הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 בנובמבר, 2019
ע"י פֶּפֶּר
ע"י פֶּפֶּר
עד לפני חודש לא שמעתי מימיי את השם תיי הוהוף (Tay Hohoff). את נל הרפר לי הכרתי, כמובן, וגם את אַל תִּגַּע בַּזָּמִיר האלמותי. ב2016, נדמה לי, יצא לאור ספר אחר של לי, נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת, שלא היה בו כלום מהגאונות של אַל תִּגַּע בַּזָּמִיר: ספר סתמי למדי, כתוב לא מי יודע מה, עלילת התבגרות בנאלית ודמויות ילדותיות עם מניעים שטוחים. הספר עוסק בסקאוט הבוגרת, החוזרת אל מייקום מניו־יורק העיר הגדולה, ראשה עמוס ברעיונות ליברליים, שמתנגשים חזיתית בגזענות הסמויה של דמויות ילדותהּ. פה ושם צפים אצלה זכרונות עבר מהמשפט הגדול בו הגן אטיקוס על בחור שחור שהואשם באונס בחורה לבנה. מדורים ספרותיים סיפרו אז שנִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת, או גרסה כלשהי שלו, היו מה שנל הרפר לי שלחה בתחילה להוצאות הספרים; תיי הוהוף קראה את הספר, זיהתה בו איזה ניצוץ, וביקשה מלי להרחיב ולשכתב את הפלשבקים־לעבר של סקאוט לכדי סיפור עצמאי. הוהוף נטלה לעצמה סמכות נרחבת, יחסית לעורכת, אבל העניקה לנו את אַל תִּגַּע בַּזָּמִיר.
צַעֲרוֹ הָעַתִּיק שֶׁל הַיָּרֵחַ הוא ספר ביכורים. מדויק ומהודק להדהים. 283 עמודים בסך הכל. מכוונן לצליל אלגי־מלנכולי מושלם. כל כך טוב, שהייתי מוכנה להתערב שאיזו תיי הוהוף הניחה עליו יד, עיצבה אותו, העניקה לו צורה. או שאולי הסופרת, נעמה דעי, היא איזה יצור פלא מיוחד - אולי הספר הזה חי בראש שלה כל כך הרבה זמן שהתלטש והתגבש והתעצב לכדי דיוק מוחלט. מי זאת? איך לא שמעתי עליה עד עכשיו? בוגרת סם שפיגל, נו שוין, למדה אצל סמי ברדוגו ושמעון אדף, אחת ממאה חמישים הצעירים המבטיחים של מקור ראשון, אומר לי שום־דבר, אוהבת את הקפות ביער, נו, זה משהו, אבל עדיין לא מסביר; איך נולד הספר הכל־כך בשל הזה?
צַעֲרוֹ הָעַתִּיק (איזה שם יפהפה) לא מושלם לגמרי. לא אהבתי את כל מה שהוא אומר על דת, ובפירוש לא אהבתי את המעט שהוא אומר על חילוניוּת. אבל מה שמאוד אהבתי בו הוא המבט הפנימי על חיי הקהילה - מה שתְּרִיס של אמילי עמרוסי ניסה (ולא הצליח, בעיני) לעשות - ההתבוננות השקטה, היודעת, האוהבת והפגועה גם יחד, על המרקם החברתי של התנחלות קטנה. לא טורחת להסביר הסברים לבאים מן החוץ. בלי הערות שוליים. as is.
וזה הספר הראשון שאני קוראת שמדבר, פחות או יותר, על הקהילה שאני גדלתי בה - ולא תפסתי אותו אפילו בזיוף קל.
גמעתי את הספר הזה בשבת קיצית אחת, ומיד קראתי אותו שוב. זה היה לפני חודש, אולי יותר, אבל בזמנו הרגשתי שהוא גדול מכדי לכתוב עליו. בינתיים כתבתי יותר מדי מטלות קריאה שמתייחסות ליותר מדי מאמרים, ולא כתבתי אפילו ביקורת אחת, והאבק שקע קצת, ונשארה רק גחלת עמומה של הכמיהה ההיא, הצער העתיק, שהרגשתי כשסיימתי אותו: מצפה נואשות לעוד עמוד, עוד פרק, עוד קצת - ובו זמנית יודעת שככה בדיוק זה צריך להיות, שלא צריך היה להוסיף אפילו עוד מילה אחת.
מה אתם בכלל עושים פה קוראים אותי במקום את נעמה דעי לכו כבר נו
34 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פֶּפֶּר
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
חֵן חֵן עַל הַצִּיּוּן הַנָּדִיב. וְהַמְּבָרֵךְ יִתְבָּרֵךְ
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
דיי דייי אני מרשה לך לנקד מה שאת רוצה נו כבר קיבלת את אישורי שאת רק 14.5 פוצית מתנשאת אני מרשה
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
רויטל - אני ממש רוצה לראות מה תחשבי עליו. הזכיר לי קצת את ההוא של אלחנן ניר שאהבת.
פואנטה - תדעי לך שאני מרסנת את עצמי כדי שבייקר לא תפסיק לדבר איתי תודה גלית :) |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
איזו בקורת יפה
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
לחכות. הנחתי לקריאה ולבדיקה.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
ועכשיו מה אמורים לעשות עם האינפורמציה המרתקת הזאת?
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
ועכשיו הספר בידי.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
ראשית, שמחתי לרגש אותך, רויטל.
שנית, גם אם לעסת חמישה מסטיק בזוקה ועשית בלון גדול בזמן שדיברת ויצא לך "גָּעַרו המָצוֹק של הקֶלַח" או "בִּעוּרו החֲקוֹק של הפרח", יש פיצ'ר בסיסי כזה שנקרא **הגיון** וכל ספרנית חייבת להתקין אותו אצלה לפי תקנון המועצה לספריות ציבוריות. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
מרגש אותי שאת נותנת בי אמון, פואנטה
ומניחה שהבעיה היא באוזניים של הספרנית ולא בדיבור שלי...;)
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
כל-כך יפה לך מנוקד -:)
איזה אביזר צריך לשים באוזניים כדי להגיע מ'צערו העתיק של הירח' ל-'שערו הארוך של הקרח' (שהוא אגב בסט-סלרי ידוע באיסלנד אבל לא יתרגמו לעברית את כל 50 גווני הקרח שיש בו) |
|
|
אפרתי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
גרמת פה לסקרנות רבה...
|
|
|
כרמלה
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה פפר.
מתכוונת לקרוא בקרוב. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
סיקרנת
שאלתי בספריה, הספרנית חיפשה את "שערו הארוך של הקרח" ואחר כך את "צערו העמוק של הירח" ובסוף את נעמה דעי, לשוא. ביקשתי שיקנו... מחכה. |
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
חני - הספר לא עוסק בדת, אלא בקהילה דתית (ובתוך כך, כמובן, ביחס של הקהילה הזאת לדת ולנושאים דתיים). ובנושא הזה, כאמור, אני אף פעם לא אהיה צופה מן הצד.
(אגב, מדובר בשיוך סוציולוגי (דתיים לאומיים) ולא אתני (יהודים). משערת שרוב רובם של היהודים, גם בישראל, לא יכירו את ההווי המתואר פה) עמיחי - אני מחכה לביקורת שלך עליו |
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה. סיקרנת.
גם אשתי קראה ואהבה. |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
כמובן לא דברתי על היותנו יהודים.
ולא על אהבה לאנשים ולקהילה שגדלים בה.
דברתי על הדת.על האפשרות להיות צופה בזמן קריאה. אבל אני מניחה שאת צודקת בקשר הזה שקשור בחוט הטבור. |
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה לכולן
חני, איך כבר לא שלי? עשרים ומשהו שנים שאת חיה בתוך קהילה מתאיינות כשאת עוזבת אותה? עולה חדש מארה"ב כבר לא אמריקאי מרגע שדרך בנתב"ג? הוא לא יסובב את הראש כשמדברים על אמריקנים? הוא לא יבחן דקויות ודיוקים בספרים שעוסקים בקבוצה שבה גדל? אורן - קורה. בעיני שווה להמשיך בייק - תשאלי ממני |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
הוי אני רוצה אני רוצה
איך הגעת אליו? לא סיפרתי לך שהייתי במועדון הקריאה של אמא שלי על אל תיגע בזמיר!!! |
|
|
אורן
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
לא'דע, התחלתי ולא זרם
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
כיף לקרוא אותך פפר .
מעניין כמה רגשות והזדהות את מכניסה לקריאה או שאת רק צופה מהצד כמישהי שזה כבר לא שלה כל העניין.
כך או כך נשמע מרתק. |
|
|
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
סקירה יפה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
יפה. נשמע מעניין.
ניצב כל הלילות באמת בוסרי להחריד ולא משתווה לאל תיגע בזמיר המפעים. מסכימה. |
|
|
נעמי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
סקרנת, הוספתי לרשימה
|
34 הקוראים שאהבו את הביקורת
