ביקורת ספרותית על מאתיים סיפורי אוכל מאת יהודה עצבה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 20 באפריל, 2018
ע"י סקאוט


בימים אלה אני עסוקה במחשבות רבות, בין היתר עסוקה בסבים שלי ובמצבם הרעוע. אני מנסה לבקר אותם ככל האפשר אבל כל ביקור גורם לי להרגיש רע ולצאת עם תחושה רעה ואנחה כבדה אבל היה ביקור אחד שהיה קשה יותר מכל הביקורים. לדאבוני סבי וסבתי אינם נמצאים בקו הבריאות ואינם יכולים להתנייד באופן עצמאי וצריכים עזרה בכול. במיוחד סבתי שאיבדה את מאור עינייה ונעשתה תלויה באחרים באופן מוחלט.

ההכרה במצבם הרעוע הכתה בי באבחה אחת. ההבנה שהתדרדרו כל כך והם לא אותם אנשים חזקים ופעלתניים כפי שהיו הופכת את קרביי יום-יום ומקשה את ביקורי אותם שמסתיים בהסתרתו של גוש דמעות חונק בגרון.

ישבתי שם, כשאני ממתינה שסבי יצטרף אלינו, ובינתיים מארחת לסבתי חברה, מחזיקה את ידה המגוידת והקמוטה, קמוטה מרבות השנים ומחלות כאחד.

" איך את מרגישה היום?" אני שואלת אותה.

" מה אני אגיד לך? אותו הדבר. קשה לי. כל המצב הזה קשה עלי. לפעמים אני מותשת מהחיים האלה. לא מתחשק לי לחיות" היא ממלמלת ומתבוננת קדימה. מחמת עיוורנה אימצה לעצמה הרגל זה.

"את צריכה להיות חזקה. עבור עצמך ועבור בני משפחתך. אסור לך להתייאש! את צריכה לקוות לטוב ושהכול יהיה בסדר " אני עונה ומנסה לחזק את רוחה השבורה במילא. מי אני ומה אני שאגיד לאדם שאט אט קמל ומאבד פעולות רוטריות שבעבר היה עושה ללא מאמץ?

"את זוכרת איך היית פעם? כשהיית צעירה וחזקה ובישלת לכל בני המשפחה? את זוכרת את המאכלים שהיית מכינה? את הקובה?" אני שואלת ומנתבת את השיחה לאפיקים נעימים יותר, בתקווה שההזכרות ברגעים הנעימים תעורר בה רגשות שמחה.

"כן..אני זוכרת.." היא ממלמלת וחיוך מבצבץ על שפתיה. חיוך של געגוע, כנראה. של ימים שהיו ולא ישובו.

השעה חלפה ואני הייתי צריכה ללכת. לא הרגשתי כיצד השעה חלפה לה וגם סבא הצטרף ונפרדתי מכולם, כשכאב הפגישה עודנו טרי בתוכי ורגשות האשם אף הן. אילו הייתי יכולה לעשות עבורם יותר ואולי אני לא עושה מספיק למרות שאני מתאמצת.
ואני גם חושבת לעצמי שלמרות שהם לא היו הסבים המושלמים בעולם [בלשון המעטה] והיו הרבה ניתוקים ביני לבינם במהלך השנים וכעסים וחילוקי דעות, ההבנה שהם נמצאים במצב כל כך קשה מעלה בי דמעות אפילו כשאני כותבת את הביקורת הזאת. למרות חילוקי הדעות בינינו אני יודעת שאין בליבי טינה אליהם מהרגע שראיתי שהמצב שלהם הדרדר ובאמת כאילו כל הכאב נגוז לו ונשארים רק הרחמים.


ספר זה, שכל עיקרו סיפורים סביב האוכל, מתאר את החיבור האנושי והרגשי של האדם אל מזונו. אוכל הוא איננו רק מזון שאנו מספקים לעצמנו בכדי לשרוד. הוא לעיתים מלווה אותנו מראשיתנו ועד אחריתנו כמעצב עיקרי של אישיותינו, של דרך החשיבה והשקפת עולמינו. האוכל מתקשר אצלנו פעמים רבות לזכרונות, זכרונות ילדות של מאכל אהוב או שנוא.
בספר זה אנחנו נחשפים אל פסיפס צבעוני, חי ומבעבע של סיפורים שכל התמקדותם היא באוכל ובהיותו מרכיב מרכזי בחיינו. היזכרות במאכל מסוים יכולה לפרוש היסטוריה רחבת ידיים שתכלול רגעים שונים: מן הרגע שמאכל זה נכנס אל פינו ועד הרגע שהכנוהו בעצמנו.


כשקראתי את הספר, הרגשתי שאני חוזרת 30-40 שנה אחורה. שאני רואה לנגד רוחי את האימהות התימניות המשוחחות זו עם זו בשעת עבודתן, פולטות איזו הלצה ומצחקות להן, מנעימות להן את הזמן בעת שהידיים עובדות בזריזות מפליאה ובמיומנות.
כשקראתי את הסיפורים הקצרצרים הרגשתי שיכולתי להריח את המאכלים המתוארים ולשמוע את בליל השפות המתואר בספר: לאדינו, ערבית, יידיש.
וכמובן התצלומים שמעטרים כל עמוד ועמוד לא משאירים לקורא צל של ספק- שהדברים אכן היו קיימים ואתה רואה אותם לנגד עיניך. את האנשים המדוברים, הכלים המיוחדים שהשתמשו בהם וכמובן את המאכלים עצמם. מתחת לכל תצלום רשום היכן צולם ובאיזו שנה.

אבל יותר מכול, ספר זה הזכיר לי את סבי וסבתי. הזכיר לי את המאכלים שהכינו ואת הריחות שאפפו את ביתם בכל יום שישי ובחגים. הזכיר לי את הימים ההם, כשהם היו עומדים איתן על רגליהם וסבתי הייתה מעמידה סירים על הגז, כמויות רבות של סירים בעוד סבי הולך לבית הכנסת וכשהוא שב הוא קורא בעיתון, להתעדכן בקורות היום.

וכמובן שלצד התבשילים השונים שהיו מנת חלקו של הבית היו גם צרור הסיפורים המשעשעים על ישראל הצעירה של שנות ה-60-70, כשאבי היה ילד, נער וגבר צעיר והסקרנות של ראיית הדברים דרך העיניים שלהם. סיפורים שקרמו עור וגידים.


" כל דבר שאעלה בדעתי מתקשר אצלי לאוכל, הזכרונות מתקשרים אצלי לאוכל." אמר השף מאיר אדוני באחת מתוכניות הבישול שלו וצדק. האוכל הוא מרכיב דומיננטי בזכרונותינו. ריח של מאכל ילדות אהוב יעלה באפו של אדם וישר יציפוהו זכרונות נעימים של בית אבא או אמא.

- - - - - -

חלקכם בטח תהיתם לאן נעלמתי ומדוע אני לא מפרסמת יותר ביקורות ובקושי מגיבה. הסיבה המרכזית היא שאני לומדת ועסוקה בדברים נוספים.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
את צודקת, רונדנית. אחת מחברותיי אביה נמצא במצב קשה ואני רואה את השבריריות עוד יותר דרך המקרה שלה. צר לי לשמוע! זכרונו לברכה ושלא תדעו עוד צער! עצוב מאוד!
רונדנית (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תהני מסבא וסבתא ככל שניתן כך עשיתי אני, כך עושות בנותיי עד שקרה הנורא מכל לפני שבועיים אבי היקר הלך לעולמו לפתע פתאום.
החיים הם שבריריים.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה (: מקווה שתהיה לי אפשרות לפרסם עוד ביקורות בהמשך (: ותאכל משהו חחח תאכל גלידה. סתם סתם חחח
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
וואי, עשית אותי רעב. גם לאוכל וגם למילים שלך :)

יופי של סיפור אישי.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
צביקה יקר- אני מודה לך על תגובתך! אני מסכימה. גם אני חושבת שהמתת חסד זה לא הפתרון. ואני אעשה זאת ( לפחות אנסה לשאול אותם כשיזדמן לי. לצערי, לאחרונה הם אינם במצב בריאותי טוב, מסתבר שסבא שלי נפל והוא לא מרגיש טוב)

אני מודה לך על כנותך! ניכר שכתבת את התגובה מכל הלב!
צביקה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
מרום גילי שלום לך
זה פעם ראשונה שאני כותב תגובה
משך אותי השם יהודה עצבה,איש יקר מאוד
אבל העניין שדחף אותי לכתוב,זה הכאב שלך על סבים מזדקנים
מבין את הכאב ,תפיסת העולם שלי לא מצדיקה בשום תנאי המתת חסד
בימינו יש גם אפשרות להאריך חיי בני אדם בכל מיני דרכים וזה גם ,לדעתי ,לא נכון.
יש הרבה שאלות על חייהם של הורי, שהלכו לעולמם לפני שנים רבות ,שלא הספקתי לשאול אותם.זה הזמן!!! תנסי את זה! גם אם זה לא קל ,יוסיף להם חיות !ולך הרחבת הלב !
אהיה שלום
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אור יקר- מצער לשמוע שאתה עובר משבר זהה לשלי. מקווה שהכול יהיה בסדר. לגבי המתת חסד- תודה על חוות דעתך.

ותודה על המחמאה (: נעים לקרוא.
אור שהם (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
מחזק את בוב מאוד בנוגע להמתות חסד,

מאמין (ומקווה) שנראה שינוי בעשורים הקרובים.
אור שהם (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
כתבת נפלא,

מזדהה עם הקושי לראות את סבינו וסבתנו מאבדים צלם אנוש
(עובר תקופה זהה).
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
יונתן- תודה על ההסבר! מסתבר שאני מכירה אותם! איך בא לי עכשיו חח אבל אין על כריות, לדעתי. במיוחד בטעם שוקולד חלב או נוגט.
יונתן בן (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
סקאוט, אלה דגני בוקר מחיטה מלאה ואורז בטעם קינמון.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
נעמי- תודה על תגובתך. ומסכימה. זה סוג של חטיף?
נעמי (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
כן, אין ספק שטעמים מהילדות (איך אהבתי cini minis, יחד עם כוס חלב זה היה פשוט תענוג!) נחרטים עמוק עמוק
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה (:
אורי החמודה (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
מעולה נזכרתי בסבא והסבתא שלי
סקאוט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, רץ!
רץ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
יופי של ביקורת, רגישה. בהצלחה בלימודים.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
חגית- תודה רבה!!! ואת צודקת. אינסוף סיפורים שהאימהות והילדים יכולים לספר. אני מניחה שהכותב אסף רק את התמצית שבתמצית. סיפורים שהם מכל קצוות הארץ: הצפון, המרכז, הדרום.

וחגית, הייתי שמחה לשמוע איזה סיפור שלך שקשור לאוכל (:
חגית (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מאתיים סיפורי אוכל????
כל אימא וכל סבתא יכולה לספר אלפי סיפורי אוכל, שזורים בסיפורי משפחה ועוד...
בסבתא וסבא תמיד מתקשרים זכרונות של אוכל, של טעמים ושל ריחות. גם אצלי.

סקאוט, בהצלחה בלימודים.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, אברהם! אני מכבדת את רצונך לא להביע דעה.
אברהם (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מצוינת
אני חושב כמו בת-יה "אל תשאלי אותם אם הם רוצים! מתחילים בשאלות קטנות כמו: איפה קניתם נעלים? וכו'.."
באשר להמתת חסד לא אביע דעה משום שכאדם דתי אין לי את הפריבילגיה של בעד נגד.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, בת-יה יקרה! את צודקת. צריך לשאול שאלות קטנות, לפחות בהתחלה ועד מהרה השאלות בונות סיפור שלם. אני אנסה את השיטה. (:
בת-יה (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
סקאוט, אל תשאלי אותם אם הם רוצים! מתחילים בשאלות קטנות כמו: איפה קניתם נעלים? איזה משחק הכי אהבתם? לקחו אתכם פעם לשוק? רדפתם אחרי מכוניות? וכדומה.
זקנים, לצערי, לא ממש יודעים מה הם רוצים, והם פוסלים די מהר משהו שנראה להם לא יעיל, אבל אסור לוותר - צריך לפעול בחכמה, ולאט לאט גם הם מתחילים לאהוב את הסיפורים.
בהצלחה... בכל !
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בת-יה, את יודעת מה? זה רעיון לא רע בכלל! אני תוהה איך לא חשבתי על זה אף פעם? במיוחד שחברה שלי עושה דבר דומה רק בצורת סרט על אביה שהיה חלק מחומה ומגדל.
דווקא על הימים של לפני קום המדינה אני לא יודעת כמעט דבר מנקודת מבטם שלהם, כיצד הם חוו את הדברים. אני אנסה להוציא את הרעיון לפועל ( ומקווה שהם ישתפו פעולה)
ובת-יה- תודה רבה על חוות דעתך בנוגע להמתת חסד. אני מאוד מסכימה איתך!
בת-יה (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
סקאוט, אם את רוצה להעביר זמן איכות עם הסבים קחי נייר ועט ותתחילי לרשום מפיהם את קורות חייהם. מהיום שהם זוכרים את עצמם. לא בקיצור. איך שיחקו כילדים ועם מה? מה אמרו ההורים שלהם? מה לבשו? וכו'. את תשמחי אותם מאוד ואולי יצא לך בסוף ספר מעניין על החיים.

ולעניין המתות החסד:
המתת חסד נועדה רק למצבים סופניים בהם סובל האדם מכאבים שאין יכולת למנוע אותם. ולא למצבים שבהם נאמר למשל: "אין לי חשק לחיות", גם אם האומר בן 111. אין לאף אחד זכות לקחת חיים של אחר !!!
אומר רק, בעקבות מקרה אמיתי, שזקן שרוצה באמת למות יכול לעשות את זה.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
דינה יקרה, תודה רבה!
dina (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
כתבת מקסים ומרגש.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
חני יקרה, תודה רבה. את צודקת. כשאנחנו צעירים אז אין לנו את המודעות הדרושה להבין שהחיים הם קצרים. רבים מהצעירים חושבים שהם אינסופיים וגם אם הם נתקלים במקרי מוות בחדשות אז חלקם כואבים אבל הם לא מרגישים שזה נוגע להם אישית. רק כשמישהו קרוב להם נפטר אז הם מתחיל האסימון ליפול שהחיים הם לא לה לה לנד והמוות בוא יבוא והוא יקטוף גם אותם בבוא העת וזה רק עניין של זמן. וכשנותנים למוות חשיבות אז ההסתכלות על החיים היא אחרת. אני יכולה להעיד על עצמי שזה שינה לי לחלוטין את הפרפסקטיבה שנהגתי לאמץ עד אז.

לגבי המתת חסד- אני מסכימה ומתנגדת לזה.
חני (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
סקאוט כתבת נפלא. כשצעירים לא מבינים כל כך שהחיים זמנים. כשמתבגרים והגיל נותן אותותיו ורואים את הקמילה של ההורים והסבים זה פתאום מכה בנו.
בקדר להמתת חסד. יש עם זה קוץ ואליה הכוונה
מה אם כל אחד שמגיע לגיל שהוא כבר אומר זהו
ירצה המתת חסד.? זה דורש קריטריונים רציונלים
ולא רגשיים.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תודה ישי (:
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תודה ישי (:
ישי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ברוך שובך סקאוט :)
דידי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בכיף, ובהצלחה בניסוי, אגב לגבי המתת חסד- היום יש לך אפשרות לחתום על מסמך מראש, כך שלמעשה זאת החלטה שלך, ובהגיע הרגע חייבים לבצע את רצונך, ואתה לא משאיר את ההתלבטות לאנשים אחרים.
מורי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בוב, אתה צודק לגמרי. אני אישית לא הייתי רוצה להיות נתון לחסדי אחרים ובטח לא נטול יכולת אינטלקטואלית. הדת אוסרת המתת חסד כמו עוד הרבה דברים המעליבים את האינטליגנציה.
זכותו של אדם על גופו ושכלו. כשאלה אינם במיטבם, מה בדיוק הגוף הנותחר בחיים ואילו חיים הם אלו?
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בוב, תודה על ההבהרה. אני בכל אופן לא תומכת בהחלטה הזאת של המתת חסד. בלו בלו יקרה, תודה רבה.
ובוב, כפי שניתן להבין, אני לא בקיאה בנושא המתות החסד ומקווה מאוד לא להיתקל בכך אי פעם
בלו-בלו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
נורא עצוב. ליבי איתך.
בוב (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לא אבי, סבי. ולא, לא עשיתי לו המתת חסד. זו עברה על החוק שמשולה כיום לרצח. נאלצתי לצפות בו גוסס ביסורים עד אחרון ימיו. המדינה צריכה לאפשר זאת בהתאם לצוואה שהוכנה מבעוד מועד ומביעה את רצונו האישי של האדם כאשר נסיבות חייו יובילו אותו למצב בו על פי קריטריונים מוגדרים בחוק יאפשרו את ההמתה.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בוב יקר, תודה רבה על תגובתך המנומקת והעצובה.
עם זאת, לחשוב שאנחנו נעשה לסבתא שלי המתת חסד זה רעיון מזעזע שאני לא יכולה לחשוב עליו אפילו.
גם כשיבוא יום והיא תמות זו מחשבה שקשה לי לחשוב עליה. כל האחים של אבא שלי ואבא שלי פשוט יקרסו אם יקרה לה משהו, במיוחד אבא שלי שמאוד קשור אליה.

צר לי על אביך. האם עשית לו המתת חסד?
ותודה! אני לומדת מקצוע הומני (:
בוב (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מעלה שוב את נושא המתות החסד. כולנו יועדנו למות יום אחד. אין טבעי מזה. ההאחזות האובססיבית שיש בחברה לשימור חיים בכל מצב, פסולה בעיניי. גם הגישה הזו נסדקה עם השנים עד מאוד ויותר ויותר אנשים מחזיקים בתפיסת עולם דומה לשלי בנושא.
אני מאמין שיש לתת את הזכות לבחור בהמתת חסד אקטיבית כאשר המצב התפקודי מתדרדר עקב זיקנה. אין שום טעם להאריך את סבלו של אדם ששוכב במחלקה סיעודית מורכבת, כשגופו נמק בפצעי לחץ, מוזנח ברמות משתנות ויכולותיו הקוגנטיביות דהויות ולוטות בערפל מתעבה. אני לא חורץ את האמרה הזו כדבר מוחלט. כל אחד יעשה את הטוב כראות עיניו. אני בסך הכל מציע את מה שאני מאחל לעצמי. אני מאמין שהפיתרון לסבל והעול האישי, המשפחתי, החברתי, הכלכלי (במובן הפרטי ובמובן המדיני של ניהול כלכלת מערכת בריאות) טמונים בפיתרון זה. במקום עבודתי אני רואה את הסבל הזה על כל רמותיו, על בסיס יום יומי. יקח זמן, במיוחד במדינה הזו שמושפעת עמוקות מתפיסות בעלות עקרונות דתיים, אבל יום אחד זה יבוא.
כשאדם זקן אומר לי " לא מתחשק לי לחיות. שבעתי מהחיים האלו ואין אני מעוניין לסבול בסופם", אני מאמין לו ולא מנסה להאכיל אותו מוץ חסר תוכן, נבוב ויומרני של תחשוב טוב יהיה טוב.
תנו למות בכבוד. ולכן סקאוט היקרה, השינוי צריך לבוא מתוך האוכלוסיה כדי להפעיל לחץ גובר על המדיניות והחוקים החלים כיום בארץ מתוך צורך אדיר של המונים לשנותם.
מעטים הם האנשים שלא חוו את מה שתיארת. אני ראיתי את סבי גוסס לאיטו מפרקינסון. 4 שנים של מחלה שברגע שהפכה ידה עליונה על רצונות גופו, הפכה אותו למיוסר באדם.
מי יתן והיינו יודעים כולנו רק בריאות ואושר, המציאות היא דבר קצת אחר.
ובנימה קצת אחרת, מזל טוב על הלימודים. מה בחרת ללמוד?
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
דידי, תודה רבה לך! לסבתא שלי יש מטפלת שהיא מכינה להם את האוכל אבל אפשר לנסות זאת פעם אחת אני רק מקווה שהיא תזרום עם הרעיון ולא תדחה אותו ישר+ שיהיה לה כוח נפשי וגופני. ותודה רבה על העצה, אני מאוד מאוד מודה לך.
דידי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני יודעת מניסיון כמה זה קשה מה שאני עשיתי בזמנו: סבתא ישבה במטבח נתנה הוראות , פיקוח ויעוץ, ואנחנו ביצענו. נכון שהטעם לא היה אותו דבר בדיוק בדיוק. נכון שהיו דברים שהיה לה קשה להסביר בלי לראות, אבל עדיין, הריח של האוכל שלה שימח אותה ואותנו, היא הרגישה שצריכים אותה כי היינו צריכים פיקוח הדוק ושאלנו כל הזמן מה לעשות. בסוף כל בישול ניסינו לשכנע אותה שאנחנו רק הידיים ועיניים , ובלעדיה זה לא היה מצליח. נראה לי שזה עזר, במיוחד למצב הרוח.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תלוי במועד הבחינה, מחשבות. (:
מורי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לקראת מבחנים נזכה לראות אותך יותר. לפני מבחנים כל סטודנט מוצא זמן לכל פרט ללמידה. נרבה לראות אותך אז. קבענו ליוני?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ