ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 באוגוסט, 2025
ע"י האופה בתלתלים
ע"י האופה בתלתלים
אז נכנסתי לאודיובוקס. מי היתה מאמינה? לא אני. בטוח לא אני. קשה לי להאזין לאנשים מדברים באוזניות, ברדיו או בפודקאסטים (אירוני, בהתחשב בתחביב הנוכחי שלי), ותמיד חשבתי שזה פורמט לא מוצלח לספרים. אז אני עדיין חושבת שזה פורמט לא מוצלח לספרים... שאני רוצה להתרכז בהם טוב טוב. אבל אם הרגשות שלי כלפי הספר לא עזים, מסתבר שזה דווקא אחלה פורמט כדי להעלות את כמות הספרים שאני צורכת בשנה, לצמצם קצת פומו ואת רשימת הקריאה הארוכה באופן מפחיד שלי, ולעשות את כל זה כשאני מטיילת בעולם החיצון וסופגת קצת שמש. חהחהחהחחה איזה מוזר זה, נכון? זה מה שקורה כשיש תינוקות, מסתבר. תמוה.
אז אני והזאטוט מטיילים לנו, מנשנשים מלפפונים ונשרפים בשמש, ובינתיים אני מאזינה באוזניות לספר אודיו עם הפקה מאוד מושקעת (שאפו) וצוללת לעולם של כוכבי רוק בסוונטיז. יש דרכים גרועות יותר לבלות את הקיץ.
זה סיפור על אוסף של חברי להקה, חלקם מעניינים יותר וחלקם פחות, הרבה מהם קלישאות של רוקנרול - אבל הסיפור נותן לנו זמן איתם. וזה טוב, טוב מאוד, כי זמן עם דמויות מהסוג הזה מאפשר לנו להכיר אותן, לחיות איתן, להפוך לאט לאט להיות לטובתן. והסיפור מתפתל בין הרבה רגשות עזים ואנשים קשים ודברים רעים, אבל מתייצב סביב עמוד שדרה משמעותי ומקסים של בחירה. בחירה בחיי נישואין, בחירה במשפחה, בחירה באהבה על פני אהבה. ואני מאמינה בזה ואוהבת את זה, בטח כשזה בלוס אנג'לס של הסוונטיז עם חבורת מגודלי שיער ומשופשפי ג'ינסים.
גם המוסיקה, שמפורטת לפרטי פרטים בספר, מרתקת בעיניי. האם אני אובייקטיבית? לא. הגעתי כאוהבת רוק ואוהבת מוסיקה ואוהבת הופעות מושבעת, קל למכור לי את החומר הזה. לא נורא. גם קהל שבוי צריך לדעת לבדר.
אז האם יש מצב שנהניתי מהספר בגלל שהוא הוקרא לי לתוך השכל בקולות שונים ושימש כסאונדטראק סוער לציוצי ציפורים ונביחות כלבים באוויר הלח של ערב גן משחקים ירושלמי באוגוסט? כן. האם זה משנה? ממש לא. האם אמליץ לחבריי? כן. האם יש לי איך לסיים את הביקורת הזו? לא. לכו לטייל. תאזינו לספרים. תעשו רוקנרול אבל לא דברים אחרים. ביייי
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
האופה בתלתלים
(לפני חודשיים)
יפה. מראה שלכולנו יש תקווה
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני חודשיים)
אין לי מושג, גם אני תמהתי על זה בביקורת שכתבתי על "שבעת הבעלים של אוולין הוגו", פתחתי אותה בהשערות:
כנראה ש"דייזי ג'ונס והסיקס" זו יציאה חד־פעמית, או שמתישהו בין 2017 ל־2019 נחת על טיילור ג'נקינס ריד מפל של כישרון משמיים, כי בכל 400 העמודים של אוולין הוגו לא היה ולו רמז דק אליו. אבל עכשיו עולה לי הסבר סביר יותר לראש: אולי עם דייזי ג'ונס והסיקס היא זכתה לעורכת ספרותית הרבה יותר מוכשרת, סבלנית, נחושה ונכונה להיאבק. |
|
האופה בתלתלים
(לפני חודשיים)
וואלה, מעניין מה שאת אומרת!
אני גם נוטה להאמין שהייתי אוהבת אותו בדפוס ברמה דומה, גם אם הוא פחות תיאטרלי בצורה כזו. איך נראה לך קרה ששאר הספרים שלה כל כך שונים? (לא ניסיתי) |
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני חודשיים)
לדעתי היית אוהבת אותו גם בלי שהוא היה מוקרא לך לתוך השכל בקולות שונים ושימש כסאונדטראק סוער לציוצי ציפורים ונביחות כלבים באוויר הלח של ערב גן משחקים ירושלמי באוגוסט!
מרשה לעצמי לחוות את דעתי כמי שקראה בדפוס ובמקביל שמעה את האודיובוק לסירוגין. ספר טוב. אבל הוא יציאה חד פעמית. מכל שאר הספרים של ג'נקינס-ריד חובה להתרחק. |
|
האופה בתלתלים
(לפני חודשיים)
תודה חברלך!
Cujo - אוי לא... זאבי - גם לי, ולכן אני מקפידה לבחור ספרים שלא מאוד מטריד אותי לפספס בהם פרטים, ולהאזין כשאני יחסית לא מוסחת ורק עושה פעולה קלה כמו הליכה רויטל - אל תצפי לגדולות ואז כנראה תהני... הספרים האחרים שלה היו נראים לי קיטש מחריד אבל פה היתה הפתעה חביבה |
|
רויטל ק.
(לפני חודשיים)
עכשיו קצת בא לי לקרוא אותו, למרות שניסיתי ספר אחד שלה ונטשתי מהר מאוד
|
|
זאבי קציר
(לפני חודשיים)
קשה לי להתרכז בפורמט ספרי האודיו
|
|
cujo
(לפני חודשיים)
ברוכה הבאה לעולם האודיו:)
זה פותח עולמות נפלאים ורק מגדיל את ה TBR :)
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת