הביקורת נכתבה ביום שני, 28 באוגוסט, 2017
ע"י פֶּפֶּר
ע"י פֶּפֶּר
מה קורה לאדם שניחן בכל המידות הטובות - אומץ ותבונה וסקרנות וכוח סבל - אבל נולד לגזע הלא נכון, או למין הלא נכון, או בחלק הלא נכון של העיר?
אני מאמינה שעל רוב האנשים האלה אנחנו אפילו לא שומעים. הם מעולם לא זכו בהזדמנות להיות ידועים בזכות מי שהם.
אבל מעטים מהם מצליחים. אמליֶה דיטריך הצליחה.
*
היא נולדה בת, בגרמניה של המאה התשע עשרה, ומעולם לא זכתה להשכלה רשמית או מסודרת. אבל היא היתה אינטליגנטית ומבריקה ועקשנית, ולמדה זואולוגיה ובוטניקה מבעלה, שהיה חוקר טבע. הוא שלימד אותה ללקט צמחים, לייבש אותם ולקטלג אותם. והיא, שהיתה מורעבת לידע מכל סוג, היתה מאושרת.
אבל לאחר כמה שנות נישואין וילדה אחת, היא גילתה שהוא בוגד בה. פגועה עד עמקי נשמתה, היא עזבה אותו, ועזבה גם את חקר הטבע; אבל חקר הטבע מעולם לא עזב אותה. וכך בסופו של דבר היא חזרה להכין אוספים מקוטלגים ולשלוח אותם למוזיאונים ואוניברסיטאות ואוספים פרטיים בכל רחבי גרמניה.
כשאיל הספנות הגרמני גודפרוי מימן מסעות לחקר הטבע בארצות זרות, היתה אמליֶה דיטריך האישה היחידה בין החוקרים שבחר. היא נסעה לאוסטרליה ושהתה שם עשר שנים, שולחת לאירופה מטענים של עצים, זרעים, צמחים חיים או מיובשים, יונקים, עופות, דגים, חרקים, וכן כלי עבודה ונשק של האבורג'ינים. האוספים המדויקים שלה נודעו לתהילה באירופה, ולמעלה מעשרה מינים מהחי והצומח נקראים על שמה.
אישה זו, שסבבה בתבל כולה, שבה ונעשתה יושבת בית. אך כשקראה בעיתון, שבברלין מתכנס קונגרס לאנתרופולוגיה ובו ירצו גם על אוסטרליה, מיד נסעה לשם והגיעה אל אולם הקונגרסים, תיקה האוסטרלי נתון תחת בית שחיה, וביקשה להיכנס פנימה. השוער סירב להכניסה ואמר שלנשים הכניסה אסורה. היא ביקשה ממנו לתת לה לשבת ולהקשיב לדיונים ולהרצאות מאחת הפינות שביציע, והשוער נמלך בדעתו והלך אל נשיא הקונגרס, יועץ הסתרים נוֹימַאיֶר, וסיפר לו שאישה אחת בשם אמליֶה דיטריך רוצה להיכנס לאולם. מיד פנה נוֹימַאיֶר אל דלת הכניסה, הכניס אותה פנימה והוליך אותה בין שורות הכיסאות של באי הקונגרס. הוא עלה עִמה על הבמה והציג אותה לפני חברי הנשיאוּת, ואחר אמר: "הגברת דיטריך מבקשת לשבת באחת הפינות: לדעתי היא ראויה למקום הכבוד על בימת הקונגרס!"
דמעות גדולות נשרו על לחייה חרושות הקמטים למשמע דברים אלה.
אמליֶה דיטריך לא היתה פמיניסטית. אכפת היה לה מחקר הטבע, ורק ממנו; היא לא ניסתה לתקן עולם.
היא עצמה הקריבה לא מעט כדי להיות חוקרת. בתה היחידה, כַּרִיטַס, למדה בפנימיות תחת השגחת מכרים כשאמה חקרה את היבשת הרחוקה.
הספר הזה נכתב על ידי הבת, ומורכב ברובו ממכתבים שהחליפו כשחצי הגלובוס הפריד ביניהן.
למבוגרים, הוא מעניין מאוד. לילדים - לא בלי תיווך.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית
(לפני 8 שנים)
פפריקה
נכון אבל בהסתייגות- בבחירות 1920 היו החרדים זכאים להצבעה כפולה : הבעל הצביע בשם אישתו.
ואמנם זכות הצבעה מאז יש לכולן עד היום אבל הייצוג - אוי לבושה. |
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים)
שוויץ היתה הדמוקרטיה האחרונה להעניק זכות בחירה לנשים. בישראל, למשל, זה קרה כבר ב1920, בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה.
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים)
הפתעת אותי בעניין שוויץ.
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים)
תודה, רץ. בשוויץ - זכות בחירה הוענקה לנשים רק ב1971... אני מודה כל יום שנולדתי בתקופה שבה כל האפשרויות פתוחות בפניי.
|
|
רץ
(לפני 8 שנים)
ביקורת מרגשת על מאבקן של הנשים להיות חלק מהעולם האקדמי, זה הזכיר לי שעד שנות ה-80 במאה הקודמת אסרו על נשים לרוץ ריצות מרתון.
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים)
נשים באדום, טעות שלי.
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים)
פפריקה, מה זה מיזם 'נשים בכחול'? לא מוצאת.
אני יודעת שויקיפדיה היא באחריות של כולנו, אבל אני לא עוסקת בבוטניקה, וצר לי שאף מומחה ישראלי לבוטניקה לא טרח לכתוב עליה בעברית. אנחנו מייצאים ידע בחקלאות ובבוטניקה לכל העולם, לא חסרים לנו מומחים לנושא, אז אפשר להקדיש כמה דקות לכתיבה על ההתחלות בנושא. |
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים)
קישור מטופש... אעתיק שוב את מה שכתבתי:
לגבי ויקיפדיה - התשובה הפשוטה היא, כי אף אחד לא טרח לכתוב אותו. ויקיפדים כותבים ערכים על מה שמעניין או מעסיק אותם, ואם הערך לא מופיע, זו אחריות שלהם כמו שלי ושלך. אם כי אני די בטוחה שראיתי את שמה במיזם הוויקיפדי נשים בכחול. תודה לך :) |
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים)
לגבי ויקיפדיה - התשובה הפשוטה היא, כי אף אחד לא טרח לכתוב אותו. ויקיפדים כותבים ערכים על מה שמעניין או מעסיק אותם, ואם הערך לא מופיע, זו אחריות שלהם כמו שלי ושלך.
>a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94:%D7%A9%D7%95%D7%9D_%D7%92%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%90_%D7%99%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95">ויקיפדיה היא מיזם התנדבותי. אם כי אני די בטוחה שראיתי את שמה במיזם הוויקיפדי נשים בכחול. תודה לך :) |
|
בת-יה
(לפני 8 שנים)
דני בר ודן סתיו, צר לי שאתם עדיין חושבים באופן של מוסר כפול.
אמליה דיטריך לא הפקירה את הבת שלה, היא השאירה אותה אצל קרובי משפחה, בתקופה שגם ככה בני העשירים למדו בפנימיות מרוחקות מאוד מהבית, ובני העניים עבדו במפעלים דחוסים מבוקר עד ערב בעבור פרוטות. זאת לא היתה תקופה שבה רצו עם הילדים לחוגים, וכל פיפס שהם עשו נדרש לתגובה. ונשאלת השאלה למה האבא, גם אם מצא לו מאהבת, בכלל לא התעניין בבת שלו. אמליה דיטריך היתה אישה פורצת דרך שראויה להערצה (וכאן המקום לתהות למה אין עליה ערך בויקיפדיה בעברית) בתקופה שנשים נחשבו לסוג ב' במקרה הטוב. על המחקר שלה נשענו דורות של בוטניקאים, והנה שוב יש מי שמבקש להחזיר אותה למטבח, רק כי היא אישה. ולך, פפריקה, תודה על שהבאת לכאן את סיפורה של האישה המופלאה הזאת. אני למדתי על עבודתה עוד בתיכון, והחיים השכיחו אותה ממני. לא ידעתי שנכתב עליה ספר. מקווה למצוא אותו בהזדמנות קרובה. |
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים)
יעל XD
תודה, דן. אני חושבת הסופרת רואה את זה כמובן מאליו. אמא שלה לא יכלה אלא להיות חוקרת טבע, לא יכלה אלא לנסוע למסעות ארוכים. זה האדם שהיא היתה. עסקת חבילה שכזאת. |
|
דן סתיו
(לפני 8 שנים)
פפריקה
סקירה מעניינת על אשה מופלאה. אני מסכים לתהיות של דני בר למרות שבעיני הסופרת זה היה מחיר הכרחי.
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
פתאום ראיתי שהלייק שסימנתי לא היה שם... ביזיון שתוקן עכשיו
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים)
חגית - לוחמת שלא מדעת... הכרת את השם לפני כן?
דני - הספר נכתב מתוך הערכה הגובלת בהערצה. ועדיין, הסופרת מספרת על מקרים שבעיניה היו מחיר הכרחי ולקרוא היום נשמעים אטומים וחסרי לב. יעל - מסכימה לחלוטין. י. ווליס - הסדרה של כתר נעה על הסקאלה שבין ילדים לנוער. אין מה להשוות אותה למרגנית, למשל. גלית - את חושדת בי בהצעה מגונה שכזאת?! חס וחלילה... יש ספרים שילד יכול לקרוא לבד. יש ספרים שמבוגר צריך להקריא לו, או לקרוא איתו. הספר הזה שייך לסוג השני. (ואני עוד לא ראיתי ספר מותאם אחד שלא רצחו לו את הנשמה בדרך.) |
|
גלית
(לפני 8 שנים)
אילו ספרים הם לא נטולי תיווך?
זה תפקידו של המבוגר האחראי לתווך אותם.
ואם כוונתכם לספרים "מותאמים" לילדים ,אני לגמרי נגד. |
|
י. ווליס
(לפני 8 שנים)
כך היו הספרים בסידרת הנוער של 'כתר' בשעתו- נטולי תיווך...
בד"כ זה היה בסדר, אבל במקרים בודדים כמו עם 'מונפליט' - בעיה, כי היו בהם סצינות ברוטאליות למדי...
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
מעניין.
יש אנשים שהתשוקה שלהם - שלא לומר אובססייה - הופכת סידרי עולם: הם לא מתייחסים למה שאנחנו חושבים שהוא הכי חשוב - משפחה, ילדים, ועוסקים רק בתחום שלהם. נראה לי שרק בספרים זה זוכה להערכה, בעולם האמיתי מן הסתם האובססיבי אוכל הרבה קש וזוכה לדחייה. |
|
דני בר
(לפני 8 שנים)
הסקירה הזאת והסיפור שבמרכזה, מרתקים!!
כמובן שעולה מיד שאלת המחיר ששילמה אמליה, או ליתר דיוק, הבת שלה. האם ראוי היה להפקיר את הילדה לעשר שנים תמימות? ילדים לא מגדלים בהתכתבות. מסקרן אותי איך ראתה זאת כריטס- הבת, ולכן, ולא רק בגלל זה, אקרא את הספר בהקדם. |
|
חגית
(לפני 8 שנים)
יפה.
אמיליה דיטריך בעיניי היא סוג של לוחמת. |
20 הקוראים שאהבו את הביקורת