם כַּלְבֵי בָּר לִגְוֹעַ אַט־אַט בְּחֹם הַמִּדְבָּר. קִבַּלְנוּ בְּדַל פִּיתָה פַּעַם בְּיוֹם וּמְעַט מַיִם דְּלוּחִים עִם טַעַם אָיֹם, שְׁנַיִם מֵתוּ וְנִקְבְּרוּ בַּדֶּרֶךְ - וּמִקֵּץ מַסָּע שֶׁל שְׁבוּעַיִם בְּעֵרֶךְ, הִגַּעְנוּ לְמַאֲהָל מְבֻדָּד דֵּי קָטָן שֶׁל שֵׁבֶט רָשַׁיְדָה, בְּנֵי הַשָּׂטָן, בְּמִדְבָּר סִינַי, בּוֹ יָמִין וּשְׂמֹאל רוֹאוֹת הָעֵינַיִם רַק חוֹל וָחוֹל. +++ נָתְנוּ בְּיָדֵינוּ טֵלֵפוֹנִים נַיָּדִים וְצִוּוּ: "טַלְפְּנוּ אֶל קְרוֹבִים וִידִידִים, וּבַקְּשׁוּ בְּמַפְגִיעַ מִכָּל אוֹהֲבֵיכֶם שֶׁיִּשְׁלְחוּ מִיָּד כֹּפֶר נַפְשְׁכֶם; אֲלָפִים וּרְבָבוֹת דּוֹלָרִים, בִּמְזֻמָּן, וְאוֹי לָכֶם אִם לֹא יַגִּיעוּ בַּזְּמַן! כִּי גַּם אִם שְׁאֵרְךָ עָנִי וְתַפְרָן, אִם לֹא יְשַׁלֵּם - אַתָּה בַּר מִנַּן". יָדְעוּ הַשּׁוֹבִים שֶׁלְכָל בֵּן אֵרִיתְרֵאָה, יֵשׁ, בְּאֵיזֶה מָקוֹם, קָרוֹב אוֹ רֵעַ, שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁלְאֵל יָדוֹ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּי יְדִידוֹ, וְהָרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה בָּעוֹלָם כָּךְ, שֶׁאֲפִילוּ אִם קְרוֹבְךָ גָּר בְּמָקוֹם נִדָּח, שָׁלִיחַ יַקִּישׁ עַל דַּלְתוֹ וִיְבַקֵּשׁ, שֶׁיִּמְנֶה וְיִמְסֹר לְיָדוֹ אֶת הַקֵּשׁ. וְכָל מִי שֶיְּרַמֶּה אוֹ יַזְעִיק מִשְׁטָרָה סוֹפוֹ שֶׁל קְרוֹבוֹ בַּמִּדְבָּר יִהְיֶה רַע. +++ וּכְדֵי לְדַרְבֵּן כָּל אָח וְאָחוֹת וּלְהַדְגִּישׁ שֶׁ"אֶצְלֵנוּ אֵין הֲנָחוֹת!" הִפְרִידוּ מִיָּד בֵּין גְּבָרִים לְנָשִׁים, וְהֵחֵלוּ יָמִים קָשִׁים, נוֹאָשִׁים: תְּלִיּוֹת בָּרַגְלַיִם, כְּבִילַת גּוּף לְגוּף, בַּרְזֶל מְלֻבָּן עַל הָעוֹר הֶחָשׂוּף, הַרְעָבָה, הַצְמָאָה, הַצְלָפָה בְּשׁוֹט, בְּעִיטוֹת, אֶגְרוֹפִים, חֲרָפוֹת, הַתָּשׁוֹת, פְּלַסְטִיק מֻתָּךְ עַל הַגַּב וְהַבֶּטֶן, רִקּוּן עַל הָרֹאשׁ שֶׁל כַּד מָלֵא שֶׁתֶן. כָּל אֵלֶּה כְּדֵי לְהַבְהִיר לַשְּׁבוּיִים שֶׁאִם אֵין כֹּפֶר - אֵין חַיִּים. מִדֵּי יוֹם גּוֹבְרִים הָעִנּוּיִים וְהַהַשְׁפָּלוֹת, זַעֲקוֹת הַמְּעֻנִּים נִבְלָעוֹת בַּחוֹלוֹת, כְּשֶׁהַנָּשִׁים, גַּם יְלָדוֹת וּבְנוֹת נְעוּרִים, נֶאֱנָסוֹת יוֹם־יוֹם עַל יְדֵי הַגְּבָרִים. וּמִי שֶׁהִתְמַהְמֵהַּ אוֹ נוֹאַשׁ לְאַרְגֵּן לְעַצְמוֹ אֶת הַכֹּפֶר הַמְּבֻקָּשׁ, הִגִּיע "מִשְׁלוֹחַ" אֶל מִשְׁפַּחְתוֹ הַנִּדְהֶמֶת אֶצְבַּע כְּרוּתָה אוֹ אֹזֶן מְדַמֶּמֶת, אוֹת לְכָךְ שֶׁ"כָּאן מִתְכַּוְּנִים בֶּאֱמֶת, אִם לֹא יַגִּיעַ הַכֹּפֶר - אֲחִיכֶם מֵת". אִשָּׁה שָׁמְעָה בַּטֵּלֵפוֹן בְּמוֹ אָזְנֶיהָ, אֶת אֲחוֹתָהּ זוֹעֶקֶת בִּידֵי מְעַנֶּיהָ. וְאַחֵר שָׁמַע אֶת הָאַחְיָן שֶׁאָהַב זוֹעֵק "הַצִּילוּ!" מְעָצְמַת מַכְאוֹבָיו. +++ הָיִיתִי הַצָּעִיר מִבֵּין חֲטוּפֵי הַכֹּפֶר וּקְצָת עֲרָבִית יָדַעְתִּי מִבֵּית סֵפֶר, לָכֵן אֵלֶּה גַּם אֵלֶּה כָּל הַזְּמַן הָיוּ זְקוּקִים לְשֵׁרוּתַי כִּמְתֻרְגְּמָן. אוּלַי הַחוֹטְפִים מִזֶּה הַטַּעַם לֹא נָגְעוּ בִּי לְרָעָה אַף פַּעַם. וְאוּלַי מַרְאֶה יֶלֶד מְבֹהָל וַחֲרִישִׁי, הִדְלִיק גַּם בָּהֶם נִיצוֹץ אֱנוֹשִׁי. הִסְתּוֹבַבְתִּי חָפְשִׁי בֵּין הַחוּשׁוֹת וְהָאֲנָשִׁים וְחָרַטְתִּי בְּזִכְרוֹנִי אֶת הַמַּרְאוֹת הַקָּשִׁים: אֶת אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁלְּמַרְבֵּה הַזְּוָעוֹת, נוֹתְרוּ בְּיָדוֹ רַק שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, אֶת אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁאִבְּדָּה אֶת אִישָׁהּ, וְאֶת פְּנֵי הַיְּלָדוֹת וְהַנְּעָרוֹת הַמְּעֻנּוֹת, שֶׁפִּרְאֵי־הַמִּדְבָּר הָפְכוּ לְזוֹנוֹת. שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב, יָמִים וְלֵילוֹת, אֶת זַעֲקוֹת הַמֻּכִּים וְהַנָּשִׁים הַמְּחֻלָּלוֹת. וְשָׁוּוּ בְּנַפְשְׁכֶם מָה מִתְחוֹלֵל בְּךָ פְּנִימָה כְּשֶׁאַתָּה מְזַהֶה בֵּינֵיהֶן אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא. רָאִיתִי לֹא פַּעַם אֵיךְ נִשְׁלַף אֶקְדָּח וְיָרָה בְּשָׁבוּי לְפֶתַע, סְתָם כָּךְ. מִפֶּה לְאֹזֶן שָׁמַעְתִּי לֹא אַחַת עַל שָׁבוּי מְסֻיָּם שֶׁנֶעֱקַד וְנִשְׁחַט וְלִבּוֹ וְכִלְיוֹתָיו נִשְׁלְחוּ לְהִמָּכֵר לְהַשְׁתָּלָה רְפוּאִית בְּאָדָם אַחֵר. +++ בֶּן־הַזּוּג שֶׁל אִמָּא בְּחַרְטוּם הַבִּירָה שֶׁאֵלָיו הִיא פָּנְתָה בִּזְעָקָה לְעֶזְרָה, קִבֵּץ דֵּי כֶּסֶף, לֹא יֵאָמֵן, לְפִדְיוֹן הָאִשָּׁה שֶׁאָהַב וְהַבֵּן. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הָאוֹת שֶׁשָׁלַח הַבַּלְדָּר שֶׁמְּלוֹא הַכֹּפֶר נִמְסַר וְנִסְפַּר אִמָּא וַאֲנִי עִם פְּדוּיִים אֲחֵרִים הָעֳמַסְנוּ שׁוּב עַל שְׁנֵי טֶנְדֵּרִים, וְאַחֲרֵי נְסִיעָה קְצָרָה בְּמִדְבָּר שְׁכוּחַ אֵל הִגַּעְנוּ אֶל גְּבוּל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל; אֶרֶץ שֶׁעָלֶיהָ מֵעוֹלָם בֶּעָבָר לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי דָּבָר, מִלְבָד שֶׁאֵלֶיהָ, לִפְנֵי שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, בָּרַח עַם עֲבָדִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁהָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּדֵי לְהִתְנַחֵל בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, כְּמִצְוַת הָאֵל. +++ כְּשֶׁחֹשֶׁךְ עֲדַיִן פָּרוּשׂ עַל הַכֹּל, הַגָּדֵר נֶחְתְּכָה וְהִתְחַלְנוּ לִזְחֹל, וּבְעוֹדִי חוֹתֵר אֶל הַחֹפֶשׁ בְּחָסוּת הַלַּיִל הַחֻלְצָה וְהַגַּב נִתְפְּשֹוּ לִי בַּתַּיִל, וְעַל בְּגָדַי הֶאֱדִים קִלּוּחַ דָּם טָרִי מִקּוֹץ הַפְּלָדָה שֶׁנִּנְעַץ בִּבְשָׂרִי. כָּךְ כָּרַתִּי בִּשְׁעָתִי הַקָּשָׁה בְּרִית דָּמִים עִם אַרְצִי הַחֲדָשָׁה. פִּתְאוֹם נִפְרְמָה הַדְּמָמָה, כְּשֶׁשְּׁנֵי תִּינוֹקוֹת הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת, וְכַמָּה אֲנָשִׁים בְּסוֹף הַקְּבוּצָה, שֶׁחִכּוּ לְתוֹרָם לַעֲבֹר בַּפִּרְצָה, נִתְגַּלּוּ עַל יְדֵי הַמִּשְׁמָר מֵאָחוֹר. מִקְלָעִים נָבְחוּ וּצְרוֹר וְעוֹד צְרוֹר קָטְעוּ אֶת חַיֵּיהֶם עַל סַף הַדְּרוֹר. +++ הָאִם גַּם לָנוּ זוֹ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת? עַל שְׁאֵלָה זוֹ נוּכַל לְהַרְהֵר בְּנַחַת, עֵת נֵשֵׁב חֳדָשִׁים עִם עוֹד “מִסְתַּנְּנִים”, כֻּלָּם פְּלִיטִים, בְּ”חוֹלוֹת” וּבְ”סַהֲרוֹנִים”. וְנַמְשִׁיךְ לְהַרְהֵר בְּכָךְ גַּם אַחַר כָּךְ בִּשְׁכוּנָה דַּלָּה בְּשׁוּלֵי הַכְּרַךְ, כְּשֶׁאִמָּא הָעֲיֵפָה עָמֵלָה בְּלִי הֶרֶף, בַּעֲבוֹדוֹת נִקָּיוֹן מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, וְרַבִּים סְבִיבֵנוּ בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁלֹּא מַסְכִּימִים שֶׁנִּחְיֶה לְיָדָם, קוֹרְאִים לָנוּ “כּוּשִׁים” וּמְחַכִּים שֶׁהַמִּשְׁטָרָה תְּגָרֵשׁ אֶת כֻּלָּנוּ לְאַפְרִיקָה בַּחֲזָרָה.
סדן
הילד הזה - פרקי ילדות ונעורים מאת יהודה אטלס
והכל אמת יעל. הוא מזכיר בעצמו את עניין הנשיכות וגם שאר עניינים שליליים אחרים... כאמור אהבתי את העובדה שהוא איננו מנסה ליפות את מה שעשה ואכן חלק גדול משירי הילדים שלו מתבסס על נסיונותיו האמיתיים...
רויטל ק.
מטבח משפחתי - עמודים לספרות עברית # מאת גיל חובב
אני פשוט נוטה להאמין שיש איזשהו רכיב של "רגישות תחושתית" בכל הנושא הזה, של בררנות. גננת של אחד הילדים שלי ניסתה לשחד אותו בשוקולד אם יאכל את הקציצה. היא מאוד הופתעה כשהצעת השוחד לא עבדה... אני מצידי, הופתעתי מהרעיון שמישהו יכניס לפיו משהו שהוא לא אוהב רק בגלל שהוא יקבל אחר כך משהו. להסתובב חצי יום עם בחילה בשביל שוקולד? לא תודה. אז התחלתי לחשוב שיש כאן גם עניין תחושתי. יש אנשים שאוהב/לא אוהב זה לא עד כדי כך קריטי מבחינתם. עדיף לאכול אוכל טעים מן הסתם, אבל אם אין אז גם משהו ככה-ככה הולך. ויש אנשים שממש מרגישים רע כשהם אוכלים משהו שהם לא אוהבים.
yaelhar
פלסייד מאת מ.ר. קרי
תודה רבה, Pulp_Fiction


©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ