ביקורת ספרותית על דייזי ג'ונס והסיקס מאת טיילור ג'נקינס-ריד
ספר טוב

---

אז נכנסתי לאודיובוקס. מי היתה מאמינה? לא אני. בטוח לא אני. קשה לי להאזין לאנשים מדברים באוזניות, ברדיו או בפודקאסטים (אירוני, בהתחשב בתחביב הנוכחי שלי), ותמיד חשבתי שזה פורמט לא מוצלח לספרים. אז אני עדיין חושבת שזה פורמט לא מוצלח לספרים... שאני רוצה להתרכז בהם טוב טוב. אבל אם הרגשות שלי כלפי הספר לא עזים, מסתבר שזה דווקא אחלה פורמט כדי להעלות את כמות הספרים שאני צורכת בשנה, לצמצם קצת פומו ואת רשימת הקריאה הארוכה באופן מפחיד שלי, ולעשות את כל זה כשאני מטיילת בעולם החיצון וסופגת קצת שמש. חהחהחהחחה איזה מוזר זה, נכון? זה מה שקורה כשיש תינוקות, מסתבר. תמוה.

אז אני והזאטוט מטיילים לנו, מנשנשים מלפפונים ונשרפים בשמש, ובינתיים אני מאזינה באוזניות לספר אודיו עם הפקה מאוד מושקעת (שאפו) וצוללת לעולם של כוכבי רוק בסוונטיז. יש דרכים גרועות יותר לבלות את הקיץ.

זה סיפור על אוסף של חברי להקה, חלקם מעניינים יותר וחלקם פחות, הרבה מהם קלישאות של רוקנרול - אבל הסיפור נותן לנו זמן איתם. וזה טוב, טוב מאוד, כי זמן עם דמויות מהסוג הזה מאפשר לנו להכיר אותן, לחיות איתן, להפוך לאט לאט להיות לטובתן. והסיפור מתפתל בין הרבה רגשות עזים ואנשים קשים ודברים רעים, אבל מתייצב סביב עמוד שדרה משמעותי ומקסים של בחירה. בחירה בחיי נישואין, בחירה במשפחה, בחירה באהבה על פני אהבה. ואני מאמינה בזה ואוהבת את זה, בטח כשזה בלוס אנג'לס של הסוונטיז עם חבורת מגודלי שיער ומשופשפי ג'ינסים.

גם המוסיקה, שמפורטת לפרטי פרטים בספר, מרתקת בעיניי. האם אני אובייקטיבית? לא. הגעתי כאוהבת רוק ואוהבת מוסיקה ואוהבת הופעות מושבעת, קל למכור לי את החומר הזה. לא נורא. גם קהל שבוי צריך לדעת לבדר.

אז האם יש מצב שנהניתי מהספר בגלל שהוא הוקרא לי לתוך השכל בקולות שונים ושימש כסאונדטראק סוער לציוצי ציפורים ונביחות כלבים באוויר הלח של ערב גן משחקים ירושלמי באוגוסט? כן. האם זה משנה? ממש לא. האם אמליץ לחבריי? כן. האם יש לי איך לסיים את הביקורת הזו? לא. לכו לטייל. תאזינו לספרים. תעשו רוקנרול אבל לא דברים אחרים. ביייי

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על דייזי ג'ונס והסיקס