ביקורת ספרותית על הלילה השנים עשר [הקיבוץ המאוחד, 1980] - תרגום: רפאל אליעז מאת ויליאם שייקספיר
ספר מעולה

---

שייקספייר הוא גאון.
ולכן לא תהיה זו הפתעה להצהיר שמחזותיו חביבים עלי עד מאוד ומסבים לי עונג רב, הן הטרגיות והן הקומדיות אך הקומדיות חביבות עלי במיוחד.
מה כל כך מיוחד אצל שייקספיר? אחד הדברים המיוחדים אצלו שהוא השכיל לשלב במחזותיו גם קומיות וגם טרגיות כי החיים מורכבים משניהם ולא רק מסוג אחד. הליכתם של השניים יד ביד היא חלק מהחיים המציאותיים.
מלבד זאת, שייקספייר ער מאוד במחזותיו לדקויות כאלה ואחרות הקשורות למין ומגדר באופן כללי. במאה ה-16, בימי חייו של שייקספייר היה אסור לנשים להשתתף בתיאטרון [ השתתפותן החלה, למעשה, בתקופת התהוותה של הקומדיה דל ארטה. תיאטרון הדל ארטה היה התיאטרון הראשון בו שולבו נשים שהצליחו לפלס לעצמן מעמד שהיה לא פחות ערך ממעמד הגברים בעולם התיאטרוני] ולכן שיחקו את תפקדי הנשים נערים צעירים שקולם טרם התחלף. גילומם של הנערים הצעירים נערות איפשר לשייקספייר ליצור מנעד רחב של דמויות שנע ונד בין זהות נשית לבין זהות גברית.
אפשרי לראות זאת ביתר שאת באחת הקומדיות אשר כתב " כטוב בעיניכם", שם מופיעה הגיבורה הראשית רוזלינד אשר מתחפשת בעל כורחה למשרת צעיר בשם גנימד. רוזלינד זו מתעתעת באהובה במשחקי אהבה כריזמטיים וחינניים במסגרתם היא מציעה לו שתגלם אישה צעירה. מטרתה הסמויה של הצעה זו היא כדי לבחון את מידת אהבתו כלפיה ובו-בעת ללעוג לו מעט על טיפשותו הנובעת כתוצאה מאהבתו הנואשת אליה. כך נוצר שרוזלינד, המחופשת לגבר, ומגולמת על ידי נער צעיר, משחקת נערה. כפי שניתן לראות ישנה קפיצה בין מגדר למגדר בכל פעם ופעם. האם היא אישה? האם היא גבר? מה היא? מכיוון שבימינו דמויות נשיות מגולמות על ידי נשים התפר העדין הזה בין גבריות לנשיות אל גבריות וחוזר חלילה, כמעגל אינסופי של מגדריות עמומה מתפרצת נאבדת וזה חבל מאוד כי זה אחד מהדברים שהופכים את המחזה הזה ודומיו לכה גאוניים.
לא רק העיסוק במגדר כשלעצמו אלא המשחק בין מגדרים בצורה סיבובית כפי שדמותה של רוזלינד משרתת הם קריטיים ורלוונטיים אצל המחזאי.

גם במחזה זה, עליו בחרתי לכתוב את הביקורת, מכילה דמות נשית המתחפשת לבחור צעיר בעל כורחה. מדובר בויולה שטרגדיה פוקדת את הספינה בה היא מצויה עם אביה ואחיה. אביה ואחיה של ויולה נסחפים ונעלמים מעין אנוש בעוד ויולה ניצלת. בכדי להתמודד עם גזרות הגורל הממתינות לה בעיר לא נודעת, על מנת להקל מעט על מצבה כשהגברים בחייה הלכו בדרך כל ארץ, היא מחליטה להתחפש לגבר ומציעה את שירותיה לדוכס שבהמשך היא מתאהבת בו.
חלקכם אולי לא יודעים אך למרות שהקומדיות והטרגדיות שלו מופרדים לסוגות שונות שייקספייר התעלם מקביעה חמורה זו שנקבעה עוד באיטליה והחליט למצוא פירצה ולשלב במחזותיו הטרגיים אתנחתות קומיות [שכל מטרתן להכין את הקורא אל הטרגדיה הממשת ובאה על הדמויות] ובמחזותיו הקומיים שוליים טרגיים. השוליים הטרגיים במחזה זה מתבטאים באסון הפוקד את ויולה שנותרת לבדה. כאשר היא מגיעה אל בית הדוכס היא מגלה שהדוכס מאוהב בצעירה יפה בשם אוליביה ומחזר אחריה במרץ באמצעות שליחים ולא במו ידיו. הצעירה אינה נעתרת לחיזוריו הנמרצים שכן היא שקועה באבל על מות אחיה ומכריזה בתוקף שתשקע בשבע שנות אבל במהלכן לא תזין עינה בשום גבר.
[דבר שמתגלה כמופרך ומגוחך שכן זמן לא רב לאחר מכן נכנסת ויולה בדמותו של סנצריו ואוליביה מתאהבת בו ממבט ראשון. כאן ישנה פרשנות מעניינת בפני עצמה שגורסת שלמרות שאוליביה התאהבה בדמותה הגברית של ויולה, עצם העובדה שויולה היא אישה זה מציב אותה על הספקטרום ההומו-לסבי, לפחות למראית עין]

מרגע כניסתה של ויולה בדמותה הגברית נוצר מעגל אוהבים גדול. ויולה מתאהבת בדוכס, הדוכס מאוהב באוליביה שבכלל מאוהבת בסנצריו. זהו כביכול מעגל שאינו פתיר שכן אחד אוהב אבל לא נאהב ולהפך. אין הדדיות בין לאהוב לנאהבות....עד כניסתה של דמות מסוימת שלא אגלה לכם מי היא מחמת הספויילרים. רק אומר לכם שהיא קריטית מאוד לאיזונו של המשבר בעלילה.

כפי שכתבתי בתחילת הביקורת: שיקספיר גאון ולא בכדי. הוא ידע לטוות מולנו עלילה עניינית, משעשעת, כתובה בחן רב ומשובצת דמויות מופרכות ומגוכחות לצד סיפורי אהבה מתקתקים אך באותה העת לא שגרתיים כלל וכמובן סוף שיניח את דעתם של הקוראים. מעין ממתק ספרותי שניתן לאכול ללא רגשות אשם, להנות ממנו והוא אף בעל ערך מוסף מכיוון שניתן לקרוא את המחזה מספר פעמים:
1. פעם ראשונה קריאה רגילה ופשטנית.
2 .פעם שניה קריאה מעמיקה שחושפת רבדים סמויים בכביכול "הקומדיה הרומנטית" הזאת שמכילה התמודדויות עם מגוון נושאים שבוערים אפילו בימינו אנו: מיניות, מגדר, נשיות, גבריות, אובדן ועוד כהנה וכהנה. למרות שהסיטואציות המתוארות במחזה הן "רחוקות מאיתנו מרחק רב" אין זה נכון כי כל אדם, לעניות דעתי, באפשרותו לקחת ממחזה זה אל חייו הפרטיים גם אם אין זה נראה כך במבט ראשון. לדוגמא, שייקספייר מתעסק בטרנסנג'דריות לפני שהמושג בכלל הומצא. אומנם הוא עושה זאת במגבלת הנורמות החברתיות דאז אך אין להעלים שיש כאן מעין פרצת דרך קטנה, גם אם בימינו היא שולית.

אין זה מקרי שחוקרים רבים ממשיכים לנבור במחזותיו ולהצמיד להם אי-אילו פרשנויות וביאורים שונים. אם הנכם חקרנים מטבעכם לבטח תשמחו לגלות שאפשרי לרדת חקר עד רמת המיקרו ולנתח את שם המחזה. לדוגמא, שמות מחזותיו הקומיים של שייקספייר בעלי אווירה קסומה, אינדיבואלית, מרוחקת מאדם פרטי כלשהו בעוד מחזותיו הטרגיים נקראים לרוב על שמות הדמויות הראשיות. שמות מחזותיו הקומיים קורצים בצורה מבודחת לקורא שתואמת את האווירה הקומית המאפיינת אותם. " כטוב בעיניכם" " הלילה השנים עשר או כרצונכם" וכדומה.

מעבר לעיסוק התמידי במגדר ומיניות [ דבר ששייקספייר הרבה לעסוק בו ככל הנראה בשל הנטיות ההומוסקסואליות שגילה] יש כאן עיסוק גם בנשיות, מהי נשיות וכיצד היא נוצרת. הנשים במחזותיו של שייקספיר הן נשים סטריאוטיפיות מהדור הישן הזקוקות למגן גברי שיגונן עליהן מכל משמר. אך מה קורה כאשר המגן הזה נאבד? האישה נותרת חסרת כל ולכן היא מאמצת לה חזות גברית שכן אישה בימיו של שייקספייר לא יכלה להתנהל לבד ונסתמכה כל-כולה על זרועות גבריות. כאשר אותה אישה מאמצת חזות גברית היא משתנה. פורצים מתוך גופה ואישיותה מאפיינים שאינם יאים לאישה מכובדת. היא יכולה להתל בסובביה ולהשתטות [ רוזלינד] לשרת את הגבר ולהתקרב אליו מהפן החברי[ ויולה] אך כאשר אישה כזאת מתאהבת בגבר היא כלואה מכיוון שאינה יכולה לממש את אהבתה שכן יחסים טרנסקסואליים לא היו מאוד נפוצים בימיו של המחזאי.

מכאן נובעת המסקנה: האישה אצל שייקספיר היא חופשיה יותר מאישה רגילה וכנועה אך בכדי לממש את חירותה במלואה היא נאלצת לעטות על עצמה מסכה. רק במסכה זו באפשרותה שהגברים הסובבים אותה יתייחסו אליה כשווה [ פחות או יותר] ולחשוף את מי שהיא ללא החשש הנלווה תמיד אל נשים שייתיחסו אליה כאל גוף או כאישה בורה שאינה יודעת כיצד לפעול ולהסתדר בחיים שכל ייעודה לשמש אמצעי יילודה והמשך קיומו של המין האנושי.

כשאני מהרהרת על כך אני מתעצבת שכן מדוע אישה צריכה לאמץ דמות גברית בכדי לממש את עצמה? על מנת לראות עולם? מדוע היא לא יכולה לעשות כל העולה על רוחה בדמותה שלה בלבד? מדוע להסתתר?

שאלה זו מביאה אותנו אל אפשרות נוספת והיא האפשרות שטמונה בקומדיה כמתירנית, משחררת, חסרת הגיון ומאפשרת, ללא עכבות ומגבלות, לעיתים אף חתרנית. הקומדיה השייקספרית בפרט מאופיינת בכל הסגנונות הללו. רוב המחזות של שייקספייר מתרחשים במקומות שאינם שגרתיים כמו יער או כפר. במקומות מן הסוג הזה ישנה אפשרות השלת הסממן המציאותי ואימוצו של בדיון ומותרות שאינם מתאפשרים בעולם המעמדי הנוקשה, עולם החוץ. ניתן לראות זאת היטב במחזות כמו " חלום ליל קיץ", " כטוב בעינכם" ואפילו במחזה " הלילה השנים עשר". כולם מתאפיינים במוטיב החלום שמשפיע על מהלך העניינים ומשתלב עם מוטיב היער. כאשר הנך מטייל לך ביער אתה משיל את מאפיינך הקודמים ומאמץ דמות חדישה. כאשר אתה ביער הטרגדיות של החיים מתעכבת, נעצרת לרגע, ואתה רשאי להשתטות ולהנות. הקומיות מהווה מעין אתנתחתא מתלאות היום-יום והמציאות המרירה. זו מעין חגיגה קרנבלית אינסופית שמאפשרת לקורא ולדמויות, יחדיו, להינתק מהעולם הממשי שלא מיטיב פעמים רבות. שם המחזה הספציפי אותו החלטתי לסקר מעיד על כך " הלילה השנים עשר", הלילה השנים עשר והאחרון של חגיגות הקרנבל.

כך או כך, הקומדיות השייקספריות ובפרט הקומדיות הרומנטיות אינן קומדיות גרידא וניתן לנתח ולמצוא סוגים רבים של נקודות אחיזה שכל תכליתן לגלות פן נוסף ביצירותיו של הכותב. הקומדיות שלו הן מאוד רבגוניות ובעלות עומק שנקראות בהנאה לא מעטה ובכל מצב: בין אם רצונך לקרוא את המחזות כמשהו קליל, קינוח עתיר שומנים וערב לחך, ובין אם להתעמק בצורה מחקרית. וזה, בעצם, היופי בשייקספייר וגדולתו, בין היתר, כמחזאי, הדקויות הנסתרות מעין שנחשפות לעינך ככל שאתה מתעמק ביצירה.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על הלילה השנים עשר [הקיבוץ המאוחד, 1980] - תרגום: רפאל אליעז