ביקורת ספרותית על הזדמנות אחרונה לראות מאת דאגלס אדאמס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 5 בדצמבר, 2017
ע"י פַּפְּרִיקָה


הוא נקרא בפשטות מכאיבה "הזדמנות אחרונה לראות", וזה בדיוק מה שהוא: מבט אחרון ביצורים על סף הכחדה. חיות שבעוד חמישים שנה, ייתכן ויהיה אפשר לראות אותן רק באנציקלופדיות.

אני לא חושבת עליהם לעתים קרובות, על דרקוני הקומודו, למורי האיי-איי, הקקפו, דולפיני הבאיג'י או היונים הוורודות ממאוריציוס. כמין, אנחנו לא נוטים להרים מבט משרוכי הנעליים שלנו עצמנו בלי סיבה, ונדמה שתמיד יש משהו אקוטי יותר להתעסק בו. ומה גם באזור נפיץ כשלנו.

אבל הם שם: באזורי מחיה הולכים ומצטמצמים, נאבקים בסביבה משתנה, נלחמים על שטח ועל מזון ומנסים נואשות להתמודד עם הזיהומים, הרעש, הטורפים והסכנות שאנחנו בכבודנו ובעצמנו הבאנו אל סף דלתם.
ועכשיו, עם המוּדעוּת הגוברת, עם ההבנה שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אנחנו מתחילים לנסות לתקן. מטורפים לדבר מגרדים תקציבים משום מקום, מטפחים שמורות טבע, מרבים מינים בשבי, עושים מעל ומעבר כדי לשַמֵר את העולם כפי שקיבלנו אותו, ולהעביר אותו הלאה בלי נזק נוסף.


המסע של "הזדמנות אחרונה לראות" בעקבות מינים בסכנה הוא מסע עצוב ומתסכל במידה רבה. חוסר הזהירות - חוסר האכפתיות - שבו פילסנו את דרכנו על הפלנטה שלנו יכול להוציא מן הדעת. אבל זווית הראיה הייחודית של דגלס אדאמס הופכת אותו להרבה יותר מזה. כתמיד, אדאמס הוא צופה נבון, משועשע וסבלני במשוגות האנושות והקיום בכלל. "הזדמנות אחרונה לראות" הוא בו זמנית נוגע עד דמעות, מעורר מחשבה ועניין ומלא הומור וצחוק. באכפתיות העמוקה שלו הוא מביא את היצורים האלה אל סלון ביתך. ופתאום אתה תופס שזאת הבעיה שלך, שלנו. ושהיא אקוטית, בדרכה, כי מחר יהיה מאוחר מדי. פתאום אכפת גם לך.


מצבם של דרקוני הקומודו נותר כשהיה בזמן כתיבת הספר.
האיי-איי עדיין מצוי בסכנת הכחדה.
אוכלוסיית הקקפו גדלה משמעותית, והיא נקלטת היטב בסביבות המחיה החלופיות שלה.
דולפיני הבאיג'י נכחדו לחלוטין בעקבות בניית הסכר האידיוטי על נהר היאנגצה, נושא שאדאמס לא היה מסוגל להפסיק לזעום לגביו.
היונים המאוריות הוורודות משגשגות, וכ360 פרטים חיים בר.
ודגלס אדאמס עצמו נפטר. בן ארבעים ותשע בלבד. יחיד במינו.
אולי אני אנתרופוצנטרית חסרת תקנה, אבל הפלנטה שלנו נראית לי ריקה בלעדיו.
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 ימים)
תודה אור.
אור (לפני 6 ימים)
יופי של ביקורת ופינאלה :)
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע)
לא לעתים קרובות קורה לי שמתחננים בפניי לדבר. איך אומרים הגנים הפולניים שלי, טוב נו, אם אתם מתעקשים...

לכל יצור חי על פני האדמה יש אינסטינקט הישרדותי. אצל רוב החיות, קיים דחף להבטחת הישרדות צאצאיהן - שלעתים מתגבר על הדחף ההישרדותי שלהן עצמן. אצל חלקן הדחף הזה מורחב וחל גם על בני זוגן או על חברי השבט שלהן. אנחנו, כבני אדם, מסוגלים לחוש כך ביחס למשפחה, לשבט, לעם, לרעיון, וגם למין האנושי כולו. לא נראה לי מופרך לבקש שנחוש מחויבות כזאת לא רק למין שלנו.
כתבת, "אף אריה לא יתעצב אם הצפרדעים יכחדו (הוא רק יושפע מזה)". טוב ויפה, אני מצפה מבני האדם ליותר מזה.
לאריה אין דחף להישרדות המין. הוא לא יחוש צער רב למראה אריה אחר מותקף. רובנו כן. יש לנו יכולת לחוש דברים גם כשאינם נוגעים אלינו או משפיעים עלינו (היכולת לחוות הנאה אסתטית, למשל). אני חושבת שאנחנו מסוגלים וצריכים גם להצטער בשל דברים שאינם משפיעים עלינו ישירות, ולפעול למען דברים גם אינם משפיעים עלינו ישירות (או לא רק בשל ההשפעה שלהם עלינו).

pulp_fiction, תודה לך. אני משערת שקודם כל נהרוס את עצמנו. ככלות הכל נראה שזאת המטרה העיקרית שלנו, והרס העולם שסביבנו הוא רק נזק נלווה.
נעמי (לפני שבוע)
התייחסתי לעניין ההשחתה שוב "כי השחתה של כל דבר בעל ערך יוצר קלקול בנפש האדם"
ואדרבא תני הטפות, אולי זה יהיה סוג של תחליף לטפטופי הגשם שאני מייחלת לו...
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
תודה. אנחנו יצורים חסרי אחריות ובסוף ייתכן ונהרוס גם את עצמנו.
פואנטה (לפני שבוע וחצי)
תני בראש, למען הדיון.
כבר ראינו כאן להט קדוש על נושאים שלא שווים קליפת שום (להבדיל).
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
ארוכה, מפורטת וחדורת להט מיסיונרי...
פואנטה (לפני שבוע וחצי)
ואני לא מסכימה איתך שתגובה ארוכה ומפורטת היא הטפה.
נראה לי שגם דאגלס אדאמס היה אומר לך את זה.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
לא רק מצד כפיות טובה. גם מצד עצם ההשחתה של מערכת מורכבת ורבת יופי.
לגבי צער בעלי חיים - ציד, חומרי הדברה וחומרים רעילים בכלל, הפצת מחלות וכדומה גורמים כאב ניכר.
ואני לא מסכימה איתך, והתחלתי לכתוב תגובה ארוכה ומפורטת, אבל אז הרגשתי שאני מטיפה והפסקתי... אולי בהזדמנות.
פואנטה (לפני שבוע וחצי)
בת-יה, אין לי שום ספק שהם (כמו גם חיות רבות אחרות), יישארו אחרינו.
ובכלל, הטבע יצליח לשקם את עצמו גם בלי ה"עזרה" רבת היוהרה של בני-אדם, ומן הסתם הוא לא זקוק לנו אבל אנחנו כן זקוקים לו.
אי לכך ובהתאם לזאת, אני חוזרת למה שאמרתי קודם - היריקה לבאר ששותים ממנה היא חסרת פרופורציות, וחבל שכך.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
התייחסתי ל"ותן דעתך שלא תחריב" כשאמרתי שאין להיות כפוי טובה.
צער-בעלי חיים לא קשור ישירות לדיון על האחריות שלנו לשמר את המינים, כי הרבה ממקרי ההיכחדות, כמו ייבוש מקורות מים, לא הייתי מגדירה כגרימת צער, רק עוד משבר שבעל-החיים יצטרך להתגבר עליו או למות (להבדיל מהכחדה שנובעת מצייד ופציעות, לדוגמא).

מה שרציתי לומר הוא שהחשיבות שאני מייחסת לבעלי-החיים נובעת רק מהיותי אדם ומההשפעה שיש לקשרי הגומלין בינינו לבינם, ולא חשיבות מצד עצמם. כמו כשכתבת "זאת הבעיה שלך, שלנו", כי אף אריה לא יתעצב אם הצפרדעים יכחדו (הוא רק יושפע מזה).
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
פואנטה, מבטיחה לך שגם הצפרדעים וגם היתושים ישארו על פני כדור הארץ הרבה - הרבה זמן אחרי שבני האדם יעלמו.
ונכון, את צודקת, יש פתרונות ידידותיים לסביבה שכבר מיושמים, אבל גם הם מפרים את האיזון האקולוגי, כך שנוצרת בעיה חדשה.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
דז'נייב יקנה אחד. הוא תכנן ממילא. אין לי נקיפות מצפון.
פואנטה (לפני שבוע וחצי)
ואז דז'נייב יריב איתי על העותק שלך?
זה מה שחסר לי...
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
אני הולכת להשאיל לך את העותק שלי כדי שתוסיפי הערות שוליים בסגנון המשפט האחרון שלך.
פואנטה (לפני שבוע וחצי)
בת-יה, תירוצים לא חסר.
מה לעשות ויש לי ציפיות גבוהות מאנשים - פלא הבריאה ואשפי הטכנולוגיה והמדע, ואפשרי בהחלט לצמצם את הפגיעה בעזרת פיתוחים ידידותיים לסביבה, וזה גם נעשה בפועל בתחומים רבים.
אגב, אחרי היתושים, גורם מספר 2 לתמותה של בני אדם הוא בני אדם עצמם.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
שמוליק - תודה רבה!

דז'נייב - להשאיל לך?
אני רק עכשיו התחלתי להבין את עומק הטינה שלו לסכר על היאנגצה בסלמון הספק.

פואנטה - ממש ככה. באופן כללי יש מעט מאוד דברים שאפשר לעשות. אבל מודעות מועילה - אם לא ברמת הפרט, ברמת הקולקטיב.

נעמי - ומה עם צער בעלי חיים? ומה עם "תן דעתך שלא תחריב את עולמי"?
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
פואנטה, מה לעשות וגם צפרדעים בהמונים לא מצליחים לחסל את כל היתושים. והיתושים כידוע עוקצים, וגם הורגים בני אדם, אז מרססים את מקווי המים כדי שלא יהיה ליתושים היכן לקנן, והריסוס הזה מבריח גם את הצפרדעים שעוד נותרו בטבע.... ובקיצור, גם לבני האדם מגיע לחיות בלי חשש.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
ולמה אכפת לי מהחיות? כי:
א) אם הם יפגעו יפגע האיזון והבומרנג יחזור אל בני האדם.
ב) כי מגיע לדורות הבאים של בני האדם שתהייה להם הזדמנות לראות.
ג) כי השחתה של כל דבר בעל ערך יוצר קלקול בנפש האדם, וכן יש בכך כפיות טובה על העולם המדהים שקיבלנו, וממשה אנו לומדים שאין לכפור בטובה אפילו מול דומם, בגלל השפעת המעשה על הנימי הנפש הדקים.

בקיצור, אכפת לי רק מבני אדם

פואנטה (לפני שבוע וחצי)
לפעמים רק המחשבה על גודל היריקה לבאר שאנחנו שותים ממנה, היא מחרידה. אבל עצם העובדה שאכפת לי לא עוזרת.

למשל, פעם לא סבלתי צפרדעים. כשנודע לי שיש להן תפקיד מכריע במאזן האקולוגי, אני מחפשת אותן בכל מאגר מים שנתקלים בו בטיולים - אם אין צפרדעים (שנושמות דרך העור), סימן שהמים מזוהמים. ואז מגיע הרגע הזה של אכפתיות שנפגשת עם חוסר אונים. רגע מתסכל מאוד.
דז'נייב האב (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעולה. אני מתכנן לקנות ולקרוא מתישהו את הספר. כרגע קראתי את הפרק הראשון ומאוד אהבתי. בנוסף קראתי את מה שאדמס כותב בסלמון הספק, זה העלה לי את המודעות לנושא.
שמוליק כ. (לפני שבועיים)
ביקורת נהדרת, והשורה האחרונה מרגשת. תודה לך.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבועיים)
נכון, ותהליכים ממשיכים לקרות בלי קשר אלינו. אבל, כפי שמציין מארק קארווארדיין באחרית הדבר, "רוב המינים שנכחדו באלף השנה האחרונות נכחדו בשלוש מאות השנים האחרונות. ורוב המינים שנכחדו בשלוש מאות השנים האחרונות, נכחדו בחמישים השנים האחרונות." זו לא אבולוציה; זה הרס אקולוגי בקנה מידה עצום.
בת-יה (לפני שבועיים)
עם כל הכבוד לאדמס - וכמובן שאני בעד בעלי החיים הנכחדים - גם לפני היות האדם,
לפחות כמו שהוא היום, בעלי חיים שונים נכחדו ונעלמו. זה דרך הטבע. ויום אחד גם האדם עשוי להעלם...
האופה בתלתלים (לפני שבועיים)
מהמם
פַּפְּרִיקָה (לפני שבועיים)
מחשבות, חבל... אצלי אדאמס לא הכזיב אף פעם.

אלון - לחץ כאן לתרומה ולהצטרפות לקרן לשימור אנציקלופדיית בריטניקה וכרכים אחרים בסכנת הכחדה

תודה לך, כרמליטה.
כרמליטה (לפני שבועיים)
סקירה מעניינת. תודה פפריקה.
אלון דה אלפרט (לפני שבועיים)
בעוד חמישים שנה אפשר יהיה למצוא אנציקלופדיות רק באנציקלופדיות
מחשבות (לפני שבועיים)
ניסיתי לקרוא. לא היה משעשע, לא מעניין ולא כלום. אדמס ואני צועדים בקווים מקבילים.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ