ביקורת ספרותית על הקוסמים מאת לב גרוסמן
בזבוז של זמן

---

בוקר טוב לכולם חוץ מג'ורג' ר.ר. מרטין, נגיע לזה תכף; זה יום ראשון דוחה באופן טיפוסי ואני כועסת מספיק בשביל ביקורת על "הקוסמים".

"הקוסמים" הוא ספר פנטזיה מאת לב גרוסמן, ולצד היותו ספר עצמאי הוא גם מחווה, או ביקורת, איך שתרצו להסתכל על זה, על ז'אנר מסוים בספרות פנטסטית: ספרי מעבר, שבהם הגיבורים הם תושבי העולם שלנו, אבל עוברים במהלך הספר אל עולם אחר, קסום, מסובך, לפעמים בהתפוררות או תחת שליטה של כוח אפל. יש לו מייצגים מובהקים ומוכרים (נרניה, אליס, הסיפור שאינו נגמר - וגם כמה פחות מוכרים לצערי (סדרת קרסטומנסי במידת מה, כל לב הוא דלת) או לשמחתי (סדרת סטרווגנזה). אקדים ואומר שכספר עצמאי, "הקוסמים" לא גרוע בעיניי. הוא כתוב היטב, מהודק, ולמרות השגות מסוימות שיש לי על העלילה ועל עיצוב הדמויות, הוא סוחף ומעניין לכל אורכו.
אבל.

א. כשדנתי על הספר הזה עם השותפה נטולת הסימניה שלי, שתינו הזכרנו את Carry On של ריינבו ראוול. בדומה ל"הקוסמים", קארי און הוא ספר מחווה/ביקורת; הוא עוסק בז'אנר פנטזיה אחר, ז'אנר הנבחר (Chosen One), שהארי פוטר הוא מייצג מובהק שלו. גם הוא בעיקרון עמד כשלעצמו כספר – ואחד לא רע בכלל, חלק ראשון בטרילוגיה מעולה. וגם הוא מכיל ביקורת או אמירות, מרומזות יותר ופחות, על הז'אנר שאליו הוא מתייחס.
הבעיה עם ספרי ביקורת מהסוג הזה היא שאפשר לדחות כל טענה עליהם בנימוק שכאן בעצם התחכום הגאוני של הספר. כך למשל לגיבור של קארי און יש שני חברים טובים, שהם חסרי אופי או אישיות באופן שמזכיר מאוד את קראב וגויל, החברים־משרתים־מאבטחים של דראקו מאלפוי. האם ריינבו ראוול כשלה בעיצוב הדמויות שלה ובדינמיקה ביניהן, או שהיא מעבירה ביקורת סמויה על עיצוב הדמויות בהארי פוטר?
וזה מה ש"הקוסמים" עושה שוב ושוב. "חח חשבתם שאני גרוע בהסברת ההיררכיה בעולם הפנטסטי שלי? מה פתאום אני רק משקף פה כמה ק"ס לואיס גרוע בזה!" שזה מתוחכם עד אין קץ, וגם גורם לו להיות, אולי, מאמר ביקורת טוב – אבל ספר לא משהו.

ב. וחוץ מזה: כשאתה ספר עצמאי אתה נשפט מול עצמך. כשאתה משחק שוב ושוב על הדמיון שלך לפאקינג נרניה, אתה מציב לעצמך רף גבוה מאוד, ובמקרה הזה – לא עומד בו.
ואם לחזור להשוואה לקארי און – ריינבו ראוול בבירור כותבת מתוך הערכה גדולה ואהבת אמת לז'אנר הנבחר. העמדה הרגשית של קארי און מול הז'אנר היא "אני אחד מכם". העמדה הרגשית של הקוסמים היא "אני יותר טוב מכם ואני אגיד לכם בדיוק למה". וזה רף אפילו עוד יותר גבוה. הייתי סולחת הרבה יותר בקלות על פגמים ניכרים בספר הזה, לולא הוא היה מתיימר להיות המדריך של ק"ס לואיס או מיכאל אנדה לכתיבת פנטזיה. דע את מגבלותיך יא גמד טרוט עיניים (הלוואי שיש פה הרהמורניקים בקהל) ועשה טובה לעצמך, תהיה סופר טוב ברדודים, אולי אפילו באמצע הבריכה, במקום ללבוש חולצת מציל ולשרוק ללואיס קרול לצאת מהמים.

ג. והנה הגענו למרטין (דיסקליימר, אני חושבת שהוא סופר מצוין ואוהבת מאוד את שיר של, ומחכה באופן לא לחוץ ולא שיפוטי לספר הבא)
על הכריכה האחורית מופיעות המלצות מהמלצות שונות, וביניהן זו של מרטין: "להשוות בין הקוסמים להארי פוטר זה כמו להשוות בין שוט של וויסקי אירי לספל תה חלש ... שלא תחשבו לרגע שזה ספר ילדים. גרוסמן כותב למבוגרים, העלילה שלו אפלה ומסוכנת ומלאה תפניות. הוגוורטס לא היתה כזאת אף פעם".
ברצינות. אין דבר אינפנטילי, מטופש, לא מרשים, ממישהו שנחוש להוכיח לכם שהוא שוט ויסקי אירי. הוא לא במגרש של הקטנים יותר! אצלו הגיבורים שוכבים בסצנה השלישית, ולא, הם לא עושים אהבה, הם מזדיינים!! כן כן שמענו, אתה כזה אפל וקשוח, הגיבור שלך אומר זין, הבו לי עוד מהויסקי האירי הגברי המחוספס שלכם!
שמרו אותי מויסקי אירי. זה העניין הראשון.
והשני – מה לעזאזל הקטע עם לבוז לספרות ילדים בכלל, ולהארי פוטר בפרט. לא יקרה לכם שום דבר אם תכירו בגדולה המופלאה של הספר הזה. המטאפורה שלך היתה מחזיקה מצוין גם אם היית קורא להארי פוטר "ספל תה", בלי להוסיף את ההקטנה הצפויה כל כך.
ו"אפלה ומסוכנת ומלאת תפניות"? מרטין נשמה, גם אתה עם כל הרצח והדם והאונס ומשחקי המוחות לא הצלחת להגיע לקרסולי האימה של קורות קצעולם, סדרת ילדים, מצוירת! שאין לה שום בעיה להצטייר כספל תה. לא מבינה איך מבוגר אינטליגנטי – והוא אינטליגנטי – יכול להגיד שטות כזאת. וההתרעמות שלי היא כנגד מרטין אבל גם כנגד גרוסמן; הספר הזה צועק "אני מביא תחכום ודיכאון אקזיסטנציאלי לעולם הפנטסטי השטוח שלכם", וכל מי שאומר דבר כזה חד וחלק לא הבין את אליס, וכנראה ישן במהלך "הקרב האחרון".

וזהו. רציתי לסיים בזה שאני מתה על ספרי מעבר, והעולם של "הקוסמים" הוא עולם מסקרן דיו, למרות ההתיימרות הריקה משהו ולמרות הפוזות; שיש דמויות מעניינות ויש עלילה לכידה והוא כן כיפי בעיקרון אם לא כועסות מדי. אבל גיליתי שאני כועסת מדי. אז במקום, טיז לביקורת נלהבת עתידית על "לב המעגל" של קרן לנדסמן, ברגע שיהיה לי זמן ואנרגיה לכתוב אותה.
שנה של ספלי תה לכולנו

נ.ב. מה שלומכן? מה קורה? לא הייתי פה נצח ופייר התגעגעתי

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על הקוסמים