ביקורת ספרותית על כסופי גאלה - ספורים מאת אליעזר שמאלי
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 בדצמבר, 2017
ע"י סקאוט


לבטח מכירים אתם אהבה ממבט ראשון? דבר מה בקרבכם מהפך את המעיים, משהו מתרחש ולא מרפה, קשה לכם להצביע על התחושה המדויקת אבל היא שם, נוכחת מאי פעם. מופיעה כשמושא אהבתכם עובר על ידכם.

הרגשה דומה לאהבה ממבט ראשון הייתה לי כשנחשפתי אל ספריו של שמאלי, הרגשתי שיש קליק. שמאלי תפס אותי ברשתו. רשת של מערבולת רגשות רבים: עצב, שמחה, חרדה ותמיהה.
סיפוריו מגוונים וכל סיפור הוא מסע כלשעצמו, מסע מופלא שאתה יודע מה בתחילתו אך סופו לוט בערפל. למסע המיוחד הזה תורמת השפה הייחודית והמרשימה של שמאלי, שפה שמעידה על ידיי האומן שלו. למרות השפה הגבוהה ניכר ששמאלי שלט בה היטב והיא באה לו בקלות ובטבעיות, הוא ידע ללהט בה לטובתו ולטובת הסיפור. עבורי זו אחת התכונות החשובות שצריכות להיות לסופר טוב, הידע לתעל את השפה לטובתו, כמו להטוטן בקרקס.

" אכן, סתיו גשום היה אותה שנה והמטרות הקדימו לרדת. חשון טרם יצא עם זהב-שלכתו והנחליאלים עוד לא התאזרחו:בצל הפרדסים פעמוני-הגשם רק פתחו פרחיהם- כדיהם הכחולים-ענוגים ופה ושם עוד עמודי חצב הלבינו-וארובות השמיים פתאום נפתחו וגשמי ברכה ירדו והפתיעו, מלווים ברקים ורעמים וגשם..מי לא ישמח לקראת היורה המחיה? המצמיח עשב ירוק ומוציא חלזונות ממחבואם."

תאמרו לי, מי כותב בצורה שכזאת בימינו, מי? כתיבה כה עדינה אבל גם דומננטית, כתיבה מצוחצחת ופיוטית, כתיבה אשר מדגישה את יופיו של הטבע וגורמת לך לדמיין את הכתוב ואפילו להריחו. תענוג צרוף!


אליעזר שמאלי היה מורה ומחנך והעובדה הזאת מורגשת מאוד בסיפוריו, סיפורים רבים קשורים בדרך כזאת או אחרת לבית ספר, לילדים ולחינוך. לדוגמא, סיפור אחד שאהבתי מאוד בנושא החינוך עוסק במורה ערבי מזדקן ששנים רבות הטמיע את תורת הקוראן בתלמידיו אבל הדבר לא היה לו לעזר מכיוון שבסופו של דבר החליפו אותו במורה אחר, צעיר יותר. הסיפור מתמקד ב"מיושן" לעומת החדש יותר ועל השתנותם של הזמנים וכמובן על ההשלכות הנובעות משינויים אלה.
או סיפורו האחר שנפלא לא פחות, הנושא את כותרת שירו של ביאליק, מביא בפנינו דמותו של ילד צעיר בן 6 שבשל טרגדיה שקרתה אותו ואת משפחתו, הוא משותק ולא יכול ללכת לבית הספר. מנהל בית הספר ששומע סיפור זה, מזועזע עד עמקי נשמתו ומחליט לספר לתלמידיו על כך. לא בשביל עזרה או עצה, סתם בכדי לפרוק את המתח שנוצר בעקבות הסיפור. כמה יתפלא המנהל כשבדרכו לבית הספר יקלוט בעיניו חבורת נערים ונערות ועימם עגלת תינוק ישנה ובתוכה לא אחר מאשר הילד הקטן!
אישית הסיפור הזה עשה לי הרגשה טובה, הרגשה נעימה שצלם אנוש עוד לא אבד וישנה תקווה.

מלבד סיפורים על חינוך, סיפורים רבים עוסקים בתקופה לפני קום המדינה, בימי מלחמת העולם השניה ולאחריה. הסיפורים הללו מתמקדים בקטון ובגדול ומאפשרים לנו להיחשף גם אל מעשיהם של הילדים בתקופה וגם לשל המבוגרים. למשל, סיפור אחד עוסק בנער צעיר שהשיט את סירתו קרוב אל אוניית מעפילים ונתקל בנער שלא הרשו לו לעלות ארצה והחליט לעלותו בסתר באישון לילה או סיפורם של הפרטיזנים היהודים שחברו אל הפרטיזנים הנוצרים ויחד פוצצו את מסילות הרכבת בדיוק בשנה החדשה הלועזית. [מתנה לנאצים, כדבריהם]

חשוב לי לומר שדבר נוסף מצא חן בעיניי בסיפוריו של שמאלי והוא הקול שניתן לכל דמות ודמות בסיפוריו. למרות ששמאלי מתאר סיפורים שהתרחשו בימיו הוא מאפשר לנו הצצה אל הקולקטיב הנקרא העם היהודי והאנושות. סיפורים רבים שלו שמים דגש על מילים כמו "אנחנו" "הם", לא מורגש בסיפורים רבים שהסופר מתאר את סיפורו שלו כי פשוט התמקדותו היא בעיקר בסיפורים אחרים שהוא מספרם כהוויתם.

הסיפורים של שמאלי עוסקים בפשטות, בימים שטלפון היה מצרך נדיר ואף לא קיים כלל, אבל אנשים היו שמחים בחלקם לצד כל העצב והכאב שמכורח הנסיבות גם הוא היה חלק מחייהם. קחו למשל את סיפורו על ילדי העולים שלמדו בצריף והמורה מחליטה ללמדם על בריאות השיניים ומביאה לכל אחד מהם מברשת שיניים. הילדים שמחים שמחה רבה על המתנה, הם מעולם לא ראו מברשת שיניים ובלילה, לפני שעת השינה, נערכת חגיגה של צחצוח בכל הבתים הנדונים, גם ההורים והאחים מצטרפים לחגיגה.

שמאלי הוא עבורי אומן הסיפור הקצר העברי. הוא יודע לנגוע במגוון נקודות ולגרום לקורא לא להישאר אדיש בקליפתו, הוא גורם לו להפעיל את גלגלי מוחו וכל זאת במעטפת כתיבה יפייפיה מאין כמוהה ולכן, ללא עוררין אומר שספריו של שמאלי הם הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא בשנת 2017! [סוף סוף!]

-הבהרה חשובה!-

למי שחלילה חושב שמדובר בספר לילדים, זה כלל לא המצב! אומנם חלק מהסיפורים עוסקים בילדים אבל מרביתם עוסקים בדברים אחרים, כמו זכרונותיו של הסופר, סיפורים ששמע והעלה על הכתב, מאורעות שקרו את עמנו. והכריכה בהחלט מטעה!

כל הסיפורים, ללא יוצא מן הכלל, מסופרים מנקודת מבט של מבוגר ובשפה תואמת את הלך רוחו של אדם זה ומנקודת מבט של מחנך. לאורך כל הקריאה בכל ספריו של שמאלי, לא הרגשתי שהספרים מיועדים לילדים, אדרבא, הם מתאימים לקהל קוראים בוגר וקהל זה יצליח להפיק תובנות בהתאם!
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (אתמול)
דרך אגב, עוד פרט מעניין על שמאלי. הידעתם שהיה המורה של יצחק רבין? קראתי בויקיפדיה. פרט נחמד.
סקאוט (אתמול)
נעמי, נבוכתי! תודה רבה על התגובה המלבבת! חבל מאוד שהם לא מכירים את הספרים הללו, על תקופות שחשוב להכיר וללמוד מהן למען העתיד.

בכל הנוגע לשמאלי, אני לא חושבת שהוא ספציפית כתב בגלל סיבה זו, של גיוסו למען המפעל הציוני. אני חושבת שהוא פשוט כתב על דברים שהיו קרובים לליבו, שהדהימו אותו, דברים מן היום יום שלו.

אני ממליצה לך לקרוא. כתיבתו של שמאלי היא ממש פיוטית ונעימה למקרא. הוא גם דן בסוגיות חשובות כפי שכבר הצגתי בביקורת.
נעמי (אתמול)
את ראויה לפרס הקוראת המצטיינת לספרים שסביר להניח שאף בן או בת גילך לא קרא ולא יקרא. יש מצב שאת כבר יכולה לכתוב דוקטורט על התמונה העולה מן הספרים האלו ועל הלך הרוח ששיקפו...
האם היו "מגויסים"? אני כלל לא בטוחה, אולי כי אני חושדת שרץ רואה 6/6 בכל הנוגע לפגמים במפעל הציוני עד שגם הספרות של תקופתה חשודה באידאליזציה...
אבל אולי זה אכן כך, לא קראתי אז אני לא יודעת.
סקאוט (לפני 3 ימים)
יש בסימניה עוד אנשים שקראו את ספריו חוץ ממני ומרץ? אולי את אנשי בראשית?
סקאוט (לפני 4 ימים)
ואו! מרגש מאוד! תודה רבה על שיתופך האישי, רץ יקר. אני מאמינה שקריאת הספר הייתה לך חוויה שונה וייחודית מאשר אדם שאינו מכיר את בני המשפחה ולא נחשף אליהם מעולם.
רץ (לפני 4 ימים)
כן וידוי אישי - אלכסנד רזיד נרצח ב1939, הרבה לפני שנולדתי, אבל כילד מחלק עיתונים, הייתי מביא כל בוקר לציפורה זייד האלמנה את עיתון דבר, וכשהיא נפטרה המורה שלנו חייבה אותנו להשתתף בלוויה, אני זוכר את הבת אומרת על הקבר, אימא כל חייה אהבה לרכב על סוסים, כך היא עשתה עד גיל מאוחר
סקאוט (לפני 4 ימים)
יצא לך להכירם אישית? איזה יופי! אילו מן אנשים היו במשפחה זו? טרם קראתי את אנשי בראשית אבל הוא מצוי ברשימתי. תודה רבה, רץ יקר. עצוב לי שאישים כאלה ותקופה שכזאת ירדו לתהום הנשייה. הם חלק מאיתנו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.
רץ (לפני 4 ימים)
קראתי את אנשי בראשית של שמואלי עד היום הוא נמצא בספרייתי- על משפת זיד, אותה זכיתי להכיר. הביקורת שלך נפלאה באופן שאת מביאה קולות רחוקים, של ספרות שהייתה מגויסת לטובת המפעל הציוני, ואולי דווקא משום כך, את רואה בכתיבה הזאת יופי מיוחד, הולך ונשכח. את גואלת את הקולות האלה מתוך השכחה.
סקאוט (לפני 5 ימים)
תודה, כרמליטה! את צודקת בהחלט. השפה מדולדלת ומדורדרת מאוד. היום אין צורך במילים כי יש אימוג וזה עצוב מאוד, כשחושבים על הנושא לעומק. בשביל מה לנו להתאמץ ולכתוב את משאת ליבנו כשניתן להביעה דרך אימוג'י?

שפתו של שמאלי מאוד פיוטית ומליצית שזה תענוג לקרוא!
ואת צודקת, אנחנו צריכים להודות בעיקר לתנ"ך שבזכותו השפה שלנו התעשרה כל כך, הרי מונחים ופתגמים רבים, כפי שכתבת, לקוחים מן התנ"ך בעיקר.

ואכן כן, זה באמת נראה כך.
כרמליטה (לפני 5 ימים)
סקירה יפה. תודה סקאוט. מה שנראה לך כ"שפה גבוהה" של שמאלי, היתה שפת הכתיבה המקובלת בתקופתו.
הנה לך עוד דוגמה של ישן מול חדש והשתנות הזמנים.
לצערי, בימינו עושר השפה, גם בכתיבה וגם בדיבור, התדלדל מאד.

כמו הסיפור על לימוד הקוראן, כיום מושם דגש מועט על לימודי התנ"ך. (אפשר ללמד אותו לא דווקא כטקסט דתי בלבד, אלא כאפוס של העם היהודי).
מעלתו הגדולה של התנ"ך היא עושר השפה המופלא שלו ואוצר בלתי נדלה של צירופי לשון ופתגמים ודימויים.

יחד עם זאת, ניכר כי ספרו של שמאלי השפיע על סגנון כתיבתך, הן מבחינת מבנה המשפט והן מבחינות לשונית. שאפו!
סקאוט (לפני 6 ימים)
ואני רוצה להבהיר: למי שחלילה חושב שמדובר בספר לילדים, זה כלל לא המצב! אומנם חלק מהסיפורים עוסקים בילדים אבל מרביתם עוסקים בדברים אחרים, כמו זכרונותיו של הסופר, סיפורים ששמע והעלה על הכתב, מאורעות שקרו את עמנו וכ הכריכה בהחלט מטעה!

כל הסיפורים, ללא יוצא מן הכלל, מסופרים מנקודת מבט של מבוגר ובשפה תואמת את הלך רוחו של אדם מבוגר ומנקודת מבט של מחנך. לאורך כל הקריאה בכל ספריו של שמאלי שקראתי לא הרגשתי שהספרים מיועדים לילדים, אדרבא, הם מתאימים לקהל קוראים בוגר יותר.
סקאוט (לפני 6 ימים)
בת--יה, סוף סוף מתאפשר לי לענות לך מכיוון שבאתר הייתה תקלה. גם אני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים ואני לא רוצה לחזור לתקופות עברו, אני פשוט חושבת שחשוב להכיר את העבר ובמיוחד את העבר של העם שלך. את הצדדים הטובים בו ואת הרעים. כי העבר בונה את העתיד, אתה מפיק לקחים ומשנה את התנהגותך בהתאם, למען יצירת עתיד טוב יותר לך ולמשפחתך.
בת-יה (לפני 6 ימים)
סקאוט, רומנים היסטורים הם סוג הספרים האהוב עלי, כי אני אוהבת מאוד היסטוריה, בעיקר את כל מה שחריג מבחינה היסטורית, ובכל זאת האהבה שלי להיסטוריה לא אומרת שאני צריכה לחזור ולחוות תקופות עברו. אני מניחה שלכל אדם בעברו יש טוב ויש רע, ואי אפשר לברוח מזה, אבל בכל מה שקשור ליום יום מוטב להתרכז בהתחדשות. נוסטלגיה טובה לערבי סיפורים ולא ליותר מכך.
סקאוט (לפני 6 ימים)
את צודקת בהחלט. על עניין הסבל אין וויכוח. אבל גם בימינו יש סבל ויש רעב ויש מוות. כמובן שלא ברמה של ימים עברו אבל יש. אני קוראת ספרים כאלה כי זה גורם לי להכיר את מה שהיה בעבר ואני חושבת שחשוב להכיר את העבר בכדי שיהיה לך הווה ועתיד. אומנם נולדתי הרבה אחרי אבל אין לי כלל חשק לחזור לתקופות הללו, טוב לי עם חיי והתרגלתי אליהם, אל המאה ה-21. הקריאה בספרים כאלה נותנת לי הצצה, טעימה מן החיים ההם. ולי אישית זה מספיק. אני לא יודעת אם הייתי בגילך הייתי חושבת דומה לך או לא. והאמת שהייתי שמחה לשמוע אבל אני לא רוצה להטריח אותך וחלילה לעורר זכרונות לא טובים, במידה ויש.
בת-יה (לפני 6 ימים)
למה סקאוט? כי לצד השלווה והנוף הפסטורלי מתו אנשים רבים ממחלות שהיום די בנטילת כדור אנטיביוטיקה כדי לרפא.
כי היום השירותים בתוך הבית ולא צריך לצאת בקור וכו'
כי היום יש כסאות גלגלים וגם חוקים שעוזרים לנכים.
ועוד, ועוד ועוד...
סקאוט, גם לי יש בבית ספרים ישנים רבים. אבל אין לי עניין לחזור לקרוא בהם. האמת אין לי מושג אפילו למה אני שומרת אותם באדיקות כזאת - אולי זו הנוסטלגיה -:)
ועל ששת הימים אני יכולה לספר לך באופן אישי. זוכרת כל שעה וכל דקה...
סקאוט (לפני 6 ימים)
בת-יה, למה טוב שהסתיימה?? וחכי, בת-יה יקרה, יש באמתחתי עוד ספרים כגון זה. הביקורת הבאה כנראה תהיה על ספר שירה או על ילדים שמספרים על ימיהם בצל מלחמת ששת הימים בירושלים.
בת-יה (לפני 6 ימים)
"יבוא היום ועוד תשב אל מול האח..." וסקאוט תזכיר לי את שנשכח -:)
על זמנים שהיו, על ספרים שדהו -
על תקופה שהיתה - וטוב שהסתיימה -:)






©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ