“חיים סבתו אמנם עלה ממצרים, אבל משפחתו מיוצאי חלב שבסוריה, מה שמכונה אר"ץ (ארם צובא). זוהי קהילה ותיקה ובזמנים עברו היתה מהמבוססות ואנשיה מהמקובלים באזור. סיפור יפה רקח לנו סבתו. אין עברית כזו יותר. רוב יושבי הקהילה היו דתיים. החינוך היה דתי, אורחותיהם דתיים, אבל זה לא מנע מהם חיים רגילים, חיי עבודה של מסחר ואומנות. כחוט השני אנו מלווים את משפחת שפורטה, ספורט בצרפתית, שהרי הסיפור עובר גם בחלב, גם”

“אני הדתייה היחידה במעבדה שלנו, באוניברסיטת תל-אביב, בה אני עושה את המאסטר. אחרי החממה היחסית של בר-אילן, מוקפת בחברים תורניים, נדרשו לי חודשים להסתגל לסביבה החדשה - לעיניים הנתלות בי עם כל הזכרה של מושג יהודי וההמתנה לאישור או לביאור, לציפייה שאעריך כל הפגנה של בדל ידע יהודי, להחלפת המבטים מעל ראשי כשמזכירים "דבר" שאולי לא ינעם ל"אחרת", לתפקיד הרבנית לשאלות הנשאלות שלא על מנת לקיים. עם הזמן למ”

“ספרו הרביעי של חיים סבתו מצטרף לקודמיו, ומאריך את שרשרת ספרי הריפוי של המחבר. מיד אנסה להרחיב על כך. סבתו חוזר בספר זה אל ילדותו ונעוריו בשכונת קרית יובל (אז: בית מזמיל) בירושלים, עולה חדש ממצרים. השכונה אוכלסה בעולים, רובם מארצות ערב ומקצתם מאירופה (הונגריה ורומניה בעיקר). זכרונותיו של סבתו עצמו תופסים רק חלק קטן מהספר, וחבל. המעט שיש (פחות מרבע מהספר) - מעניין ומסקרן וכתוב יפה. עיקר הספר מ”

“בחמישי באוקטובר שנה שעברה ראיתי בקולנוע את הסרט גולדה, ודאי לא קשה לנחש כיצד אני זוכרת את התאריך כה טוב. הסרט התמקד בתקופת כהונתה של גולדה כראשת ממשלה וביחוד בימים הראשונים והקשים של מלחמת יום הכיפורים. הסרט היטיב לתאר את ההלם והזעזוע מנקודת המבט של הקברניטים של המדינה אל מול הפלישה וההתקפה האדירה. יצאתי מהסרט ברגשות עזים ודי מעורערת. הוא מתאר היטב עד כמה המצב היה קשה מבחינת ישראל. ויומיים אחר כ”

“חיים סבתו אמנם עלה ממצרים, אבל משפחתו מיוצאי חלב שבסוריה, מה שמכונה אר"ץ (ארם צובא). זוהי קהילה ותיקה ובזמנים עברו היתה מהמבוססות ואנשיה מהמקובלים באזור. סיפור יפה רקח לנו סבתו. אין עברית כזו יותר. רוב יושבי הקהילה היו דתיים. החינוך היה דתי, אורחותיהם דתיים, אבל זה לא מנע מהם חיים רגילים, חיי עבודה של מסחר ואומנות. כחוט השני אנו מלווים את משפחת שפורטה, ספורט בצרפתית, שהרי הסיפור עובר גם בחלב, גם”

“אני הדתייה היחידה במעבדה שלנו, באוניברסיטת תל-אביב, בה אני עושה את המאסטר. אחרי החממה היחסית של בר-אילן, מוקפת בחברים תורניים, נדרשו לי חודשים להסתגל לסביבה החדשה - לעיניים הנתלות בי עם כל הזכרה של מושג יהודי וההמתנה לאישור או לביאור, לציפייה שאעריך כל הפגנה של בדל ידע יהודי, להחלפת המבטים מעל ראשי כשמזכירים "דבר" שאולי לא ינעם ל"אחרת", לתפקיד הרבנית לשאלות הנשאלות שלא על מנת לקיים. עם הזמן למ”

“ספרו הרביעי של חיים סבתו מצטרף לקודמיו, ומאריך את שרשרת ספרי הריפוי של המחבר. מיד אנסה להרחיב על כך. סבתו חוזר בספר זה אל ילדותו ונעוריו בשכונת קרית יובל (אז: בית מזמיל) בירושלים, עולה חדש ממצרים. השכונה אוכלסה בעולים, רובם מארצות ערב ומקצתם מאירופה (הונגריה ורומניה בעיקר). זכרונותיו של סבתו עצמו תופסים רק חלק קטן מהספר, וחבל. המעט שיש (פחות מרבע מהספר) - מעניין ומסקרן וכתוב יפה. עיקר הספר מ”

“בחמישי באוקטובר שנה שעברה ראיתי בקולנוע את הסרט גולדה, ודאי לא קשה לנחש כיצד אני זוכרת את התאריך כה טוב. הסרט התמקד בתקופת כהונתה של גולדה כראשת ממשלה וביחוד בימים הראשונים והקשים של מלחמת יום הכיפורים. הסרט היטיב לתאר את ההלם והזעזוע מנקודת המבט של הקברניטים של המדינה אל מול הפלישה וההתקפה האדירה. יצאתי מהסרט ברגשות עזים ודי מעורערת. הוא מתאר היטב עד כמה המצב היה קשה מבחינת ישראל. ויומיים אחר כ”