אני כותב את הביקורת הזו בעיקר בגלל שאף אחד אחר עוד לא עשה את זה כאן לפני, אז אל תצפו ממני לכתיבה מבריקה או מעניינת, חס וחלילה. "אתן לך את השמש" התעלה על כל הציפיות שלי. הוא פשוט ספר מקסים, מרגש, יוצא דופן (אני מקווה שלא נראה שאני מעתיק פשוט את הביקורות שעל הכריכה האחורית כי אני לא). <mark>ג'נדי נלסון</mark> בהחלט יודעת לכתוב. פשוט בושה שלקח ארבע שנים עד שהספר המדהים הזה תורגם לעברית ועוד יותר מביש שהספר האחר ש

וואו, איזה ספר מקסים !!!
אני הייתי נותנת לו גם חמישה כוכבים וגם את השמש ((:
זהו ספר נפלא, שזכה לתשומת לב תקשורתית רבה.
מסופר על זוג תאומים, נואה וג'וד הגדלים בבית הוריהם, אביהם רופא ואמם מבקרת אמנות, ולשניהם יש נטיות אמנותיות.
השניים מתחרים זה בזה על אהבת האם, וישנה גם תחרות סמויה, מי מהם אומן יותר טוב.
הסיפור משלב בין סיפור התבגרות וסיפור התגבשות כאומן.
האומנות שם היא המוטיב ה

הו, היי. אז... איך אתם? איך פה?
וואו, הקירות התרחבו. וגם התכווצו. האוויר טיפה שונה, אבל הריח מוכר. זה בסדר. אני אמצא את הכורסא שלי עוד מעט -
הופ. מרגישה בבית.
אז מה אתכם?

התגעגעתי.
סליחה. סליחה שלא נכחתי פה מספיק. התגעגעתי, בחיי. אני אחזור ואקרא ביקורות ואדבר ואשתתף. יש אופק באופק, יו נואו?

פשוט, מסתבר, להיות מבוגרת זה קצת עסק מסובך שכזה. כשנמצאים בפנים מבינים בהדרגה. וזה בסדר, אין פה הפ

אני יכול להגיד בפה מלא שזה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיים שלי, ספר שלא שכח לעולם. אני מדמיין את הספר הזה כאילו הוא נכתב במכונת אריגה, כל פרט בעלילה הסוחפת שבספר ארוג אחד בתוך השני עד שקורה שבר גדול שפורם את החוטים במכונה והעלילה מתחילה להתהדק ולהסתחרר סביב נואה וג׳וד, כל אחד מהם חוט בפני עצמו שמקשר את שני קצוות העלילה. נואה השתי - וג׳וד הערב. שניהם צריכים ליצור את החיבור הזה משני הקצוות כדי

יצא לכם פעם לקרוא ספר ופשוט לא לרצות סיים אותו? ובכן, זה קרה לי עם הספר אתן לך את השמש, רק שזה לא עבד כי סיימתי אותו תוך יומיים.
בספר מוצגות שתי נקודות מבט: הנקודה הראשונה של נואה בן ה-13 והנקודה השנייה של ג'וד בת ה-16. שני הסיפורים מתחברים ויוצרים יחד סיפור מעניין, מרתק ומקסים ביותר!!
אך עם זאת, הסיפור של נואה וג'וד לא כל כך ורוד וקליל כמו שזה נשמע. הסיפור מסופר בצורה עצובה ויחסית קשה לקריאה. א

די. חלאס. הרגע החלטתי לא לתת ל-OCD שלי לנצח. אז קראתי ספר והפסקתי באמצע. ביג דיל! חלאס. מה זה נותן לי לקרוא ולסבול?
אני מאוכזב. מאוד. הספר חיכה לי על המדף מהרגע שהוא יצא ופשוט חיכיתי לרגע שאגיע אליו. כמות הביקורות המעולות שקראתי על הספר - אני באמת לא יודע מאיפה הן באו ומה אנשים ראו בו. אשמח להבהרות ממי שקרא. יכול להיות שיש איזשהי פואנטה בסוף? ובכל זאת, אני מתעב ספרים / סרטים / סדרות גדושות בשעמו

אנשים נוטים לחשוב שמישהו טוב או רע, לפעמים אנחנו מכחישים התנהגות של מישהו בגלל שהיא לא מתאימה לתווית שהתאמנו לאותו בן אדם.
הרבה אמרו שהדמויות לא מובנות והחלטיות, שרגע אחד הן טובות ורגע רעות, התאומים חברים ואז לא, הם משפחה ואז צועקים למישהו במכונית שהם שונאים אותו. כי ככה זה עובד, כי היום חיבקתי את אבא שלי ואולי מחר אכעס עליו, ולפעמים אני רוצה את אחותי בסביבה ולפעמים בא לי שהיא תפסיק לדבר.
לא כי

הדעה שלי על הספר היא אמביוולנטית.

מצד אחד, הוא ספר young adults ואני לא מחובבי הז'אנר בלשון המעטה. אז זה לא בגנותו, כי אם את בגיל המתאים יכול להיות שדברים כמו "חרם על בנים", "שיחקתי 7 דקות בגן ויש לזה השלכות דרמטיות על שארית חיי", ו"אנחנו כאלה שיכורים על רצועת החוף" מעוררים את התגובה הרצויה. אבל אותי זה ממש לא מעניין. אין לי בעיה עם ספרי התבגרות למבוגרים ("ספר הדקדוק הפנימי" הראשון שעולה לי לר

*אתן לך את השמש*

אמ;לק: כן או לא? אני חושבת שכן, אבל אני עדיין לא סגורה לגמרי על מה אני חושבת לגבי הספר

תקציר מגב הספר:
ג'וד ואחיה התאום נואה לא נפרדו לרגע כל שנות ילדותם, למרות שהם שונים כל כך. היא נועזת ורוצה לנסות הכול; הוא מופנם ושומר בסוד את אהבתו הראשונה. אבל מאז השבר הנורא שהרחיק אותם זה מזה הם בקושי מדברים. על השנים המוקדמות מספר נואה; על המאוחרות - ג'וד. הם לא מבינים שכל אחד מה