ביקורת ספרותית על שובי נפשי מאת יהודית רותם

---

ספרים בלתי ממומשים משולים בעיניי למתכון מוצלח שיש בו את כל המרכיבים הנכונים בכמות הנכונה אך דבר מה בתהליך הייצור הסופי מתפקשש.
כך הרגשתי בספר הזה. שלד הבסיס שלו הוא מעולה. סיפור על שתי נשים מצולקות, כל אחת מסיבותיה שלה, שנושאות בתוכן שדים פנימיים, המאכלים את נשמתן למרות רצונן העז להמשיך הלאה בחייהן ולהניח לעבר.
האחת חרדית לשעבר שהשלת המעטה החרדי ואורחות החיים החרדיים לא הביאו בהכרח עונג לחייה בצורה המירבית שכן הזכרונות מן התקופה הטראומטית- נישואי שידוכים ללא אהבה, תינוקת מתה והפלה, יצרו בתוכה משקעים בלתי ניתנים למילוי וכיסוי.
גם פתיחת דף חדש כחילונית עם בעלה יואל המנוח, שהיה אהוב עליה מאוד ומת כאשר אהבתם הייתה בשיאה, לא גרם לה להרוות נחת, אדרבא, העמיק את המשקעים עוד יותר, לרמה ששלי כבר מזמן חדלה מלהאמין שיגיע האדם שיסגור את הקצוות...עד שמגיח לחיה ברי, ברוך, המסתורי, קרוב משפחה רחוק שמופיע ומתעתע בה. למרות שנורות האזהרה מאותתות מולה, היא נמשכת אחריו כאילו היה נחשול סהרורי...
עד לטביעה הבלתי נמנעת הנעשית במו-ידיו של "מושיעה".

הגיבורה השניה של הספר היא יולי, בשמה המלא יוליאנה. מהגרת מאוקראינה שברחה יחד עם בנה הצעיר דימה. היא ברחה מגורל של אישה מוכה בידי בעלה הבוגדני. מתעלל רגשית וגופנית ששיחק בליבה ובלב חברתה הטובה סווטה.
למרות השתוקקותה האדירה לפתוח דף חדש בארץ זרה, רחוק מעיני מכרים ובעיקר עיני בעלה הבולשות, ועל אף יצירת חברויות כנות ואמיתיות, החשש נותר בליבה, לא מרפא. יולי אינה סומכת על אף אדם מלבד קומץ אנשים וכמעט בכל עיניו של גבר הצץ מולה היא רואה בעיני רוחה את בעלה הבוגדני.שכל נסיוניותה להשיבו אל חיקה ולהניח דעתו, נמוגו.
גם יולי, בדיוק כמו שלי, נתקלת בברי המסתורי, גם היא נשאבת אל תוך עיניו המסתוריות ודמותו המצודדת והחסונה, שאומנם בחושיה היא יודעת שדומה לבעלה, אך היא לא יכולה להתחמק מקסם שהוא בוזק עליה שממסמר אותה אליו.

מה יקרה לשתיים הללו? שכה שונות אחת מהשניה אך מאוד דומות? האם יצליחו להימלט בעור שיניהן מעברן ומצבתות הפלדה של ברי?
ובכן, אני לא נשארתי לגלות מכיוון שפרשתי בעמוד 100 מתוך 250 עמודים.

שפתו של הספר פיוטית, רכה, ענוגה, חודרת ורצופת ציטוטים תנכ"יים. כביכול, מתכון להנאה בטוחה ומכופלת, לפחות מבחינתי. אך משהו בדרך ליצירתה המוגמרת של יצירה ספרותית מהפנטת ונאותה בהחלט, הגורמת לחוש תחושת כאב והזדהות עם גיבורתיה הנשיות, לא צלח והתדרדר. ניכר שהושקעה השקעה רבה על המעטפת הציורית, המלבלבת, אבל התוכן, שהוא החשוב מכול, נעדר הגימורים המותאמים, וחבל. לספר יש פוטנציאל עצום שלא מומש. שתי הדמויות הגיבורות החיבור ביניהן היה רופף ולא מתאים. אם הסופרת הייתה מתמקדת בדמות אחת ומעבה את אישיותה ועולמה ולא נוגעת בו ברפוף,וכמובן האירועים היו מתרחשים בצורה הגיונית ולא מהירה יותר מדי, לטעמי, הספר היה מצליח להפיק את המיטב הרבה יותר והיה צולח את המשוכה שהרבה סופרים לא צולחים: הוא היה מצליח לנגוע ולרגש ולגרום לי לא להניח את הספר עד תומו, הקסם הקריטי הזה, שמתחולל בספרים טובים באמת, לא התרחש כאן.
יותר מכך, לא הרגשתי תחושת הזדהות עם הגיבורות ואף על פי שהספר קריא מאוד, קולח, הדפים ממש חלפו לי ביעף, לא הרגשתי שליבי יוצא אליהן. שמחשבותיי נתונות להן.
בייחוד בימים טרופים כאלה של מועקה רגשית שנחתה עלי במפתיע, בוער בי הרצון לספר שישאוב אותי אל תוכנו, אל העולם אותו הוא מציע, אל צרותיהם של אחרים, שאוכל להפיג באופן מסוים את בדידותי המטאפורית ואולי אף להפיק מעט נחת מהספרים, להתרפק בין דפיהם הריחניים, להרגיש שאף על פי שחיי האישיים הפכפכים ודחוקים, דינמיים להחריד, תמיד באפשרותי לחמוק אל תוך זרועותיו של ספר אהוב שיסיח את דעתי מן התלאות הפוקדות אותי, גם אם לפרק זמן מסוים.

כאן זה לא קרה.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על שובי נפשי