ביקורת ספרותית על וינטו הפרא האציל - ספרי הרפתקאות לנוער #1 מאת קרל מאי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 18 בינואר, 2019
ע"י סקאוט


נשלחתי אל המערב הפרוע בכדי להניח מסילות לרכבת שעתידה לעבור שם. אנו עומלים על משמרתנו יומם וליל, עד זיעת אפנו הניגרת ומטפטפת על מצחנו המיוגע. אני ממשיך בעבודתי במסירות. בד בבד אני חווה הרפתקאות מסעירות ומאמץ את שריריי ואת גלגלי מוחי- התמודדות עם דוב גריזלי אימתני, תאואים רגזנים עד אימה.
עם זאת, כל המפגשים מזרי המורא הללו מתגמדים לנוכח מפגשי עם הילידים האידיאניים. בייחוד עם שניים מביניהם- וינטו ואביו. כאשר נחו עיניי על וינטו הצעיר חשתי בתחושה שמעולם לא ידעתי שאוכל להרגישה לאדם אחר. תחושת כבוד וקרבה. כאילו ברית אחים נכרתה בינינו, ברית שנולדה בעזרתו של האלוהים.
מאותה העת נשבעתי ביני לבין עצמי שלא יאונה כל רע לבן בריתי ויהי מה. בן ברית אציל מאין כמוהו. עורו בצבע הנחושת, גופו מעוטר שרירים וחוזק, פניו מסומנות בשחור ואדום ואומרות חן רב ובעיקר חטובות כאילו היה עשוי משיש ולא בשר ודם. למרות היותו פרא, הילת אצילות מרחפת מעל לראשו ותנועותיו מצביעות על עידון, ביטחון עצמי ובעיקר כריזמה. וכמובן כיצד ניתן לפסוח על הפרט החשוב ביותר והוא עיניו? עיני קטיפה שחורות שכל המביט בהן נשאב אל תוכן כמו לעולם בדיוני, הנמצא הרחק הרחק, מעבר לערבה, לסלעים, ליקום הממשי.
"חביב הנשים" כך היו מכנים אותו במידה והיה מתהלך בין הלבנים.

כך התבוננתי בנער הזה, גומע את תווי פניו שהעידו כי גילו לא העפיל רבות על גילי שלי, והקסמותי ממנו הלכה והתגברה. מעולם לא פגשתי אינדיאני ועוד אינדיאני שכזה. הספרים אשר קראתי לא הכינו אותי להיפגש עם בן מלוכה אקזוטי ומהודר. ברצוני הרב נשאבתי לכל ההרפתקאות הבאות שפקדו אותי. היה חשוב לי להוכיח לאחיי אדומי העור כי הנני בן בריתם ואין בי כוונות רעות. יום יבוא ואהיה שייך להם. גם אם הדבר יעלה במחיר חיי.

לאחרונה קראתי את הספר "מכרות המלך שלמה" ובביקורת שפרסמתי אודות הספר הבעתי את התלהבותי הכנה והרבה. אומנם דבריי היו נכונים אך כאשר סיימתי לקרוא את "וינטו פרא אציל" הרגשתי שהספר טוב בהרבה. ראשית כול, בשל הדמות הראשית המעוררת הזדהות ועניין. הדמות הראשית אשר מספרת את קורות הסיפור כולו הוא ג'ק, או בכינוי הניתן לו יד הנפץ, בגלל אגרופי הברזל שהוא מנחית על מבקשי רעתו.
למרות היותו של ג'ק הצעיר בחור חזק הן פיזית והן נפשית הוא מקפיד לא להשתמש בכוחו לשווא. לאורך כל הספר ניתן להרגיש בעוצמה רבה מאוד שעומדת לפנינו דמות ראשית לא רק עשויה היטב מבחינת נתונים פיזיים אלא מאופיינת בחמלה ומידת הרחמים הנכונה. לג'ק הצעיר יש מצפון שמנקר בו במידה ונעשה עוול והוא פועל כדי למנוע את חוסר הצדק [שמופיע בספר פעמים לא מעטות] והוא גם ירא אלוהים. הוא קתולי אדוק שמתפלל לאלוהים באופן קבוע.
כל התכונות הנפשיות הללו נגעו לליבי מאוד ואף האמת חייבת להיאמר: למרות שהספר מוגדר כספר נוער,הופתעתי למצוא מידת חמלה בבחור כה צעיר ובעיקר תבונה לאין שיעור. התבונה וחריפות השכל אצל יד הנפץ הצעיר מתבטאת בין היתר בתוכניות שהוא מתכנן כנגד האינדיאנים מבני השבט היריב תוך אימוץ המחשבה על היציאה מהסבך הסבוך בקשר להרג מיותר, שיהיו אבדות בגוף ובנפש מעטות ככל הניתן. בסצנה אחרת מידת חוש הצדק שמאפיינת את ג'ק מקבלת במה בדמות העמדות כנגד רעו היקר, כאשר הוא נלחם בוינטו ורק מהמם אותו באגרופיו במקום להרגו.
התכונות הטובות השורות על בחור זה וההיחשפות אליהן משכו אותי ,כחבל בלתי נראה, עוד יותר לקרוא בספר מכיוון שהייתי מצפה שבחור צעיר בתחילת שנות ה-20 לחייו שניחן באומץ לב, בחוזקה פיזית רבה מהממוצע וזריזות היה מתנפח כמו טווס, מתרברב, ומנסה כמיטב יכולתו להציג לתפארת את כוחותיו לכל מאן דהו המתבקש או לא מתבקש להאזין ולצפות בו. אך לא, התבדתי. ג'ק נשאר צנוע לכל אורכו של הספר ומנסה, בהקפדה יתרה, להפעיל את כוחותיו בצורה שקולה ומחושבת, בשעת חירום, כאשר אין ברירה והוא דחוק אל הקיר כחתול שעדת כלבים מכתרת אותו.

המאפיינים המובהקים הללו הפכו את ג'ק להיות דמות אהובה והוא מצטרף לישיבה בכפיפה אחת על כס המלכות של דמויות בהכתרתי אותן כדמויות הגבריות האהובות ביותר: אטיקוס, פיטה, מרטין עדן, האמפרי, גילברט וכדומה. לעניות דעתי, הוא הרוויח את מקומו ביושר.

גם את וינטו, אביו ובני משפחתו אהבתי אך לא כפי שהתרשמתי עמוקות מקווי דמותו של ג'ק הצעיר. וינטו אכן שירת את האימרה שהודבקה אליו בידי ג'ק כבר בתחילת הספר: פרא אציל שכבודו וכבוד משפחתו חשובים ושהוא יודע להעריך את האדם שמהווה לו לעזר ולו במחיר חייו. שלמרות שמדובר בילידים "צמאי דם", התנהוגתם של הילידים בספר מרמזת על אנושיות רחבה יותר מהאדם הלבן והנאור שמגיח על מנת לגזול את אדמת אבותיהם.

בשורה התחתונה: ספר מקסים על רוע אנושי, כבוד ובעיקר רעות, רחמים ואנושיות.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני חודש)
טוב, אני חייבת לציין שאת צודקת. אולי היה טוב אילו הספר היה נכתב בגוף שלישי. למרות שאני חשבתי שחלק מהחן שלו שנכתב בגוף ראשון. אבל זה בהחלט מוסיף לאגו של הדמות (8
רויטל ק. (לפני חודש)
נכון שקראתי יותר מספר אחד שיד הנפץ עומד במרכזו וזה הרושם הכללי שלי מהדמות, ואולי לא מהספר הספציפי.
אבל ברגע שגיבור הספר מציג את עצמו בגוף ראשון כאדם מושלם וכל יכול, נו, צניעות גדולה כנראה לא תהיה שם.
סקאוט (לפני חודש)
רויטל- מנופח ביוהרה עצמית??? יד הנפץ??? אולי את מתבלבלת בספר אחר? לאורך כל הספר הוא מנסה כמיטב יכולתו לא לפגוע בחפים מפשע. הוא אפילו מקפיד למזער את הנזק הפוטנציאלי והעתידי של אחד הרוצחים שם [לא אגלה במי מדובר מחמת ספויילרים] והוא מאוד אדוק בדתו. כלל לא הרגשתי שהוא שחצן. דמות חזקה ומושלמת זה משהו שכן מרגישים במהלך הקריאה אבל לא הייתה בו טיפת שחצנות. אולי בספרים הבאים בסדרה הוא מתקלקל? כי בספר הראשון מלבד היותו דמות מאוד לא מציאותית, הזדהתי מאוד עם הבעת הרחמים הרבה שלו ומידת נוצריות טובה.
רויטל ק. (לפני חודש)
אמנם עברו הרבה שנים מאז שקראתי אותו אבל תוהה האם קראנו את אותו הספר.
"הדמות הראשית המעוררת הזדהות ועניין"?
"נשאר צנוע לכל אורכו של הספר"?

לי הוא זכור כסוג של גיבור על, דמות פלקטית מושלמת שלא ניתן להזדהות איתה, ללא חוש הומור, ודאי לא הומור עצמי, מנופח ומלא בחשיבות עצמית, ולא חף מגזענות (בהתאם לרוח התקופה כמובן, ובכל זאת, קורא בן ימינו צפוי לחוש צרימה מסויימת).
קראתי כילדה, ולמרות ההרפתקאות שהסעירו את הדמיון, הוא גרם לי לתחושת אי נוחות.
סקאוט (לפני חודש)
טוב, אני רק מיידעת את החברים כאן שמי שירצה לקרוא את הספר במהדורת אסטרולוג דעו לכם שמדובר בגרסא הלא מלאה. אם רצונכם במהדורה המלאה אז אתם צריכים לקרוא את הספר במהדורה של שנות ה-80 שקרוי יד הנפץ. ספר בצבע חום כהה עם תמונה של וינטו, יד הנפץ, אחותו של וינטו ואביו. למזלי, גיליתי זאת היום אז אני משלימה את החסר דרך קריאתו של הספר בגרסא המלאה [שמכיל 380 עמודים לעומת 206 של המהדורה החדשה]

סקאוט (לפני חודש)
קצר, תודה רבה. (: רציני שעשית לי את היום!!
קצר ולעניין (לפני חודש)
אני מעתיק ממישהו (אבל אני להבדיל מתכוון ברצינות)
"יופי של סקירה. חכמה, מאירת עיניים, אינפורמטיבית ומרגשת."
סקאוט (לפני חודש)
חני, תודה רבה. אין ספק.
חני (לפני חודש)
את טסה בהסטוריה עם הספרים... אהבתי!
סקאוט (לפני חודש)
תודה ראסטה, תהנה. הרצף עוד ימשך (:
Rasta (לפני חודש)
מקסים! כיף לקרוא אותך סקאוט. אני אוהב את רצף הספרים האחרון, היסטורי ותקופתי מאוד. הוספת לי כמה ספרים לרשימת הקריאה.
תודה!
סקאוט (לפני חודש)
פרפר- וואלה, אתה צודק. עוד מעט אקרא ספרים של ז'ול וורן ואז באמת אגיע למאה התשע עשרה (:
פרפר צהוב (לפני חודש)
סקאוט, התקדמת מתקופת האבירים לתקופת האינדיאנים והקאובויס. את מתקרבת למאה ה-19 :-)
סקאוט (לפני חודש)
דוידי- ממליצה לך לנסות. אולי דווקא תהנה? ודוידי, העובדה שקרל מאי לא ביקר מעולם במערב הפרוע ידועה לי היטב ועלולה לשמש כחיסרון אבל מנגד, אי אפשר שלא להתפעל מכתיבתו לנוכח הפרט הזה. גם אם ישנם אי דיוקים כאלה ואחרים, הוא מיטיב לתאר את הלך הרוח הכללי ואת התנהגויות האנשים בני התקופה.
דוידי (לפני חודש)
קראתי את הספר בצעירותי אני חושש שלא אהנה ממנו אם אקרא אותו כעת... וכמובן שקרל מאי שהיה גרמני שמעולם לא היה במערב הפרוע ובקושי היה בארה"ב.
סקאוט (לפני חודש)
ועמיחי- האם הסיפור לא היה לטעמך?
סקאוט (לפני חודש)
עמיחי- אני קראתי את המהדורה ללא התמונות אבל שאר הספרים בסדרה הם מהמהדורה הישנה והתמונות אכן יפות מאוד ומרשימות.
עמיחי (לפני חודש)
מהספרים האהובים עליי בילדותי, בעיקר בגלל התמונות.
סקאוט (לפני חודש)
אב"פ- אני מסכימה איתך לחלוטין. הספר הזה למרות שהוא מכיל את הרוע האנושי בצורה מאוד מובהקת [ בגידת האדם הלבן באחיו האדום] ויש בו אלימות לא מועטה, האנושיות שבו מעפילה על הרוע וזה מה שיפה בו. גם בחברה שרמסה בכל מאפיין אנושי ניתן למצוא מידת חמלה ואנושיות וזה מה שג'ק, יד הנפץ, מסמל. את מידת הענווה והיושר והלחימה למען הצדק. זו הסיבה המובהקת למה התרשמתי מאוד לטובה מהספר. ואתה צודק, למרות שהספר מוגדר כספר נוער ואני עברתי את גיל הנוער די מזמן יש בו אלמנטים שמשכו אותי ולכן אני חושבת שהוא מתאים לכל אדם באשר הוא ולא רק לצעירים. לא לקרוא ספר רק בגלל שהוא מוגדר כנוער זה נוראי בעיניי. פעמים רבות למרות הפשטנות של ספרי נוער רבים, יש ביניהם פנינים שגם הקהל הבוגר עלול ורשאי להתחבר אליהם.

ותודה רבה לגבי ההמלצה על ז'ול וורן. אני מתעתדת לבצע מרתון ספרי ז'ול וורן והספר הזה נמצא בין הספרים שאני מתכוונת לקרוא.
אב''פ (לפני חודש)
לי באופן אישי קשה לקרוא ספרים על הרוע האנושי אבל את יודעת מה סקאוט, הצלחתי להתחבר למה שכתבת.
בנקודה הזאת שיש ספרים שלמרות גילינו והעובדה שהם מכוונים לקהל צעיר הם עדיין מצליחים לדבר אלינו.
לאחרונה מצאתי ספר שקשור גם הוא איכשהו להיסטוריה האמריקאית, "הצפון נגד הדרום" והוא של ז'ול ורן.
מלבד העובדה שהספר מלווה בלא מעט ציורים (זה מה שמסגיר הכי הרבה את קהל היעד) הוא ממש מעניין.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ