“הסַפָּר שלי מספר תרתי משמע. גם גוזז את השיער וגם מספר סיפורים, מתבל את תספורותיו בהגיגי נפשו. "אתה יודע," הוא פנה אלי פעם, "יש אנשים בעלי שיער חלק, יש בעלי שיער מתולתל ומקורזל. יש שיער שחור, יש שיער בלונדיני ויש ג'ינג'י. יש בעלי שיער שופע ויש קירחים כמעט לגמרי. אבל אתה יודע מה המשותף לכולם?" למעשה, לא ידעתי לאן הוא חותר. "כולם באים להסתפר אצלך?" ניסיתי לנחש. "לא ולא... השיער של כולם מורכב מאותו הח”

“במונח "אפרטהייד" נתקלתי לראשונה כשהייתי בכיתה ד'. אחת מחברותיי הרצתה בפני הכיתה על רוזה פארקס - אישה אפרו - אמריקאית אשר הייתה פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח וסירבה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה מפני שבאותה תקופה החוק בעיירה מונטוגמרי (בה גרה) קבע כי יש להושיב בנפרד לבנים ושחורים באוטובוס. עד אז לא ידעתי כי הייתה קיימת אפליה כלפיי השחורים בארצות הברית בשנות ה50. מאז”

“7 חודשים עברו חלפו מאז קראתי את הספר האחרון ומאז כתבתי משהו בכלל וחוות דעת בפרט,מחסום קריאה וכתיבה שלא זכורים לי ועבורי לכתוב שוב, זו התרגשות כמו בפעם הראשונה, לכן, כשהלל הזקן חבר בסימניה וחברי הטוב אמר לי: "תקראי את "אל תיגע בזמיר" ואז תביני כי אין להגיב לאנשים כאלה...צריך לרחם עליהם",תגידו לי אתם, מי יכול לסרב להמלצה כזו שמגיעה עם ביקורת נפלאה שלו לספר? בודאי לא אני. אז הלל היקר, שמעתי בעצתך,שכ”

“לכל ספר מגיע שלא ישוו אותו לאחרים, זו הגינות פשוטה. נכון? אבל אני הולכת לנהוג בדרך לא הגונה ולהשוות. ל"אל תיגע בזמיר", כמובן."אל תיגע בזמיר" הוא אחד הספרים האהובים עלי. קראתי אותו מספר רב של פעמים ונהניתי מכולם. סיפורה של ילדה בת 8 המתארת קיץ אחד בו איבדה את תמימותה והבינה איך פועל העולם. וכמו כל בת 8 לא רק הסיפור הדרמטי על הכושי שנענש על לא עוול בכפו מעניין אותה והיא מתארת את העיירה, את הלך הרוחו”

“הסַפָּר שלי מספר תרתי משמע. גם גוזז את השיער וגם מספר סיפורים, מתבל את תספורותיו בהגיגי נפשו. "אתה יודע," הוא פנה אלי פעם, "יש אנשים בעלי שיער חלק, יש בעלי שיער מתולתל ומקורזל. יש שיער שחור, יש שיער בלונדיני ויש ג'ינג'י. יש בעלי שיער שופע ויש קירחים כמעט לגמרי. אבל אתה יודע מה המשותף לכולם?" למעשה, לא ידעתי לאן הוא חותר. "כולם באים להסתפר אצלך?" ניסיתי לנחש. "לא ולא... השיער של כולם מורכב מאותו הח”

“במונח "אפרטהייד" נתקלתי לראשונה כשהייתי בכיתה ד'. אחת מחברותיי הרצתה בפני הכיתה על רוזה פארקס - אישה אפרו - אמריקאית אשר הייתה פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח וסירבה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה מפני שבאותה תקופה החוק בעיירה מונטוגמרי (בה גרה) קבע כי יש להושיב בנפרד לבנים ושחורים באוטובוס. עד אז לא ידעתי כי הייתה קיימת אפליה כלפיי השחורים בארצות הברית בשנות ה50. מאז”

“7 חודשים עברו חלפו מאז קראתי את הספר האחרון ומאז כתבתי משהו בכלל וחוות דעת בפרט,מחסום קריאה וכתיבה שלא זכורים לי ועבורי לכתוב שוב, זו התרגשות כמו בפעם הראשונה, לכן, כשהלל הזקן חבר בסימניה וחברי הטוב אמר לי: "תקראי את "אל תיגע בזמיר" ואז תביני כי אין להגיב לאנשים כאלה...צריך לרחם עליהם",תגידו לי אתם, מי יכול לסרב להמלצה כזו שמגיעה עם ביקורת נפלאה שלו לספר? בודאי לא אני. אז הלל היקר, שמעתי בעצתך,שכ”

“לכל ספר מגיע שלא ישוו אותו לאחרים, זו הגינות פשוטה. נכון? אבל אני הולכת לנהוג בדרך לא הגונה ולהשוות. ל"אל תיגע בזמיר", כמובן."אל תיגע בזמיר" הוא אחד הספרים האהובים עלי. קראתי אותו מספר רב של פעמים ונהניתי מכולם. סיפורה של ילדה בת 8 המתארת קיץ אחד בו איבדה את תמימותה והבינה איך פועל העולם. וכמו כל בת 8 לא רק הסיפור הדרמטי על הכושי שנענש על לא עוול בכפו מעניין אותה והיא מתארת את העיירה, את הלך הרוחו”