ביקורת ספרותית על נערות בחברה מאת מארג'רי ווטר
ספר מעולה

---

יש משהו מעליב בלראות ספר שאת מאוד אוהבת יושב לו בצפיפות ארגז הספרים בשקל, בכניסה לחנויות הספרים החביבות עלייך, לא? כלומר, מצד אחד מעליב - כי לכאורה לו הוא היה מוערך מספיק הוא היה זוכה להרבה יותר קוראים ופופולריות שלא היו מניחים לו להעמיד פני פשוט עם - ומצד שני, גם קצת משמח, כי כך אפשר לאסוף את כל העותקים שמוצאים בלי מצפון ולחלק אותם לכל אנשי הגזע שידע בלי להסס.

הספר הזה נוטה לבלות לא מעט בארגזים הללו, וזו באמת עובדה קצת מתסכלת וקצת משמחת, שכנראה הסיבה לה די פשוטה: הוא היה להיט שהודפס לא מעט בשנות ה... שבעים? שמונים? שישים? ומאז איבד את קהל הקוראים הנאמן שלו וצנח למדרגת זיכרון עבש. קצת קלאסי מכדי לעניין, קצת חינוכי מכדי לעורר, קצת חופר מכדי ללכוד, קצת מסורתי מכדי לסקרן.

אבל, ואני אומרת את זה בביטחון מלא אחרי הקריאה ה-873 של הספר, בתכונות האלו טמון כל הקסם שלו.

כיף לקרוא ספרים שעושים הכל נכון. שמתייחסים לאידיאולוגיות מזיקות כאל כאלו, שמצדיקים את הטובים ומענישים את הרעים. נערות בחברה הצליח לעשות את זה עבור שנות הביניים של המאה ה-20, אבל במאה העשרים ואחת הוא כבר לא צודק כל כך. וכאן זה הופך למעניין. כי ספר שמקפיא בתוכו אמות מידה מוסריות וחברתיות של תקופת זמן מסוימת הוא פנינה היסטורית שלא תסולא בפז, מתנה לכל מי שקורא ספרים כדי לקבל הצצה לעולם שלא היינו פוגשים בדרך אחרת.

מדובר בקובץ סיפורים עתיק עתיק, בתרגום מופלא שההייטרים ימשיכו לשנוא, ובעל מגמה חינוכית ברורה: בואו נביא לנערה הממוצעת חומרי קריאה מהעולם שלה, שיעזרו לה לגבש לעצמה אופי, להבדיל בין עיקר לטפל, להרגיש חלק אינטגרלי מהעולם בתקופה של הורמונים וקשיים ולימודים. אוניברסלי, לא? למעשה, לא ממש. אחרי אי אלו שנים ואי אלו מוסכמויות חברתיות שהשתנו, הספר הזה על עשרות הסיפורים שבו רחוק מלשקף מציאות של אף לא אחת מהנערות בעולם שלנו. הסיפורים האלו מתרחשים בעולם כל כך ישן, איטי, מעמדי, ממוגדר, סטריאוטיפי, עד שהזוי לחשוב שזו היתה המציאות של אנשים עד לפני כמה עשורים וחצי.

רגע. אל תחשבו לרגע שאני מתייחסת לתכונות האלו כאל דבר שלילי. בפני עצמן? כן, אם הייתי פוגשת היום נער שקורא לאקסית שלו "ילדונת חמודה" ומנפנף אותה, לא הייתי מתייחסת לזה כאל אנקדוטה עצובה שהיא חלק מייסורי ההתבגרות אלא כאל קריפ שטוב שפטרנו. אם הייתי נמצאת היום עם חבורת בנות שמודדת כל פרטנר פוטנציאלי לפי מידת האטרקטיביות שלו שנקבעה מששת ימי בראשית, אחרי שבוע זה כבר היה נעשה בלתי נסבל.

אבל אוסף הסיפורים הזה הוא כמו מסע בזמן (כן, מישהי כאן קראה שוב את מלבד הכלב ולא הולכת להפסיק לברבר עליו) שמעריך ומבקר ומודד את התקופה ההיא. כי תענוג למתוח ביקורת אבל עוד יותר תענוג להרגיש חלק מתמונה חיה ולוהטת שהיתה קיימת ממש כאן על פני האדמה הזו (יבשת וחצי שמאלה) לפני כשבעים שנה בערך, וחבל לשכוח אותה רק כי היא היתה נורא חינוכית ותמימה.

אז אם גם אתם רוצים לחזור לימי הקוקו-קולה וסקוט-ראנדי-קנט-סאנדי הפריווילגים אך הו כה ג'נטלמנים, אם נימוס הוא חלק הכרחי מהמילון שלכם או שאתם מתים לראות עולם בו הוא היה קיים, אם מסקרן אתכם לגלות איך נראה ספר אנטי שמנופובי ושמנופובי בו זמנית, אם אתם רוצים לדעת מהו חובב רדיו - זהו הספר בשבילכם.

טוב, נשימה עמוקה וקצת פחות ציניות לשנייה - אם אתם רוצים להכיר סיפורים שיהפכו להיות חברים טובים, לקרוא על מהפכות אמיתיות, ללמוד כמה שיעורים חשובים על החיים והיקום, להכיר סיפורי אהבה מהממים, לקבל מעט אבקת קסמים של ביטחון עצמי ומעל הכל לראות כמה נפלא להיות אדם ולחוות את החיים בכל מאודם, בכל מאה או יבשת או צבע שלא יהיה - תקראו. כמה סיפורים יהיו מופלאים וכמה סיפורים יהיו מוגזמים מדי, אבל זה סתם כי הם גרועים ולא כי הם מוסריים מדי. מבטיחה.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על נערות בחברה