“ספרים בוראים עולמות שונים. מקצתם הם הדמייתה של המציאות, אחדים סוללים את דרכו של הקורא אל עולם פנטזיה שלם שבראו מאפס. עולם בלתי אפשרי שצפון בו כל העולה על רוחך ולמעלה מזה וככל שתשקע בין מעלליו לסתך תשמט עוד יותר.
ספרו של אפלפלד הוא יצור כלאיים משונה. זהו עולם מציאותי שקרה באמת אך בזוקות בו נגיעות פנטסטיות וחסרות פשר שגורמות לך בסוף הספר להשתאות.
העיניים נפקחות לרווחה ומשתאות, הן מרצדות על הכתוב בניסיון להבין מה הן קראו זה עתה אך ללא הצלחה יתרה.
הספר מגולל את קורות חייו הענפים של נער יהודי בשם ברונו, החל מינקותו ועד בגרותו. ברונו הוא יהודי אשר הוריו קומונסטים, הם כה דבקים באמונתם הפנימית, שנוגדת את מעשי הקומוניזם שבתחילה בטחו בתורתו, שהם משלמים על כך מחיר יקר פעם אחר פעם.
האב נאסר פעמים אינספור שברבות השנים תווי פניו נשכחים ורק צלו המסרב להימחות מעל פני האדמה מזדנב אחר בנו ומותיר אחריו שובל של געגועים וזכרונות.
האם אף היא דבקה בעקרונותיה וחשים בזאת בעוצמה כאשר מלחמת העולם השניה פורצת והיהודים מקובצים ודחוקים אל תוך גטאות כעכברושים מפרפרים. היא אינה דואגת לעצמה, לרגע לא נעלם ממוחה הרצון והזכאות לעזור ליהודים עניים גם בתנאי גהנום אלה לפני אושרה שלה.
האם מתוארת כאישה רזה עוד לפני כן, קטנה ובובתית שהאב החסון והגבוה מניפה בזרועותיו בקלילות מצטמקת לעיני הבן לכדי שלד רזה שבאופן מפליא כוחו עוד במותניו והיא מרחפת על פני האדמה כמלאך מושיע לכל נזקק.
בעת הקריאה קסמו של הספר לא נוגע בקורא הנאבק בהכלתם של הפריטים הרבים שהמספר מערים עליו. הררי ומגדלי מידע אודות חייו של הנער קטוע היד הנאבק לשרוד ובה בעת נאבק לספר את סיפורוח האישי וסיפורו של העם היהודי גם יחד, הם שואבים לקורא את תשומת הלב מהשכבות הרבות שהספר עטוף בהן.
הסיפורים מתערבבים ונמהלים זה בזה בערבוביה פרועה אך שוקטת. השקט הוא מנת חלקו הבלעדי של הספר. השתיקה בספר איננה שתיקה המציבה חומות ומפרידה אלא מחברת, מחברת בין אנשים, מקומות וארצות ועל הכול פוקד בגאון ובמומחיות הגדם שברונו מייחס לו יכולות קסומים כמו חיזוי העתיד והשקפה טלסקופית על ההווה.
רק בעמוד האחרון, כשהכרתו הקלושה של הקורא, שבה לאיתנה מן הטראנס שחייתה בו בעת הקריאה, מתוך תאווה להספיק להכיל עד כמה שניתן, גדולתו של הספר הסבוך הזה מטפטפת כגשם ביום חמים. בתחילה הטיפות קטנות ובלא הקדמה הן מתגברות ושוטפות את כל הארץ ומגיעה ההפנמה של הקורא למה בעצם התכוון הסופר.
אעז לומר שיש בו דבר מה אגדתי. מעין סיפור אגדה ארוך ועצוב הכתוב בפיוט מתפייט על השארית היהודית הנפלטת לאחר השואה והניסיון הכושל לצמוח לאחר התופת. ניסיון שברונו לוקח בו חלק מרכזי.
העזרה ההדדית ולשים את הזולת לפני טובותייך האישיות עברה אצל ברונו בד.נ.א. מגיל צעיר הוא משתדל להיות עבור הזולת. זה מתחיל בהיותו נער הדורש מיהודים כמותו לא להכנע לאנטישמיות הגואה בבני כיתתם האחרים וזה ממשיך בבניית עסקיו במסגרתם הוא מעסיק יהודים רצוצים ולאים כמוהו, ובין אם בבנייתו של הארמון שכל תפקידו להשיב ליהודים צלם אנוש, פיסה ממלכותם האבודה. ניסיון עקר להשיב חלק מנשמתם היהודית שאבדה במהלך הזוועות.
נסיונות שעולים בתוהו ונסדקים מכיוון שהזעם והעקשנות כה רבים. יש את אלה שמסתגרים בזכרונותיהם ויש את אלה שמנפצים כל הנקרה מולם, מאשימים ומבעירים את חרצובות לשונותיהם במילים קשות.
מסקנה אחת עולה על פני השטח ואותה חולק המספר עמנו: להיות יהודי היה קשה תמיד אך לאחר מלחמת העולם השניה הקושי השתכפל.
הזעם המכונס השקוע בתוך עצמו ובאפלתו, שנשמר שנים רבות, שנוצר כתוצאה ממראות לא מראות ומחוויות לא חוויות, מתפרץ ולפיכך מורגש מאוד. הוא לב ליבו של הספר מכיוון שקשה להעלימו. גם כאשר אינו מועלה במילים, הוא מורגש בשתיקות או מומר להטחות אשמה ומעשי אלימות בלתי הגיוניים המציגים את החכם ככסיל ואת הטהור כרשע.
עצוב ומרטיט לב כאחד. אף על פי שהשואה אינה מוצגת ברוב "תפארתה", כלומר, בתיאורים מזעזעים שאליהם הורגלנו כמייצגי מאורעות השואה, היא קיימת ומהדהדת. דורשת את מקומה בליבן של דמויותיה, גם באלה שמנסות להחניק ולהתכחש אל קיומה וסופם של בניינים זקורים ורבי השראה להתפורר.”
![עטיפת הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA3MDYuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)
