ביקורת ספרותית על עלילות ראשונים - דן חסכן # מאת ברוך אורן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 1 בדצמבר, 2018
ע"י סקאוט


" כשישבתי אותו בוקר בהיר, משתומם למראה הכוח הרב שחלף לעיני. מבולבל מסאון מטס ציפורי-הפלדה, מרעש רכב- הברזל שחרש את הכביש, ומשתאה על הארגון המופלא, שלכד את שורות הצועדים והפכן לחומת-אדם רבת עוצמה, חלף הרהור חרישי בליבי:
כיצד הגענו לכך? כיצד החזיקו מעמד הדורות הראשונים ללא " ווטורים" ו" מיסטרים", ללא תותחנים מתניעים וכלי- רכב משורינים? הלא בודדים ומעטים היו ונשקם העיקרי- ולפעמים- גם היחיד- אומץ לב, אהבת מולדת וידיעת אופיו של העם השכן?"

אהבתי להיסטוריה היא סימן ההיכר שלי. גם כשלא ידעתי על קיומה של אהבה זו העבר הרחוק ריתק אותי.
המחשבה על ימים רחוקים איפשרה לדמיון שלי להרקיע שחקים. בכלל, הייתי ילדה שמאוד אהבה לדמיין והדמיון שלה עבד שעות נוספות ולכן לא הפתיע אותי שנמשכתי לקרוא ספרים עם ניחוח היסטורי.
החל מהאסופית, ג'יין אייר, גאווה ודעה קדומה, מי מבין את בטסי ועד אובלומוב ואבא גוריו. לאורך השנים האהבה שלי אל העבר, אל הלא נודע התעצמה ובלעתי בשקיקה כל פיסת מידע מעניינת ולא מעניינת תוך כדי הרהור פנימי: האם הייתי מסוגלת לחיות בתקופה כזאת או אחרת?
הייתי רואה עצמי כחלק מן הדמויות, מניחה את דמותי בנעליהן וחווה את החוויות שהן חוות בהנאה ובחשש גדול כאחד, עד לתומו של הספר.


בשלושת השנים האחרונות נחשפתי אל ספרים העוסקים בספרות העברית והאמת שהמעבר הזה מספרות מתורגמת לספרות עברית היה הדרגתי אך הצליח להפתיע אותי בכל זאת. עד לפני שש- חמש שנים מיאנתי בתוקף לקרוא ספרות עברית כי פשוט לא הצלחתי לדמיין את האירועים לנגד רוחי, את הדמויות, את המאורעות.
בשלב מסוים העקשנות הזאת נשברה ומצאתי את עצמי שואבת אל קרבי ספרות עברית. בין אם ספרי שירה או פרוזה.

האם להכביר במילים? עולם רחב נפרש בפניי ותחושת הפטריוטיות התעצמה. חשתי גאווה עזה על שהנני חלק מן העם הזה, חלק ממדינתנו היפה. ספרים אלה גרמו לי להכיר במדינה ובאזרחיה צד שלא הכרתי, טפח נוסף בהיסטוריה הישראלית.

ספר זה שהביקורת נכתבה בעקבותיו הוא ספר ביוגרפי- אוטוביוגרפי. הוא מביא ממקור ראשון את הסיפורים השונים על המתיישבים הראשונים ועל מקימי המושבות השונות שברבות השנים הפכו לערים מפותחות ולא ניתן להשוות בין מה שהן היו אז, אדמה צחיחה וטרשית לבין הערים היפות והמרשימות כיום.
הספר מחולק למספר נרחב של סיפורים שדרכם אנחנו מתוודעים אל האנשים המיוחדים שהקימו את אותן המושבות. אנשים שלא היה להם מה להפסיד וחשבו שבארץ יוכלו לבנות את ביתם בשלווה ושקט, הרחק מגילויי אנטישמיות ושנאה. אך דמיון לחוד ומציאות לחוד. בפועל מה שקרה היה שאותם אנשים שבאו להתיישב בארץ גילו שהתמונה שהעלו בדמיונם רחוקה שנות אור ממה שציפו וקיוו לו. נהרות זורמים ומפכפכים הפכו למדבר צחיח ולאדמה נוקשה. יערות עד שינו פניהם לאפרוריות מבהילה.
אם לא הייתם מכירים את ההיסטוריה של ההתיישבות בארץ לבטח הייתם חושבים שהם היו נסים כל עוד נפשם בם כמובן שהם לא עשו זאת. למרות השוני הגדול בין מה שחשבו לבין מה שהיה בפועל המתיישבים הראשונים החליטו להישאר ולהקים בתים ולהפיח חיים בשממה וכך היה, האשליה והשגעון קרמו עור וגידים- באמצעותה של עבודה קשה ורבת שנים וכמובן קורבנות לא מעטים- הוקמו היישובים הראשונים ואט אט נתמלאה לה הארץ.

הסיפורים בכרך הזה מתארים את הקושי, הכאב והשמחה בהקמת ההתיישבויות. אנחנו נחשפים אל מחלת הקדחת שרווחה ביישובים השונים וגדעה את חייהם של רבים. חלק מהמתיישבים הייתה להם אפשרות לעזוב הכול וללכת אבל ליבם לא איפשר לעשות זאת. הם פשוט לא יכלו לחיות עם המחשבה שהם ינטשו את מפעל חייהם שעמלו עליו זמן כה רב.
לצד הקשיים אנחנו נחשפים אל דמויות יוצאות דופן. חלקן מיסטיות ואגדיות ברושם שהותירו אחריהן. הבולט ביותר הוא דאדו אבו יוסוף, יהודי "בדואי" שהגיח יום אחד ביישוב ירוחם והחליט ללמד את המתיישבים הלכות שמירה. אבו יוסוף זה היה דמות חידתית שהילכה קסם על שאר המתיישבים בכריזמטיות ובכושר הלחימה המרשים שלו וכמובן- התעקשותו להשתמש אך ורק בנשק קר.
מלבד היותו לוחם מהמעלה הראשונה ידע גם לזמר זמירות ובאמתחתו החזיק באופן קבוע ספר שירים ערבי.

וכמובן, כפי שהגיח אל המושבה הצעירה כך גם נעלם, כלעומת שבא, כשעקבותיו אבדו ואין יודעים מה עלה בגורלו.

פעמים רבות כינו את המתיישבים הראשונים משוגעים מכיוון שחלקם עזבו בתים נוחים ונצמדו אל הרעיון שכרסם במוחם: ליישב את הארץ, להרגיש מהי עבודת כפיים ומגע האדמה המרגיע את עצביהם לאחר יום עבודה מפרך בעיסוקים שונים ומגוונים, משלחי יד רבים מספור.
צמד אנשים שהחשיבו אותם כמשוגעים לדבר היו שמואל לרר, שלמרות שגר בירושלים, גמלה ההחלטה בליבו לעבוד כל השבוע בבניית המושבה ואחר כך לשוב אל חיק משפחתו, בסוף השבוע. כמובן שאישתו לא ראתה זאת בעין טובה והחליטה שעל אפו וחמתו של בעלה היא ושבע עשרה ילדיה יצטרפו אל הבעל ויתרמו את תרומתם בבניית המושבה ופיתוחה של הארץ.
האיש השני הוא ברנדט שעזב בית נוח אף הוא והחליט לקחת עימו את אישתו ובנותיו, למרות הפצרותיה של האישה שהדבר יזיק לבנות מבחינה בריאותית.

הם מה שנקרא- הסתערו אל עבר המטרה בכל אונם. וכפי שכתבתי קודם לכן, שילמו על נחישות שגעונית זו מחיר יקר לא פעם, לא פעמיים ואף לא שלוש. ואף על פי כן, הם דבקו במטרתם. דבקות מעוררת השראה מחד גיסא אך אף מעוררת תהיות רבות על טיב בריאות נפשם מאידך.


בסופו של יום, בין אם הם הגזימו בדבקותם הכמעט אובססיבית והפראית בבנייתה של הארץ מאפס [ חלומות באספמיה היו מכנים את נכונותם] הם עשו שירות גדול לעם ישראל. הנחת היסודות איפשרה לתקומתה באופן סופי של מדינת ישראל.







16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני שבועיים)
רץ- תודה רבה. עכשיו למען סבא וסבתא שלך אקרא מעט על הקמת זכרון יעקב ביתר עיון ורצינות! תודה רבה, רץ יקר. אני שמחה שהיא עושה זאת כי זו הייתה תקופה מרתקת וחבל שנשכחה אי שם בתהום הנשייה.
רץ (לפני שבועיים)
סבא וסבתא רבה שלי היו מייסדי זיכרון יעקב, הביקורת שלך עושה חסד לעליה הראשונה, שאת המיתוס שלה מחקה העלייה השנייה.
סקאוט (לפני שבועיים)
זה אכן ספר מעולה, ירי. ממליצה לקרוא!
ירי (לפני שבועיים)
אני מעדיף ספרות מקור... נשמע טוב סקאוט
סקאוט (לפני שבועיים)
פלאפ- תתחדש! כנראה שזה חודש שינוי תמונה כי גם אני וזשל"ב שיננו תמונה XD
סקאוט (לפני שבועיים)
טובי- תתפלא, לפעמים אני חורגת ממנהגי. פלאפ- כן, עכשיו הסתדר. (:
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
זה בסדר, הוא יחזור לקדמותו כנראה. רציתי להחליף תמונה ותוך כדי ההתעסקות זה שובש...
Tobby (לפני שבועיים)
אמאלה סקאוט, שתהיי לי בריאה

לא שמת נקודה בסוף משפט
סקאוט (לפני שבועיים)
כנראה. (: וחבל, הייתה לו משמעות לפני כן
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
כן, הוא קוצר. 80 זה ה-50 החדש?
סקאוט (לפני שבועיים)
פלאפ- אני מדמיינת או שהכינוי שלך נחתך? וכל הכבוד על הגישה היפה שאתה אימצת! כל אדם, בכל גיל, יכול ללמוד. כל עוד דעתו צלולה אין סיבה לא ללמוד דברים חדשים גם בגיל 80.
(:
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
סקאוט ומחשבות. הסירו דאגה - אמשיך לקרוא ספרות מקור. אני תלמיד נצחי והחקירה טרם הסתיימה. מה שכתבתי זה המצב נכון להיום . אבל שמח שעוררתי בכם תחושות של אהבת המולדת;)
סקאוט (לפני שבועיים)
נחמד (: לתל אביב היסטוריה ענפה. בזה אין כל ספק. ומקומות בילוי רבים, כולל מסעדות.
מחשבות (לפני שבועיים)
רק בתל אביב, ההארלם החביב שלנו, עם המסעדות המוכרות.
סקאוט (לפני שבועיים)
בתל אביב? יפה יפה. אני בדיוק קוראת ביקורות שנכתבו באתר על ספריו. נשמע מעניין.
מחשבות (לפני שבועיים)
הוא כתב מדהים על שכונת התקווה.
סקאוט (לפני שבועיים)
על דודו בוסי לא שמעתי. אוסיף לרשימתי. מה הכוונה חברתית?
מחשבות (לפני שבועיים)
אני מציע לך נוף ''אחר'' בספריו של דודו בוסי. למשל, ירח ירוק בואדי או פרא אציל. אלא שונים לגמרי ממאיר שלו. חברתית בטח ובטח.
סקאוט (לפני שבועיים)
האמת שפתחת כאן דיון מעניין מאוד. אני יכולה להעיד על עצמי שתיאורי נוף חשובים לי בכל מצב אבל נופים ישראליים קל לי יותר לדמיין כי אלה נופים מוכרים לי, מה שבעבר היה בלתי אפשרי...הייתי נבוכה לקרוא ספר שעוסק בישראל...כלומר, לא מספיק אני חווה את המציאות הישראלית באופן יום-יומי וכעת גם לקרוא ספר המתבסס על אותה מציאות ממש? אבל אני לא מתחרטת ואני שמחה שפרצתי את הפרצה הזאת כי בזכות פריצתה הכרתי ערב רב של ספרים נפלאים ומופלאים שבלעדי הנכונות "וההקרבה" שלי לקרוא ספרות ישראלית לא הייתי מכירה.
מחשבות (לפני שבועיים)
נכון, אם כי בקריאה עצמה אני שקוע בכישרון המחבר לפרוס לפני את סיפורו. כל כך שקוע, שלא אכפת לי מוצאו. מצד שני, כשמאיר שלו מתאר את ה''עמק'' ואת המראות של הכרמל מולו, ניסיתי לדמיין על איזה עמק הוא מדבר. זה היה חשוב לי יותר לו פראנזן היה מדבר על טרייבקה.
סקאוט (לפני שבועיים)
אני צוחקת (: אני יכולה להבין אותך, מחשבות, היום גם אני חושבת כמוך. יש תחושה מאוד אחרת כאשר אתה קורא ספר שנכתב על ידי ישראלי ומתאר את החיים במדינה. דבר מה מאוד קרוב, אינטימי אפילו. הרי אנגלי שיקרא ספר ישראלי לא ירגיש אותו חיבור כפי שישראלי ואף לא יצחק בסצנות משעשעות במידה וישנן כאלה.
מחשבות (לפני שבועיים)
פאלפ, כך כותבים, פתח חזית עלי? אני משוכנע ששלו וגרוסמן לא זקוקים שאקדם אותם. לגבי אפלפלד אני עדיין מצר על הליכתו.
בכל מקרה, אני מתפלא על מי שמסרב לקרוא בשפה הנכתבת בקודים מקומיים ובנופי מולדתנו. אני חושב שזו קרתנות לשמה לקרוא על ניו-יורק או נופי המפשייר ונורמנדי בלבד. טוסקנה אינה שלי...
סקאוט (לפני שבועיים)
מחשבות, אני מתקנת בפעם המי- יודע- כמה. ופלאפ, נראה לי פתחת חזית על מחשבות. להכין את כפפות האגרוף? (8

סתם!
מחשבות (לפני שבועיים)
Pulp, אני מעולם לא עוותתי את שמך, אתה לא רואה גדולה בשלו, אפלפלד, גרוסמן וכאלה?
סקאוט (לפני שבועיים)
תודה (: אני אוהבת את הסרט הזה ( פלונטר) ובכלל את האגדה של רפונזל. שיער ארוך שליטה 3>
Tobby (לפני שבועיים)
אני אוהב את הפרופיל החדש, הוא הכי יפה שבחרת עד הלום
סקאוט (לפני שבועיים)
טובי- תודה רבה (: האמת שפרסמתי פעמיים: על ספר המשך של פו הדוב שממש לא אהבתי, ועל ספר של סופרת אחת ישראלית שהספר שלה היה בסדר. לרוב אני באמת מפרסמת ביקורות על ספרים שאהבתי חח
Tobby (לפני שבועיים)
או שלא קראת אף ספר בעולם שלא אהבת
או שאת לא מפרסמת על אלה שאת לא אוהבת
בסופו של יום, את כותבת יפה ככה או ככה
סקאוט (לפני שבועיים)
פלאפ- תודה רבה. יש מספר שמות שאני יכולה לנקוב בהם שהתרשמתי מאוד מספריהם אף על פי שהם לא ממש סופרים עכשוויים: אליעזר שמאלי, יהואש ביבר, אביגדור דגן, ס. יזהר, נחום גוטמן, אוריאל אופק ועוד.

Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
סקירה יפה. יש אנשים שנרתעים מספרות וקולנוע מקור, אך בו בזמן ציוניים מאוד. אני אישית מכיר כאלה. בעיניי זה משונה. אף שאני קורא ספרות מקור, חייב להודות שלא "נפלתי" עד כה מאף סופר ישראלי. אבל ייתכן ועליי לחקור יותר.
סקאוט (לפני שבועיים)
חני- אין ספק. תודה רבה לך. ואת צודקת, גם אני מסכימה עם מחשבות אבל לפני שנים היה קשה לי להסכים חח
חני (לפני שבועיים)
סקאוט כל ספר ששר הלל לתקומת הארץ הנפלאה הזאת הוא שם עוד לבנה בתקומתה גם עם רק במילים.
כתבת נפלא.
ואני עם מחשבות בעניין ספרות מקור.
ספר הוא ספר. תוכנו מעניין אותי אז הוא טוב לי.
מחשבות (לפני שבועיים)
אבל אני לא מסוגל לדמיין מה קורה בחדרה ואף לא בהארלם או ברוקלין. אני קורא ואם זה כתוב היטב, אני מתמוגג. אני ברצינות לא מבין רתיעה מספרות מקור. הרי אפלפלד לא כתב כמעט על שום מקום בישראל. למה הוא נחשב?
מאיר שלו כותב רק על ישראל ונדיר שאמצע מי שכותב כמותו בספרות המתורגמת.
סקאוט (לפני שבועיים)
מחשבות, עד לפני מספר שנים היה לי קשה לקרוא ספרות מקור כי היה לי קשה מאוד לדמיין את מקום העלילה כי היא הייתה קרובה לליבי שכן ישראל היא מדינה קטנה וההיסטוריה מוכרת לכולנו. הייתי קוראת ספרות מקור בעיקר בגלל לימודיי בתיכון. בהמשך, בערך בגיל 20, נחשפתי אל ספרות מקור והעיניים נפקחו לי. כמה יופי, כמה עומק! עד כדי כך אני אוהבת ספרות מקור שיש מספר לא מבוטל של סופרים ישראלים שהם אהובים עלי ביותר. אביגדור דגן הוא אחד מהם.

ואין ספק, שוחחנו על כך גם בפרטי, אם אתה זוכר. אני מסכימה איתך מאוד. הציטוט שציטטתי בסקירתי הקודמת, של האנשים שאוכלים זה את זה, הוא מאוד נכון גם לנו, אזרחי מדינת ישראל, וליהודים בפרט. אנחנו מאוד שיפוטיים וחבל. במקום להיות אחים אלה לאלה אנחנו אדם לאדם זאב.
מחשבות (לפני שבועיים)
אני מעולם לא הבדלתי בי ספרות מקור למתורגמת. ספר הוא ספר הוא ספר. ההבדל היחיד הוא המיקום הגאוגרפי של העלילה.
אמרתי כבר במקום אחר, שמי שבא ובנה את הארץ, התכוון לזלול יהודים לארוחת בוקר, בלי שגויים יפריעו לו. אנחנו בהחלט ארץ אוכלת יושביה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ