ביקורת ספרותית על אורנים - פרוזה # מאת ימימה חובב
ספר מעולה

---

אהבה איננה דבר קל. לעיתים קרובות האוהבים עוברים דרך חתחתים מפרכת עד למימושה הבלעדי ואפילו מסיימים את חייהם כאהבה נכזבת המשולה לצל משתרך מאחורי גבם ימים רבים ואינסופיים.
נגה לרמן, דוקטורנית דתייה וצעירה להיסטוריה מרגישה בת מזל. היא אוחזת בבן זוג אהוב ומוצלח, היא לומדת באוניברסיטה נחשבת מקצוע שהוא משאת ליבה,
אך ברגע אחד מתנפצות התקוות. האדמה שתחתיה רועדת והכול קורס. גבי, בן זוגה בשנתיים האחרונות מקבל רגליים קרות ומבטל את החתונה, סבה האהוב נפטר ונטמן בעפר לעולמי עד ונוגה מוצאת עצמה אבלה ועירומה מכל האהוב, החם והמנחם, בעודה מנסה לאסוף את השברים המושלכים פזורים בערבוביה, לסדרם, וכמיטב יכולתה להמשיך הלאה.

לצד נסיונות איחוי הלב השבור, מקננת בקרבה התחושה לפלס את דרכה לחקר האמת אודות סבה. דווקא ברגעים כאלה מבלבלים וכואבים, מפציעה בתוכה תקווה עלומה שאולי חקר האמת על הסב הגיבור והדגול, מציאת חלקיקי פיסות מתוך אישותם של הסב והסבתא, היא תצליח לפלס את דרכה אל תוך מדורי ליבה שלה, להבין ולהמשיך הלאה באמת ולא רק באופן מדומה.
במקביל, פולש אל חייה דוקטורנט חילוני צעיר ונמרץ לחקר הספרות הרוסית ויחדיו הם יוצאים אל מסע היסטורי מרתק ששופך אורו לא רק על נפתולי ההיסטוריה היהודית אלא בה בעת מלמד על אופיו של האדם, על אהבותיו ואכזבותיו גם יחד. ההיסטוריה אינה תחום קר ומנוכר שמעלה אבק, יש לו נדבך חשוב בצפונות האדם ותולדותיו.

במהלך הקריאה נצמדתי אל הכתוב בסקרנות והזדהות רבה. למרות שאני מגיעה מעולם חילוני, חשתי מכנה משותף עם נגה הצעירה שכל רצונה מסתכם ברצון לאהוב ולהיות נאהבת והתחושה הקשה שמזדחלת מאחורי האוזן ולוחשת ללא הפסק שזה לא קורה ולא יקרה. שכולן כן ואת לא. כאילו דבר מה פגום בך, בלוי ונאלח ולמרות הצלחותיה הכבירות של נגה, היא מרגישה שאיננה מגשימה את עצמה באופן נחרץ. שהכול מתנקז לתוך חוסר הממשות שלה בתור אישה חסרת בן זוג ומשפחה משלה וכל שנותר לה הוא להיצמד אל מרחבי הספרים והספרייה המוכרים כל כך, אלה שמעולם לא הכזיבו.

למשל, כאשר כאבה על לכתו של גבי, חשתי מדקרות בליבי שכן הסיטואציה הייתה מוכרת לי. אומנם לא אחד לאחד, אבל התחושה שאתה נאלץ ביום בהיר אחד, ללא הכנה מוקדמת, להתרגל לחסרונו של אדם אהוב שאהבת וכעת נפקד מקומו, מובנת לי מאוד. ההתכנסות לתוך עצמך, בתוך יגונך הפרטי, והניסיון הנואש לשדר התנהגות נורמטיבית ושגרתית, כאשר בתוכך סערה גועשת וכל כולך זועק, פצוע ומדמם, אין זה דבר של מה בכך. לנסות ולהתנהל כרגיל זה בלתי אפשרי ברגעי משבר.
גם האובדן שחוותה נגה בפן המשפחתי מוכר לי שכן גם אני איבדתי את סבי וסבתי בפרק זמן קצר לפני זמן לא רב. חודשים ספורים. והנבירה אל תוך ההיסטוריה המשפחתית והכעסים, העצב ותחושת החרטה, מוכרים לי היטב גם אם אינם בנויים באותה תבנית הזהה לתבניתו של הספר.

מדובר בספר קולח מאוד והתחקיר העיוני-היסטורי העומד מאחוריו אמין מאוד, דבר שאינו מפתיע שכן הכותבת היא היסטוריונית בעצמה ולא רק שהכתוב נהיר לה, ניכר שהיא מתמצה בו היטב כדג השוחה במים ואינה מאכילה אותנו מעשיות. דפיו חולפים להם ביעף וגורמים לארבע מאות עמודיו להרגיש כמו עמודים ספורים. שפתו של הספר ישירה, פשוטה ויומיומית, לא פיוטית ומסתלסלת על הדף בכדי לקוראה באוזני אחרים ולא על מנת להתרשם מהעושר הלשוני החבוי בה אלא נוגעת ומערסלת במידה הנכונה בכדי לספר סיפור קטן ואנושי על אנשים שהיו ואינם ועל אלה שעודם מתהלכים בין החיים, הנאנקים לספר את סיפורם. כל הסיפורים הללו לפותים אלה באלה: זה של העבר משפיע על זה של ההווה ועל סיפור העתיד, שעתיד להבנות ולהתהוות.
אנשים תלושים המחפשים את עצמם ואת ייעודם. הרי מה סך הכול אנו חפצים בו? מהי השתוקקתם הכמוסה של מרבית בני האדם? להשתייך. להיות אוהבים ונאהבים, להיות מעורכים, להיות חלק ממשהו קטן או גדול הנשגב מעינינו, להכות שורשים באדמה, בין אם באמצעות מימושו של אידיאל נחשק אך חבוט, או בין אם להיות נאהב על ידי אדם אחר. הדבר רק מחזק את העובדה שגם בחלוף השנים, הבעיות והלבטים נותרים זהים. הגרעין האנושי נותר כמות שהוא ורק הנוף מתחלף.

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על אורנים - פרוזה #