“יש כריכות שאינן בולטות לעין או מעוררות עניין כשמביטים בהן לראשונה. תסתכלו למשל על הכריכה של הספר שלפנינו. היא אינה מושכת במיוחד, ומלבד תיאור לקוני של מגדל שקוע במקווה מים, היא לא העניקה לי שום מושג לגבי הספר שאני עומדת לקרוא. אבל לאחר שקראתי את הספר, תמונת הכריכה קיבלה את משמעותה והבנתי עד כמה היא משקפת נאמנה את רוח הספר.

טרינה היא בחורה צעירה החיה עם משפחתה בכפר קטן, קורון, שבמחוז דרום טירול באיטליה. מחוז איטלקי עם ניחוח אוסטרי, שכן מדובר בחבל ארץ אוסטרי אשר סופח לאיטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה. טרינה חולמת להיות מורה, אולם הימים הם ימי שלטונו של מוסוליני – שנות העשרים של המאה הקודמת - ועל התושבים חל איסור השימוש בשפה הגרמנית. הממשל הפשיסטי עושה מאמצים רבים בכדי להפוך את התושבים לאיטלקים – שינוי שמות של דרכים ומקומות, איסור על לבוש אוסטרי, דרישה לשינוי שמותיהם של המקומיים לשמות איטלקיים ואף מחליט להגביר את ההתיישבות של האיטלקים באזור. תושבי המקום הם חקלאים העובדים בשדות וברפתות, והתוכנית של הממשל לבניית סכר על אדמתם גורמת להתקוממות של התושבים החוששים לאובדן ביתם ומקור פרנסתם. טרינה, כמו תושבים רבים, מתקוממת כנגד האיטיליזציה של הכפר ומחליטה ללמד הוראה גרמנית במחתרת. היא מתאהבת באריך, צעיר אוסטרי שאביה פרש עליו את חסותו, והשניים נישאים. בשנת 1939 ניתנת לתושבי הכפר האפשרות לעזוב את איטליה ולעבור לגרמניה, במסגרת תוכנית "האופציה הגדולה". הכפר מתפצל, ושסעים נוצרים בקרב תושביו. אלה שבוחרים להישאר, כמו טרינה ומשפחתה, נחשבים כבוגדים וסובלים מגילויי אלימות. אולם גם בתוך משפחתה של טרינה מתגלעים חילוקי דעות באשר להישארות בכפר ולנאמנות להיטלר מול הנאמנות למקום. בתה של טרינה נעלמת, מלחמת העולם השנייה פורצת וטרינה ואריך מחליטים לברוח...

גיבורת הספר היא טרינה, המספרת את זיכרונותיה לבתה הנעדרת. אבל זהו לא רק סיפור אישי אלא גם סיפורה של קהילה וסיפורו של מקום. טרינה מאוד מחוברת להוריה, למשפחתה, למקום הולדתה ולשפתה. אישה שידעה ייאוש, אלימות ואובדן, ועל אף כל המאבקים והמלחמות שעברה היא מאוד נחושה אך גם מודעת למצב חסר התקווה. בלצאנו מתאר את המתיחות הרבה הנוצרת עקב מציאות גיאופוליטית היסטורית ואינטרסים כלכליים. מתיחות אשר באה לידי ביטוי בין הממשל האיטלקי לבין תושבי המקום האוסטרים; בין תושבי המקום לבין ה"מהגרים" האיטלקים ובין תושבי הקהילה האוסטרית לבין עצמם. מתיחות המחלחלת גם לרמת המשפחה והפרט. סיפור של הרס בשם הקידמה ומחיקת עבר היסטורי של מקום וקהילה.

אהבתי את הסיפור היפה והעדין הזה. סיפור אינטימי עם אמירה אוניברסלית על שייכות, מקום, גבולות וכוחניות שלטונית, המאפשר לקורא להזדהות עמו. באחרית דבר (שקיבלה את השם - בשוליים) מתאר הסופר את ההשראה לכתיבתו וגם מסביר מדוע אין המדובר ברומן היסטורי.”

“טרינה, מורה בבית ספר בכפר קטן, קורון, בגבול איטליה, אוסטריה ושוויץ.
כותבת מכתב געגועים לבתה ומספרת על אודות החיים בכפרם ועל כל השינויים שהתרחשו בחיי המשפחה והכפר.
השינויים בכפר מתחילים בשנת 1923 כשמוסוליני אסר על התושבים לדבר בגרמנית ודרש מכולם לדבר בשפה האיטלקית בלבד.
הוחלפו שמות הרחובות, השלטים וכד'.
בהמשך, במלחמת העולם השנייה, הגרמנים הכריחו את הגברים להתגייס למלחמה, רבים ניסו להימלט מהגזירה.
אך האירוע הקשה מכל שפקד את כפר קורון, היה הקמת סכר שמימיו יקברו תחתם את הכפר...
בכל אחת מגזירות הגורל, הוצע לתושבי הכפר לעזוב ולעבור לגור במקום אחר,
אך טרינה ובעלה אריך סירבו לעזוב את ביתם.
בצילום כריכת הספר ניתן לראות את קצה מגדל הפעמונים של הכנסייה בקורון, המזדקר מתוך מימיו של נהר רסיה,
לאחר שבעקבות הקמת הסכר, מפלס המים עלה עד שנעלמו הכפרים קורון ורזיה...
הצפת הכפר הינו סיפור אמיתי.
האגם המלאכותי שנוצר נקרא Lago di Resia - Reschensee.
מומלץ בחום.”

“מאולם לא שמעתי את שמו של הסופר הנ"ל וספרו זה הגיע אליי כרגיל אצלי במקרה. הוא מגולל כאן אירועים אמיתיים שקרו בכפר קטן בצפון איטליה באזור שנקרא "דרום טירול" וזוהי נקודה חשובה! כי באזור הזה שסמוך לאוסטריה, מדברים התושבים גרמנית! ואילו השפה האיטלקית היא עבורם שפה זרה...
אנו למדים על מה שקורה בכפר הזה במשך כמה עשורים סוערים, בגוף ראשון מפיה של ילדה שמתבגרת להיות נערה ואשה ושמה טרינה. היא מספרת לנו החל משנות העשרים
שבה איטליה הופכת להיות פשיסטית בהנהגת הדיקטטור מוסוליני וכיצד מנסה המדינה האיטלקית לחסל את התרבות הגרמנית של תושבי האזור
ומה קורה בסוף שנות השלושים כשהשפעתו של היטלר מתגברת וחלק מהאנשים (דוברי גרמנית כאמור) מהגרים לגרמניה הנאצית...
ואחר-כך בזמן המלחמה כשחלק מהאנשים מתנגדים לנאציזם ולפשיזם ומסרבים לשתף פעולה. והכי חשוב הוא עניין הסכר הענק!
שמתחילים לתכנן אותו עוד בזמן מוסוליני -
וזהו סכר שאמור להטביע את הכפר כולו בתוך האגם המלאכותי שהוא יוצר...
ומה קורה עם הסכר הזה ועם הכפר הזה כולו כבר אחרי המלחמה כשאיטליה השתחררה כבר מהדיקטטורה הפשיסטית והפכה להיות מדינה דמוקרטית...
האם זה עזר לכפר החקלאי הקטן הזה ואנשיו?
בקיצור הספר הזה שעלילתו אמנם דמיונית אבל מתבסס על אירועים אמיתיים שקרו ולכן הוא גם קריא מאוד ומרתק לקריאה. נהניתי לקרוא.”

“ספר קטן ולא מרשים אבל מענין. נקודת המבט של הסיפור יחודית ושונה מהמוכר לנו. כפר קטן במלחמת העולם השניה שבדרך כלל מרוחק גאוגרפית ממרכז הענינים הפוליטי מוצא עצמו במערבולת ואי ודאות. המספרת היא אישה כפרית בכפר בטירול האיטלקי שהיה שייך לגרמניה במלחמת העולם הראשונה עבר לידי איטליה.בעקבות מלחמת העולם השניה והשינויים הגאוגרפיים, תושביו נחצים בדעותיהם לאן להשתייך. התושבים, הכפריים המרוחקים מהמתרחש בעולם, מדברים גרמנית אבל נאלצים לדבר איטלקית, חלקם חולמים שגרמניה תכבוש אותם אחרים עוזבים לגרמניה ומיעוט נישאר בכפר שימיו קצרים מכיון שבנית סכר ענק תיגרום להצפתו והעלמו מהמפה.”