הוא אחז במושכות סוסתו כשכל גופו נתון אל המשימה שלפניו. המשימה הראשונה בחייו כנוטר. הוא נצמד אל הסוסה האהובה עד שהוא חש בחום גופה המתמזג בחום גופו שלו ונוסך בו בטחון רגעי שגורם לו לשרטט את שניהם כגוף אחד הנע בין מרחבים פתוחים והרריים, בטחון מתעתע שמותיר אותו לשקוע בתהיות: כיצד יראו פני הדברים בעתיד? הוא איפשר למחשבותיו ודמיונותיו לפרוח כציפורים רגוזות ועד מהרה שקע בעולם אחר ורק גופו נוכח בעולם הגשמי, עולם שנראה רחוק ממנו שנות אור. לפתע, נשמעה קול פקודה רמה. הוא התעורר מחלומו בהקיץ וזקף את גבו, נפרד מגופה של סוסתו שהתרפק עליו דקות מעטות קודם לכן כחומה מבוצרת, מסוככת, דרך את רובהו והדהיר סוסתו המהירה כסופה בין הגבעות התלולות, טלפיה נוקשים בקצב אחיד, טופפים על האדמה הקרה, טאפ טאפ, בעוד ליבו הולם בפראות ומחשבה אחת מסרבת להתפוגג: האם ישוב מן המשימה בריא ושלם? ולאן ,בעצם, מועדות פניו?
סופה דוהרת שוב הינו ספר שני בסדרה שמכילה גם ספר ראשון. הספר הראשון מתאר את קורות חייו של נער צעיר בשם עמוס החי ביישוב צפוני בימי המנדט הבריטי. הוא מקבל לידיו באמצעות אביו סייחה שאותה מכנה הוא סופה כתוצאה מדהירתה המהירה ועצמות גופה החזקות והשריריות. סופה מטופלת היטב אצל עמוס והוא מגדלה באהבה רבה עד שהוא מחליט להצטרף לחיל הנוטרים. הוא מרגיש שתרומה משמעותית יותר ממשק ביתו של אביו ולחימה בבוזזים ערבים ממתינה לו אי-שם ובמקום לנוס מפניה גומלת בליבו ההחלטה לקחתה בשתי ידיו ולאמצה אל חיקו, עם כל התלאות שבדבר.
הספר הראשון מציג את תולדות חייו של עמוס ובעת ובעונה אחת שזור גם סיפורה של הסייחה סופה. ביבר פורש בפנינו פורטרט מפורט על אופן הגעתה אל בית הלל, כיצד ניתקה מין הכפר הבדואי המוכר לה ונאלצה להתרגל לקולות וריחות חדשים, אנו נחשפים אל אופן טיפוחה בבית גידולה החדש, יחסה אל בני הבית אשר כוללים את אחותו של עמוס, עדינה, אימו שושנה ואביו הילל.
נפרשת בפנינו יריעה סיפורית שכל עניינה להתמקד באופן חינוכה של סופה, כיצד עמוס דואג לה, כיצד הוא צולח את המשוכה ואט אט גורם לה להיות סוסה מאולפת, משימה שאינה מושגת בנקל ומצריכה תושייה לא מועטה וכמובן מאמצים שכליים, נפשיים וגופניים.
בספר השני יריית הפתיחה מפגישה אותנו עם עמוס וסופה כאשר בספר הקודם עמוס החליט לממש את חלומו ולהצטרף אל הנוטרים. בספר השני יוהאש ביבר מגולל את סיפורו של עמוס במחנה האימונים, במפגשים הצבאיים, בעבודת הצוות עם הנוטרים האחרים ומדגים בפני הקורא את מגוון הפעילויות הרבות שלקחו בהן חלק במסגרת עבודתם היום-יומית. לא רק מלחמות ונסיונות מניעת תיגרות והתנקשויות כנופיות ערבים ובדואים אלא גם לקיחת חלק ממשי בבריחתם של המעפילים ונסיון הנוטרים לפלס למעפילים דרך ראויה בכדי להביאם אל מקום מבטחים, שהשלטונות הבריטיים לא יתפסו אותם וישלחו אותם חזרה אל ארץ מולדתם.
על ידי החשיפה לעושר המשימתי הרב שנופל בחלקם של הנוטרים הצעירים והנכונות לשרת את ארצם עד נשימתם האחרונה, אנו למדים שהגיעו מעפילים ארצה לא רק בדרכי הים, דרך אוניות, אלא גם דרך מדינות שכנות, באופן רגלי. באחת מפעילויותיו עמוס, יחד עם הנוטרים האחרים, צריך לקחת את המעפילים, הן נשים וילדים והן גברים, למקום בטוח וכל כובד המשא מונח על כתפיהם הצעירות. הם ממתינים עד שהמעפילים עוברים את הגבול והם פוסעים יחד עימם בשורה, כשהנשק דרוך בכל עת, הפחד מקנן בליבם והספקות פוקדות את נפשם: האם יצליחו במשימתם? האם ישובו לביתם שלמים ובריאים או שמא בתוך ארון מתים? או אולי יקברו בצד הדרך ככלבים נטושים שזנבם בין רגליהם?
מלבד התמיכה הרבה בהצלתם של המעפילים, הנוטרים לוקחים חלק לא פחות משמעותי בתוכנית ההתיישבות הגדולה הקרויה חומה ומגדל. בזמן שהחלוצים ממהרים לתקוע יתדות באדמה הנוקשה ולסמן את הנחלה כטריטוריה יהודית, ממש מתחת לחוטמם של הבריטים, בכדי שיוכלו לאחר זמן מה לבנות יישובים יהודים נוספים באופן חוקי, למורת רוחו של האויב הבריטי, ולפתח את הארץ ולשקמה עוד יותר, הנוטרים שומרים על כל הנעשה ומפקחים בעיני נשר חודרות על העבודה, שחלילה לא תופר על ידי מתנגדים ומתפרעים, בין היתר ערבים שכל חפצם מסתכם בדבר אחד: לסכל את בניית היישוב היהודי בארץ. למנוע מן העם היהודי לשוב אל ארצו והם אינם בוחלים באף אמצעי למען מימוש מטרה זו. בין אם הריסות גדר בלתי חוקיות, הצבת מוקשים בצדי הדרך ותלונות ומענות כלפי השלטונות הבריטיים, שבראש עניינם מצוי הספר הלבן, שאוסר התיישבות ומגביל את העלייה של היהודים ארצה אך היהודים, כפי שאתם כבר יודעים, אינם נשמעים לחוקיהם ועל אפם וחמתם נוהגים לפי צו ליבם ומצפונם.
שני הספרים נפלאים. כל אחד בדרכו מציג בפנינו פיסה קטנה מן היישוב היהודי. כל אחד מהיהודים שהשתקע בארץ תרם את תרומתו הצנועה בדרך זו או אחרת. בין אם הנך אישה, קשיש או פעוט, נמצאה לך עבודה מתאימה ובה יכולת לממש את יכולותייך לפי צורכך ואף להתגאות, שגם אתה, בדרכך הייחודית, תורם את תרומתך לבנייה ולהטמעתו האיטית אך הבטוחה והנחושה של העם היהודי בארצו. עקב בצד אגודל, מתאר לנו ביבר את התהוותה של הארץ, כרמיה, מבנייה ושדותיה והקורא מרגיש שהוא חלק פעיל בדיוק כמו עמוס, הלל ואף יעל, זוגתו של עמוס. סיפורו של העלם הצעיר אינו סיפור של הפרט אם כי של אומה שלמה שחוותה את המכשולים יחדיו ובסופו של דבר, למרות מפח הנפש, העצב הרב ואבדות אינספור ברכוש ובנפש, הצליחה להשיג את מבוקשה כי אין דבר העומד בפני הרצון ואין זו אגדה. אנחנו, ילדינו והורינו ההוכחה הבלעדית להצלחתה של נחישות מעוררת הערצה ויראה בו-זמנית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
