ביקורת ספרותית על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים מאת גוזל יכינה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 בנובמבר, 2021
ע"י סקאוט


שלג כבד יורד. רוח איתנה פורשת את חסותה ומטלטלת בכול, זורה גבישי קרח מפוררים בארובות העיניים ומקשה על הראייה. רוח שורקנית החודרת אל תוך האוזניים, מלחששת לתוך גופך ומבשרת רעות.
הבל נשימה מהביל וקרחוני מעיד על שביב חיים מהבהב חלושות.
גופים חבוקים במטרה בלתי אפשרית להתחמם. גוף אל גוף. נשים וגברים. עיניים מיואשות, טרודות, נשואות אל על ותפילה על שפתותיהם החיוורות.
שלג סמיך, לבן דוקרני ממשיך להערם בכמויות. החשש להיקבר בעודם חיים מבצבץ בכל פינה, נעשה ממשי בכל דקה אשר עוברת. מזדחלת כנצח. ההכנות המפרכות אל מותם המתקרב הן מוחשיות. שרעפים אופפים את מוחם הקודח. הרהורים נוגים אודות אלה שהותירו מאחור, אלה ששבקו חיים ואלה שנותרו להתקיים בדוחק.

זולייכה פוקחת עיניה. פוקחת עיניה אל שחר חדש. שחרם של בוקר ועולם אחר. זכרונוהתיה מחייה הקודמים נעשים אט אט מעורפלים כאילו חוותה אותם בגוף אחר, תודעה שונה.
לאט לאט הידיים, הרגליים והגוף מכיר חמימות אחרת, דיבור אחר, מגע אחר. גופו של אדם סתגלני יותר ממה שאנו חושבים.
אולם, אצבעות העבר מפעם לפעם נשלחות, מגששות באפלה, מרפרפות על הגוף הדק, מאותתות על קיומן בעקשנות, וזולייכה משתדלת להרחיקן מעליה. אצבעות טורדניות, מציקות, חסרות מנוחה ומזהמות.

זולייכה היא איכרה טטרית המשויכת לדלת העם. הנשואה למורטזה. אף הוא איכר פשוט אשר אהבתו נתונה לאימו הקשישה, עיוורת וחירשת, החיה עימם בצל קורתם, אוכלת מלחמם ולא חוסכת אומללות מזולייכה יום ביומו. למרות מומיה הרבים היא אינה פוסקת משנאתה לכלתה וניכר שרשעותה מתעבה עם כל יום שבו היא מוסיפה לחיות. כגוויה מהלכת שמוסיפה לרקום עור וגידים. מתעקשת להישאר ולצבוט, לעקור כל שלווה רגעית [אם ישנה כזאת, ולמעשה, אין. חייה של זולייכה הם חיי סבל אחד עצום, מבוקר עד ערב]

זולייכה עובדת בפרך. הן בעלה והן חמותה מעבידים אותה. לצד זאת, הם חיים בפחד מתמיד מפני השלטונות. התקופה המדוברת היא שנות ה-30 של המאה הקודמת. ימי שלטונו של סטלין אשר פוקד על איכרים פרטיים למסור את רכושם. גם זולייכה ובעלה מוסרים, טיפין טיפין. עד שהבעל מואס בכך. הוא גומל בליבו לא למסור לידיהם דבר, כאשר מדרך רגליהם ידרוך בסף דלתו פעם נוספת. החלטה הרת גורל המטלטלת את כל הנוגעים בדבר, כולל את מורטזה וזולייכה עצמה.
ידי השלטון ארוכות וחייליו צייתנים. הם מגיעים ודוחקים במורטזה להעניק את המגיע להם אך הוא מסרב. הוא נורה במקום והדברים נלקחים בכוח. זולייכה נשלחת יחד עם איכרים מנושלים כמוהה, אלמנות ויתומים שאבותיהם ובעליהן מתו בנסיבות מצערות דומות, על פני קאזאן כולה ולאחר מכן ברכבת בהמות משא, בקור מקפיא וקשה מנשוא, אל סיביר הרחוקה, להקים יישוב עצמאי של מגורשים שכל מטרתו לחנכם מחדש לטובת השלטון הסובייטי ולהפיק מהם תועלת ותפוקה רצויה.
ימיהם הראשונים של המגורשים, אשר בינתיים הצטרפו אליהם גם אנשי לנינגרד לשעבר שהם עירוניים בוגדניים שגם אותם יש לנרמל, בלתי סבירים לחלוטין. השליכו אותם אל אדמת פרא חסרת כול, עמוסת שלג וכפור, ומאלצים אותם לשרוד והם שורדים כנגד כל הסיכויים. רבים מהם מתים אך תושיותם ורצונם העז לחיים מתגבר על הכול. הם מכינים כלים מאפס, לומדים לצוד, ועל כל זאת מפקד איגנטוב, מפקד סובייטי צעיר, שנקלע אל הסיטואציה הלא מוכרת בדיוק כמותם.
תיאורי חייהם בסיביר, בימיהם הראשונים, עוררו בי זכרונות מספר אחר הנקרא "רובינזון קרוזו" מאת דניאל דיפו. גם שם, בדיוק כמו קרוזו, האנשים נאלצו לשרוד תנאי מזג אויר לא פשוטים, להרכיב חיים מאפס, ללמוד את המקום אליו נזרקו באבחה אחת ולהסתגל ועד מהרה אכן עשו זאת, הסתגלו ובנו את חייהם במקום שאיננו ראוי למגורי אדם. נידח וחסר סיכוי לציליבזציה הגונה.

תיאוריה היפייפיים והעמוקים של הסופרת הפיחו חיים ביצירה צנועה זו. יכולתי לראות לנגד עיניי את זוליכה בכפרה השקט, מוצבת לצד קברי בנותיה ומקוננת עליהן מרה. לראות כיצד בעלה חובט בה ובועל אותה באכזריות.
כיצד היא מושלכת מאורח חיים אחד למשנהו, מטלטלת ברכבת ימים שלמים, מתוודעת בעל כורחה לאנשים אחרים, אבודים, תמהים כמוהה על צפונות הגורל ועל רזי המחר. מה יוליד המחר? מה יוליד היום? ההווה? כאשר יוצאים למסע לא נודע השאלות הללו הן הכרחיות, כורח הנסיבות.

אין זה סיפורה של זולייכה לבדה. זהו סיפורם של מגורשים רבים שנעזבו לגורלם. מי שישרוד- ישרוד. מי שימות-ימות. זהו סיפורה של תקופה קשה. תקופה שנמשכה שנים וגבתה את חייהם של מליונים.
למקרא תוכנו של הספר התחדדה בי השאלה שפעימה בי כבר בעבר: כיצד יכלו להעריץ את סטלין ולבכות על מותו אפילו בימינו אנו? גם היום תושבי רוסיה לא מעטים שחיו בתקופה החשוכה הזאת מתגעגעים אל השליט הנערץ, הכול יכול, האהוב...והרוצח...
מאז ומעולם היטלר נקרא הצורר הגדול שרצח מליונים אך סטלין לא היה רחוק ממנו ובמובנים מסויימים עלה עליו במספריו.
לעניות דעתי, גם סטלין היה שטן בהתגלמותו. פשוט לא ייאומן שהעניקו לאיש הזה ולדומיו במה. זה פשוט בלתי נתפס איך גם הוא, גם היטלר וגם מוסליני פעלו בפרקי זמן דומים והצליחו לזרוע הרס רב מימדים.

קרובים אשר נספו או עברו את איימי השואה, ככל הידוע לי, אין לי, אך בברית המועצות חיו קרוביה של אימי, למעשה, כל חייהם עברו שם, כך שמטבע הדברים, מעשיו של סטלין נוגעים מבחינה אישית וגרמו לי לתהות אם בני משפחתי היו אלה שנשלחים אל סיביר הרחוקה או נאסרים על אי-נאמנות לשלטון?
בלתי אפשרי לדמיין סטואציה מבחילה כזאת. סבתי באותם ימים של מלחמת העולם השניה [הסיפור נפרש על פני 16 שנים. מ-1930 עד 1946] הייתה בת 9-10 ומטבע הדברים שחשבתי עליה ועל סבתא רבא שלי, אישה פשוטה שרק נאבקה לגדל את ילדיה בתקופת רעב ועוני, ושלטונו של סטלין וכל מעלליו לא תרמו לכך אלא החריפו.

מדובר בספר ביכורים מרשים שנטווה מזכרונות סבתה של הסופרת וגורם לי לתהות אולי גם לי כדאי לכתוב ספר על קורות חייה של משפחתי. מדוע לא להיות צינור ולאפשר להם להשמיע את קולם דרכי? לספר את סיפורם שלמעשה היה סיפור של מאות אם לא מליונים בני התקופה?

" ושם- כיפת שמיים כחולה כהה שקופה, שעננים צפים בה קלים כנוצות. ארבעה אנשים בוקעים וצומחים מתוך ארבע פינות התקרה, שולחים את ידיהם המתוחות לפניהם, כאומרים לגעת במשהו במרכז."
" בערב הם יושבים, נלחצים זה אל זה בבקתה האפלולית, הלחה עדיין. לא היה להם חם אבל גם לא קר מאוד. הם לא הספיקו לאכול באותו היום אף פעם אחת, אבל על האח כבר בעבע הדלי עם בשר תרנגולי בר. פניהם נשזפו בשמש, כהו מהרוחות, כוסו בועות מעקיצות יתושים, מישהו כבר ישן באפיסת כוחות, מניח את ראשו על כתף חברו. מישהו מסתכל במבט בוהה על הדלי עם התבשיל. האח הומה, נודף ריח עז של עשן, של בשר מתבשל ושל העשבים שאסף הפרופסור."
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אנקה- תודה רבה. באמת ספר מעולה. אם יש לך המלצות לספרים בנושא דומה, אל תהססי להמליץ לי. כאן או בפרטי.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
עלמה- תודה רבה. מקווה שתהני ממנו כפי שנהנתי אני.
אנקה (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סקירה אמפטית מאוד של ספר מעולה. ממליצה לקרוא.
עלמה (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
כמה יפה כתבת, ממש מרגישים את רוח הספר.
מקסים מקסים :)
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
מירה- תודה מירה. אשמח לפגוש מתישהו (:
אולי במפגש של האתר או משהו כזה או אפילו באופן פרטי.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
זשל"ב- טוב.
Mira (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סקאוט כתבת כל כך יפה, לצערי לא הסגנון שלי,
אבל בטוחה, שאם היית מספרת לי נניח בפגישה באריכות הייתי נהנית מאיך שאת מספרת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
נכון, אבל שיהיה כתוב גם כאן.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
זשל"ב- תודה. הסיפור של סבתך ידוע לי מאתמול ומעניין מאוד.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
רץ- תודה רבה. באמת מעניין ההבדל.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה כהרגלך. הספר די מסקרן אותי, אתן לו צ'אנס. סטלין חס על חייה של סבתא רבה שלי, משום שעשתה דברים למען ברית המועצות, בין היתר עבדה במפעל לייצור נשקים. עם זאת, הוא אכן הרג מלא אנשים ועינה, עם זאת היטלר היה אף גרוע ממנו בעיניי.
רץ (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מרשימה על תקופה אפלה, כעת אני לומד את מגילת רות, אי אפשר שלא להבחין בהבדל בין בכלה לחמתה בשני הסיפורים
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
בנצי- תודה
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
דינה- תודה רבה (:
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
בת-יה בהחלט חידשת לי. לא הכרתי את הספר אבל ממה שהבנתי, מדובר בספר מתח ופחות בספר היסטורי? אני פשוט פחות מחובבי הז'אנר.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
זאבי- תודה!
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
כתבת נפלא. תודה.
dina (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
כמה יפה כתבת, סקאוט.
בת-יה (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה סקאוט. ודרך אגב, לא רק סטלין, אם כי במספרים קטנים יותר גם הקנדים ה"נאורים".
לא רבים יודעים אך היתה תקופה בקנדה שבה היה פחד מפלישה סובייטית, בתחילת במאה הקודמת. אז מה עשו הקנדיים: הם העבירו שבטים שלמים של אינואיטים (אסקימוסים בלשון העם) לאזורים נידחים חסרי כל וקפואים לגמרי, כדי לשמור מפני הפלישה הם הבטיחו שזה רק לתקופה קצרה, אבל מרגע שהאינואיטים התיישבו שם, אף אחד לא התייחס אליהם יותר.
רומן טוב בנושא הוא: "חום לבן" שכתבה מ' ג' מק'גראת. היא כתבה קודם גם הרבה מחקרים בנושא הזה.
זאבי קציר (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סקירה נהדרת סקאוט, תודה לך.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, מורי (:
מורי (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
נעים לקרוא אותך על הבוקר.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ