ביקורת ספרותית על 13 סיבות מאת ג'יי אשר

---

שנות בית הספר אף פעם לא היו טובות עבורי. לא סבלתי להגיע לבית הספר ותמיד התפללתי שהיום יעבור בלי תקלות בדמות חרמות או הצקות שונות ואיומים שהיו מנת חלקי. אני מניחה שחלקכם יודעים זאת כי איזכרתי זאת פעם או פעמיים באחת מהביקורות שכתבתי בעבר.
עם זאת, לפני כמה שבועות נזכרתי באירוע אחד שעיצב חלק מאישיותי וחלק מהאדם שאני היום והוא באמת אחד הסיבות למה קשה לי לסמוך על אנשים. אירוע שבדיעבד הבנתי שניצלתי בנס ורק עכשיו אני מבינה עד כמה הייתי נתונה בסכנה.
אירוע שבבת אחת חזר אלי שוב והפעם ביתר עוצמה. פתאום זכרתי את הכול. אפילו חלקים עלומים שנשכחו נכחו במוחי כאילו חוויתי את האירוע באותו הרגע, לא אתמול ולא שלשום. ברגע זה ממש.

הייתי תורנית ניקיון ונותרתי בכיתה. כל התלמידים עזבו להפסקה מלבדי ומלבד חבורת בנים ששהתה באותה העת בכיתה. החלטתי לצאת כי חששתי להישאר לבדי עם אותה חבורת בנים וגם כי רציתי לשירותים ולכן פסעתי לכיוון הדלת. אחד מהבנים ראה זאת ועמד כחוצץ ביני לבין הדלת וחיוך נלעג על פניו.
" מה קורה, למה את הולכת?" הוא שאל אותי בזלזול.
" אני צריכה לשירותים." השבתי.
" אבל את תורנית, אסור לך לצאת."
" מה אכפת לך?! אתה לא אבא שלי!" השבתי בקרירות.
" יוסי, סקאוט רוצה לצאת!" קורא הנער שנקרא לו תומר.
" תומר, אל תיתן לה לצאת!" יוסי החל לצחוק והשניים סגרו עלי את הדלת. שאר הבנים שנשארו בכיתה הקיפו אותי במעגל ומאותו הרגע החלה מסכת גהנום שכללה השפלות מילוליות שונות. ההזכרות באירוע הזה כל כך מכאיבה לי שהדמעות עומדות לי בעיניים אפילו בכתיבת הביקורת הזאת.
" אז את רוצה לצאת? אם תצאי נדווח עליך למחנכת וזה יהיה הסוף שלך!" קרא יוסי ושאר הבנים החלו לצחוק.
פחד עבר בגופי אך ניסיתי להיראות נינוחה ולדבר איתם בצורה רגועה וביקשתי מהם בצורה יפה שיניחו לי ושאני באמת צריכה לצאת...אבל כמובן שהם סירבו לעשות זאת.
" שמעתם אותה? היא מתעקשת!" יוסי החל להראות נלהב מכל העניין והמשיך ללעוג לי ולזלזל. אני סבלתי את הצקותיו בשקט ורק התפללתי שיניחו לי, כשראיתי שאין הם ששים לשמוע לדבריי החלטתי לנקוט בגישה תקיפה. אני באמת לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ הזה לעמוד על שלי אבל עשיתי זאת תוך כדי שעיניי מלאות דמעות שמאיימות לפרוץ.
" תנו לי ללכת או שאני אפרוץ את הדלת!" קראתי בקול. קולי נשבר אך ניסיתי לא לפרוץ בבכי כדי לא לתת להם את התענוג לראותני בוכה.
" סקאוט, איזו בכיינית את!" קרא יוסי בלעג והחל להעיר הערות בעלות אופי מיני. מזה חששתי. לקחתי לידי את החפץ הראשון החד שהיה לידי ואיימתי עליהם בו. הם נרתעו אבל מיד חזרו לסורם. כאן החלטתי שאני מסתלקת משם ועל ההזדמנות הראשונה שתקרה לי אני אדווח למחנכת על מעשיהם. ניגשתי לעבר הדלת ולמרות התנגדותם הרבה הצלחתי לפרוץ אותה כשאני מיבבת בבכי.
ידעתי שזו ההזדמנות היחידה שלי ואם אני נשארת איתם עוד דקה ההעלבות, הפגיעות המילוליות וההקנטות יהפכו למעשים....
לאחר שהשתחררתי מהגהנום בדמות כיתה סגורה ועשרה בנים סביבי, סיפרתי למחנכת את מה שקרה והיא קראה אותם לשיחה והם התנצלו בפניי עוד באותו יום...
לא סלחתי להם. סליחה לא מתקבלת. אומנם הם לא נגעו בי ורק זלזלו מילולית אבל ההשפלה והכאב שעברתי והחשש הגדול מלהתווסף לסטטיסטיקה לעולם לא תימחה מזכרוני. אז נכון, הם רק "השתעשעו" להם אבל זה בכלל לא שעשוע. דבר כזה לעבור אני לא מאחלת לאף אחד ולא אף אחת. ומי שמשתשע מכזה דבר הוא חולה נפש או דפוק. כל מה שהרגשתי כלפיהם זה שנאה, שנאה שהם לועגים על חשבוני, מקניטים ומקטינים אותי, שהם סאדיסטיים שמחפשים נקודת חולשה וכשהם מוצאים אותה הם לא מרפים.
ואם כבר עסקנו בכך, צוות המורים כשל בתפקידו. לנזוף ולגעור זה נחמד אבל נערים או נערות שלוקחים לעצמם חירות יתר על אדם אחר יש להשעות או לזרוק מבית הספר לצמיתות. זה מרגיז אותי כל כך שמתרגמים מעשה כזה של "ילדים" כמעשה "שטות" או כמעשה של ילד שסרח. בגלל תגובות כאלה מתרחשים מקרי אלימות, הטרדות מיניות ואונס. אם מערכת החינוך תעמוד על שלה ולא תפטור מקרים כאלה בהינף יד ייתכן מאוד שיהיה אפשרי למזער תופעות של התעללות חברתית ומילולית לכדי אחוזים אפסיים.

הנערים הללו ניצלו את העמדה הפגיעה בה הייתי מבחינה חברתית. הם ניצלו את העובדה שאני תלמידה שקדנית שחוששת מתגובות המורים. הם ידעו לנצל את העובדה שהם עשרה לעומת אחת ולמי יאמינו? לעשרה או לאחת? הרי עשרה מנצחים כוח של אחת. אז כן, אותם נערים בגרו, ככל הנראה השתנו, אבל אני לא שכחתי ואני לא אשכח. האירוע הזה, כמו אירועים אחרים שחוויתי, ילווה אותי לעולמים.

מקרה אחר, שלא קרה לי, אבל קרה לחברתי הטובה, היה מאוד דומה למקרה שתיארתי בפניכם. חברה זו עברה מסכת התעללות חברתית יום-יומית דומה לשלי רק שאצלה, במקום להסתגר בחדר מפני העולם ולהרגיש כמו חיה-מתה, המצב הקשה אליו נקלעה גרם לה לפתח הפרעות אכילה קשות שהובילו אותה לבולימיה. בחורה כל כך טובה, מתחשבת ורגישה. למה זה מגיע לה? רק בגלל שהחליטו לתפוס אותה כחולשיה חלשה ולפגוע בה את חיצי הלעג שלהם והשנאה. שנאת חינם ושום דבר אחר מעבר!
מקרה נוסף של ידיד שהתעללו בו גם כי התעקש להגן על מישהי שסבלה מהתעללות אף היא והפך לקורבן בעצמו.
מכר נוסף שהתעללו בו והשפילו ורמסו בשל דימוי גוף בעייתי והובילו אותו עד כדי מחשבות אובדניות ושליחת יד לנפשו.


אז נכון, הספר הזה לא מושלם. רחוק מזה! הספר הזה בעייתי מבחינות רבות כל כך אבל בו זמנית הוא נוגע בתופעה כל כך קשה שפשוט לא יכולתי להתעלם ממנה במהלך הקריאה: בריונות. התעללות באחר. התעללות פיזית, גופנית ומילולית עד כדי התאבדות. ובעיקר אדשות, אדישות של הסובבים את הקורבנות. קורבנות שמסתגרים בתוך תוכם ומנסים להתמודד עם המצב בדרכם שלהם.
יש כל כך הרבה צעירים כמו האנה בייקר. צעירים שביום אחד מחליטים ליטול לעצמם את החיים או פונים לדרכים אחרות כדי להתמודד כמו אותה חברה שהזכרתי. ואני שואלת אתכם שאלה פשוטה: למה זה מגיע להם?
למה מגיע לנערים ונערות לסבול מגיל כה צעיר ואחר כך לשאת איתם מטענים רגשיים וצלקות שלעולם לא יגלידו? למה לרמוס נערים ונערות שלא עשו דבר? אין לב? אין רגשות, אה? עאלק נערים לא יכולים לעשות דבר. כן, ממש כבשים תמימות. ילדים עלולים להיות אכזריים מאוד כפי שקרוביי ואני עצמי נעיד לכם.

תגידו מה שתגידו על האנה אבל החברה גרמה לה לפעול כפי שפעלה. עניין הקלטות והנקמנות הוא נושא אחר אבל אי אפשר לא לומר שהיא לא חוותה קושי ומצוקה ומן הסתם דבר גורר דבר עד הסוף הבלתי נמנע במיוחד בגיל כזה שהוא במילא רגיש ונערים ונערות מחפשים פירצה לגעת ולהתעלל. שום אדם אסור לט לגעת באדם אחר בלי רשותו. גם אם הדבר הוא בגדר "צחוק". זו עבירה פלילית.
אז כן, אולי דמותה של אנה לא אמינה במיוחד ואולי שאר הדמויות הן דמויות שדומות לקרטון מאשר לדמויות שמשקפות מציאות אבל הספר עוסק בבריונות ולא ניתן להתעלם מכך. בריונות מכוערת ופוגענית. בריונות שגזלה חיי בחורה אחת עקב שתיקה של רבים, שחלקם הרשו לפגוע ולצפצף על הפצרותיה שיפסיקו במעשיהם.

בגדול, אני לא ממש אובייקטיבית ולכן לא אוכל לדרג את הספר מבחינת כוכבים. אני עדיין אמוציונלית ממה שקראתי ומהזכרונות והזעם הרב על תלמידים אדישים ומערכת קלוקלת שמאפשרת לנערים ונערות ליפול בין הכיסאות.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על 13 סיבות