ביקורת ספרותית על סיימון מוצא את דרכו מאת בקי אלברטלי
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 במרץ, 2018
ע"י פֶּפֶּר


יש סדרה אמריקאית שאני עוקבת אחריה, אמנם לא באדיקות אבל בעניין - "החיים עצמם" (This Is Us). אני אוהבת את הקונספט שמאחוריה - לחזור אל העבר בכל פרק ולחשוף את הדרמות הקטנות שמאחורי הסיפור המושלם שראינו בפלשבק הקודם. גם השחקנים לא רעים בכלל. בין היתר משחקת שם כריסי מץ, שחקנית וזמרת אמריקאית. אני אוהבת את המשחק שלה, ואני אוהבת גם את הדמות שהיא מגלמת בסדרה, קייט. כמקובל בסדרות דרמה-קומיות, עוברים על קייט הרבה דברים לאורך הסדרה, אבל האישיו המרכזי שלה היה ונשאר המשקל.
הנה כמה תמונות של כריסי מץ:
https://fashionforward.mako.co.il/wp-content/uploads/2017/05/GettyImages-632963276.jpg
https://fashionforward.mako.co.il/wp-content/uploads/2017/05/GettyImages-645746426.jpg
https://fashionforward.mako.co.il/wp-content/uploads/2017/05/GettyImages-634797582.jpg
כריסי מץ שמנה. מאוד שמנה.
כמה שמנה? מספיק כדי שלכל דמות שהיא תשחק אי פעם תהיה בעיית דימוי גוף. אם אנחנו מעלים שחקנית שמנה על המסך, צריכה להיות לנו סיבה, נכון?
אולי.
למען האמת, לא בדקתי.
ייתכן שכריסי מץ משחקת דמויות גם בלי קשר למשקלה. אני מקווה מאוד שזה מה שקורה; זה מגיע לה. אין לי ספק שהמצב שתיארתי יגרום בעיות דימוי גוף גם למי ששלמה עם המשקל שלה.
אבל ביני לביני חשבתי שנדע שמודל היופי שלנו כבר לא משוגע לגמרי, ומסוגל להכיל גם עודף משקל, כששחקנית שמנה מאוד תוכל לשחק דמות ללא קשר למשקלה.


כשקראתי את "סיימון מוצא את דרכו" קיבלתי את מה שרציתי.
כי "סיימון מוצא את דרכו" הוא לא סיפור על נער מתבגר שיוצא מהארון ועל זוג גייז ועל גאווה.
הוא סיפור התבגרות ואהבה ראשונה. הוא מספר על שני מתבגרים ולא על מתבגר ומתבגרת, אבל הוא בפשטות סיפור רגיל. המוקד כאן הוא לא היציאה מהארון (לא שזה קל, ולא מזלזלת) וגם לא התגובות ההומופוביות (המעטות. ועדיין, לא שזה נעים, ולא ממעיטה בקושי) אלא בלו וסיימון ומה שביניהם.
וזה נפלא. זה סימן מבורך לנורמליזציה. כי הנה אנחנו כבר יכולים לקרוא סיפור על נער גיי, בלי שהמיניות שלו תקבע את תפקידו בסיפור.

ולכן הביקורת הזאת לא תהיה ביקורת אג'נדה. אני לא אצא בביקורת הזאת מהארון, וגם לא אספר על הגייז והלסביות שאני מכירה ומה שעובר עליהם וכמה שאני מזדהה איתם. אני פשוט אכיר ב"סיימון" כסיפור אהבה מתוק ותו לא, וכסמל לזה שהתרבות שלנו מתחילה לקבל מערכות יחסים הומוסקסואליות כמערכות יחסים רגילות לכל דבר.

(וכן, עוד לא הכל מושלם.
וכן, עדיין יש הומופובים.
וכן, כנראה שבחמישים השנה הקרובות עדיין יהיה קל יותר להיות סטרייט.
ועדיין צעדנו צעד גדול קדימה. ואני שמחה.)

ציטוט שלא יישכח:
"קודם כל אתה צריך לדעת שאני לא הומופוב ואני באמת חושב שהומואים הם אנשים מגניבים או אנשים רגילים או מה שתעדיף."
האין זה נפלא?...
כן, יש עוד דרך לעשות.



נ.ב. תרגום גרוע גרוע גרוע. בושי, הוצאת מטר.
"אוטוקורקט"? בחיים לא שמעתי מישהו קורא ככה לתיקון אוטומטי.
ובספר שמדבר הרבה על תחביר, הייתי מצפה ליותר.
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ניר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
למרות שאני לא ממש משתתף פעיל בדיונים מאוד נהנה לקרוא אותם. מסכים עם אלון - אכן תוספת קטנה של לחלוחית וחיוך יעזרו להפיג מעט את היבשושיות הקדורנית שלא השתלטה כליל אבל בהחלט הרימה את ראשה.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
גם המקף זה המצאה שלי.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
כתבתי ״סימניה-תחתית״ עם מקף
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
למה קדורנות, אלון? מצווה גדולה להיות בשמחה באחד באפריל.
אני אפילו עשיתי מתיחה קטנה לצוות סימניה כשביקשתי להחזיר את האוליברים שלי.
וכל הדיבור הזה על קליקות ומועדונים בסימניה זו גם מתיחה, נכון? כי יש פה אחוות עולם. (ואל לך להזכיר את 'סימניה תחתית' מבלי לתת לי קרדיט על ההגדרה. גם 'יצורי הביבים של סימניה תחתית' הוא הגדרה שלי. שניהם רשומים בטאבו בחידושונרא.)
והנה תרומתי הצנועה המבדחת לשיפור האווירה: מאחר והייתה מחלוקת האם פפריקה וחברותיה עדיין נחשבות נוער למרות שחצו את קו ה-20, אני מציעה לקרוא להן צעירים. אבל מאחר ופפריקה היא מהמגזר ולמגזר יש את רבני צוהר, אז אפשר לקרוא להן צוֹעַר.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אה, התכוונת אלי? אבל אני רק נציגת ההגנה שמבקשת לקבל את חומרי החקירה של מומו והאני מאשים שלה.
אז יש שמועות שמהלכות עלי? מה את אומרת. בגלל זה אני מתגרדת.
(כל מה ששמעת וגם מה שעדיין לא שמעת - הכל נכון. בדוק.)
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אם יש משהו מדאיג במה שקורה לאחרונה ב״סימניה״, היא שלא רק שיש תחושה כאילו הקליקות, מועדוני החברים, ושאר הדברים שקורים בסימניה-תחתית השתלטו על השיח, ולמעלה צפות כל מיני בדיחות-פרטיות ליודעי ח״ן מעודכנים, אלא שגם חוש ההומור עצמו מדיר את רגליו מכאן. הכול רציני, קדורני, ומיובש. זו הבעיה העיקרית, אם תשאלו אותי.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
איי, גלגולי עיניים. מה היינו עושים בלעדיהם.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני לא מכירה שום שמועות על מומו.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
דווקא מפחד השמועות שמהלכות על התובעת.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אפשר להגיד שפפריקה היא עורכת דין מפולפלת?
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מומו שומרת על זכות השתיקה מחשש להפללה עצמית בעצת עורכת דינה פפריקה.
מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
חגית (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לא יודעת דבר לגבי הספר.
הסדרה הייתה מעולה, וכריסי מץ, היא כריסי מץ, נושא המשקל שלה, ילווה אותה ויהיה חלק מהתדמית שלה והדימוי שלה, יחד עם הכישרון העצום שלה.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
היי, אני מגיע לעולמות כל שנה
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תודה, רונדנית.

מיכל, עניין הקליקות היה ציני. 'הנוער', לצורך העניין, הוא מי שנמצא בקבוצות, מגיע לכנסים כמו אייקון ועולמות ולמפגשים סתם.
בסימניה יש גם יש קליקות של מי מחמיא למי ומי מגיב למי ומי מגן על מי, ואם תגידי שאין לך מושג על מה אני מדברת זה יהיה משעשע.
אני שמחה שמומו לא הגיבה. ואם לעצתי תשאל אגיד לה גם לא להגיב.
מיכל (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
1. פפריקה, ראיתי שהתייחסת אליי: "מיכל לא ב"נוער" למרות שבגיל היא כן, וגם זשל"ב, ובייקר ואני כן. למה? כי גם לנו יש קליקות, לא רק לכם." אז ככה: אני לא חברה בשום קליקה. לא של מבוגרים, לא של נוער ולא של ילדים וטף. אני זאבה בודדה אני.
2. מומו, האשמת האשמות חמורות ולדעתי מאוד לא מוצדקות. שונרא שאלה אותך כמה שאלות ענייניות בנוגע אליהן. חבל שלא טרחת לענות לה, בעיקר כשבדף שלך מופיע שנכנסת לסימניה כמה פעמים לאחר מכן.
3. ביקורת מעולה.
רונדנית (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
פפריקה , בדיוק עכשיו התחלתי לראות את העונה השניה , מאד אהבתי את ההקבלה תודה רבה אגב, תראו את התמונה שלי, זה עודף משקל, זה בעית דימוי גוף, למזלי אני כבר לא שם, הגיע הזמן להחליף לתמונה עדכנית.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני זוכר שאמרת את זה באיזה פורום כאן או בתגובות לאיזו ביקורת.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לא זכור לי שלקחת אותך איתי לקלפי אז אין לך שום ידיעה על הצבעתי.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
גם את, שונרא, לוקה בפיצול אישיות.
יש את השונרא שאומרת שהזשל"ב של פעם הוא הזשל"ב המועדף עליה, ועכשיו, מסתבר, יש גם שונרא שחושבת דברים נורא מעליבים על הזשל"ב הזה מפעם.

ועדיין לא התייחסת למה ששאלתי אותך.

חג שמח.
יקירוביץ' (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ב"האקסית המטורפת" הדמות הראשית השנייה (החברה הכי טובה של רבקה) היא שמנה וזה לא אישיו. אם כי היא לא שמנה כמו כריסי מץ.

אני אוהב הומואים לסביות וערבים (סתם כדי לתת כאן איזו פואנטה כלשהי).
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
זשל"ב, אתה לוקה בפיצול אישיות. יש את זשל"ב הבוגר שכותב לפעמים דברי טעם ויש את זשל"ב ה**** של פעם.
התגובה הזו נכתבה ברובה ברצינות אז תתעלם או לא, זה לא מזיז לי.
(התגובה נערכה. הכוכביות מסתירות מילה מעליבה.)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אז תתעלמי מהתגובה הראשונה. היא נכתבה רובה בצחוק.
אשמח אם תתייחסי בענייניות לגבי התגובה האחרונה שכתבתי בביקורת זו (לא כולל תגובה זו, כמובן)
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
פפריקה, תנוחי. באמת. תני למומו לענות.
זשל"ב, אתה מטנף ומרגע זה אין לי מה לומר לך בנושא זה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ושונרא - אם כבר זה ספר על גאווה, אז...
שמעתי שאת מצביעת הבית היהודי. את מודעת לעמדות שלהם בנושא?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
שונרא מוכרחה לנוח. היא עסוקה כל הזמן בלנקות את עצמה לקראת הניקיונות של פסח, וללכלך אחרים.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
(אויש, תנוחי, שונרא.)
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
האפלייה האיומה שמומו עשתה כאן היא לא על בסיס גיל, למען האמת. מיכל לא ב"נוער" למרות שבגיל היא כן, וגם זשל"ב, ובייקר ואני כן. למה? כי גם לנו יש קליקות, לא רק לכם.
קשה לי להאמין שמומו התכוונה להאשים את כל המבוגרים באשר הם. אם לא העלבתם, אל תיעלבו.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אז לא אטריח אותך וגם לא אומר מילה וחצי מילה על המסקנה הנחרצת שלך המבוססת על קריאה סלקטיבית במיוחד.
תנוח, זשל"ב. בלי אויש.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לא ממש קראתי את הדיון, רק עברתי עליו ברפרוף. יצא וצדה את עיניי דווקא תגובתך.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
גלית הוביט וטרטלאב, מבחינת מומו יש פה מחנה של נוער שעליו נמנות פפריקה, האופה בתלתלים וגם מומו בעצמה (לפי שיטת חישוב גילאים שטרם פיענחתי) ומנגד יש גם מחנה של מבוגרים שעליו, בין היתר, נמנים אתם וגם אני. מומו טוענת שמחנה המבוגרים עלב ופגע בנוער וגם ביזה אותו וכו' ולכן צריך להמתין למומו שתביא הוכחות וציטוטים לטענותיה. אתם אמנם אומרים שלא היה ולא נברא אך זה לא קביל מפני שאתם שייכים למחנה הנאשם ולכן בהכרח דעתכם מוטה.

זשל"ב, הפעם אל תנוח. ההיפך, תעבוד קצת.
אכן כתבתי להן "אויש, תנוחי." אתה צודק בהחלט וזו אמת לאמיתה והבאת ציטוט מדוייק של דבריי "אויש, תנוחי" שאתה רואה בהם מקרה קל של זלזול.
ועכשיו, אם לא קשה לך, תצטט גם את את הדברים שנכתבו לי והובילו לתגובה הזו של "אויש, תנוחי". בסדר? אבל רק אם זה לא קשה לך. אם זה קשה לך, אז לא צריך. נסתפק בחוות דעתך על כך שהמילים האלה "אויש, תנוחי" היו מקרה קל של זלזול מצד שונרא ונמתין למוצא פיה של מומו.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
למה איכסה? :( כוסברה ופטרוזיליה זה טעים. אני משלבת אותם בהרבה מאכלים, כולל טוסטים ופסטות. אני אפילו אוכלת אותם כשהם קצוצים בלי כלום.
גלית (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
כוסברה זה איכסה!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה לספר מקסים. לדעתי כן יש לסיפור הגאה משקל, אם כי יש דברים נוספים שגם להם יש משקל. בכל מקרה, הגאווה היא לא האישיו העיקרי.

לגבי הדיון. כן היה זילזול, אם כי מקרה קל שלה, וזו הסיבה שאולי חלק התקשו להבחין בה, והיא כששונרא אמרה לאופה ולפפריקה " אויש, תנוחי". אגב, היא אמרה את זה גם לי, אבל בחרתי שלא להתייחס.
צב השעה (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
שום התבטאויות פוגעניות, שום עלבונות ושום בזיונות.
ושום - שום. אם כבר, בצל וכוסברה.
גלית (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אה טוב ,שונרא כבר שאלה אז אין לי אלא להביע תמיהה על מה את מדברת מומו?
בלי להזדקק לפייסבוק ואפילו בלי להשוות לדיונים אחרים בסימניה (ולמה אנשים טוענים שיש הבדל בין פורומים ל"מתחת לבקורת" נפלא ממני) לא מצליחה להבין אפוא ראית התבטאויות פוגעניות ,עלבונות ובזיונות.
גלית (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני רק שאלה איך פפריקה נהייתה נוער?
זה לא נגמר בגיל 20?
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מומו, ביקשת התייחסות, אז הנה:
קראתי היטב את תגובתך וסידרתי את הטענות שלך ברשימה.
בבקשה הביאי ציטוטים שתומכים בטענותייך. רצוי שגם תסבירי ותנמקי למה הם נבחרו. בשלב זה תתרכזי בבקשה בדיון זה בלבד, מתחילתו.
1. הערות פוגעניות ואישיות, כמעט בלי קשר לנושא הנתון.
2. אתם שמים לב בגלל מה אתם עולבים בה עכשיו? היא כתבה ביקורת ובה היא מביעה את דעתה לגבי משהו מסוים (ואולי לגבי שניים). במקום להגיד לה בצורה מכובדת: "אנחנו לא מסכימים איתך בגלל.." ושאר תגובות בסגנון אתם ישר הולכים לכיוון של מתקפה.
3. כזאת רמה של עלבונות ובזיונות האחד לשני.
4. בעיניי הדיון שהיה פה לא היה טוב. נאמרו פה אמירות פוגעניות ואני יכולה לצטט.

ורק הבהרה קטנה אם לא קשה לך: האם אנשים בשנות ה-20 לחייהם נחשבים עדיין נוער סימניה או שהם כבר מבוגרים? הכוונה היא כמובן לפפריקה והאופה והתלתלים. אם הן עדיין נוער אז אל תצטטי אותן. אבל אם הן כבר מבוגרות אז בבקשה תהיי הוגנת ותצטטי גם אותן - כמובן שרק אם הדברים שהן כתבו עולים בקנה אחד עם הטענות שלך.

תודה. אני ממתינה.
הכוורן (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אבל את כמו סברס - דוקרת מבחוץ ומתוקה מבפנים .
וחכמה נורא (אבל כאן כבר נגמרה ההשוואה לסברס ...)
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
כמובן.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
את רואה? דוקרת :-)
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לא צריך לדקור בתגובה? להושיט את הלחי השנייה כן צריך?
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בכנות, אני חושב שהדיונים פה לא מגעילים בכלל. המקום הזה הוא בועה של אווירה נוחה (לפחות בביקורות. תעזבו אותי עם הפורומים) שהעלבונות והטינופים שיש בה הם בכסיות של משי ואין לה אח ורע בעולם שבחוץ. אני מציע שתגדלו קצת ריפוד. לא להיבהל ולא להירתע. ולא צריך גם לדקור בתגובה.
מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
חשבתי שהסברתי את עצמי בתגובה. "אתם" אלה מבוגרי סימניה
בעיניי הדיון שהיה פה לא היה טוב. נאמרו פה אמירות פוגעניות ואני יכולה לצטט.
בנוסף, אין איזה רף של מגעילות שאנחנו צריכים לעבור ואז נדע לעצור. גם אם דיונים בפייסבוק גרועים יותר, זה לא אומר שהדיונים פה לא מגעילים. כל אחד ורמתו.
לגבי החלק האחרון, כנראה שלא דיברתי אליך..
מסמר עקרב (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מה שאלון, מילה במילה.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מומו, מי זה "אתם"?
היה פה דיון. דיון זה טוב. וגם הדיונים הקשים פה לא מגיעים לקרסוליים של דיונים בפייסבוק. הכול בסדר. אני (מדבר בשם עצמי, מבוגר וכל זה) מאוד מכבד את הנוער בסימניה, ואת פפריקה בפרט. אפילו עשיתי לייק, למרות שיש לי אי אילו אי הסכמות עם מה שכתוב כאן.
מוּמוּ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
פפר - אחלה של ביקורת. באמת. אהבתי את הקישור שעשית :)

לכל השאר יש לי משהו די קטן לאמר אבל אולי בכל זאת תתייחסו אליי.
אני נמצאת בסימניה מאז גיל אחת עשרה. פה גדלתי, חלק מהדיעות שלי התעצבו בזכות האנשים פה, השגתי חברים שהם באמת חברים אמיתיים שיעמדו לצידי, הכתיבה שלי השתפרה כל כך.. סימניה השפיעה עליי בכל כך הרבה מובנים, אני חושבת שלחלקכם אין מושג אפילו כמה המקום הזה היה הבית שלנו. המקום שבו אפשר לכתוב מה שרוצים, לחקור, להביע דיעה ולדעת שגם אם יש מישהו שיטען אחרת ממני הוא עדיין יתייחס בכבוד לדעתי וגם בתוך ויכוח סוער הוא לא ישכח שאנחנו חברים בעצם ושדעתי על הנושא הספציפי לא אומרת את כל מהותי.
בזמן האחרון אני (ומניחה שרוב חבריי בסביבות הגיל שלי) הרבה פחות נמצאים פה. מרגישים פה הרבה פחות בבית. למה? יכול להיות שהתעייפנו מהאתר, יכול להיות שמצאנו פלטפורמות אחרות של חברים, יכול להיות שהקבוצה שבוואטסאפ מחליפה את מקום האתר, ויש עוד המון אפשרויות. אני חושבת שאחת מהן היא שכיום ברגע שמישהו אומר את דעתו וחלילה אחד המבוגרים לא מסכים איתו זה הופך להיות ריב מכוער ונבזי. עם הערות פוגעניות ואישיות, כמעט בלי קשר לנושא הנתון. אתם שמים לב בגלל מה אתם עולבים בה עכשיו? היא כתבה ביקורת ובה היא מביעה את דעתה לגבי משהו מסוים (ואולי לגבי שניים). במקום להגיד לה בצורה מכובדת: "אנחנו לא מסכימים איתך בגלל.." ושאר תגובות בסגנון אתם ישר הולכים לכיוון של מתקפה. אתם מבוגרים יותר ממני, אתם אמורים לדעת שלא ככה שופטים אנשים. שלא בוחרים חברים לפי הדיעות שלהם (בטח בנושאים כאלה שוליים ביחס לאחרים) ושבטח ובטח לא מגיעים לכזאת רמה של עלבונות ובזיונות האחד לשני.
*התייחסתי פה למבוגרי סימניה בגלל שתי סיבות: האחת, כמו שאמרתי נוער סימניה כבר הרבה פחות נמצא פה ולכן הרבה פחות מגיב. השנייה, אני חושבת שברוב הדיונים שיצא לי לראות לאחרונה הנוער הוא זה שניסה לכתוב ולהתנהג בצורה מכבדת ואתם פשוט רמסתם כל ניסיון לדבר איתכם בהגינות..

קצת עצוב לי שזה מה שנהיה מהאתר המדהים שהיה פעם.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני חושבת שהיית יכולה להיות דוברת ראויה של נטע. ואת צודקת עם ההשערה שלך.

יאללה, עכשיו אני מצפה בכיליון עיניים לביצוע שלה באירוע עצמו! מעניין אותי כיצד תראה הבמה.
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מרגישה כמו הדוברת של נטע ברזילי (ולא שלא יכולתי להיות...)
היא מאוד מרוצה מהשיר, היא פרפקציוניסטית ותעשה ממנו בונבוניירה. אז לשאלתך, סקאוט, כן.

ברור שהיא נעלבת ונפגעת מההשמצות של האנשים הקטנים והמסכנים האלה אבל מה שמבדיל אנשים כמו נטע ברזילי (או כריסי מץ, דב לאוטמן ז"ל, פסקל ברקוביץ, ג'ייסון מקלוויין, מתיו רודוס ועוד רבים ומוכשרים) מאנשים נורמטיביים הוא היכולת המופלאה שלהם להפוך חסרון בולט ומשתק ליתרון אדיר ומרומם. אני משערת שאם נטע ברזילי הייתה במשקל תקין היא לא הייתה מגיעה לאירוויזיון. עד כדי כך.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
היא כשרונית, אין ספק. השאלה אם השיר שהיא תשיר באמת מביא לידי ביטוי את הכישרון שלה. ואני צופה די אדוקה של האירווזיון בערך משנת 2008, אולי אפילו לפני. זו כבר נהפכה להיות מסורת משפחתית לצפות באירווזיון. [למרות שהמשפחה כבר פרשה ורק אני נותרתי חח]

ונקווה שנטע לא מתייחסת להערות וההשמצות שכותבים עליה כל מיני אנשים שחושבים שהם מביני דבר והם למעשה כלל לא מבינים וכל תכליתם להוריד את המורל.
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מאז דנה לא התעניינתי באירוויזיון, ואני מתעניינת בתחרות המוזרה הזאת רק בזכות נטע כי היא באמת פצצה של כישרון.

היא לא מייצגת את הטוקבקיסטים, היא מייצגת את ישראל. אם הייתי מגבשת דעות ומסיקה מסקנות על סמך תגובות של טוקבקיסטים...או-הו...אבל מן הסתם, המשקל שלה זה אישיו בפני עצמו, כמו שהמשקל של מץ הוא אישיו בפני עצמו.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
פואנטה- גם אני הופתעתי לטובה מנטע. יש לה כריזמה ויש לה ביטחון עצמי. נראה לך שהיא תביא את הניצחון לישראל לאחר שנים רבות? [מאז דנה]

כי לפי ההימורים נראה שהיא נמצאת בין המקומות הראשונים.

ופואנטה- נכון שהכותרת משקל לא מופיעה אצל נטע אבל לראות את הטוקבקים שמציפים את הרשת בדבר המשקל שלה חורים לי מאוד. אפשר לא לאהוב שיר וזה בסדר גמור אבל למה לרדת על המראה החיצוני? למה לערב דבר שכלל לא קשור? נטע נשפטת נטו על פי הקול ולא לפי פרמטרים אחרים.
והאירוניה היא שמי שבעיקר מבזה אותה בקשר למשקל הוא אנחנו, עם ישראל, שאמור להיות זה שמפרגן לה יותר מכולם מכיוון שהיא מייצגת אותנו.
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני מודה שעד היום לא שמעתי על הסדרה הזאת, וגם לא על כריסי מץ (לא יודעת מה זה אומר עליי...)

שלושה דברים יש לי להגיד:
(1) כריסי מץ לוהקה לתפקיד של אימא לילד בן 14 שנפל לאגם קפוא והוכרז כמת, והיא נלחמת על חייו ובסוף מצליחה להחזיר אותו לחיים.
כותרת ב- GLAMOUR:
Chrissy Metz just landed a lead movie role that has nothing to do with weight

(2) היום בתוכנית הבוקר היה ראיון עם "הקצין הטרנסג'נדר הראשון בצה"ל" (בחור חמוד להפליא שהיה בחורה מקסימה עד לפני כמה שנים - לא מהיכרות אישית כמובן, רק מהאישיות הקורנת המקרינה על המסך). ניב רסקין שאל אותו מתי הוא התחיל להרגיש אחר, שונה? והבחור גיחך ואמר "שונה?".
אז אני חושבת שכאן קבור הכלב: האנשים האלה לא מרגישים *שונים* - גורמים להם להרגיש שונים. אם החברה הייתה קצת מרפה מכל האטרף המאולץ הזה של "קבלת השונה" (ביטוי מאוס ומתנשא כשלעצמו, שמתקשר גם עם הציטוט שהבאת), אולי היינו זוכים לראות תקופה אחרת אבל אני לא עד כדי כך אופטימית.
יותר מזה, נדמה לי שברגע הראשון שתתאפשר התערבות גנטית לשינוי כל מיני סוגים של "שוני", אנשים יעשו את זה בלי לחשוב פעמיים ויעדיפו "לנרמל" את עצמם או את ילדיהם כדי לחיות חיי שעמום רגילים, בריאים ופוטוגניים.

(3) בינתיים אני שמחה ומאושרת שנטע ברזילי המדהימה גורפת תמיכה עולמית גם בהימורים וגם בכמות הצפיות (ובפער אדיר בהשוואה למתחרים), זה מוכיח שאכן יש שינוי מעשי בשוויון הזדמנויות לאנשים שלא עברו מסך עד לפני שנים ספורות (וגם יש לציין לטובה שבכותרות על נטע ברזילי לא מופיעה המילה "משקל" כמו שהיא מופיעה כמעט בכל הכותרות על כריסי מץ).
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תודה לאלון שהסביר ופירשן אותי. אין לי מה להוסיף על דבריו.
אולי רק זה: כשכתבתי על אדם ששוקל רבע טון לא היה זה בלגלוג או זלזול אלא מפני שלמרבה הצער יש אנשים שזהו אכן המשקל שלהם, משהו כמו 250 קילו. עבורם קיימת המילה האנגלית obesity.
אין לה מקבילה טובה בשפה העברית אולי גם מפני שבישראל obesity לא רווח כמו באמריקה, תודה לאל.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ראיתי כמה פרקים של הסידרה המדוברת ונטשתי בגלל סתמיות. אמנם אמריקאית, אבל סתמיות.
כשאני משחזרת - זה היה די מזמן - היא תמיד עומתה מול המשיכה של אחיה. כמו שאחיה עומת מול השכל של האח השלישי. אני חושבת שהמסקנה שלי היתה כמו ב"אבן נייר ומספריים" - כל אחד טוב ממישהו ורע ממישהו.

בודאי שגם לאיש/ה שמן/ה באופן קיצוני יש גם בעייה של דימוי גוף יחד עם בעייה תיאורטית של חולניות. אבל דימוי גוף בעייתי משותף לשמנים ורזים, טפשים וחכמים. השמנה חולנית היא פחות נפוצה ממנו.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מסמר, כתבת בטעות 45. 35, והיה פה קייס לדימוי גוף
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
הו, זה מסביר למה מעולם לא ראיתי על המסך שחקניות רזות מדי משחקות תפקידים שלא דנים בזה.
מסמר עקרב (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אדם בממדים של כריסי מץ סובל מהשמנת יתר קיצונית וחולנית, וזה לחלוטין לא עניין של דימוי גוף. זו לא סתם "בעיה", אלא אחת כזו שמסכנת חיים. אדם לא מגיע לממדים כאלה סתם כך, שלא באשמתו. זה לא סרטן.
מסכים לגמרי עם שונרא - שחקנית שנראית כמו כריסי מץ לא יכולה לשחק שום דמות שהמשקל שלה הוא לא חלק מרכזי מהאישיות, ממש כשם ששחקנית ששוקלת 45 ק"ג לא יכולה לשחק שום דמות שהאנורקסיה איננה פן מרכזי מהאישיות שלה. הסיבה פשוטה: שתי הקיצוניות המנוגדות אינן רק מחלות פיזיות קשות ומסכנות חיים, אלא גם בעיות (שלא לומר מחלות) נפשיות חמורות, ולכן הן מהוות חלק בלתי נפרד מהאישיות של הסובלים מהן.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
השני סנט שלי לגבי העניין הזה, הם שכדאי אולי להפריד בין שני הצדדים: השמנת היתר (ובכל זאת obesity איכשהו קולע יותר) לבעיית דימוי גוף, שהיא בעיה אמיתית וחשובה של העשורים האחרונים, וכאן נדמה לי שהיא פחות רלוונטית. לאישה השמנה מאוד הספציפית כאן, עניין דימוי הגוף נראה לי כמו דימוי (סליחה) שכובס כדי להתאים אותו לאיזה סד של תקינות פוליטית. אדם שמן מאוד (לא סתם כזה שסובל מחריגה מסויימת ב-BMI שלו), המשקל שלו יהיה אישיו, לא דימוי הגוף. זה כמעט מגוחך להניח על גבו של אדם כזה נושא חשוב כזה. כמובן שנרצה שיתייחסו לאנשים שמנים (בסרטים ובמציאות) לא כשמנים אלא קודם כל כבני אדם - או כדמויות שלהם - אבל שונרא צודקת במובן הזה שהביטוי דימוי גוף בהקשר שלה, חוטא למציאות, ואפילו מוזיל את המהות של הבעיה.
האקנה בעיני הוא דוגמה לא מדוייקת. זה לא שבשנים האחרונות חל שיפור במעמדם של שחקנים עם אקנה ועכשיו יתייחסו אליהם כ״רק שחקנים״, וצריך לעשות את אותו תהליך לשמנים. זה לא אותו דבר. יותר הגיוני להשוות זאת למשל לשחקן (מצויין) כמו פיטר דינקלג׳ שעשה כברת דרך לכך שיתייחסו לאיכויות המשחק שלו ופחות להיותו נמוך קומה (שכחתי מה הביטוי הפוגעני פחות, אבל ברור למה אני מתכוון), אבל אם ידברו על ״דימוי הגוף״ שלו, זה יהיה מגוחך במידה דומה, מה גם שבכל תפקיד שהוא עשה, עד כמה שאני זוכר, היו התייחסויות לגובה שלו.
ועם זאת, אני מסכים שעל מנת שיתייחסו לאישה השמנה מאוד שבסדרה כאל ״סתם בנאדם״ בלי קשר למשקלה, צריך לכתוב לה תפקיד כזה, ולא לייחס לה בעיית דימוי גוף. זה לא רציני. אנשים שמנים לא חייבים להיות קודם כל שמנים, לא בליהוק ולא במהות. אותו דבר לגבי כל קבוצה אחרת. אם נצליח לקעקע את העיוות שיוצר שיח הזהויות, יש סיכוי שזה גם יקרה.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אבל ניסיתי כל כך! בכל בוקר אני אומרת לעצמי מול המראה "יש לך אישיות משלך ואת לא פפריקה!" אני אוכלת טופו על מנת לגבש לעצמי אישיות! ופפר לא! אני לא אוהבת פ"ס, ופפר כן! אני צובעת לורוד, ופפר לירוק!
נכשלתי :( בכי בכי.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ערכתי הרגע את התגובה הקודמת שלי בניסיון להיות יותר מובנת, אם כי אני מתחילה להתייאש.

(obesity מספר שלוש, אותיות גדולות, התקבל בתודה. רצ"ב הקבלה. מה העניין עם האנגלית, זה מרשים יותר?)
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אויש פפריקה, תנוחי גם את. תשמרי את הקטסטרופה לדמות של הקטסטרופה. פה תהיי פפריקה.
את כן מבינה ואני לא אסביר בפעם השלישית. הרי לך, באותיות גדולות הפעם: OBESITY.
ועל האופה בתלתלים אני לא זועמת, אני דווקא משועשעת ממנה. כבר כתבתי היום למישהי שלא טוב היות האדם מחקה. (והנה קיבלת עוד שתי הוכחות לגסות, תוקפנות ויתר סעיפי האישום.)
מתוך כבוד לנעמי ורויטל אני אחסוך את תגובתי לגבי הדיון הפרטי.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אם זו הפעם השלישית, כנראה ש"לעשות את אותו מעשה ולצפות לתוצאה שונה" הוא משפט המפתח :)
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
שמעתי, שמעתי, שמעתי.
עכשיו לאט:
לאדם ששוקל רבע טון יש בעיה בריאותית.
חוץ מזה עלולה להיות לו בעיית דימוי גוף. בעיית דימוי גוף קשורה למשקל אבל לא בקשר ישיר. ויש אנשים שרחוקים מאוד ממשקל יתר ובכל זאת יש להם בעיה כזאת.
ברור שכל דמות שכריסי מץ תשחק תהיה בעלת משקל יתר. השאלה היא רק האם תהיה לה בעיית דימוי גוף. האם זה יהיה נושא דיון בסרט / בסדרה. האם עיקר אפיונה של הדמות יהיה עסוק אובססיבי בשאלת המשקל. ראי דוגמת האקנה למטה.

אין ספק שלבעלי עודף משקל יש בעיה בריאותית שדורשת טיפול. אבל האם זה סותר את קיומה של כל בעיה אחרת סביב נושא המשקל? אני בכנות לא מבינה מה את מנסה לומר.

וחוץ מזה הפנייה שלך לבייקר נראית לי קצת מצחיקה. התגובות שלך (בהכללה, וגם בביקורת הזאת) מנוסחות בצורה תוקפנית ולא מנומסת במיוחד; את האחרונה שיש לה הזכות לזעום על תגובות לא נעימות. אני בספק אם היא זוכרת לך את הקטסטרופה דווקא (אם כי לטעון שזאת היתה מחמאה... נו באמת, תני קצת יותר קרדיט לאינטליגנציה שלנו) כמו את הסגנון החד שלך שכבר התחיל לגבול בגסות.
ואולי, רק אולי, הדיון ההוא צריך להיות פרטי כדי להישמר מהטון המתלהם שלאחרונה כל דיון בסימניה מגיע אליו.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ונעמי, אם הבנתי את השוק שלך, אז אני מבינה למה את בשוק.
מה שאני לא מבינה זה למה שלוש בנות מהמגזר מרגישות צורך להתדיין על זה באופן פרטי.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אויש, תנוחי כבר, האופה בתלתלים. זו הפעם השלישית או הרביעית שאני נאלצת לכתוב לך את זה.
שחררי. לא כבד לך מטען העלבון שאת סוחבת מאז שירדתי על קטסטרופה?

פפריקה, אני שוב חוזרת: לבנאדם ששוקל רבע טון יש בעייה. זה BMI שמסכן חיים מבחינה בריאותית.
על obesity שמעת? זה לא דימוי גוף.
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
שונרא, מה לעזאזל. בא לי לומר שכנראה לכל האנשים מעל גיל X יש בעיית אי פתיחות, סגירות מחשבתית וגסות צרת אופקים, אבל אני משתדלת לא לדון את גורלו של דור שלם. אבל כן, רוצה נורא להפטיר משהו כגון "המבוגרים של היום".
האופה בתלתלים (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מצוינת! אני פשוט נהניתי מהרמה הגבוהה של הספר. דמויות איכותיות, כתובות היטב, עלילה שמתקדמת נכון ומפותלת וחכמה.
מורי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בסדרה הרי כל הקלפים על השולחן, עד שבעיית ההשמנה של קייט/מץ כבר הופכת לנון-אישו.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אפשר בשמחה לפתוח דיון במייל ואני אזמין גם את בייקר על תקן חבר מביא חבר.
סקאוט, מה הפסדתי?
נעמי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מצטערת סקאוט אבל בעניין הזה יש לי חילוניפוביה.
סקאוט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לא משנה
נעמי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני אשמח לסיעור מוחות משולש.
רויטל ק. (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
-בהמשך לנעמי -
אם אכן יש לך כוח לפרטי, ובא לכן לצרף אותי גם - אפשר במייל?
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בעולם שיש בו נקודת כובד (no pun intended) לכיוון פוליטיקה מעוותת של זהויות, להתעלם מהזהות/המגדר/הדת/הצבע של מי שמשחק את הדמות הופך להיות כמעט בלתי אפשרי. וכך ערבי יישא תמיד על גבו את הערביות עצמה על כל משמעויותיה הרחבות, וכן גם שחורים, לסביות, שמנים, תימנים או מתנחלים. לא יודע כמה העניין הזה הפיך. אני חושב שהמגמה היא בדיוק הפוכה ממה שאת מתארת. אולי לתאר סיפור אהבה בין שני בנים היא לא אישיו, אבל הזהות עצמה הופכת להיות בלתי נפרדת, סטריאוטיפ כפול שאפילו לא מכיר בעצמו.
michalro (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מסכימה עם מחשבות. יופי. יופי.
נעמי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ידעתי שתביני לכן לא חשבתי לפרט.
בכל זאת אשמח להסבר בפרטי... כשיהיה לך כוח.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
נעמי, הייתי אומרת "פרטי" אבל אני מבינה בדיוק. עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי.
פֶּפֶּר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
שונרא -
לכריסי מץ יש בעיית עודף משקל. בעיה אובייקטיבית. בנוסף, דעת קהל דפוקה יכולה ליצור גם בעיה סובייקטיבית: בעיית דימוי גוף. אז יש את כל הבעיות שהבאת, ויש בעיה נוספת, שהופכת את ההתמודדות להרבה יותר קשה רגשית, ובניגוד לאחרות, היא לא תופעת לוואי בלתי נפרדת ממשקל היתר, אלא מס ערך מוסף שאנחנו משלמים לתפיסות היופי של החברה. ואם זה נשמע עצבני, שיישמע.
למותר לציין שאני לא מסכימה.
שחקנים עם פצעי בגרות יכולים לשחק דמויות ראשיות בלי לדון בבעיית האקנה שלהן? נהדר. הגיע הזמן שגם שחקנים עם עודף משקל יזכו לזה.

בציטוט לא היתה ציניות. הציטוט מראה איך אנשים שרואים את עצמם נאורים ופתוחים ולא הומופובים מהססים איך להתייחס בנאורות ובפתיחות ולא בהומופוביה לגייז. אותי זה הצחיק. מדינה חופשית וכולי.
נעמי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אני מודה שאני די בשוק.
שונרא החתול (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
זו לא בעיית דימוי גוף. זו בעייה. נקודה.
אני מכירה את הסדרה ואת השחקנית ולא הייתי זקוקה לתמונות. העונה הראשונה הייתה מרעננת ומעניינת אבל את השנייה נטשתי בתחילתה כי זה גם היה more of the same וגם האג'נדה האובר פרוגרסיבית כבר הייתה טו מאצ'.
לאדם ששוקל בערך רבע טון אין "בעיית דימוי גוף" אלא בעייה בגוף או בעיית גוף. בעייה בריאותית, בעייה בניידות, בעיית תעסוקה, בעייה של מלבושים, בעיייה כלכלית וכנראה גם שלל בעיות אחרות.
שחקנית שנראית כמו כריסי מץ לא יכולה לשחק שום דמות שהמשקל שלה הוא לא חלק מרכזי מהאישיות. ואם זה נשמע לא מכיל ולא מקבל - שיישמע.
obesity זו מחלה ומגבלה אמיתית ולא דימויית.
ואם הייתה ציניות בציטוט שלא יישכח שהבאת אז לא הבנתי אותה.
מורי (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
יופי. החיים עצמם סדרה נפלאה וקייט מקסימה. ראיתי את כל העונות וכל הפרקים ולרוב פשוט בכיתי מהתרגשות.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ