ביקורת ספרותית על אחרי עשרים שנה (1973) - ספריה לעם #178 מאת או. הנרי
ספר מעולה

---

איזו כריכה מכוערת יא אללה. מבטיחה לכם שהכריכה שלי יותר טובה.

אין מה לומר על או הנרי שלא אמרו לפניי כבר אלף פעמים. גאון; ציניקן מופלא; רומנטיקן שמאלץ; מלך; שודד; רמאי; שרלטן; הו כה טוב. חזרתי לטייל בין שבילי אחרי עשרים שנה לאחר זמן מה ומצאתי בו פנים ניו יורקיות עליזות, אבל, אנושיות והמון שמחת חיים.

עשרה דברים בשבילם שווה לקרוא את אחרי עשרים שנה:
1. הגברים. כה מסוקסים, כה מתוחכמים, קרי רוח. כה אוהבים, כה נאמנים, רכי לב ואציליים. בין אם הם עכברי רחוב או אצילי ברודווי, הם שם כדי להתפתח ולגדול ולהשתנות.
2. ‏הנשים. חכמות יותר מהגברים, כלואות בכלוב המאורעות הבלתי נעימים שהביאו אותן לחיות בשנים טרגיות בהן אינן יכולות ללבוש שחור כי בא להן, או לרכוש אהדת אנוש בשל אישיותן בלבד. הן מוכרחות להוציא את התשוקה לגיימינג במשחק בלבבות מעריצים; לחגוג פי אם אס בסערת רגשות רומנטית ולפזז חגיגית לקצה הצוק כדי לנעוץ מבט חודר בלב הגבר, לשנות את גורלו ולצנוח בצד השני כשהסיפור נגמר. אבל הי, הן עושות מה שהן יכולות בהתחשב במצב, דמיינו מה היה קורה אם היו קיימות היום. הו בייבי!1
3. ‏הפשע. אציל, חמקמק, יפהפה, מושך, מרתק ונפלא. ימי הגבורה, הזהב והזוהר שחלפו מהעולם לבלי שוב. נתגעגע אליכם בין אונס להאשטג שוחד.
4. ‏אמריקה. של מזרח ושל מערב, בלי שום דבר באמצע. על הקיצוניות של פה והבורגנות של שם. על נשק חם ורב גזעיות בחיתוליה. א מ ר י ק ה.
5. ‏שמרוק ג'ולנוס. קרי, הפארודיה הכי טובה אי פעם. אני ברצינות צריכה לומר יותר מזה?
6. ‏הדימויים. מפוזרים ביד רחבה רק כשצריך אותם, חדים כתער וזריזים כמו ידי כייס, מלהטטים בין רוח לגוף ומחברים בין אלוהים לאדם. בלס יו.
7. ‏הגינות. בין פושע לפושע, בין בעל בית לחברו, ובין שני ההפכים. מה שמוכיח שהנרי הוא חתיכת אופטימיסט בעל חיוך זחוח מסריח רחב ומרוח, אבל בהיותי התאומה הסיאמית שלו בתחום אין פה מקום לביקורת.
8. ‏על טריק אחד נהדר לשיחה: רוצים לברר מה זהות האדם שמולכם? שאלו אותו אם הוא... התשובה תספק לכם כל מה שרציתם לדעת. או, הנרי, יש לך את זה גם בפיצוי על כישורים חברתיים לקויים? גבר החלומות.
9. ‏הצעת הנישואין הכי נלוזה ואלגנטית בעולם, שהוא משתמש בה בלי בושה פחות או יותר בכל סיפור שני. ביזיון לפמיניזם, ביזיון לעצמי שכל כך נהנית מזה.
10. ‏מתיחת קו בעייתי במיוחד אבל חמוד להפליא בין הטרדה מינית לתשומת לב חיובית, והפיכת הסצנה על ראשה כדי להבהיר שלא תמיד מספיק להיות מכבד, לפעמים צריך להעלים ראיות. הפמיניזם שלי ממשיך לבכות.

ניסיתי לתת עשרים אבל זו דרישה מוגזמת לגמרי בשעה זו וגם בכל שעה אחרת. היו שלום, ידידיי, קראו ספרות איכותית, שתו תה והתלבשו לפי צו האופנה.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על אחרי עשרים שנה (1973) - ספריה לעם #178