ביקורת ספרותית על באמת? מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ
ספר מעולה

---

שני ילדים ישובים בחדרם וקשובים קשב רב לסבתם. כל אחד מעיר את הערותיו, הסקרנות מתלקחת בעיניהם.
וסבתם ממשיכה בסיפורה, סיפורה האישי שהוא גם סיפורו של העם היהודי, כיצד עלתה לארץ ישראל בשנת אלף תשע מאות עשרים ואחת, ילדה בת 12 ולה זוג הורים חולים ושני אחים קטנים.
וכיצד שמונה שנים לאחר מכן, עזבה את הגמנסיה בתל אביב והתמתנה לאחות שייעודה לטפל בחולים והחשש קונן בליבה כל כך עד אשר התבלבלו היוצרות וחבשה את רגלו הבריאה של ילד פצוע. ועוד מספר שנים לאחר מכן, שנישאה לאיש, סבם של הנכדים והפחד והחרדה שהיו מנת חלקה כל שנות נישואיה מכיוון שבעלה היה מפקד בהגנה ושנים אחר כך קצין בצבא הגנה לישראל, צבא בוסרי וצעיר שכל ייעודו להגן על המדינה שזה עתה נולדה.

סבתא זו היא הסופרת בכבודה ובעצמה, המספרת לנכדיה וגם לנו, הקוראים, את סיפורה האישי ואת סיפורו של עם ישראל כולו והסיפורים עצמם מעניינים מאוד ושטופי רגש רב.
למעשה, כל הספר הזה הוא רגש אחד גדול. בכל סיפור שהסבתא מספרת אודותיה ועל החיים לפני קום המדינה אנו נחשפים אל הקושי בכל עוצמתו, דרך סיפוריה אנו וילדנו מבינים עד כמה החיים בארץ היו מרובי תלאות, עד כמה אנשים סיכנו את חייהם למען המדינה, למען ההתיישבות, למען היישוב היהודי.

אומנם הספר מיועד לילדים, אבל לדעתי, גם מבוגרים יהנו ממנו מאוד. הוא אוניברסלי. הוא מדבר על דברים שכל אחד יכול להזדהות עימם. הרי מי לא חשש ברגעים של מלחמה ליקרים לו מכול? מי לא הקריב רבות למען מטרתו? אפילו במחיר סיכון חייו?

וכעת אנחנו מגיעים לשאלה לא פחות מעניינת, כיצד נולד הרעיון לספר?

הכול החל כאשר הסבתא ימימה שמרה על ארבעת נכדיה בביתם שבבית זית, יישוב ליד ירושלים. הנכדים עיינו יחד איתה באלבומי תמונות שונים, וצץ רעיון בראשה של הנכדה הבכורה, איילת, שבמשך שבוע הימים שהסבתא נמצאת איתם, תספר להם בכל יום סיפור על הימים לפני קום המדינה, הסבתא נענת לבקשה בחיוב ומתחילה בסיפוריה לפני השינה, כשהיא מקפידה לספר להם סיפור בונוס, סיפור "מהסליק", סיפור שחחציו אמיתי וחציו בדיוני, גם הוא על החיים לפני קום המדינה.
בסיפוריה של הסבתא ימימה אנחנו מתוודעים אל הימים שהיא הייתה ילדה קטנה ולמדה בגמנסיה בתל אביב, לחגיגות שערכו בימים ההם בחנוכה ובחגים אחרים, כאשר יצאו לרחובות ונרות דולקים אחוזים בידיהם. כיצד היו גם ימים שלווים ומהנים של שמחה בעיר הקטנטנה תל אביב, לצד ימים רבים של עצב, תהייה וחרדה.
בנוסף אנחנו מתוודעים אל מפגשים מפתיעים, למשל, הידעתם שביאליק היה חבר טוב של אביה של הסופרת? וימימה פגשה בו פעמים רבות? הידעתם שהסיפור "ביאליק וטליק" נכתב בעקבות מפגש של ביאליק עם ילד שהתגנב באישון לילה מביתו בכדי לאחל מזל טוב לסופרו הנערץ והאהוב?
האם ידעתם שבכל פעם שאחד העם, הסופר, היה מתחיל במלאכת הכתיבה, היו סוגרים את הרחוב בפני מכוניות על מנת לא להפריע לעבודתו? או כדברי הסופרת: " בימים ההם כיבדו מאוד את הסופרים ואנשי הרוח"

האם ידעתם שהשיר כלניות הנכתב על ידי אלתרמן, נכתב למעשה על החיילים הבריטים לבושי הכומתה האדומה?

כפי שכבר הסברתי, הסיפורים הם מגוונים מאוד, ומלבד תיאורי אנשי רוח שונים, שהם רק השוליים של הסיפור המרכזי, כל עיקרו של הספר הוא תיאורי החיים בתקופת המנדט הבריטי, אי הוויתור והעקשנות המתמדת של היהודים בארץ על הקמתה של ההתיישבות, על אפם וחמתם של הבריטים. ולמרות סירובם של הבריטים להקמת יישובים מעבר למה שכבר יש, היהודים מיאנו לשמוע לפקודה זו והיו מתארגנים בלילות הקרים, צועדים ברגל כשנושאים הם על גיבהם צריפים ומקימים חיש מהר יישוב ובד בבד מעלים את חמתם של הבריטים שקמו בבוקר וראו שיישוב חדש נולד לו ולעיתים קרובות אפילו כמה יישובים בלילה אחד! [כמו למשל 11 ישובים שקמו בשנת 46] כך קרם עור וגידים מבצע "חומה ומגדל".

אף על פי שנושא ההתיישבות היה חשוב מאוד והנשק העיקרי כנגד הבריטים והערבים [ הסופרת מספרת שבזמן ההוא המלחמות היו שונות, הלחימה לא הייתה כל כך בנשק אלא בהתיישבות ועלייה] אמצעי לחימה נוסף הייתה העלייה.
בדרך כלל העלייה לארץ באוניות קשורה אצלנו למלחמת העולם השניה, אבל מסתבר שהעפילו יהודים גם לפני כן, ואפילו בעלייה אחת הסופרת הייתה שותפה ותרמה את תרומתה בסידור הבריטים, שיחשבו שהם חוגגים יום הולדת לחבר משותף כשלמעשה שכנו באותה הדירה יהודים שעלו ארצה זמן לא רב לפני כן.

מלבד השמעת הסיפורים, הסבתא מתבלת אותם בזווית אישית וייחודית. רבים מהסיפורים מתמקדים בה ובבני משפחתה וכך נוצר מצב שהסיפורים משמעותיים יותר כי זו עדות חיה לאירועים אשר התרחשו בזמנים ההם. למשל, בעלה של ימימה, יוסף, בשלב מסוים, היה המפקד של ההגנה והיה חלק מהרבה מאוד מבצעים של הקמת יישובים שונים ואפילו נרדף על ידי הבריטים, ונאלץ להתחפש ולזגזג בין "האזור הנקי" [אזור שהבריטים כבר ערכו בו חיפוש] לבין אזור שעדיין לא נערך בו חיפוש, וכמובן שסבתא ימימה, אז אמא צעירה, מספרת לנכדים, בעקבות שאלתה של איילת נכדתה, על רגעים אלה, של החרדה לבעל והתמיהה של הבנות לגבי אביהן.

סיפור אחד שהוא ספק משעשע, ספק עצוב על נושא הבעל הנעדר הוא הסיפור על החייל כבד הפה. בלילה, לאחר ימים רבים שנעדר בעלה של ימימה מן הבית, ניצב חייל צעיר בפתח הבית ומגמגם הודעה, וימימה, שסף החרדה שלה עולה ברמה, כמעט מתעלפת, ולבסוף מסתבר שהחרדה הייתה לשווא כי הבעל רצה למסור שהכול בסדר איתו ושלא תדאג לו. כיצד מסכמת זאת ימימה?
" מוטב כבר לדאוג, מאשר לקבל שליחים מעין אלו!"


עוד נקודת זכות של הספר הם עמודי ביניים, הנקראים בלשונה של הסופרת, "דף ביניים", בעזרתם מתארת ימימה את מחשבותיה, לבטיה ורגשותיה בעקבות הסיפורים שסיפרה לנכדיה, כיצד הסיפורים משפיעים על נפשה וגורמים לה לחזור בזמן, לימים ההם, ולראות בחזיונה את הכול, לפרטי פרטים, כאילו חווה אותם ממש ברגעים אלה. מצאתי את דפי הביניים האלה מרגשים מאוד מאוד ומוסיפים ערך מוסף לספר, ערך מוסף שהיה לו במילא. לדוגמא, באחד מהדפים הללו המספרת מוצאת את עצמה יושבת פעם נוספת על אבן השוכנת בחצר הבית והזכרונות מציפים אותה, זכרונות המוקדשים לילדים ניצולי השואה, במבט העצוב שמתנוסס על פניהם, בבעתה, בחרדה ואי האמון שיוותר להם לאכול ככל שירצו ומה שתחשוק נפשם.

" הם, הילדים, שניצלו מהשואה. ראיתי את פניהם, הפחד בעיניהם, את החרדה מכל מי שקרב אליהם. כמו חיות קטנות, נרדפות מפני חיית טרף. כך ברחו מפני כל זר- והרי כולנו היינו זרים להם."

" זכרתי ביקור במחנה הילדים, ניצולי השואה, שהגיעו ארצה. ניגשתי אל אחד הילדים, רציתי להחליק על ראשו- והוא נרתע מפני בבהלה, חרד שמא, חלילה, תנחת המהלומה על ראשו."

" בן רגע נעלמו פרוסות הלחם מהצלחות: הילדים הסתירו את הלחם בבגדיהם ומתחת לכרים שבמיטותיהם. לא האמינו שמחר ומחרתיים יקבלו לחם, עגבניה ותפוז."

כמו שניתן לראות ולהסיק, דפי הביניים האלה עוסקים בנושאים כאובים, עוסקים בנושאים שהסבתא לא מעלה בפני הילדים כהוויתם, אנחנו נחשפים אל מחשבותיה הכמוסים של הסבתא, אל הקושי במערומיו, ולמרות שזה כואב ועצוב ומצמרר, לעניות דעתי, אלה הרגעים היפים ביותר בספר ואף הכנים ביותר, הם מעשירים אותו ומחזקים את הסיפורים שהסבתא מספרת לנכדים, את הרושם הנוצר מהם. בלעדי דפי הביניים הספר לא היה אותו הדבר, הוא לא היה כה עוצמתי וחזק.

מלבד הסיפורים ודפי הביניים, בספר יש גם סיפורים המכונים "סיפורים מהסליק", אלה סיפורים דמיוניים שיש בהם קורטוב של אמת. אני אישית חשבתי שהם נחמדים וכיאה לסיפורים המיועדים לילדים, מרביתם מסתיימים בסוף טוב או שקורה לפתע נס ומשום מקום אנחנו פוגשים בדמותו של אליהו או אחד המכבים.

לא אכביר במילים ואלאה אתכם יותר מדי, רק אקווה שהביקורת שלי העלתה את החשק שלכם לקרוא את הספר ושתקראו אותו, כי הוא שווה את זה. באמת. לא מאמינה שתתאכזבו.

" ואף על פי כן, ולמרות הכול- ארץ ישראל" שרתי לעצמי, ולא הרגשתי שמילים אלה שרתי ברורות, בקול רם.
נינה הכלבה, זקפה אוזניה.
היא לא הבינה למי סבתא שרה בשעת לילה מאוחרת זו."

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על באמת?