אהבה...
פוליאנה :-)

סתם משהו מ-ז-ע-ז-ע שעף לי לראש וחשבתי לחלוק עמכם:)

היא הביטה בו, והוא הביט בה.
היה לה מין חיוך שכזה- חמוד, החליט.
היא השיבה לו מבט ובעיניה נראה שהיא חושבת שהוא- מיוחד? הוא התקשה למצוא את המילה הנכונה.
הוא תר במבטו אחרי עיניה, היא השפילה את מבטה, מצחקקת ומסמיקה.
'אז זאת אהבה?' הוא שאל את עצמו. 'כן.' השיב לעצמו במהירות ובכל זאת, הוא עדיין לא היה בטוח לגמרי, הוא לא היה בטוח שזה זה, שזה באמת עובד.
"את...?" הוא שאל. מניח סימן שאלה בסוף המשפט הלא גמור הזה.
"כן!" היא השיבה בביטחון והפעם עיניה פגשו לחלוטין בעיניו ונראה העומק הכחול והצלול שנמצא במרכזן.
"הצלחתי?" הוא עמד ושאל, תוהה ומבולבל מעט. "הצלחתי!" הוא צעק לבסוף כשהוא מנופף בידיו וקופץ מעלה מטה כמו ילד.
"הצלחת? במה?" עכשיו זה היה תורה להיות מבולבלת.
הוא לא השיב, ברור, היא כלל לא אמורה לדעת מזה. דיו בכך שהצליח.
הוא נפנה למרכז ראשה וניתק בזהירות את האלקטרודות המחוברות אליו.
"ניצן? פרח שלי!" הוא קרא לשם ניסיון וניסה להניח עליה את הידיים.
"עזוב אותי!" היא השמיעה צרחה והוא שמט את ידיו, מופתע.
"אני לא יודעת מה מצאתי בך עד לפני רגע! אתה לא ראוי בכלל שאתן עליך את הדעת... המשך לקרוא

33 קוראים אהבו את הביקורת