באחד האמשים הטרופים האלו, גילינו להפתעתנו שבננו שלנו, עצמנו ובשרנו, חובב <mark>קישון</mark> ידוע, לא קרא מעולם את השועל בלול התרנגולות.
נשאנו את עינינו השמימה בזעקה חרישית: הכיצד…? לא זכינו למענה, אך לא אמרנו נואש.
מיהרנו לשאול את הספר. קרא בני והחכם, רמזנו לו בעודנו תוחבים את הספר בידיו של בן ה-16.

הנער קרא, אנחנו יודעים זאת בוודאות שכן פרצי צחוק חרישיים נשמעו מפעם לפעם מכיוון הספה עליה היה שרוע כשהספר

"ובכן נבואות השירים העתיקים התקיימו, אפוא, במובן מסוים!" אמר בילבו.
"כמובן!" אמר גנדלף. "ומדוע לא יתקיימו? בוודאי אינך מפקפק בנבואות, רק משום שהיה לך חלק בהגשמתן."

//

בימים אלה, כאשר הצבע השחור באופנה והבוז העצמי כה פופולרי וכה משתלם, רצונו של המדור הזה להזכיר לקוראיו פרט זעיר שנשכח ברעש הגדול -
שיש לו ארץ נפלאה.

כי, מה לעשות, לפעמים אנחנו שוכחים. מתרגלים לכל דבר, גם לחיים בתוך נס. והמד

#
אוסף קטעים מצחיקים יותר ופחות על הישראלי היוצא לטייל בחו"ל נכתב, כך נראה, בתקופות שונות. בין השאר בימים בהם ישראלים מהשורה לא נסעו לחו"ל ואלה שנסעו – אם לא היו יחסנים כמו שרים או "שליחים" - היו צריכים לקמץ מאד בכסף כי הדולרים הוקצבו במשורה.

<mark>אפרים קישון</mark> מפליא לאבחן תופעות באמצעות ראייה חדה וצלילות. כמו בנושאים אחרים, גם נושא חו"ל מצייר את ישראל שאולי אנחנו (כבר לא) מכירים: המודעות העצמית של

בצינית המרעידה את אמות הסיפים, בכנות בלתי מתפשרת ובכוח שיש רק למי שמעז לומר אמת עמוקה, מעלה <mark>אפרים קישון</mark> את הבושה מאחורי השתיקה בה אפשרנו לאומנות המודרנית לבזות עצמה.
האומנם, כפי שאמר Steinberg :"כאשר אני ממש מתעב משהו, זו ללא ספק יצירת מופת.."? או שמע זוהי פרובוקציה רדודה הנאחזת בתגובתו הראשונית של הקהל ,מנסה כך להצדיק את קיומה העלוב?

בתחילת המאה ה-20 זכינו להכיר אין ספור אמנים שאינם יוצרים עו

אני מאוד אוהבת את הספרים של <mark>אפרים קישון</mark>, אלה ספרים לא רק מצחיקים אלא גם מעודדים. אני לא מכירה עוד ספר בעולם שיכול לעודד אותי כל כך ממצב מצוברח עד לחיוך על הפנים כמו הספרים של קישון. קראתי את 'ספר משפחתי' שהוא כתב ומאוד נהנתי ממנו, למרות שהספר, אני חייב לציין, כתוב ברוח ילדותית אך קשה להבין אותו בצורה מלאה בעודך ילד. לכן שמחתי למצוא בספריה ספר בשם 'אלה מסעי יונתן', שהוא הרבה יותר קל ופשוט לילדים אך

ספר מעולה לכל מי שלא מכיר את ספרי <mark>אפרים קישון</mark> ולמי שרוצה להזכר בכתביו המצחיקים של הסופר שהלך לעולמו והותיר אותנו עם סיפוריו המשעשעים והגאוניים.
כאחד שקרא את כל ספריו אני חייב לציין שלדעתי מדובר באיך שכינה את זה קישון בספריו "פרטאצ'יה" !
למה "פרטאצ'יה" ?
כי מדובר במשפחה חמדנית שהריב על עזבונו של המנוח היה כלכך מלוכלך ומתוקשר שככל הנראה פשוט רצתה לעשות מעט כסף על גבו של המנוח !
הרבה לפני שהספר י

תמיד כיף, בשעות ובימים טובים יותר או פחות בשנה, להירגע ולהתרווח מול ספר של <mark>אפרים קישון</mark>.
הכתיבה של קישון מלאה בהומור טוב, אוויריריות גדולה מאד וקלילות נעימה. הקריאה בספר משפחתי, כמו באחרים מספריו,
היא ממש מעין עיסוי בצידי הראש עבורי. ספר שכולו הנאה שקטה ובטוחה.
נהניתי מאד.

ספרי ההומורסקות של <mark>אפרים קישון</mark> כתובים בכישרון הגובל בשערורייה. בסיפורים הקצרים שבספריו -ה"הומורסקות"
הצליח קישון להעלות כל דבר שאירע בשגרה הישראלית במשך 30 שנה ולהפוך אותו לאבסורד המתחיל בשעשוע ונגמר בשאגות צחוק המאיימות לחנוק את הקורא מחוסר אוויר. הסגנון החד והמלוטש, הדמויות המיוחדות וסיפורי העלילה הפרועה של האזרח הקטן, שבסה"כ מנסה לחיות את חייו בשגרה משעממת (אך הדלת נעולה והמפתחות אצל הג'ינג'י.

אוסף סיפורים קצרים משעשעים עד מצחיקים של <mark>אפרים קישון</mark>. אני מאוד לא ממליץ על קריאת הספר לפני השינה, כי תהליך הנימנום
נהרס בגלל התפרצויות הצחוק . מה שהביא אותי למצב המוזר הזה , של דילמה לפני השינה, הוא החלטתה שאני צריך לחזור ולקרוא את כתביו של <mark>אפרים קישון</mark>, בעיקר ההומורוסקות, אותם הכרתי בימים עברו מאוד. מעניין לציין שבעת הקריאה, מצאתי מספר סימניות נטושות באמצע, שרידים של קוראים שלא צלחו את הספר עד