ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 במאי, 2017
ע"י האופה בתלתלים
ע"י האופה בתלתלים
אוקי, יש לנו בעיה כאן.
כי זה ספר מוערץ. זה ספר שמוערץ על ידי, זה ספר שאני חושבת שעושה עבודת קודש, זה ספר שכתוב נפלא (אבל באמת), זה ספר שמספר את מה שכולנו צריכים לדעת, זה ספר שכועס.
יש דברים שצריכים לומר ואין לי מה להוסיף עליהם יותר.
תקראו, בקיצור.
אבל.
יש לנו בעיה.
(סוגשל ספויילרים. קאם און, רק מלהסתכל על הכריכה אפשר לנחש מה קורה שם)
יש לנו בעיה של נושא ראשי. הספר עוסק, בתכל'ס, במישהי שעברה מקרה אונס. מקרה אונס, לעזאזל. אז התהליך שהיא עוברת מדהים, והיא מתארת בדיוק נפלא את כל מה שעשוי לקרות למי שעובר דבר כזה, ולכן דברי חזק כל כך בעיניי.
אבל מה קורה אחר כך? מגיעה מסקנה.
מה קרה, האופה בתלתלים? את מתלוננת על כך שיש לספר מסקנה? היית רוצה שיישאר להתפלש בבוץ של עצמו ויהיה עוד אחד מספרי הדכדוך דיכי-פיכי-החיים-שלנו-איכסי?
כן, זה מה שאני רוצה.
כי ברגע שבא ספר ואומר לי: מישהי עברה אונס, היא במצב קשה, היא מסוגלת לעבור תהליכים, (וזה מה שאומרים פה, ושוב אדגיש - באופן מוצלח ביותר.)
עצור. אני מסרבת.
כי אונס זו לא טרגדיה כמו השמנה או קושי חברתי או תאונת דרכים.
(לא שאני מזלזלת בעוצמת הבעיה שבכל אחד מהנושאים האלו, וסליחה מהביקורות שמהן שאבתי השראה. נגעתן בדיוק ביופי השני של הספר)
מה ההבדל? באונס קיים מרכיב של אשמה של יצור אחד בלבד: החלאה התוקף.
(רצח כן תקף כאן. גם אלימות, גם שוד)
מי שנאנס יכול לעשות מה שבא לו.
מי שנאנס יכול לחתוך ורידים, מי שנאנס יכול להשתגע, מי שנאנס יכול להפסיק לדבר, מי שנאנס יכול לא להצליח לצעוק כשצריך, מי שנאנס יכול לפתח מה שבא לו.
אני ממליצה? לא.
אבל זאת עובדה: הוא בחיים, בחיים לא יהיה זה שההתנהגות שלו בעקבות המעשה צריכה לקבל ביקורת זו או אחרת. (פסיכולוג יכול, אולי. אני משערת שזו לא ביקורת מהסוג הזה)
וכן, גם לכתוב ספר שמתאר איך מישהי עוברת אונס ומצליחה למצוא שביל לחיות בו - זו עלולה להוות ביקורת.
אנחנו חיים בעולם מטורף.
יש יצורים שחושבים שיש להם זכות לדברים שאין להם זכות להם.
לכן אם ישאלו אותי אם אני פמיניסטית אגיד שכן. לכן אני חושבת שגברים (זו הסטטיסטיקה) חיים בעידן בו יש להם חובה להיזהר. (אויויוי, גברים אומללים.) (קטע, גם נשים צריכות להיזהר! לא ללכת לבד ברחוב בלילה. למה הלכת לבד ברחוב בלילה, מאמי?)
עד שאחרון החולים לא ייצא מהעולם, אני (וחצי מאוכלוסיית העולם) לא ארגיש בטוחה.
למה לא נושאים אחרים, בייקר? למה את לא מדברת על X ו Y ו Z???
א. אני מדברת. יותר מדי.
ב. אנחנו צריכים לקחת דברים בפרופורציה מול דברים אחרים. אם מישהו לוקח הטרדה מינית בפרופורציה, שיילך לעזאזל.
לכן הייתי שמחה שדברי יעסוק בנושא השיקום של מישהי מטראומה נייטרלית.
או, לחילופין, שיעסוק בתוצאות מקרה אונס.
לא לערבב בין השניים. לורי, פצלי את הספר לשניים.
מבינים?
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
האופה בתלתלים
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אביא לך תזכירי לי
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
ועכשיו אני לא יכולה להתווכח כי לא קראתי בכלל.
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
מה שכתבת לא סותר את מה שאמרתי, אז אין לי על מה להתווכח :) הטענה שלי היא שהספר לא מדגיש מספיק את אשמת התוקף ומטיל אחריות מסוימת על מלינדה.
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
לא מתווכחת בכלל? ייאוש.
ואוסיף את מה ששכחתי קודם כי ערב חג ובלאגן - האמירה של הביקורת הזאת כאמור חשובה בעיני וצריכה להישמע. אז תודה לך. |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
את חכמה ביותר.
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
החזרת אותי לנקודה המדויקת שבה הייתי כשקראתי את הביקורת הזאת:
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=83728 מצד אחד, כל כך נכון. כל כך כל כך נכון. איך לא חשבתי על זה קודם? מצד שני. רגע. גם האמירה של הספר נראית לי חשובה ומשמעותית. גם לה יש מקום. למה הן מוכרחות לבוא אחת על חשבון השניה? למה אי אפשר גם וגם? כי יש מקום להגיד הי, אונס זאת חויה איומה, החיים שלך לעולם לא ייראו כמו קודם, את לא חייבת לעשות כלום, לא לדבר לא להתגבר לא שום דבר, מותר לך להתרסק, מותר לך לצרוח - אבל יש גם מקום להגיד דברי. לא נדע אם לא תדברי. לא נוכל לעזור לך אם לא תדברי. ועוד יותר מזה - כחברה, ככל שיותר מקרים יצופו, תהיה פחות לגיטימציה להטרדות; ככל שיותר בנות ידברו, יותר אנסים ייענשו. זה קשה. אני לא אבוא לנפגעת אונס ואגיד לה את חייבת לדבר למען עצמך, למען טובת החברה, מפני שלא הוטרדתי מינית מעולם ואין לי זכות. וגם לו הייתי נפגעת לא היתה לי זכות לחוות דעה על אופן התמודדות של נפגעת אחרת. אבל אני כן יכולה לקוות, בשבילה ובשבילנו, שהיא כן תדבר. ואני כן יכולה להציג את האפשרות הזאת, כדי שיראו אותה, כדי שידעו שהיא קיימת. שזה אפשרי. שזה חשוב. "יש לך את מלוא הזכות לקרוס ולהישבר. תקבל את כל הלגיטימציה שבעולם להתבסס בשברון הלב שלך לכל שארית חייך. אבל יש לך בחירה. יש לך בחירה לקום, לחיות ולשאת פנים אל המחר." |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
מרגישה שהתגובה שלך החכימה אותי. תודה.
את באמת צודקת בכל מילה. |
|
|
שרון
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
האמת, שאני במחשבה מעמיקה יותר גם מסכימה עם האמירה שלך, פשוט אני מניחה שבאמת הפואנטה של הספר הייתב יותר הקטע של לספר
כי פשוט, עם כל הצער והכאב, אני חושבת שאין מה לעשות. כדי שתהיה מודעות על מקרים כאלו, שנביא אנס/שים לדין ודיון על כל התופעה הזו, אז הקורבנות חייבים/ות לדבר. זו, בהמון מובנים, הקרבה עצומה. אני גם לא פוסלת את מה שהן מרגישות, אבל כדיי לעבור תהליך, אז באמת ששיתוף זה הצעד הראשון להשתקמות. אני חושבת שזה באמת עניין של בשלות, ואולי באמת יש נשים וגברים שחווים או חוו את זה ולא יוכלו לדבר על זה לעולם, ואני גם לא אשפוט אותם על זה, כי אני יכולה להבין גם למה זה ככ קשה.
ואני לא מדברת רק על מקריי קיצון כגון אונס, אבל בלי קשר רק לזה, באמת ששיתוף זה משהו שיכול להציל. עצם זה שיש לך משענת ומישהו לסמוך עליו, זו באמת הקלה עצומה. |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
שרוני - קראתי את הביקורת שלך, היא נהדרת.
מעבר לכך - כל מילה, ותיארת סוגיות חשובות. מה שהפריע לי היתה ההנחה שזועקת מהספר - לא תדברי, לא תיחלצי. ברור שאני בעד לדבר, אבל חשתי שזה מיקוד לא נכון ואף מרתיע, לעומת המעשה עצמו - שהוא זה שצריך לספוג ביקורת מלאה. איכשהו אנשים בספר, גם אחרי שהאמת יוצאת לאור, עסוקים באמירת כל הכבוד למלינדה שדיברה, ופחות במיגור התופעה. פרסי - צר לי, מדינה חופשית, וכו' וכו'. |
|
|
Command
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
מה שמחשבות, רק בלי הלייק.
|
|
|
שרון
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אני כתבתי על הספר גם ביקורת, אני הסקתי ממנו שצריך לדבר, פשוט הדרך שזה קורה בהתחלה "מעודדת" את מלינדה לשתוק.
זה הרגיש בהתחלה שאופן העידוד הוא אגרסיבי לא פחות.
האמת שעכשיו אני חושבת על נאנסות שאומרות שהחקירות לאחר דיווח האונס מרגישות אפילו יותר משפילות וחודרות מהמקרה עצמו(לא שאני ממעיטה בו כלל, חלילה). ואני לא בטוחה שאני מסכימה איתך בקשר לאנס עצמו של מלינדה. הרגשתי שפשוט לא מפרטים מספיק כי זה מסופר דרך עיניי של מלינדה, אז יכול להיות שיש דברים שאנחנו לא בהכרח יודעים מה קורה מעבר למה שמלינדה חווה. דבר אחרון, מרגיש לי שהספר מבקר גם אותנו. אנחנו לא צריכים לשפוט את הקורבן עצמו,או להגיד שהוא משקר(מה שקורה בשלב מסויים בספר). אני חושבת גם שבאמת לא צריך לשים את הקורבן בתבנית, אחרת זה יהיה לה/לו אפילו יותר קשה להשתקם. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
הבנתי. תודה. קודם לא היתה ברורה לי הכוונה.
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
צודקת, בת-יה. לצורך העניין השימוש בביטוי מגיע כמענה לסטריאוטיפ.
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
למה לא ללכת לבד בלילה? רוב הנשים נאנסות דווקא ע"י מישהו מוכר להן, לפעמים במסיבות, לפעמים
אחרי מפגש קבוצתי, וגם ע"י 'חברים' לעבודה. רובן לא מדווחות על זה, בעיקר הנשואות, בתקווה שהכאב וההשפלה יעלמו. והכי חשוב שהבעל לא ידע.
אנחנו שומעים בעיקר על אונס שקורה בלילה, כי כאן בדרך כלל מדובר בתקיפה אכזרית, מלווה באלימות קשה, כך שהנאנסת מגיעה לבית חולים. אבל אונס - נשים, וגם גברים, פעלו כמו הפתגם: 'שמור אותי מאוהבי - משונאי אשמר בעצמי'. שבת שלום! |
|
|
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
תודה על הדברים. שבת שלום :)
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אנסה להבהיר את עמדתי.
יעל - הוספתי בסוגריים שאלימות בעיני גם תקפה כפשע לא נייטרלי. את צודקת, מעטים הפשעים הנייטרליים. אבל יש כאלו. אוקי - כן. בהחלט. אני חושבת שמה שצורם לי בספר הוא שהוא מגיע והמסקנה שלו היא שמלינדה מצילה את עצמה. קשה לי עם מיעוט המיקוד על האשמת הקרבן. אני חשה שספר שהגיע לקהל כל כך כל כך רחב אמנם נוגע בתהליך שתיארת באופן נפלא, ואת צודקת - ואני חוזרת בי - חשוב להאיר גם את תהליך כזה - אבל לא מדגיש את אשמת התוקף במידה מספיקה. יכול להיות שאני קוראת שיפוטית מדי ואחרים ימצאו בספר את המינון הנכון. כך אני קראתי אותו. אני חושבת על מי שח"ו עובר מקרה דומה ויישב ויקרא את הספר - מה הוא יבין ממנו? נאנסת, אנשים יתייחסו אליך כמו זבל כי הם לא יבינו מה עברת, אתה צריך לדבר? זה מסר חשוב, ביותר! אבל אם אתה לא מסוגל לדבר? אז יוצא שלא שחררת את עצמך מהכלא. יוצא שלכאורה לא "מילאת" את חובתך כקרבן. אתה צריך לדבר יותר. זה מה שקשה לי עם דברי. שהוא לוקח את מקרה האונס כנושא גנרי מדי, ובא ומצביע על התהליך שמלינדה עוברת כדרך הראשונה וההכרחית כדי לשפר את המצב. לא הרגשתי שיש מספיק התייחסות לאשמת התוקף. רויטל - מה שכתבתי לאוקי. אני אכן חוזרת בי בנושא העלאת הסיפור. אתן צודקות, יש מקום להעלות אותו. רק שוב, להרגשתי הוא מועלה כדרך שחובה לנקוט בה, וזה מיקוד לא נכון בעיני. בנוגע לאבחנה בין סוגי המקרים, אני צריכה לחשוב על זה עוד. לא יודעת למה אונס נקרא בעיני כנושא נפרד. אולי כי הוא מושפע מהלך רוח ציבורי? אולי כי במקרה הזה האשמת הקרבן קורית באופן חריף יותר? (כמו כן, בהחלט מאמינה שהספר חשוב ומדהים, ועשה שינוי! פשוט קשה לי על המחשבה על מי שקרא את הספר ויצא בתחושת "אם אני לא מצליח לדבר אז אני דפוק ולא אצליח לצאת. כנראה אני אשם שאני לא מדבר") בכל אופן, תודה לכם אנשים חכמים על תובנות חשובות. |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת נוקבת בנושא לא פשוט שתמיד תשאיר צלקת ולא משנה איזו עזרה תינתן!
את הצלקת הזו לא ניתן להעלים.
העזרה היא רק כלים להתמודדות. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
חלק לא קטן מהנפגעות לא מתלוננות.
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אורית התכוונתי שלא כל הנפגעות
מתלוננות ולכן כל אחת והדרך שלה.
כשמגיעים לטיפול הדרכים ברורות. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
חני, ודאי שיש דרכים להתמודדות.
בעזרת עזרה ותמיכה מקצועית. ועוד איך יש דרכים..
והן ברורות בתהליך מסודר ומובנה פיסי ורגשי ומתאים לאישיות הנפגעת. צריך רק להגיד - נפגעתי.. למי שצריך. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
ניכר היטב שהדברים נכתבו בדם ליבך והם נשמעו באוזניי כמו זעקה כואבת וכועסת!
אפילו סוג של מחאה וככזו אכן היא מעוררת שאלות רבות כמו אלה שמופיעות למטה בתגובות וכדאי לשים לב להן, מה גם שמרביתן נכתבו בידי נשים, ויש לזה תוקף מוסרי חזק יותר! ביקורת אמיצה וטוב שהבאת אותה! |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
מה שבטוח הוא שאם קוראים את הסקירה שלך
מבינים שאת כועסת.ואפילו מאוד מאוד.
כל אחת מתמודדת אחרת כשמחללים לה את ההיכל ועוד ללא רשות. הכעס מוביל לצעקה אחרת. ההדחקה מובילה לפשרה בינך לבינך. אין דרך אחת להתמודדות וכל אחת עם הדרך שלה.וכל דרך היא לגיטימית. כן מותר לה הכל! |
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אני מתקשה להבין את האבחנה שעשית.
גם בתאונת דרכים הנפגע יכול להיות קרבן תמים של נהג אשם (שנהג בשכרות, למשל), מי שסובל מקושי חברתי יכול להיות קרבן של חברה אכזרית. לא נראה לי הוגן להשתיק את מי שהצליח להשתקם בשם רגשותיו הפגועים של מי שלא. גם למי שהצליח להשתקם יש רגשות, לפעמים הצורך לשתף הוא גם צורך רגשי. יש גם אנשים שסיפורי השתקמות מעודדים אותם, דוחפים אותם ועוזרים להם להתגבר על קשייהם. יש כאלו שלא, נכון, אבל למה הרגשות שלהם נמצאים בדרגה הכי גבוהה? יותר מרגשותיהם של אלו שכן השתקמו או שזקוקים לסיפורי השתקמות כדי להשתקם בעצמם? את בעצם משאירה מקום רק ליאוש. רק למי שלא הצליח להשתקם מותר לספר את סיפורו, כי רק הסיפור שלו לא ישמע שיפוטי ולא יפגע באף אחד (באמת? אולי בעצם גם סיפור התרסקות יכול להישמע שיפוטי למי שהתרסק אפילו יותר? אולי בכלל, עצם קיומם של אנשים שהשתקמו מהווה שיפוטיות והם צריכים להתחבא בבית כל חייהם, שאף אחד לא ידע וייפגע?) את לא משאירה מקום לאופטימיות, לתקווה. מותר להגיד שהן קיימות, מותר להגיד את זה בלי להיות מואשם בשיפוטיות. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אני קוראת אותך, אופה מתולתלת,
ןלא מצליחה להבין מה בעצם את אומרת..
נפגעי אונס עוברים אירוע פגיעה גופנית קשה ויכולים להגיב ומגיבים בדרכים שונות בהתאם לאישיותם. בדומה לפצוע מניסיון רצח כתוצאה מפשע שלמעשה עבר אירוע-פגיעה פיסית קשה ויכול/ה להגיב בדרכים שונות ואלה גם אלה צריכים לעבור תהליך של טיפול, תמיכה / התייחסות פיסית ורגשית. זה מה שצריך לקרות אח"כ והרבה פעמים (המון פעמים) לא קורה וכן קורים לקורבן דברים אחרים עם עצמו.. והשקט הזה של לא לדבר, כמו מלינדה בספר, הוא אחת התופעות השכיחות והקשות ביותר אחרי מקרי אונס. הספר הוא טוב ומביא נקודה חשובה למרות האמריקניות-סטייל-שטחי קשקשני-בנושא מאוד כבר שלו. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
קרבן אונס סובל/ת כמו קרבן כל פשע גופני אחר
לא הייתי מבדילה בין אונס לבין התעללות גופנית אחרת (לא אונס). בפשיעה מהסוג הזה הופכים את הקורבן לחסר אונים, ללא אדם. התוצאה חמורה מבחינה נפשית והתגובות שונות מקורבן לקורבן. אני חושבת שאין "טראומה נייטרלית". בכלופן הביקורת מעניינת ובהירה. |
|
|
מוּמוּ
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
כן
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
נושא טעון. אני ארכוס את פי.
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת
