ביקורת ספרותית על תמר כבר לא לומדת כאן מאת אורית רז
ספר בסדר

---

נערה צעירה מחליטה לסכן את עולמה למען האמונה שלה. לסכן את יחסיה עם חברותיה ואת עתידה ההשכלתי לטובת מרד, מרד והליכה כנגד הזרם. נערה זו היא נערה חושבת שמגבשת אט אט החלטה בליבה- לשמוע לרצונה האישי, לדבוק ביהדותה ולא להתרפס ברגשי נחיתות כלפי הבריטים שלועגים לקטנותם של היהודים המחליטים להפר את השביתה, השביתה שמאחדת את כל היישוב היהודי יחדיו, לכדי גוש אחד.

מן ההתחלה העלילה הרשימה אותי. הרגשתי שיש כאן דבר מה מסקרן. סיפור המתאר תקופה היסטורית מרתקת של החיים לפני קום המדינה, בעת שלטון הבריטים בארץ, כשבמרכזו ניצבת הדמות הראשית: נערה בת חמש עשרה שמגלה סימני מרדנות, שמחליטה לדבוק במה שהיא מאמינה בו!
לא נשמע לכם ספר מרתק? ובכן, המציאות קצת שונה.

לא הרגשתי שהתחברתי אל הדמויות, שהן הלהיבו אותי. כן חיבבתי אותן אבל לא הרגשתי שהסופרת עשתה מספיק בכדי שבסוף הקריאה אני אשאר עם חיוך שבע רצון, עם תחושה שזו הדרך לכתוב ספר המתאר תקופה מעניינת!
ונכון, יש שיגידו שהספר קצרצר וכמה כבר ניתן להעמיק את הדמויות ולשלהב את רוחו של הקורא? זה אפשרי בהחלט. התאפשר לי לא פעם לקרוא ספרונים קצרים שהשאירו בי רושם בל ימחה, שגרמו לי להתפעם ולהרהר אודותם לאחר ימים רבים מתום הקריאה. אומנם ספרים אלה לא רבים, אך הם קיימים.

כאן, לצערי והפתעתי, זה לא קרה.

ראשית כל, הרגשתי שכל פרק איננו קשור לקודמו, חשתי שאני קוראת קטעים קצרים או מעברים מאשר פרקים של ספר שלם. אתן לכם דוגמא: הדמות הראשית, תמר, מתחילה לעבוד כמרכזנית פרקים אחדים ולפתע, היא מוצאת עצמה בעיצומו של מבצע מטעם המחתרת כשבד בבד מוסבר במילים מעטות בלבד על תפקידה החדש, כיצד התקבלה אליו.

הדבר פגם עבורי בסיפור ההיסטורי שהיה יכול להיות מאוד מעניין אילו לא היה קיים החיסרון שמניתי. בלב שלם אני חושבת שהיה עדיף להרחיב מעט את הסיפור, להעמיק יותר את הדמויות, להאריך את הפרקים שהיו קצרצרים לכדי סיפור שלם ומהודק היטב, כי סך הכול יש בסיפור פוטנציאל רב, אבל פשוט הרגיש לי שזו טיוטה ראשונית ולא ספר מוגמר.

שנית, סיפור האהבה בין שמוליק לתמר שהיווה נקודת אור בין היחידות בספר לקה אף הוא בחסר, מהסיבה הפשוטה שהוא היה בוסרי מדי. ולמרות זאת, הוא היה חמוד, מהסוג שאיננו משאיר חותם כלשהו.

סופו של הסיפור היה חביב, למרות שחרה לי שהסופרת לא פירטה מה קרה לתמר בהמשך, האם היא חזרה ללימודיה? האם היא שמרה על קשר עם חברותיה מבית הספר? מרגע עזיבתה את בית הספר, כלל לא מנומק מה קרה עם המנהלת וחברותיה.

עם זאת, כן היו נקודות אור בסיפורינו זה, אם כי מעטות למדי. אחת מהן היא דמותה של תמר. אהבתי את הנחישות שהפגינה בתמיכה בשביתה כנגד הבריטים שהעטו את קצב העלייה היהודית, גם במחיר לימודיה. אהבתי את אומץ הלב אשר סיגלה לעצמה כנגד הערבי כשתעתה בדרכה. אני חושבת שנסיונה של הסופרת להעביר את הלך הרוח שראתה בדמיונה בקשר לדמותה של תמר היה טוב, דמות נערה צעירה שביום בהיר אחד מחליטה לשמוע לצו מצפונה ומתבגרת, לטוב ולרע. יתרה מכך, על ידי החשפותם של הקוראים הצעירים לדמותה של תמר הם יבינו שזה בסדר לסגל דעה משל עצמך ולהאמין באמונה המנחה אותך גם אם הן חורגות מהנוהל המקובל. דרך דמותה של תמר הילדים ילמדו להיות אדם חושב ולא להלך אחר האחר כצאן אחר רועהו, הם יאמצו מחשבה עצמאית, שזה דבר מבורך ומקנה נקודת זכות לטובת הסופרת.

בנוסף לכך, היה מרתק לחזות במתן העזרה של תמר לאנשי המחתרת היהודית.היא תרמה את חלקה בדרך מאוד מקורית על ידי זה שהיא האזינה לדבריהם של אנשי המחתרת שנאמרו בקודים בעת השיחה ביניהם ואף הזהירם מפני פיגוע. [בתור מוקדנית, אחד התפקידים של תמר היה לקשר בין בריות שונות מכיוון שבתקופה ההיא לא היה ניתן לצלצל ישירות לאדם שחפצת לדבר עימו, היית צריך קודם לכן לעבור אצל המוקדנית והיא זו שהייתה מקשרת בינך לבין האדם הרצוי]

לסיום, אני מבינה באילו דברים הסופרת ניסתה להתמקד ולהדגיש, אילו מסרים היה ברצונה להעביר, מסרים שהיו חשובים ומוצלחים בעיניי, ואף על פי כן, הספר ,לעניות דעתי, הוא לא חף מבעיות ולכן אני נותנת לו רק שלושה כוכבים ולא ארבעה או חמישה.

[ כולי תקווה שהסופרת אינה קוראת את דבריי ובמידה וכן, אני מקווה שלא תעלב או תחוש סלידה מפניי, אין בכוונתי לפגוע, רק לומר את מה שהרגשתי בזמן קריאת הספר]

» ביקורות נוספות של סקאוט
» ביקורות נוספות על תמר כבר לא לומדת כאן