הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 בספטמבר, 2019
ע"י סקאוט
ע"י סקאוט
השבוע נתקלתי בכתבה שזעזעה אותי מאוד. אומנם קרו מקרים כאלה בעבר אבל החשיפה בשנית לאירוע כזה שכלל לא אמור להתרחש, גרמה לי לתחושה לא נעימה כלל ולרגעים אפילו אבדה תקוותי באנושות. אירוע אשר התרחש בבית ספר תיכון, בו נאלצה מורה צעירה להוציא אחדים מתלמידיה עקב הפרעה במהלך התקין של השיעור. על פני השטח מעשה שהוא נכון לכל הדעות שכן היא אינה יכולה לגזול משאר התלמידים את שעת הלימוד שגם כך אינה מספיקה.
מה שהמורה המסכנה לא שיוותה בנפשה, שכמה שעות לאחר האירוע חסר החשיבות הזה, היא תמצא עצמה בלב-ליבו של אירוע מפחיד, שככל שהשנים עוברות הופך לפחות חריג במחוזותנו, במהלכו תחשוש לחייה. שתי אימהות יכנסו אל הכיתה בה היא מלמדת, אותן אימהות של הילדים שהפריעו למהלכו של השיעור, ויאיימו עליה וינסו לתקוף אותה.
אלימות כנגד מורים איננה דבר חדש. לא מצד התלמידים ובשנים האחרונות לא מצד הורי התלמידים שגומלת בליבם ההחלטה לקחת את החוק לידיים ולהשמיץ ולפגוע פיזית במורים העמלים יום ביומו בשביל להכניס לילדיהם עוד פיסת ידע, לגרום להם לחבב את הלימודים.
סוגיית החינוך הבית ספרית היא סוגייה רבת שנים שטרם הגיעה לפתרונה. נכון הוא הדבר שמדובר אולי במערכת מיושנת שאמורה להתאים עצמה לילדי המאה ה-21 שמרגישים לעיתים מוטלים בין הכיסאות בגלל המערכת המשעממת שאינה תואמת את התקדמותם והחשיפה לגירויים רבים הפוקדים אותם מדי שעה.
כך או כך, אלימות נגד מורים אינה עניינית ואינה נאה. היא צריכה להעלם מן העולם. נדמה שהתלמידים בימינו מחוצפים יותר, דרשנים יותר ואגוצנטרים יותר ללא שום תחושת הענקה לאחר. כמובן שתמיד ישנם יוצאים מן הכלל אבל -כמה- זה באמת משנה?
הספר "הלב" מתאר את ימי חייו של נער צעיר בשם אנריקו באיטליה של סוף המאה התשע עשרה. הוא מספק לקורא הצצה אל האירועים המלווים את חייו במשך שנה תמימה באמצעות יומן אותו הוא כותב. ביומן זה אנו עושים הכרות עם מגוון דמויות מלבד גיבורו של ספר זה, כגון: אימו, אביו, מוריו וכמובן חבריו. גרונה הנער החביב והאהוב על הכול, דורסי התלמיד המצטיין שהכול מקנאים בהצלחתו, ביופיו ובהשגתו את פרס ההצטיינות הראשון מדי שנה בשנה ואי-אילו תלמידים אחרים כמו הנער הפרוע אשר מתפרע בכיתה ומפריע למהלך השיעור אך המורה מתמודד איתו ביד רמה ורק להפצרותיה של אימו הענייה והחולה שימיה ספורים הוא מסכים לקבלו בחזרה.
בימים אלה, שאנו שומעים שוב ושוב על אלימות נגד אדם אחר, לרבות אלימות בין תלמיד למורה, בין תלמיד לתלמיד אחר ועוד כהנה וכהנה, ספר כזה מעניק לקורא מספר שעות או ימים [ במידה ואתה מחליט לטעום כל פעם שלוק נוסף מן הקריאה ולא לשתות בבת אחת ובצימאון גדול] של הקלה, הנאה ובעיקר תחושת חדווה שמתפלשת בתוך האיברים ואינך רוצה שתנתק מגופך. נכון שכבר בשלב הראשון האמינות של הספר לוקה בחסר וצלה של ספקנות שורה על הקורא, כי בינינו, כמה כבר מציאותי יכול להיות ספר שרוב-רובו של אנשיו הם טובים, סלחנים ובעיקר רוחשי צדק?
ועם זאת, כשאתה משהה עיניך על הכתוב, אתה מסלק ממוחך את תחושת הספקנות ומתמסר לסיפור. ליומן אותו כותב אנריקו בחוכמה, רצינות ובעיקר מודעות גדולה. אנריקו, ביחס לחבריו האחרים, אינו ילד טוב מבחינה לימודית. הוא מתעצל בלימודיו ופוטר שיעוריו בכדי לצאת ידי חובה על מנת לרוץ ולהמשיך במשחקיו. אף על פי כן, הוא אינו עושה זאת בלב שלם, הוא בוחן את דמותו ביחס לחבריו ותחושת האשמה נותנת בו אותותיה, הוא מבין שהוא עושה רע להוריו שהצליחו, בניגוד לחלק מהורי חבריו, להעניק לו מעל ומעבר. הוא אינו מעניק להם כגמולם.
האמת חייבת להיאמר: למרות הבנאליות של הסיפורים שנוסבים כולם על צדק, פטריוטיות, לעיתים פטריוטיות מוגזמת שבעקבותיה נשאלת השאלה: האם באמת נער צעיר יקריב עצמו למען מולדתו עד כדי אובדן חיים? דבר מה בסיפורים נגע בי וגרם לי לחשוב על עצמי, על בני משפחתי, ועל הסובב אותי. הספר גרם לי לזכור שוב מה חשוב באמת, והם האנשים היקרים לליבך.
ודווקא בתקופה כזאת, עבורי, שאני אישית מרגישה שישנו ניכור רב , אדישות וחוסר התחשבות בזולת, ספר כזה מגיע לידיי וגורם לי להרגיש מעט אחרת, מעין אופטימיות מהולה בעצב. בספר הזה ישנה עצבות רבה, ילד מת, אב מכה את בנו שייגע על לימודיו, אך יש בו גם אופטימיות רבה, אותו האב המכה והשיכור, מבין שהוא עושה נזק לבנו ומשנה דרכיו. הילד המת זוכה ללוויה ראויה ולכבוד אחרון.
לצד הכאב והעצבות הנוכחים ברבים מן הסיפורים או קטעי יומנו של הנער, יש גם רגעי שמחה. וזה היופי האמיתי בספר זה, למרות כל מגרעותיו, למרות מתיקותו הרבה, לעיתים. מתקתקות העולה על גדותיה כמו גזוז עתיר סוכרים, אבל הבדל מהגזוז שבשלב מסוים גמיעתו הקולנית נמאסת ומעוררת תחושת קבס, כאן אין תחושה כזאת, להפך, אירוע רודף אירוע, סיפור רודף סיפור, וכולם יחדיו גורמים לך לרצות להמשיך בקריאת הספר ולא להפסיקו, לפחות עבורי. מעין אוטופיה אך לא בדיוק אוטופיה במלוא מובן המילה מכיוון שהיא מלווה ברגעים חמוצים לא פחות ותחושת החמצה.
חשוב לציין שהיומן של אנריקו אינו מתעד את מאורעות חייו בלבד אלא גם מצורפים אליו סיפורים שהמורה הקשיש מקפיד לספר לילדים בכל חודש, כל חודש סיפור אחד, סיפור שמסגרתו חינוכית, כדוגמת אהבת המשפחה, אהבת המדינה והצדק. ילד המקריב עצמו למען סבתו לאחר שנדמה שכשל ואיכזב אותה מרות. ילד אחר נפצע לטובת מדינתו האהובה איטליה וכמובן, בל נשכח, את הסיפור המפורסם שהפך ברבות הימים לסדרה מצוירת מפורסמת שאין כמעט מי שלא מכירה המתארת את קורות חייו של הילד מרקו. לא אכנס כאן לפרטי הסיפור והבדליו מהסדרה, רק אגיד שישנו שוני והוא בהחלט בולט.
בעודי ממשיכה בקריאתי את הספר, מתענגת על שפתו המליצית והחדה, על תכניו הכתובים בצורה יפה, מרגשת ואנושית, אני חושבת במקביל על יחסם של תלמידים והוריהם למורים, כיצד השתנו הזמנים שהמורה אינו דמות נערצת עוד, כפי שאביו של אנריקו מקפיד לתאר באחד ממכתביו אליו, ומעמדו הוא רק שני למעמדם של ההורים ויש לכבדו לא פחות מאביך מולידך.
אז נכון, כפי שכבר ציינתי קודם לכן, מודעת אני לעובדה שזהו ספר שהוא חינוכי ביסודו ובחיים לא הכול ורוד, ובוודאי שהסופר ליטש כראות עיניו את המציאות האמיתית ולא איזכר במיוחד בסיפוריו מורים מרביצים ומטילים אימה על התלמידים, עובדה זו ידועה לי היטב. ומבחינה זו התקדמנו רבות. לא עוד חינוך אלים ונוקשה בעזרת סרגל אלא באמצעות שיח מכבד, לנסות לדבר אל ליבו של הנער ולאוו דווקא באמצעותן של הפלקות, סטירות ומכות. אבל כמה השיח המכבד והמכיל באמת תורם? ועד איזו רמה הוא כדאי? ואולי הוא בעצם שורש הבעיה? אולי אם המורה לא ינסה להיות חברו של התלמיד, המשמעות והכבוד כלפיו, ישובו? ואם כך, מדוע תלמידים מרשים לעצמם להתחצף למורה שאמור להיות כהורה שלישי עבורם, דמות סמכותית להערצה וקבלה ולא להנחית ידך עליה. מדוע האלימות זורמת כמים בכיתות וברחבי בית הספר? פוגעת בתלמידים ובמורים כאחד?
ועד כמה המורה והמחנך הם באמת דמויות משמעותיות בחיי ילדנו? אולי החינוך הקלוקל אינו אשמתם של המורים והוא תוצר של הבית ממנו מגיע הילד?
וספר זה, כשמו כן הוא, לב רחב מימדים. לב עצום בגודלו שמכיל בתוכו סוגי אנשים רבים וסוגי ערכים שונים. הדמויות בסיפור אף הן עושות שגיאות אך הן מתקנות את עצמן ומתחרטות על מעשיהן, לדוגמא, אביו של אחד הנערים שנאמר לכולם שהוא שוהה באמריקה ולבסוף מתברר שהוא רצח אדם שהתנקר אליו באופן קבוע, למרות היות הפשע "נסלח" כביכול [ אין דבר כזה. לא באמת, אבל מבחינה תיאורטית] אותו אב פושע ששילם חובו לחברה במשך שש שנים של ישיבה בבית האסורים, עדיין חש את כובד העול והחטא על כתפיו החלושות.
בתום הקריאה הרגשתי תחושת מפח נפש וצער. צער על כך שהספר אינו חלק מתוכנית הלימודים. מכיוון שהוא מקסים ומלמד על ערכים חשובים שנראה כי אבדו בים האגואיזם והביטחון העצמי המופרז. האם ייתכן אחרת? בעידן שכל זאטוט הופך לכוכב רשת נחשק שלא קם כדוגמתו וכל נערה הופכת לדוגמנית בעלת מליוני עוקבים בין לילה?
ומה בדבר התלמידים? כל התלמידים בלא יוצא מן הכלל, צריכים לקרוא בו. כולל הוריהם. למעשה, גם אותם הורים שמעזים לתקוף מורה פיזית ומילולית, בייחוד בלא עוול בכפו, לדעתי, לא יזיק להם לקבל את הספר הזה במתנה לשנה החדשה שבפתח. כולל האימהות מהמקרה שציינתי למעלה.
אולי בצורה כזאת יתווספו למערך הערכים שלהם ערך חיובי או שניים של כיבוד האחר והרגשת בושה ונסיון לכפר, לשם שינוי, כשאתה מבין שעשית מעשה רע.
4-5 כוכבים בקלילות.
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
רץ- תודותיי. תגובותיך תמיד מצליחות לרגש אותי.
|
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקירה מקסימה לזיכרון ילדות.
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
לסקאוט- מסכים אתך בהחלט.
התכוונתי לכול מדיום חזותי וזה כולל הכול. פשוט נראה לי שהטלוויזיה שבד"כ מוצבת בכבוד רב בחדר האורחים, זה מסר לילד שהוריו מאשרים את התכנים המשודרים, ונדמה לי כמו שפרופ' פוסטמן כתב, שיש כעס גדול של הילדים על ההורים בגלל דבר כזה בבית, אף שהילדים לא מודעים ואין להם מילים על התופעה, הם רק ילדים, כאילו הם בכול זאת חשים שההורים שלהם מאשרים את זה, בלי כביכול לרחם על עליהם, שנאלצים להיחשף שיטתית לנושאים שלא לגילם וליכולתם, כאילו הילד צועק מכאב וההורה עונה לו: טלוויזיה זה טוב, מה יש לך? על כול המכשירים האחרים שהם בדיוק אותה תופעה, אולי הילד חושב שהוריו לא מרשים לו להשתמש בהם, והוא צופה בזה בגניבה, לתחושתו. כך שהכבוד והמרכזיות שהטלוויזיה זוכה לו בכול בית (כמעט) הופך אותה למזיקה יותר משאר המכשירים החזותיים, למאמץ של ההורים לתמוך בילדיהם. המסר המתקבל, של ההורים לילדיהם: מותר ומומלץ להתעלל בכם.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
תודה, מושמוש, גם לך, אבל אשמח שתענה לי בבקשה על השאלה ששאלתי בקשר לאינטרנט.
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ברשותכם
אתעלם מהתגובות האחרונות, שלוקחות שכבה עליונה של מציאות מסוימת, בלי להביט מה מתחתיה.. רק רציתי להודות לסקאוט, לבוב, ולכולם. יום טוב.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
המשטרה, ככל הנראה.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ילד בן עשר לא נופל סתם כך מחלון. ילדים הם שיא האכזריות. יש מי שחושב אחרת?
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
נכון,ממש תעלומה. למה ילד מלכתחילה צריך להיות ליד החלון? אין סורגים?
ואני מסכימה. העיקר יש הטוענים שילדים לא יכולים להיות אכזריים... |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מה שקרה עם הילד זו תעלומה. מה שכן, ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים וכנגד אכזריות
זו למבוגרים אין כוח.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ראובן- מסכימה.
ואם בבית הספר עסקינן, אי אפשר להתעלם מהמקרה שקרה לפני ימים אחדים עם הילד שיכול להיות ( לא הוכיחו זאת עדיין) שהתאבד על רקע חברתי. |
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקאוט-זה עניין של תקופה
כשהייתי תלמיד ביסודי (בתיכון פחות)היו לי מורים,איך לומר,חארות. כשלונות כבני אדם. כמובן שלא כולם.
ספגנו ופחדנו לומר משהו,זו היתה החשיבה והאווירה. לימים סיפרתי לאבי על מה שמורים אמרו ועשו והוא התקשה להאמין. עכשיו זה התהפך ב-180 מעלות. אנו חיים בעידן בו הורים מתקשרים ל-מ"מ בצבא עם טענות. בזמני בטירונות המחשבה הזו לא נתפסה. קיצוניות אינה טובה לכאן או לכאן.משמעת יתר או הפקרות. |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
המחשב והסמרטפון אינם אויבים, הם בסה''כ כלי. בית ספר, סקאוט, אינו מוסד דמוקרטי. תלמיד
צריך להשמע למורה בשיעור. זה שרוב המורים לא ראויים לתפקידם זה כבר סיפור אחר לגמרי.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
חני- תודה רבה. מסכימה.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מושמוש- ומדוע אינך מאזכר את המחשב והסמארטפון, אוייבם מספר אחד של הילדים? הם אלה שחושפים אותם לתכנים לא נאותים ומוחקים את ילדותם. במידה ויש לך אינטרנט מוגן, אתה יכול לראות דרך חברים וכדומה. כך שהדרך לקלקול פרוסה בפנייך ללא שום מכשולים.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ראובן- מסכימה. קיצוניות אינה טובה בשום מצב, לא לכאן ולא לכאן. המורה צריך לדעת את מקומו אבל בגבולות והתלמיד יכול ויפה שיפתח עמוד שדרה ויעמוד על שלו אבל תלוי באיזו סיטואציה ( אם המקרה מאפשר זאת ובאמת נעשה עוול מצד המורה, במקרה להלן, שתיארתי בביקורת לגמרי אינו כזה)
|
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
pulp-אני מסכים,אף קיצוניות אינה טובה
היו לי מורים טובים וטובים פחות.
מצב בו מורה חושש מתלמיד או שיימינג אינו שפוי. גם מורה שסוטר ומעליב לא ותלמיד לא מעז למחות. בנוגע למכשיר,זה דיון שאין לו סוף. צריך מעורבות הורים בתוכן וזמן שילדיהם צורכים ורעיון הטלפון הבסיסי והפשוט עד גיל מסויים בסדר גמור. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ראובן
אף אחד מהם לא טוב. אני זוכר גם מורים מעולים.
אם מבוגרים לא מסוגלים לשלוט על זמן השימוש בטלפון והתוכן הנצרך, האם ילדים יוכלו למשהו שכל כך חזק מהם? |
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקאוט-נושא הקרינה שנוי במחלוקת בין מדענים
בטווח ארוך מאד כנראה שיש השפעה מסויימת.
תלוי כמה המכשיר רחוק מהראש. כמה משתמשים בו ביום. האם הוא פועל בלילה וכמה רחוק (קרינה פוחתת בריבוע המרחק). |
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ל-pulp fiction - אני לא יודע מה יותר גרוע-פיחות מעמד המורים או כאלה שסטרו לתלמידים
או היכו בסרגל על האצבעות.
או פוגעניים ומעליבים,היו לי כאלה.בעברית פשוטה ובסיסית-חרא של בני אדם בלי תחושת שליחות שחשבו שהם סגני אלוהים.יש לי חברים לכיתה שאחרי עשרות שנים זוכרים מורה זו או אחרת לדראון עולם-מילותיהם,לא שלי. אשר לסוגיית הסמארטפון דעתי ידועה-מכשיר שבשימוש נכון יכול להיות יעיל וכלי נהדר אבל מזמן נשאבנו להתמכרות מטמטמת חסרת תקנה. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מחשבות- מה עם הקרינה שהמכשירים האלה פולטים?
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
פאלפ- תודה. מגמה מבורכת וכדאית. שיקראו ספרים במקום.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
אני אמנם לא בעד סמארטפון עד נניח גיל עשר, אבל צריך להכיר בסגולותיו המופלאות של
המכשיר הזה. אני מתפלא שטרם הפך לכלי לימודי לגיטימי.
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקירה מצוינת.
מעמדו של המורה לצערנו נמצא בשפל כבר שנים מספר. בעולם שבו כמות הלייקים והשיתופים היא הקובעת, בית ספר ולימודים מצטיירים להורים כארכאיים.
כיום יש מגמה, שאני מקווה שתתפוס תאוצה, לדחות עד כמה שניתן רכישת סמארטפון לילדים ולהסתפק בטלפון פשוט. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, בוב (:
טרם התפנתי לקרוא את שאר דבריו של מושמוש. |
|
בוב
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מסכים עם כל מילה.
ספר מקסים שאכן מחנך לערכים נעלים ומטרתו לעצב חברה טובה יותר.
מושמוש, דבריך מרתקים. |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מושמוש, לא מצליח לרדת לסוף דעתך.
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
למחשבות -
כמובן קל להגיד ההפך. במיוחד כשאין לך נימוק. לעומת זאת כול גורם ששומר על עצמו כמובן לא אומר ולא כותב מילה על השפעת המדיום החזותי, כמו אוניברסיטאות, משרד החינוך. הצטרפת לצד הנכון, ברכותיי! כשערוץ אוניברסיטת חיפה הביא סיכום של עשרות מחקרים אקדמיים שמסקנתם: הטלוויזיה מקדמת את הטרור בגלל סימביוזה בין הערוצים לטרור - אלה מקדמים את אינטרסיהם של אלה, אייטם תמורת פרסום הטרור שבו המחבלים מעוניינים ( פרופ' פוסטמן כתב על קידום האלימות והפשיעה ע"י ערוציי הטלוויזיה - כאייטם חם, אך לא כתב על טרור כי בזמנו כנראה היה פחות טרור) - אז כעבור זמן מה סיכום המחקרים האקדמיים האלה נעלם, הוסר.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
בנצי- תודה רבה.
לשאר החברים- איזה דיון נוצר כאן. ממש יופי! |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מושמוש, מצטער לומר שדברי פרופ' פוסטמן, הטוען שהמוח מתפתח אחרת ממסך ומספר הם
על גבול ההזיה כתוצאה מפטריה.
|
|
בנצי גורן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
תודה סקאוט.
כתבת נפלא. כשהייתי בביה"ס לפני מיליון שנה בערך, זה היה ספר חובה. מדובר בקלאסיקה אמיתית.
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
אגב דוגמא,
מזכיר לי מושגיי מוסר אמריקאיים, שם הטלוויזיה פועלת מ 1950 - בני משפחתו של קורבן של רוצח סדרתי, פנו לטלוויזיה ולרשויות בבקשה לשחרר את הרוצח. ליבם נכמר עליו. חשבתי שזאת דוגמא לתפיסה מוסרית שקיימת כנראה באופן מולד באנושות, עם טוויסט אינפנטילי וחוסר יכולת להתפתח, כתוצאה מהמדיום החזותי.
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
יש הבדל מהותי
בין מדיום חזותי לקריאה. פרופ' פוסטמן הסביר שהמוח בשני מקרים אלה מתפתח אחרת לחלוטין: תראה לדוגמא את מבנה דף הספר, סדר השורות והחלוקה לקטעים, וכמובן חלוקת החומר הכתוב בדפים הבאים, והחלוקה לפרקים, כותרות (במידה ויש). ראשית קשה מאוד ללמוד לקרוא, זה מאלץ את המוח להתפתח ספציפית, מה שפשוט לא מתרחש כתוצאה מהשימוש במדיום חזותי. שנית הסדר של הדף מדמה את הסדר והמשטר העצמי של ההתפתחות המוחית כתוצאה מקריאה (וכתיבה). המדיום החזותי לא מפעיל בנייה מוחית, ולא מייצר סדר פנימי. ילד לא מבין מהצפייה את מה שאתה מבין ומסוגל להעריך לחיוב ולשלילה - בגלל ההתפתחות והיכולת המוחית שרכשת כתוצאה מקריאה וכתיבה, כפועל יוצא רכשת כתוצאה מהקריאה והכתיבה, יכולת חשיבה, הסקת מסקנות וגם תפיסה מוסרית. מה שאתה מביא אתך אל המדיום החזותי - אין לילד. כתוצאה מהאינטראקציה עם המדיום - זה גם לא יתפתח אצלו.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מה חסר? יושבים מול מסך כמו שאנחנו יושבים מול ספר או טלויזיה גם.
|
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מושמוש-טכנולוגיה באופן כללי,לא רק ילדים
אך ברור שיש לה השלכות עליהם.
הכל שאלה של מינון. כשילדים יושבים מול מסך נייד שעות ביום ברור שמשהו לוקה בחסר. |
|
חני
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקירה יפה.
סקאוט אנחנו חיים בתקופה כזו. פוסט מודרנית. זה מתחיל בגיל קטן עם ספרים וסדרות שהם כופרים בכל מה שהכרנו ומערערים על הכל.ואם כבר מותר לערער ולהטיל ספק בכל מה שהכרנו כולל מוסדות חינוך. אז מה בעצם נשאר לנו. ? אבני היסוד מתערערים בתקווה למצוא הגיון חדש בדברים..ואז יש זלזול בהורים, במורים, בילדים וכ...
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
לראובן - מה הכוונה
אפשר לנצל אותה נהדר או ללכת לאיבוד? אתה מדבר על ילדים, מה אתה רוצה מהם? שינצלו נהדר או ילכו לאיבוד? אנו חברה שלא אכפת לה מילדיה, האינטרסים של המדיה במקום הראשון. המדיה לא מעוניינת בקיום ילדים, כי אם תכיר בהם, תיאלץ לצנזר את עצמה. נוח
וכלכלי לטעון - אין דבר כזה ילדים, בצירוף מס שפתיים כזה או אחר. אנו כחברה לא רוצים לאפשר לילדים לחוות תק' ילדות. לרשותנו נימוק מתחסד - יש להם ילדות אחרת (חשיפה אינסופית לנושאים שלא לגילם וליכולתם). לפיתוח טכנולוגי עתידי למשל, ילדות אחרת לא תועיל. |
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
התייחסויות לפרפר צהוב ומושמוש
פרפר צהוב-
תמיד היו פוליטיקאים ובכירים סוררים.משה דיין היה בוגד ונואף לא קטן ולפחות לפי הנטען גנב עתיקות והיה אב מחורבן עם תהילת הגנרל. גולדה ניהלה רומנים ומן הסתם עוד שאיני יודע.אלא מה? אז הכביסה המלוכלכת נשארה בבית.היום זה יוצא תוך דקות ונתמך בשקרים והכפשות,תמונות ערוכות וכן הלאה. גם ניקסון הסתבך בווטרגייט ונאלץ להתפטר. מושמוש- הילדות קיימת.אולי אחרת ופחות תמימה עם החשיפה האדירה למדיה אבל ישנה.הטכנולוגיה קיימת לטוב ולרע-אפשר לנצל אותה נהדר או ללכת לאיבוד ולהשתעבד לה מרצון .האדם מהותית לא השתנה ב-50 השנה האחרונות.הוא נכנס בהדרגה או נולד למציאות שונה ולומד אותה. |
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
לא מסכים שזה קודם כול שאלה
טכנולוגית. העניין הוא שילד שרואה כול יום 8 מקריי אונס ורצח ( בביית במדיה החזותית) - לא כשיר ללמוד בבית ספר. המורים לא יודעים מה לעשות עם זה. קורה דבר שהפרופ' פוסטמן (שכתב ספר על המצב הזה/ אובדן הילדות), עוד היה קצת עדין, כי בעצם מה שהוא אולי לא תיאר, זה מצב שגם המורים הם כבר ילידיי טלוויזיה, אז אין להם בגרות מנטלית - על זה הוא כתב אבל לא ביחס דווקא למורים. כמו כול ילידיי הטלוויזיה, הוא אמר שרק למעטים מהאנושות תהיה בגרות מנטלית, היות והמדיום החזותי בשלב א' מונע קיום של תקופת ילדות, ובשלב ב' כשהאדם מתבגר פיסית, מסתבר שהוא חסר בגרות מנטלית. מתי האנושות חיה כך? בלי תקופת ילדות ובלי בגרות מנטלית? בימי הביניים. אז כעת אנו בימי הביניים החדשים. הטכנולוגיה לא הייתה מפותחת ( בלשון המעטה) בימי הביניים, ועם אנושות ללא תקופת ילדות וללא בגרות מנטלית, אין סיכוי גדול להצליח בטכנולוגיה.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מושמוש, אין לי מושג על מה אתה דבר. הילדות קיימת ואינה צריכה הוכחות.
בית הספר לא מותאם טכנולוגית ללמידה אחרת וזה כל סיפור, כמעט.
|
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
לסקאוט - נכון מאוד
בתי הספר המודרניים הם תוצר ההכרה שיש ילדות, הכרה מודרנית. הטענה של פרופ' פוסטמן שאפשר לראות כמה היא נכונה - תוך צפייה במה שהטלוויזיה משדרת לבתים, ובבתים גרים גם ילדים - המדיה החזותית לא מניחה לבית הספר ולמורים מקום בתרבות כיום. המדיה היא 'המחנכת הגדולה' ולא מתאים לאינטרסיה שיהיו קיימים ילדים ( מבחינה מנטלית). בית הספר והמורים במצוקה ללא פתרון. והילדות אובדת.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
אני מחזיק מעצמי בן תרבות, מנומס ולא מתלהם. בכל זאת, באסיפות הורים הייתי
בוטה וקשה כלפי מורים. אני מכיר את בנותיי ויודע מה הן מסוגלות ובקרב מי הן יושבות. מחנכת כיתה של הגדולה שלי יצאה בשן ועין ממני, כך גם המורה למתמטיקה של הקטנה שלי והיו עוד כמה דוגמאות כמו היועצת בשכבה של האמצעית שלי, שכמעט חשבה לקרוא למשטרה. עד היום התיכון היוקרתי של הבנות שלי הוא מוסד חרפתי במיוחד. הקטנה שלי התחילה י''ב ואני שמח שזו השנה האחרונה לבושה הזו.
|
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקאוט-בהחלט התהפכו.ושני הקצוות אינם טובים.
ולגבי אלימות נגד מורים-לפחות כשהייתי תלמיד-לא היתה כלל.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ראובן- על כך נאמר: היוצרות התהפכו.
מצער. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
פרפר- אני מסכימה ומוסיפה ששיטת הלימוד לא נכונה, לדעתי, אבל אולי גם צריך לשנות את שיטת הלימוד לא רק בחינוך הגיל הרך והלאה אלא גם החינוך האוניברסטאי שחשיבות הבחינה בו עליונה? והפסיכומטרי, שידוע שאינו כלי שמשקף ידע אמיתי, משמש כלי סינון ומדד להצלחה עתידית?
|
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקאוט-אני זוכר מורים שסטרו והעליבו
היום נראה לי שזה הפוך.התלמיד יהיה התוקפן והמורה יחשוב שוב ושוב כי בעידן הזה התלמיד לא יעשה חשבון,ילך למשטרה או להורים,יכפיש את המורה ויעשה שיימינג.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ראובן- מסכימה, הרשתות החברתיות מקצינות וגורמות לאירוע להיות משפיל פי כמה ופוגעני שבעתיים ( סרטוני שיימינג וכדומה). אבל אלימות כנגד מורים אני לא חושבת שהייתה.
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקאוט, המורים, ההורים והתלמידים של היום בהחלט שונים מאלה של פעם. בעבר היה כבוד בין בני אדם, והיום אנחנו חיים במדינה אלימה, שבה המירמה, השוחד והאלימות הפיזית והמילולית הפכו לדבר שכיח ומקובל. די לראות נשיא אנס, ראש ממשלה לוקח שוחד (אולמרט), שר פנים גנב שישב בכלא וחזר למקום הפשע בחסות החוק (ישראל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות) וראש ממשלה מכהן שעושה הכל כדי לא ללכת לכלא, החל מחוק החסינות, והמשך במינויים מטעם של מבקר המדינה ובובה על חוט כשר משפטים, שממהר לסלק את מנכ"לית המשרד, כדי להכשיר את הדרך למינוי פרקליט מדינה מטעם. אם אלה הארזים שלנו, עדיף להיות אזוב קיר.
בחברה שבה ההורים לא מגבים את המורים, אלא מתייחסים למורה כאל סמרטוט בפני ילדיהם, לא ייתכן קיום סביר של בית ספר. וזאת בלי קשר לחומר הלימודים ולשיטות ההוראה שעליהן, ככל הנראה, אבד כלח. מצרף הפניה לתוכניתו של מיקי רוזנטל על פינלנד: תכניתו של מיקי רוזנטל בפינלנד בוחרים את המורים בפינצטה, ולא מלמדים את התלמידים להקיא את החומר. נראה שחסר שם חומר ממדעי הרוח, אבל דרכי ההוראה מעניינות. תודה למחשבות על התיקון לביטוי "אבד עליו כלח" ולא "אבד עליו הכלח" כפי שרשמתי. למעוניינים, המקור המוקדם ביותר שמצאתי לביטוי - "גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח" ( איוב ל' ב'). |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מחשבות- נכון. ואין פלא שזה כך. כשמערכת החינוך מתפשרת על מורים טובים ומכשירה בצורה שטחית מורים שאינם מיועדים למקצוע אותו הם הולכים ללמד, זה המצב.
|
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
בת-יה, אלימות תמיד היתה אך לא היו רשתות חברתיות שהגדילו הכל.
תמיד היו ה'פושטקים'.
אבל העניינים נשארו במסגרת הכיתה,אולי השכונה. כיום כל דבר יוצא מייד,מתפרסם בהרבה מדיות שוב ושוב וקורה שנראה גדול בהרבה ממה שהוא באמת. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ראובן- תודה. אתה צודק. אני עצמי נתקלתי במורים שהמילה טוב אינה מנת חלקם. המודעות העצמית של הנוער לזכויותיהם והעובדה שהנוער של היום צימח עמוד שדרה היא לטובה, אבל גם לרעה. כמו שאמרת: מילת המפתח היא איזון. הבעיה מתחילה כשהוא מופר.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מושמוש- אני מכירה את המאמר ואני מכירה את ההנחה שלא התקיימה ילדות בימי הביניים, למדתי על כך.
דווקא בתי הספר המודרניים אותם אנחנו מכירים כיום הם תוצר של הבנה שיש מושג כזה שקרוי ילד ובתי הספר מנסים להתאים עצמם לו. |
|
ראובן
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
הספר מקסים בלי ספק וטוב בכל גיל,
ובעניין החינוך-
נכון שיש בעייה,העדר גבולות מצד תלמידים.אנו חיים בעולם שונה מזה שבני גילי גדלו בו כילדים/נוער. גם הורים חסרי תרבות וילדים לומדים מהם. ומצד שני במבט לאחור חלק ממורי היו טובים אבל היו ביניהם אנשים קטנים עם יחס מבזה ועוד התהדרו בתואר 'מחנכת'.למשל אחת שקרעה לי מחברת לעיני הכיתה בגלל כתב גרוע.היום תלמיד היה מגיב אחרת ממה שאז הגבנו-כעס או עלבון אך לא עושה דבר.מורה היה סמכות. צריך איזונים, בקיצור. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
בת-יה, תודה רבה על תגובתך. מקצועות לא נחוצים? ספרות לא נחוץ? היסטוריה לא נחוץ?
אני חושבת שהמקצועות הנלמדים כיום דווקא כן נחוצים אבל תלוי באיזו מתכונת מעבירים אותם. במתכונת הנוכחית- השיעורים גורמים לצאת הרוח ממפרשי הנוער, במחשבה שניה, אולי גם אופן הלימוד באוניברסיטאות צריך להשתנות? כי שם הלימוד די דומה כמו בבתי הספר היסודיים והתיכוניים. איך אפשר לשנות הלימוד הבית ספרית כשזו האוניברסיטאית נותרת בעינה? |
|
מושמוש
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מסכים אתך סקאוט.
בכול מקרה הבעייה לא במורים. כתב על זה לפני שנים נייל פוסטמן/ אובדן הילדות. היה ראש החוג לפסיכולוגיה חברתית באונ' ניו יורק. הוא כתב שבהשפעת המדיומים החזותיים שחושפים ילדים לנושאים שלא לגיל
ם ויכולתם ( אם אנו מכירים בכלל שיש דבר כזה ילדים, וזו שאלה בפני עצמה, למדיום החזותי לא מתאים שיהיו ילדים כי אז ייאלץ להגביל עצמו. בימי הביניים לא היו ילדים. ילדים זו החלטה חברתית, אין אותם באופן טבעי מנטלי, הכוונה). פוסטמן כתב שהמורים לא יודעים מה לעשות, איך לגשת לילדים שלא חווים ילדות מנטלית, זה מזכיר את מצב הגילאים האלה בימי הביניים. תודה שכתבת על זה. |
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
טוב, אם כבר מדובר כאן על המורים והתלמידים של היום, אז אוסיף שהמורים של פעם היו מורים של שליחות,
מורים שבחרו לחנך וללמד, וגם התלמידים הלכו לבית הספר כדי ללמוד, כי לא היתה אפשרות ללמוד במקום אחר, והם בחרו ללמוד את כל המקצועות, כדי להיחשב אדם משכיל. היום יותר ממחצית המורים (בעיקר מורות) בוחרים במקצוע בגלל שעות העבודה, והתלמידים מבינים שאין טעם במקצועות רבים, כי אלה לא ישרתו אותם בעתיד. אלימות היא בעיה בכל מקום, ואדם אלים תמיד ימצא תירוץ למעשיו, בעיקר כי בעיניו תמיד האחר אשם. ובכל זאת, מערכת החינוך צריכה לעבור שינוי מהיסוד. יש יותר מדי מקצועות מיותרים ובכלל הגיע הזמן לעבור בתיכון ללימודים במקצועות יעודיים. חוץ מזה לתלמידים יש הרבה אופציות חיצוניות ללימודים, הרבה יותר אטרקטיבים מספרים מיושנים. והלב, הספר הזה התאים לתקופת ילדותי. עולם שיצא ממלחמת העולם השניה וקיווה שהטבע האנושי ישתפר. אבל מה לעשות - האדם נשאר אדם. |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
את צודקת, סקאוט. המצב הנוכחי עושה רע לכולם. המורים חסרי אונים משום שבאו
למערכת כשהם לא מתאימים לה מבחינת האינטלקט ומבחינת השיטות.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מחשבות, תודה על תגובתך.
מה בדיוק מפריע לך בשיטות המורים? אני מסכימה שגם המורים הם בני אדם כמונו אבל הם לא האשמים כאן, הם רק מנסים לעשות את עבודתם. לדעתי, מרכז הבעיה היא מערכת החינוך עצמה שלא מיטיבה עם התלמידים ובה בעת מותירה את המורים חסרי אונים. קודם כל, כמות התלמידים בכיתה היא נוראית ולא מאפשרת שיח לימודי הולם, שנית, מבנה תוכנית הלימוד ועוד כהנה וכהנה בעיות בעלות פתרון אבל אף צד ( בראש וראשונה שר החינוך) לא מצליחים ליישם במלואם. ומחשבות, שלא יחשבו אותך לירון לונדון 2 (-: |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
אפשר לדון על זה שעות. כמורה בעבר, לא חויתי אלימות הורית ואף לא נתקלתי בהם
בעבודה השוטפת כמעט. כהורה היום, אני נתקל פה ושם במורות של בנותיי ובהחלט בא לי לתת להם פליק בטוסיק. מורים הם לא יצורים עליונים והם אחראים לכך לעיתים קרובות שהפופולריות שלהם מהם והלאה.
אני כבר לא מדבר על כך שבתי הספר על שיטותיהם מיותרים לגמרי. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
חיפושית, תודה רבה. לדעתי: חינוך טוב הוא חינוך המשלב בין השניים: רוך וחוזקה בו זמנית.
אפשר להכיל את הילד מבלי להפסיק להיות נוקשה ( לא מבחינה פיזית אלא לעמוד על שלך ) ולהיות סמכותי. השוני בין השניים הוא רב. החל מגילו של הנער שהוא שונה ועד סופו של הספר. הרבה אירועים, מן הסתם, בסיפור המקורי שונו או לא נכללו מכיוון שהוא קצר הרבה יותר מהסדרה. |
|
חיפושית
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
סקירה מקסימה,
העלת שאלות חשובות לגבי מערכת החינוך, שמצד אחד כיום מנסה לבוא לקראת הילד, אך סופגת הרבה אש בעקבות הרוך של המורים. (רוך באופן יחסי, לעומת מה שהיה בעבר). לדעתי ההורים הרבה פעמים עושים יותר נזק מתועלת כשהם מתערבים במה שקורה בבית הספר, למשל כיום כשהם פותחים קבוצות וואטסאפ לכיתה של הילד שלהם, וכל דבר שלא בא להם בטוב- פותחים על כך דיון סוער בקבוצה, במקום לטפל בנושא בשקט. (אני לא מכלילה, אבל יודעת שזה קורה הרבה). ובנוגע לפרק של מרקו- באמת מעניין מה השינויים בספר, בתור אחת שגדלה על הסדרה כל חופש גדול :) |
31 הקוראים שאהבו את הביקורת