אהבת? שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק
גייל פארנט

"את בן אדם מאוד חיובי." שעת צהריים מאוחרת, אני עייפה להחריד מלילה נדוד שינה ומעבודה ממושכת. נאמנה להחלטתי להמעיט בצריכת הקפאין היומית שלי, מצאתי את עצמי שרועה על הפוף המשרדי כאמצעי זמני להפגת העייפות. האמירה נאמרה מפיו של עמית מהעבודה, שליד עמדת עבודתו ניצב הפוף הנ"ל. "אכן," הייתה תשובתי, כנראה בשפה מעט יומיומית יותר. בהתאמה, אני מוצאת את המעיר כאדם בעל תפיסה שלילית למדי.
אני באמת חיובית. יש בי צורך עז להיות שמחה. זו ברכה וגם קללה, כיוון שתמיד אחתור לשמחה אך בהתאמה אהיה אומללה באופן מוקצן בהיעדרה. ואם איני יכולה להיות מאושרת בנקודת זמן מסוימת, אני חייבת הגדרה למתי אוכל לשנות את המצב ואיך אעשה זאת. הרבה אנשים שונים ממני. הם הסתגלו לאומללותם, או לחוסר השלמות בחייהם, וממשיכים לחיות מתוך הרגל בלי הרבה משמעות, או מוטיבציה למצוא אחת. זה בסדר. אבל אחרים, גרועים בהרבה, לא הצליחו להתמודד עם חוסר הסיפוק שבחייהם, ומעדיפים להפיץ סביבם עננת קוטריות מרירה וסרקסטית.
לא טעיתי בלשוני. תלונות מרירות וסרקסטיות הן לא התמודדות עם חוסר סיפוק. סרקזם, בהחלט. תלונות, ייתכן. מרירות, לא. שלושתן ביחד- אסון.
שילה לוין, ... המשך לקרוא

נכתב ע"י אורח שלשום