-ייתכנו ספויילרים!-
את הספר הזה קראתי בעקבות אהבתי לספרות הרוסית. הספרות היא ספרות לא קלה ולעיתים מסובכת אבל מנגד, יש בה משהו שמושך אותי ככבלי קסם. אולי זה השורשים הרוסיים שלי שמדברים מתוכי ולוקחים להם פיקוד כאשר מדובר בספר רוסי או פשוט בגלל שהספרים הרוסיים כל כך קשים, כל כך בלתי מפוענחים , עד כדי היותם בגדר חידה.
הספר מתאר את קורות חייו של אציל בן המאה התשע עשרה בשם אובלומוב. אובלומוב זה מאס בחיי הבורגנות והמעמד הגבוה ודבק בגישה של אי עשיית דבר. תרתי משמע. שנים שהוא אינו יוצא ממיטתו והוא דבק בהלך החיים שסיגל לעצמו, המורכב רוב הזמן משינה ואכילה. אפילו חליצת עצמותיו היא עבודה קשה מדי ולכן הוא ספון בביתו ודבק במוכר לו- שום דבר. כשבין לבין מארחים לו לחברה ידידו הגרמני ומשרתו השנוא-אהוב שלמרות מריבותיהם הרבות הוא היחיד שנאמן לו.
כל מי שקורא את הביקורת שלי תוהה בינו לבין עצמו: מה הייחודי בספר הזה? עמודים שלמים של כלום, עמודים שלמים שמתארים את התלבטותו "הנועזת" של אובולומוב אם להניח את הרגל ולפסוע בחדרו או מצדו האחר לעצום עין ולנמנם עוד מספר דקות. אכן, כפי שקראתם: עמודים שלמים אין כלום. רק מאמצע של הספר מתחיל להיות מעין "אקשן" וזהו אקשן בנוסח המאה התשע עשרה כמובן, שגם הוא למעשה לא בדיוק אקשני במיוחד. עמודים שלמים של לבטים, של שיחות, של חיים על מי מנוחות אבל אבוי.. אתם לבטח חושבים שהנני משוגעת או שדעתי השתבשה עלי סופית אך למרות הקושי של צליחתו של הספר חשתי במהלכו שזהו ספר מתח נפלא, שכל עמוד טומן בחובו עולם שלם שרק מחכה שאגלה אותו ואפרוס ממנו עוד חלקיק ועוד עד כדי תמונה עמוקה ומלאה. שמתחת לכל העצלנות הזאת שמפגין אובלומוב מסתרר גבר רגיש שדבר מה גרם לו להפסיק להלך בין הבריות ולדבוק בצורה חולנית בשגרת ביתו. לטמון את ראשו בין הכרים ולהפגין חוסר עניין ואדישות בעולם. הרי לא ייתכן שעקשנותו להסתגר בביתו נובעת אך ורק מעצלנות משונה ותמוהה, נכון? הרי ישנה סיבה נוספת ועמוקה יותר לסגפנות ממין זו והספר גרם לי לרצות לנבור בין דפיו על מנת לגלות את פשר התעלומה.
בשלב מסוים אובלומוב בחורינו מתחיל לפעול ואף לחזר במרץ ולבביות האופיינית לאוהב שליבו נתפס בחבלי האהבה אחרי נערה יפה, חמודה וחריפת שכל בשם אולגה ואני חייבת לומר לכם שסיפור האהבה בין אולגה המקסימה לאובלומוב הפיח בי תקווה שמא אובלומוב יזנח את הרגליו הנושנים ויהיה לאדם חדש, שהאהבה תצליח להקימו לחיים ולשנותו מן הקצה לקצה, הרי זה כוחה של האהבה,לא?
כמה שנכונה לי אכזבה מרה! כנראה ששגרת חייו של אובלומוב חזקה ממנו פי כמה והיא הצליחה להביסו ולהדביקו חזרה למיטתו באין אונים ואולגה שננטשה על ידי אהובה לטובת הרומן רב השנים עם המיטה החלה להבין. ספקות קוננו בליבה, אולי אובלומוב לא מתאים?
ויש סצנה אחת, שגרמה לנפילתו של רעם ביום בהיר עבורי, הסצנה שאולגה וחברו של אובלומוב מצויים יחדיו לאחר נישואיהם בסלון ביתם, כששניהם מעיינים בספריהם השונים המאכלסים את החדר. ברגע זה ממש אולגה מבינה שהיא זקוקה לאדם כבעלה, שהוא מתאים לה והיא ניזונה ממנו כחמצן. שהיא אינה יכולה להיות עם גבר שלא יאתגרה שכלית ואינטקטואלית. זו סצנה קטנה וחסרת משמעות אומנם אך דווקא בשל כך נוגעת ללב, מעצם פשטותה. הפנמתה של אולגה כי אובלומוב איננו מתאים לה וכי מצאה את אשר חיפשה.
זו הייתה סצנה חזקה ומטלטלת שעוררה בי רגשות מעורבים. כשקראתי לראשונה את הסצנה, לפני שנים, הרגשתי תרעומת על דבריה של אולגה ותחושת החמצה: איך יכלה לשכוח מאובלומוב? אבל ברגעים אלה שקראתי את מסקנותיה פעם נוספת לפני זמן לא רב חשבתי על עצמי והגעתי למסקנה המתבקשת: אני מזדהה עם אולגה ומבינה לליבה. לא הייתי יכולה לחיות עם אדם שלא יפרה את שכלי אינטקטואלית כפי שאני אפרה את מוחו. זה אמור להיות הדדי.
הספר הזה חולל בי רגשות רבים וסערות נפש. מצאתי עצמי לא מהרהרת רק על אולגה הצעירה אלא אף על אובלומוב עצמו! ותהיתי ביני לבין עצמי כיצד השלמתו עם החיים בדרכו שלו היא משאלת ליבם של לא מעט אנשים ולא מעט היו נוקטים גישה שכזאת מחוסר יכולת להתמודד. הרי למי מאיתנו לא היה בוקר קשה וחוסר רצון לצאת מן המיטה? עוד יום שמתחיל במילים: כמה הייתי רוצה להישאר עוד קצת במיטתי החמה...העיקר לא להתמודד עם המציאות. אני יכולה להעיד על עצמי שהיה לי לא בוקר אחד כזה אם בקרים רבים שפשוט קמתי מיואשת אבל סיגלתי לעצמי מחשבה חיובית והבנתי שבריחה מן המציאות אינה מהווה פתרון אלא רק אלטרנטיבה לא יעילה.
אצל גונצ'רוב הכול מוקצן. הכול מתואר בצורה מאוד חד משמעית ועוצמתית, במכוון. גונצ'רוב, לטעמי, מעביר ביקורת על החברה המעמדית של ימיו על ידי המנעותו של אובלומוב מהחברה , על ידי בידודו המוחלט מבני מינו. וגם כאשר הוא כבר מופיע בחברה וניכרים אותות חיות בפניו, של כניסה מחודשת לחיי בני אדם מן היישוב, זהו צורך זמני. ההרגלים הישנים, כפי שאמרתי, משתלטים על אובלומוב ומשכיבים אותו חזרה במיטתו וגם אם ניכר שהוא עושה בסוף הסיפור צעד כלשהו, זהו צעד קל, כמעט בלתי מורגש, של עשיית הבטוח לטובת הישארות בחיים -לא חיים של בטלה גמורה.
-הביקורת מוקדשת לאמא שלי שבזכותה קראתי את הספר-
- איך אני שמחה שהצלחתי לכתוב על הספר כי כבר מזמן רציתי לכתוב עליו כי הוא באמת מצוין!-
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
