“נראה לי שאני חיה ביקום מקביל. יקום מקביל בו לוסי פ***ג מוד מונטגומרי קמה בוקר אחד ואמרה לעצמה, "אולי אני אמציא את ז'אנר הרומן הרומנטי?" ואז כתבה ספר שמצליח להיות גם הפלא התקופתי-עלילתי-ארץ-הפיותי של מונטגומרי, וגם רומן רומנטי על כל הטרופים המושלמים והמגוחכים שלו, והיי רגע התעוררתי ואני לא ביקום מקביל זה העולם שלנו הייתכן בחבחבחבח???

בכל מקרה, כשה חברתי הטובה אמרה לי "יש למונטגומרי רומן רומנטי" חששתי לקרוא אותו כי הוא באנגלית תקופתית וקשה. ואז ניסיתי וזה לא היה כל כך נורא. אז תנסו גם.

על מה מדובר?
ואלנסי, הגיבורה שלנו, חיה במשק בית משפחתי מגעיל וחטטני וקפדני והחיים שלה בגדול בלתי נסבלים. כשקורים דברים שגורמים לה לקחת את הנסיבות לידיים, מתחרשות התרחשויות!

אממ, כן, זה ספר שכולו ספוילרים. לא נורא. תקראו גם בלי התקציר המשכנע שלי. שווה את זה.

ומה כל כך יפה בו?

1. שגם במסגרת הז'אנר מונטגומרי לגמרי מתייחסת לעולם ולגיבורה שלה בכבוד שהיא נותנת לכל העולמות והגיבורים שלה. אז כוח הדמיון שם, לגמרי. כוח הטבע שם, ואפילו יותר מבספרים אחרים שלה. כוח האנשים מהגזע שידע את יוסף מאוד שם. כוח הקהילה החטטנית והצדקנית ממש ממש שם. כל הדברים שהופכים אותה לסופרת חדה, קורעת מצחוק, עם לב רומנטי ומדהים שגורם לנו להתאהב - הכל הכל שם.
2. שסיפור האהבה נפלא. כל כך לא צפוי, כל כך מעניין, כל כך מלא בטרופים ועם זאת פשוט עושה את הכל נכון. שני מטומטמים שנורא בא לי לחבוט להם בראש, וגם למונטגומרי, אבל אז להיאנח ולהזיל דמעה ולומר "אוח, כמה שאתם חמודים."
3. עלילה קצת יותר מדי צפויה וקצת יותר מדי מתחברת לעצמה ולא סבירה, שנותנת לי תחושה שמונטגומרי פשוט אמרה "אה, עלילה? שטויות. אני כותבת פה פנטזיה וככזו אני יכולה ללכת עם אי הסבירות עד הסוף. יהיה לנו כיף!" בקיצור, זה ניסוי ספרותי שנועד להנאתה של הסופרת, ואנחנו לגמרי נהנות ביחד איתה.
4. וכן, זה אסקפיזם: מונטגומרי כתבה את הספר בשלב מאוחר בקריירה שלה. זה אומר מצד אחד שיש בו דברים שבחיים לא דמיינתי שהיא מכירה (מכוניות?? אוכל סיני??? קולנוע???) ומצד שני זה אומר שהיא, עם החיים האומללים של עצמה, הרשתה לעצמה להתיר את הרסן כאן ופשוט לכתוב געגוע לעולם שאף פעם לא יהיה לה. תקופת אושר טהורה, פריצת גבולות בלתי מתנצלת, חיים בחלום. זה מעציב אותי מאוד כשאני חושבת על לוסי עצמה; אבל תענוג לקרוא את זה.
5. דיבורים על דברים שהיא בהחלט לא אמורה לדבר עליהם, כגון קרסוליים! ופמיניזם (בערך!) אח, מורדת נהדרת שלי.

עכשיו בא לי לקרוא את כל כתביה שוב ושוב לנצח, כי היא הדגולה מכולן.
תקראו וזה.”