ראובן

ראובן

בן 62 מחיפה

There's nothing to fear but fear itself

מתוך 'מסביב למדורה' הנפלא- דורית ראובני-
"למולכם האומה על סיפו של הדרור, משתחווה ובוכה-הבינוה"



» דירג 20 ספרים
» כתב 42 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני ארבעה שבועות
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני שעה
» קיבל 121 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של ראובן

ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 42 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

קודם גילוי נאות-פרסמתי ביקורת זו גם בספר 'דון קוראליאונה איש המפיה'. קשה לי לדרג את הספר בין 1-10 כי הוא ממש שונה. כתוב טוב,ב... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 9 שעות


קשה לי לדרג את הספר בין 1-10 כי הוא ממש שונה. כתוב טוב,בלי ספק.חלקים ממנו נקראים בנשימה עצורה.סגנון בוטה,ישיר,בלי 'חוכמות'. ס... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 9 שעות


כמו ספריו האחרים-מתעלה על עצמו. טימותי קון-כמו גם ב'המשחק של טימותי'- הוא ההפך מחיצוניותו ה'שלומפרית'-בלש חד חושים, מנוסה, ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
שלשום


מה לא אמרו. יצירת מופת,ענק,מטורף,מבעית. שם ספר שהפך לביטוי. קראתי מזמן. זוכר יותר את הדמויות יוצאות הדופן והציטוטים שלה... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 ימים


קראתי לפני זמן מה. בסך הכל די נהניתי. לא ברמה של סופרים כמו לורנס סנדרס,למשל שהוא עילוי. הבעייה היתה שיש לברקלי קצת נטייה ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 ימים


איך לומר, לא משהו. כתיבה לא מוצלחת,סגנון סתמי למדי. מודה שחלק מהסיבה שהתחלתי לקרוא היתה התרחשות העלילה בחיפה בה אני גר כע... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבוע




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

האזנתי לספר בהנאה מרובה. אוסף סיפורים קצרים אשר בכל אחד מהם הוא מצליח כל פעם להפתיע אותי מחדש ולגרום לי לאי נוחות או כיווץ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שלושה שבועות


ידעתי שאני מחזיקה בידי ספר טוב שהוא גם רב-מכר, והופתעתי שאני לא כל כך מצליחה להתפעל ממנו: אפיזודה ועוד אפיזודה, מעוררות פל... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-11 חודשים


משהו בגרוסמן הזה לא הרגיש לי טוב - אפילו - עשה לי רע. הליצן הוא עצוב. זה מה שמצאתי כאן. לא רק שלא אהבתי. שהתאכזבתי. יודעים מה?... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-9 חודשים


אני לא יודעת ממש איך לבקר את הספר הזה. אני לא ממש יודעת מה הרגשתי כשסיימתי לקרוא אותו אבל אני כן יודעת שחיכיתי כבר לסיים א... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-10 חודשים


זהו ספר גרוע ומטה. איך בכלל אפשר לקרוא לזה ספר?!? בקושי גררתי את עצמי לעמוד 140, שם התייאשתי סופית. ספר משעמם, לא קורה בו דב... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-4 חודשים


פעם האמנתי שכל מה שאני מכניסה לקיבתי או מורחת על פרצופי, נבדק ואושר ובטוח למאכל / לשימוש. גם השמות עצמם נשמעו לי תמימים: "מ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-2 חודשים


מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

מה קרה לנו?
פעם דיברנו לא דרך מסכים.
לקח שנים לקבל טלפון של בזק ולא התעצבנו.
לא התמכרנו לתרבות האינסטנט, המיידיות, עכשיו, סלפי, הנצחה תמידית של כל חי, צומח ודומם.
לא היינו אובססיביים אם לא קיבלנו את מספר הלייקים שקיווינו לו. אוי ויי, למה לא יותר?
לא ישבנו באולם קולנוע, הרצאה או בית קפה דבוקים למסך של כמה אינצ'ים שחלילה לא נפספס איזה מבזקון, עדכונון, סטטוסון מטופש ש"חבר" – אמיתי או פייסבוקי- העלה לפייס כמו הסושי שמונח לפניו כרגע במסעדה.
בהופעה נהנית כי לא היה מי שיתקע לך מסך בוהק מול העיניים ופלאשים מטמטמים.
יצאנו לטייל בנגב ובגליל בלי לצלם כמו מטורפים, בחזקת "לא צילמת- לא היית". יצאנו כי היה כיף.
ולא העלינו לענן אלפי תמונות דומות או זהות פשוט כי אפשר. כשטיילנו בחו"ל לא היינו עסוקים בהנצחה מטורפת של כל בניין, פרח, אריה או פיל ושלנו עושים פוזות דביליות עם או בלי האחרים. האנושות לא העלתה מאות מליוני תמונות לפייסבוק ואינסטגרם כל שנה פשוט כי אפשר ואם לא- מי יזכור אותנו? צילמנו בטיולים שנתיים, טקסים בבית הספר, צילום כיתתי של סוף שנה.
לא הפצצנו את האמא, הדודה מחדרה, הסבתא, הגיסים והגיסות באינספור תמונות של הרך הנולד מזיל ריר, מורח אוכל על עצמו, זוחל וישן. מעניין אותם או לא, מה זה משנה.
ואם חטפנו מכות מהבריון השכונתי לא רצנו למשטרה או לאמא-אבא. שתקנו או עשינו לבן -יונה אמבוש כמה יחד והכנסנו לו באבי- אבי- אביו. השתוללנו בחוץ, בחול ובבוץ משחקים מחבואים, תופסת, קלאס, גולות, סטנגה. ההורים היו צריכים לצעוק עלינו להיכנס הביתה. חזרנו הביתה מלוכלכים ומזיעים ועם הרגשה שהיה כיף וסבבה ולא היה צריך תמונה כדי לזכור, ליהנות, לכייף ולצחוק. ואם חטפנו מכה או דיממנו קצת שטפנו, שמנו פלסטר ונגמר.
אמהות לא קראו לבנותיהן 'לייק' ו'ים' אלא 'רותי' ו'חגית'.
ראינו סרטים באולם מאולתר-מסרטת 16 מ"מ או דומה-אם הקולנוע היה רחוק מדי או סגור בשישי בערב- על מסך דמיקולו, הקיר או סדין מתוח- ג'ון ויין יורה באינדיאנים, ברוס לי מרביץ לרעים, ברוס ויליס מחריב בניין ומפוצץ מטוס ומייקל ג'יי פוקס טס 30 שנה לאחור בדלוריאן והיה סבבה.
אולי היינו תמימים.
תמימים אך מאושרים.
נכתב לפני 4 ימים
אח ואחות בעימות בדירתה על ירושת אביהם. הוא הצעיר, טרם נישא והיא נשואה ואם לשלושה. היחסים ביניהם עכורים מזמן כי האחות לדבריה לא מצאה זמן לטפל בהוריהם שנפטרו והאח עשה הכל וסוחב מטען של כעס ובעל נטייה לשפה גסה. האחות קיבלה עזרה רבה מהוריה לרכישת דירה והאח גר בשכירות . בצוואה חסכונות בשווי 700,000 לבת ושתי הדירות לבן.
"הצוואה ברורה, למה את מתווכחת בכלל? אנחנו אחים, בואי נגמור את זה בטוב"
('איזה ביץ' וגולד דיגרית ..איפה היא היתה כשטיפלתי בהורים שנים, לא ביקשתי כלום ומימנו לה חצי דירה')
"תשמע, זה לא הגיוני...יש לי שלושה ילדים, ואתה מקבל 2 דירות ששוות בערך 3 מיליון"
"ההורים מימנו לך יותר מחצי דירה ואת מקבלת 700,000. די ליילל, בכיינית. אני בן 31 וגר בשכירות"
"אתה יודע איזה הוצאות זה שלושה ילדים"? ('ברור שלא, הוא חתיכת דרעק אגואיסט')
"זה לא שייך. מירב, חבל על הוויכוח. את יודעת שאני צודק, כמו שאמרתי עדיף בטוב" ('על גופתי תקבלי דירה')
"תשמע, כמו שאמרת אנחנו אחים. לא הגיוני שההורים ישאירו לך 2 דירות ולי כלום...."
"700,000 זה לא 'כלום', מירב! גודאמיט!"
"אני לא מתכוונת לוותר על חלקי...."
"אני לא מבין אותך. הצוואה הכי ברורה שיכולה להיות, ואיפה היית כשטיפלתי בהם שנים, דאגתי לכל? הם היו ההורים שלך כמו שלי אבל תמיד היו לך סיבות ועכשיו את צצה עם 'מגיע לי'? זו חזירות לשמה!"
('אני לא מאמין שהיא כל כך חסרת בושה, שנולדנו לאותם הורים ')
" לא היה לי זמן. משרה מלאה, ילדים קטנים..." (' אם יהיו לו ילדים הוא יבין'...)
"גם אני עובד 50 שעות בשבוע! היה לך נוח כשעשיתי הכל, נכון?"
"אני מבינה שהיה לך לא קל, אבל..."
"אבל כלום, מירב! את לא מבינה כמה היה לי קשה, ומה רציתי? קצת עזרה מאחותי? הם היו ההורים שלך בדיוק כמו שלי! די כבר, הצוואה ברורה, מה את מזבלת במוח? הנה, סעיפים 2 ו-3, יותר ברור מזה לא יכול להיות!"
"אני לא יודעת, אולי השפעת עליהם?!" ('הוא בטח טחן להם את המוח..')
"זה כל כך נמוך ומעליב אחרי כל מה שעשיתי למענם. עכשיו את רומזת שלחצתי עליהם כשהיו חולים ואולי נוחים להשפעה? פאק יו! אין לך שמץ מושג!"
('היא תחפש סיבות מתחת לאדמה לקחת ממני דירה, הנבלה....')
"יניב, נמאס לי...נתראה בבית המשפט"
"את תפסידי, אין לך קייס, חבל שאת מתעקשת. יכולנו לסיים את זה בטוב" ('אני אקרע אותך במשפט, חולרה')
"עוד נראה"
"גמרנו לדבר...ההורים בטח מתהפכים בקבר" (והוא יוצא בסערה מסנן קללות).
נכתב לפני שבוע וחצי
"אבי, למה לך את זה? נגמרו הבנות בארץ"?
"אבא, תבין. יש כאן משהו. יש בינינו כימיה שמעולם לא חוויתי"
זה היה במהלך טיול רב לאומי אליו הצטרף ביוגוסלביה לשעבר. כעת היה בקרואטיה המהממת.
ביום השני שם התוודע לקטיה, מדריכה מקומית. משהו קרה, שניהם חשו בזה.
לכאורה הם היו עולמות שונים לגמרי. בן 32, יוצא יחידה מובחרת, צבר מחוספס קמעא, בעל ביטחון עצמי וצעירה בת 28, שקטה, עדינה ושברירית.
הוא רצה זוגיות אך נפשו נקעה מאתרי הכרויות, בליינד דייטס שנסתיימו בכלום, חברים וקרובים שמנסים לשדך. הוא הפסיק ללכת לחתונות כי היה לו לזרא לשמוע 'בקרוב אצלך' ו'נו, אבי, מה יהיה'? ושאר ביטויים חטטניים שתיעב.
אבל משהו קרה במפגש עם קטיה. אי אפשר להגדיר אבל זה היה באוויר, חשמל וכימיה אדירה.
במהלך הסיבוב על חומות דוברובניק מול נוף מדהים של בתים מסוגננים והכחול העמוק של הים האדריאטי היא פלטה משהו על האקס. הוא תמה אם זה היה מקרי או נועד לו...
הוא האמין תמיד בכימיה ראשונית וכאן היא זעקה לשמיים.
בארוחות נהג לשבת לבד, שותפיו לטיול לא עניינו אותו. משפחה קולנית מטקסס בת חמש נפשות, כמה זוגות, אם ובנה. הוא לא חיפש את חברתם והעדיף לשבת לבד. אך באותו יום הוא ניגש לשולחנה של קטיה ושאל אם אפשר להצטרף והיא נענתה מייד בחיוב, מחייכת אליו.
הם סיפרו זה לזו על חייהם, עבודתם, הכל גלוי כולל נישואיה הקצרים ('הבאסטרד הזה') שהסתיימו במפח נפש. מאוחר יותר כשהקבוצה היתה בזמן חופשי עסוקה בשופינג, טיול בסביבת דוברובניק, צילומים אינסופיים וסלפי מטופש שמעולם לא הבין הם עלו שוב לסיבוב על החומות.
והיה ברור להם שזהו. רומיאו ויוליה, בוני וקלייד.
"אבי, תהיה הגיוני. אתה גר כאן, היא שם. זה לא יעבוד. תחזור הביתה ותוך כמה זמן תשכח ממנה"
אבל הוא לא. אחרי ששב לדירתו ברמת גן עם זכרונות ופרידה כואבת ממנה הם המשיכו להתכתב, שוחחו בטלפון או סקייפ והוא פתח דף פייסבוק- פלטפורמה שתמיד תיעב כרדודה- כדי להקל על הקשר. וככל שחלף הזמן רגשותיו התחזקו.
הוא החל לדבר עם חוג מכריו הקרוב על רצונו לעזוב ולהגר לשם. הם ניסו להניא אותו מזה, לשכנע שזה לא יצא. לעזוב את הארץ? עבודה בטוחה, חוג חברים, הוריו, אחיו ואחותו, אחיינים? ובקיצור "צא מהסרט שאתה חי בו".
הוא שקל את האפשרות שהיא תגור בישראל אבל הבין שקשיי השפה והמנטליות יכבידו עליה. היא היתה רגילה לסגנון שונה, אירופאי, רגוע יותר. וגם אם יעקור לשם תמיד אפשר לבקר בארץ.
ולבסוף החליט שזהו. הוא לא מוותר עליה.
נכתב לפני שלושה שבועות
מבחינתו זה היה עוד יום עבודה והמתח בגלל הסכסוך המתמשך נתן בו את אותותיו.
לעתים נעצמו עיניו בכבדות במהלך עבודתו כרואה חשבון מול מסך המחשב והמספרים בטבלאות האקסל ריצדו.
והיא חשה מיאוס מהמצב.
ובתפקידה כאחות בכירה שכחה לפעמים היכן הניחה ציוד רפואי, שמה פריטי לבוש לחולים במקום המיועד לרופאים ופעם כמעט שלחה אחות צעירה עם גלולות לא נכונות לחולה מה שהיה עלול להסתיים במותו לולא עלתה על טעותה בזמן.
בתם הבכורה הושפעה מאד מהמצב. מאז ומתמיד היא 'לקחה ללב' מצבים רגישים, לעתים הסתובבה בבית כארי בסוגר או יוצאת לשעות – העיקר להתרחק מהאווירה המעיקה. היא הידרדרה בלימודיה, הסתגרה, חיוכה הקבוע נעלם בהדרגה... היא היתה אהבת חייו הגדולה, בבת עינו והיה לו קשה לראותה כך. הוא היה בין הפטיש והסדן- בתו ששמחת חייה נעלמה והמתיחות הקשה בבית מול רצונו להשתמש בכסף כפי שחשב לנכון, כולל דאגה לעתידה ועתיד בנו - חש שזו אחריותו כאב.
יום אחד ישב כרגיל בעבודתו, ספל הקפה הריק למחצה לידו וערימת ניירת בסלסלה ממתינה.
בדק כבשגרה את מאזן חשבון הבנק המשותף ומה שראה הקפיץ אותו. הוא הרים את הספל והשליך אותו בזעם אל הקיר. הספל התנפץ כשהרסיסים מתפזרים על הריצפה וכתם קפה בעל צורה בלתי ברורה התפשט על הקיר.
הוא יצא בזעם ומיהר למכוניתו מסנן קללות ודהר הביתה.
אשתו ובתו ישבו בסלון, על הספה הצבעונית האהובה עליהם שקיבלו מאמו ליום נישואיהם. על השולחן היה מונח דף שנפלט מהפקס ובפינתו לוגו מטושטש קמעה של חברת ספנות ידועה.
"מה לעזאזל עשית"?
"מה שהייתי צריכה לעשות מזמן"
"200,000 ₪ חסרים בחשבון!"
"הם לא 'חסרים', מוטי. השתמשתי בהם."
" הזמנת את הקרוז הטפשי שלך, נכון"?
"נכון "
"אבא, אני לא יכולה יותר...." אמרה הבת דומעת..."שכנעתי את אמא לעשות את זה. אני...אני משתגעת. מאז שזכיתם החיים כאן הפכו לבלתי נסבלים. די, שחרר, תפסיק להיות כזה...."
הוא לא יכול היה לעמוד יותר בעיקשותו. כמה דקות כואבות מול בתו עשו מה שחודשים של ויכוח עקר לא עשו. הוא פלט אנקת השלמה.
"בסדר, ניקח חופש" אמר והן חייכו. הבת קמה וחיבקה אותו. למרבה הפלא, גם הוא חש הקלה.
נכתב לפני שלושה שבועות
המתמחה הצעירה עמדה רועדת ובוכה מול הפכיכופת החמוש שכבר השאיר כמה גוויות בבניין.
הוא בא לנקום את מות אשתו שנפטרה באותו בית חולים לדעתו באשמת הצוות.
ביניהם היה שרוע על הריצפה המנהל הפצוע אחרי שנורה לעיניה, מוכת הלם.מעולם לא עברה חוויה כה קשה.
לא ניצבה מול רוצח עם אקדח שלוף.
לא היתה מול איום ממשי כל כך על חייה, רק בת 28.טרם הספיקה באמת לחיות, לאהוב,להיות נאהבת.
משוכנעת שהכדור הבא יפגע בה.
מנסה לפנות לרחמיו,לאדם השפוי והמוסרי שבו, רוצה לחיות.. סיפרה לו מהר על עצמה.
שמה,המדינה בארה"ב בה נולדה, שמות הוריה ואחיותיה.
מתוך מצוקה אמיתית, פחד נורא, בכי, רועדת מול קנה האקדח המכוון אליה ואצבעו על ההדק...מוכן לירות.
הרי אין לו מה להפסיד.עוד הרוגה אחת..קרבן מקרי עם מזל רע, במקום ובזמן הלא נכונים.פשוט כך.
"אני הילדה של מישהו, אני בן אדם...בבקשה.."
ונראה שהצליחה להגיע אליו.
הוא אמר מילה אחת- "רוצי..."
(סצנה מתוך 'האנטומיה של גריי')

https://www.youtube.com/watch?v=twGTkE2XC7M&t=10s

נכתב לפני ארבעה שבועות
חלפו שלושה חודשים מהזכייה והם לא הצליחו לגשר על הפער.
תפיסות עולם כל כך שונות, הקרע העמיק. בבית שררה אווירה מתוחה שהשפיעה גם על ילדיהם והסכום שהיה אמור לשנות את חייהם נשאר בעו"ש מניב ריבית אפסית. בני הזוג צמצמו את השיחות ביניהם למה שנחוץ והמתח חתך את האוויר למרות שכמעט לא דובר בעניין.
הארוחות המשותפות עברו בשתיקה רועמת. כל אחד חש שאם יעיר לשני תיפתח מלחמת עולם...
שניהם הבינו היטב שהכסף הוא סימפטום והבעייה האמיתית היא ביניהם, ההבדלים בתפיסות העולם שלהם. היתה תהום פעורה ביניהם אליה התנקזו משקעי העבר- החסכנות המוגזמת וההתחשבנויות שלו בעיניה ומה שנתפס אצלו כבזבוזים שלה ועכשיו הג'וק הזה של קרוז לאלסקה... מול רצונה לחיות את החיים - והזוגיות שלהם בת קרוב ל-20 שנה עמדה במבחן קשה.
במשך שנים- מדי פעם ההערות המעצבנות שלו על 'הקריזות והציפורים בראש שלך' ושלה בסגנון 'תפסיק להתחשבן על כל שקל'.
עד שנמאס לה. השתיקה הכפויה והמתח כרסמו בה, מדירים שינה מעיניה והיא ידעה שגם אצלו. תפקודם בחיי היום-יום נפגע בעוד בחשבון הבנק רובצים מיליון שקלים שיכלו להגשים הרבה והשיגו את התוצאה ההפוכה- מרירות, טינה ואווירת מועקה. מרבה נכסים – מרבה נאחסים...
"מוטי, די. נמאס לי....אני משתגעת. לא עומדת בזה יותר"
" אני מבין, גם לי נמאס....אז לאן מתקדמים מכאן"?
"חשבתי על טיפול זוגי. אנחנו לא יכולים להמשיך כך וגם הילדים מתוסכלים. מתי שהוא נצטרך לשוב למסלול של שפיות. תראה איזה אבסורד. זכינו במיליון ואנחנו אוכלים זה את זו חיים. נמאס לי"
"אני לא מאמין בטיפולים האלה, סתם ממבו-ג'מבו ניו אייג'י. בחייך, נשב מול אדם זר ונשפוך את המטענים שלנו, מה זה יעזור?"
"האנשים האלה יודעים לזהות בעיות, לרדת לעומק הדברים. כשהגוף חולה הולכים לרופא, כשנפש חולה לפסיכולוג ובמצב שלנו ל...."
"רותי, די. אני לא אלך לזה. אנחנו שונים, זה בסדר. בואי נדבר על זה בהגיון. מוכרחה להיות דרך."
"מה 'דרך'? אנחנו אוכלים זה את זו חודשים. מה ישתנה פתאום? אתה חושב שתנחת עלינו הארה, רוח הקודש תנחה אותנו מה לעשות? אתה מתחשבן וחוסך 20 שנה. לא תשתנה"
"אז נמצא פתרון ביניים. שנינו נוותר, אין ברירה."
"מוטי, זה יפתור חלק מהעניין. זה לא רק הכסף. זו הזוגיות שלנו במבחן. מה אכפת לך ללכת לאיזה טיפול זוגי? לא ילך, נפסיק. יש אנשי מקצוע שזו המיומנות שלהם. מישהו מהצד, אובייקטיבי....."
"לא, אין מה לדבר. אני לא אלך לאדם זר ו....."
היא קמה, נזעמת.."אז אולי אין ברירה אלא להיפרד, נתחלק בכסף ודי... אני לא ממשיכה ככה...."

(החלק המסיים בקרוב)
נכתב לפני ארבעה שבועות
לקפץ ולרקוד משמחה סתם כי בא, ואיזה כיף זה לטייל בטבע, לנסוע לארצות רחוקות בהם לא מכירים את זארה וקסטרו ואת המטומטמים שיצאו מ'האח הגדול' עם מליון ג'ובות או בלי. בלי שהמדינה תעמוד על הרגליים האחוריות בגלל פסיכית שנכנסה לשירותים עם תנ"ך ותטחן סרטון של כמה פושטים ב'טיסת השוקולד'.
כמה מסקרן העולם וכמה מעניינים האנשים, התרבויות, המאכלים והמסורות. כל אחד ומנהגיו, כל אחד ואמונותיו וכולנו בני אדם בסופו של דבר- עם פחדים, תקוות, אהבות ורצונות, הכשלונות והבושות. חולשות ועוצמות. מכל גזע, גיל, השכלה ורקע.
וכמה כיף לפגוש מישהו ברכבת, חוג או בבית קפה, לפתוח שיחה מקרית ולגלות אדם מרתק כי לפעמים זר הוא פשוט חבר שלא הכרת עדיין.
אממ'ה? כל אחד באמונתו יחיה...אל תטיפו, אל תכפו גם לא במילות מתיקה והבטחות למתנות. כמה טוב יהיה לי אם אצום בכיפור ולא אוכל גדי בחלב אמו. תעזבו אותי באמא'שכם ותשאירו אותי בשלי. לא רוצה ללכת לאסטרולוגית, לקוראת בקפה ולהזות על עצמי מים קדושים שבבא אידיוט מילמל עליהם. תעזבו אותי מקברי צדיקים מתפוררים ומנגל יום העצמאות דחוס ומסריח עם פקקים אינסופיים שאחריו אוספים אנשי תברואה אלפי טון אשפה כי הישראלי לא פראייר, שאני אקח את הזבל שלי? למה מי מת?
-לא רוצה סדנת טנטרה/מודעות/קשר/ שתיקה במדבר/צפייה בזריחה או קשקוש ניו אייג'י אחר.
-תעזבו אותי מצמחונות וטבעונות כי בא לי שיפוד בלי שיקראו לי רוצח ובלי פסיכופתים קנאים ושקרנים כמו גארי יורופסקי שמאשים אותי בשואה.מי שרוצה-יבושם לו.
-ומסלפי מטומטם והתמכרות חסרת תקווה לנייד, ללפטופ, הנצחת כל מה שזז ופשוט שוכחים לחיות את החוויה. פייסבוק, אינסטוש, סנאפצ'ט להעלאת הגיגים חולפים בני שורה ורבע ותמונה סתמית כי אפשר והאושר נמדד לפי לייקים ועוקבים. כאילו שלמישהו באמת אכפת מהסושי שהזמנתם והעליתם את התמונה.
ולהעלות לענן אלפי תמונות זהות ולהפציץ את ההורים ,הסבים ודודה בלומה מחדרה בשטף תמונות מטורף של התינוק מזיל ריר, ישן, אוכל וזוחל- כי אפשר.
-וארועים בגודל והוצאה מטורפת שאחרי שבוע מי יזכור. כאילו לתינוק בן שבוע אכפת שהברית שלו היתה באולם בסכום שיכול להספיק לרבע משכנתא.
ולצחוק קצת על עצמנו זה בסדר ויש הטוענים שאפילו מומלץ ואם הפוליטיקאים עושים על זה סיבוב ורווח פופוליסטי- בואו לא ניתן להם יד. לכל אחד יש את הקיפוחים והצ'ופרים שלו.
ותעזבו אותי מ'שרת התרבות' והפופוליזם בגרוש שלה. קאט דה בולשיט, מירי.
ומתחרות מי יותר מסכן ומי סבל יותר. אכלו לי שתו לי.. אם כבר נעשה תחרות מי עושה יותר חיים, ומי יותר שמח, אצל מי האוכל טעים יותר.
אז יאללה בחייאת...
("תפוז" בשינויים מהותיים וקצת צנזורה)
נכתב לפני ארבעה שבועות
זוג ממוצע ממעמד הביניים,2 ילדים. מצב כלכלי סביר.
הוא מחושב, מדוד, שקול בהוצאות וחושב קדימה. היא מאמינה ב'חיה את הרגע' ולמצות את החיים, יכולה להבין אותו עד גבול מסויים אבל לא מקבלת מה שנראה לה כחסכנות מוגזמת.
מעוניינים לעבור לדירה מרווחת יותר אחרי שימכרו את שלהם ויוסיפו 150,000 ואז נחתה עליהם בהלם הזכייה במיליון ש"ח.
מסכימים לגבי מעבר ונותרה השאלה מה לעשות עם רוב הכסף. לה ברור-קרוז יוקרתי, כמה רכישות ודירה יקרה וגדולה מזו שתכננו. לו ברור- הדירה שתכננו ואחת קטנה יותר בנוסף כהשקעה. הכנסה נוספת שתקל.
"ברצינות, רותי, את חייבת את הקרוז הדבילי הזה? 40 יום על ספינה, אלפי קילומטרים? כדי לראות דובים באלסקה ולחצות את מיצר גיברלטר ולשלם על השטות הזו 200,000? את זורקת 'ככה' (נוקש באצבעות) רבע מהסכום ומאה אלף מעל מה שתיכננו לדירת 5 חדרים מיותרת? ('בחיאת, מאיפה הרעיונות האלה...אלסקה-שמלסקה')
"זה לא 'זורקת'- זו חוויה לחיים. חיים פעם אחת, כל החיים התחשבנת על כל הוצאה"
('די להתחשבן, אנחנו מסודרים ונפלו עלינו מיליון שקל!')
"איפה שצריך. לא חסכנו על בריאות, חינוך ואוכל. אל תעשי ממני קמצן חולני".
"לא, אבל הגישה שלך- את זה לא צריך, ההוא מיותר, אפשר בלי זה...לחסוך איפה שניתן"
"כי יש מציאות. משכנתא, בריאות, חשבונות, דאגה לעתיד. הוצאת כל שקל פנוי על שטויות. במה שהשקענו ביום ההולדת שלך יכולנו לממן את טיפול השיניים של דורית. שיפצנו את המטבח ב-30,000 ומה היה רע בו קודם?" ('אוי בזבזנית...')
"מוטי, שמעת את המושג carpe diam? ? חיה את הרגע? אתה לא רוצה לחוות, להתנסות, מסעדות, יותר חו"ל? תפסיק להיות כל כך מחושב וחסכוני" ('האמת, אולי השיפוץ היה מיותר אבל... הקמצנות שלו!!')
"לא חייבים לטוס כל שנה והיינו בחו"ל" ('שונא לטוס! בלגן, לחץ, תכנונים אבל זה חשוב לה, בסדר, פה ושם')
"כמה גיחות לאירופה ושלושה שבועות בארה"ב זה לא..."
"רותי, זה מיותר. ירד שלג בגיהינום לפני שנזרוק 200,000 על קרוז מטומטם כדי 'לחוות' ולהעלות תמונות לפייס"....('אלפי תמונות וסלפי-שמלפי מטופש סתם ככה...')
"מיליון זה המון, מוטי. תתחיל לחיות".
"לא, זה לא. זה פחות ממחיר דירה סבירה בארץ. תתעוררי. אני רוצה להבטיח את עתיד הילדים כמו שההורים שלנו עזרו לנו, זו אחריותנו".
" הם יסתדרו" ('שימצאו עבודה כמונו')
"נמאס לי, רותי. תהיי מעשית. ברור שאחד מאיתנו צריך להיות" ('היא לא לגמרי טועה אבל מגזימה כאן')
"נמאס גם לי...אם לא תסכים אצא לבד..חלק מזה שייך לי בדין"
"לא יקרה" הוא אומר, קם ויוצא בכעס, טורק את הדלת.
נכתב לפני ארבעה שבועות
"פאף, בוא נצא לסיבוב" אמר ג'קי לפאף הדרקון שרבץ ירוק וענק על הריצפה
"בסדר, עלה"
ג'קי התיישב על זנבו של פאף שהמריא...."ג'ירונימו!" שאג ג'קי ('לא משנה כמה פעמים, תמיד כיף אבל אולי כדאי לאמץ קריאה פחות אינדיאנית...')
פאף עף לסיבוב מעל האוקיינוס, אוניית פיראטים שחלפה תחתיהם הרכינה את דגלה במעין הצדעה.
ג'קי בן ה6 ופאף דרקון הקסם היו חברים כשנתיים. חלקו חוויות של ג'קי מהגן ובית הספר וסיפורים של פאף על מסעותיו בעולם ולא משנה כמה ניסה, ג'קי לא ממש הצליח להבין מה גילו...('ג'קי, בחייך, אני בן 923... מה כל כך קשה?').......
ג'קי התגורר כמובן עם הוריו ופאף בארץ הונה-לי שלמעשה היתה עליית גג מאובקת שדרך קבע התגלגלו בה ניירות ישנים וקורי עכביש בפינות בבית נטוש שעצים עבותים הסתירו אותו, סמוך לביתו של ג'קי. הוריו לא ידעו על הקשר בינו לחברו המוזר פאף, הדרקון.
ג'קי ביקר את פאף לפחות פעמיים בשבוע. הוא נהג להביא לו את המאכל האהוב עליו- כריך חמאת בוטנים מוקף פלחי עגבניות טריים על אותה צלחת לבנה עם שולי הזהב, מנה שפאף טרף בתיאבון. לעתים נשאר ג'קי שעות שם עד שעפעפיו כבדו והוא פיהק שוב ושוב...פאף היה מדגדג אותו בזנבו ('בחייך, תמחא כפיים או משהו') ומזרז אותו ללכת הביתה.
ג'קי אהב את פאף שהחזיר לו אהבה.
סוזן למדה עם ג'קי בכיתה א', ילדה גרומה, ממושקפת ומנומשת, שנמנעה מלהסתכל בעיני מי שדיברה איתם ותכופות השפילה את מבטה לריצפה. מדברת בשקט, כמעט בלחש. היתה לה הרגשה שג'קי מצא חבר והסקרנות כרסמה... וגם קנאה. יום אחד עקבה אחריו .....ג'קי נדהם כשפתחה את הדלת.
"סוזן, מה את עושה כאן"? הרים קולו כמעט לצעקה. פאף ההמום חבט בזנבו בריצפה, כמה קשקשים ירוקים נשרו והתפזרו....('נו מי זו?')
"הייתי סקרנית לאן אתה הולך..." אמרה כשמבטה כבוש ברצפה..."חשבתי אולי למצוא חברים, אתה יודע בכיתה אני לא הכי...מה זה הדבר הירוק הזה?"
"חבר שלי, לא ממש עניינך" אמר ג'קי מוטרד. הוא לא רצה שידעו על חברו הדרקון, פן יחשב משוגע או תמהוני.
"אני יכולה להיות חברה שלך, דרקון? זה מה שאתה, נכון"?
"אאאההה.....כן, אני דרקון.. אבל לא יודע...לא ממש מחפש חברים כרגע חוץ מג'קי...('take a long walk on a short pier')
"אז למה ג'קי כן"?
"ככה בא לי" אמר פאף, נוהם כשעשן מסתלסל מנחיריו וחובט בזנבו בקרקע... ('ארררר...........')
עיניה של סוזן הצטעפו...מה בסך הכל רצתה? כמה חברים.
"טוב, אני לא רוצה שתהיה חבר שלי בכוח, גם לא ג'קי" אמרה סוזן כשלחלוחית בעיניה וקולה חנוק.
"נו בסדר...('גודאמיט')....נהיה חברים" אמר פאף טוב הלב שהתקשה לראות את הילדה כך. ג'קי הביט בסיטואציה בזעף (' מה את נדחפת'?) ותחושת אי נוחות על מה שנתפס כאיום על מעמדו כחברו של פאף והיחיד שידע על קיומו.

בשבועות הראשונים ניסתה סוזן להתחבב על פאף בסיפורים משעשעים וממתקים ולאט הוא שינה את יחסו אליה. ג'קי התחיל להרגיש קצת מיותר...אבל חברותו עם פאף עמדה במבחן. בבית הספר לא חש בנוח בחברת הג'ינג'ית השחיפית האבו-ארבע, וכעת גילה ילדה נחמדה ואפילו משעשעת. שלושתם היו לאחר העויינות הראשונית מצד ג'קי לסוזן לחברים טובים ואף מצאו לעצמם שם –" פאף והחבר'ה".

https://www.youtube.com/watch?v=Y7lmAc3LKWM
נכתב לפני ארבעה שבועות
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. תחושת החמצה אישית 6 27 אתמול
2. טוב פלוס אישית 5 25 אתמול
3. קראתי ונהניתי אישית 17 29 אתמול

» סך הכל 28 ספרים ב-3 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של ראובן שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. תיקי טימותי / לורנס סנדרס כמו ספריו האחרים-מתעלה על ע... המשך לקרוא בת-יה לפני 13 שעות
2. כל בית צריך מרפסת / רינה פרנק מיטרני איך לומר, לא משהו. כתיבה לא ... המשך לקרוא Mira אתמול
3. מילכוד-22 (מלכוד) - תירגום: בני לנדאו ובני הדר / ג'וזף הלר מה לא אמרו. יצירת מופת,ענק,מ... המשך לקרוא רץ אתמול
4. תיקי טימותי / לורנס סנדרס כמו ספריו האחרים-מתעלה על ע... המשך לקרוא סנטו שלשום
5. מילכוד-22 (מלכוד) - תירגום: בני לנדאו ובני הדר / ג'וזף הלר מה לא אמרו. יצירת מופת,ענק,מ... המשך לקרוא גלית שלשום
6. מילכוד-22 (מלכוד) - תירגום: בני לנדאו ובני הדר / ג'וזף הלר מה לא אמרו. יצירת מופת,ענק,מ... המשך לקרוא אדמה שלשום
7. מילכוד-22 (מלכוד) - תירגום: בני לנדאו ובני הדר / ג'וזף הלר מה לא אמרו. יצירת מופת,ענק,מ... המשך לקרוא פרפר צהוב לפני 3 ימים
8. מילכוד-22 (מלכוד) - תירגום: בני לנדאו ובני הדר / ג'וזף הלר מה לא אמרו. יצירת מופת,ענק,מ... המשך לקרוא זלי לפני 3 ימים
9. מילכוד-22 (מלכוד) - תירגום: בני לנדאו ובני הדר / ג'וזף הלר מה לא אמרו. יצירת מופת,ענק,מ... המשך לקרוא גוסטב לפני 3 ימים
10. הכלה ממומביי - פקד קונרד סייר #5 / קארין פוסום אני לא בטוח שניתן להגדיר כמ... המשך לקרוא Mira לפני 4 ימים
11. החטא השלישי / לורנס סנדרס פשוט מעולה. תקציר מתוך תאו... המשך לקרוא Mira לפני 4 ימים
12. הדיבר השמיני - מועדון קוראי מעריב / לורנס סנדרס טוב מאד,כמו ספרי לורנס סנדר... המשך לקרוא Mira לפני 4 ימים
13. מהלך לא מוצלח / לינווד ברקלי קראתי לפני זמן מה. בסך הכל ד... המשך לקרוא זלי לפני 4 ימים
14. כל בית צריך מרפסת / רינה פרנק מיטרני איך לומר, לא משהו. כתיבה לא ... המשך לקרוא תמי לפני 6 ימים
15. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו נהניתי לקרוא. בלי להיכנס מד... המשך לקרוא רץ לפני 6 ימים
16. כל בית צריך מרפסת / רינה פרנק מיטרני איך לומר, לא משהו. כתיבה לא ... המשך לקרוא אנקה לפני שבוע
17. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו נהניתי לקרוא. בלי להיכנס מד... המשך לקרוא לי יניני לפני שבוע
18. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו נהניתי לקרוא. בלי להיכנס מד... המשך לקרוא אדמה לפני שבוע
19. הכלה ממומביי - פקד קונרד סייר #5 / קארין פוסום אני לא בטוח שניתן להגדיר כמ... המשך לקרוא גבינה צפתית לפני שבוע
20. החטא השלישי / לורנס סנדרס פשוט מעולה. תקציר מתוך תאו... המשך לקרוא אדמה לפני שבוע
21. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו נהניתי לקרוא. בלי להיכנס מד... המשך לקרוא אפרתי לפני שבוע
22. הכלה ממומביי - פקד קונרד סייר #5 / קארין פוסום אני לא בטוח שניתן להגדיר כמ... המשך לקרוא אנוק לפני שבוע
23. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו נהניתי לקרוא. בלי להיכנס מד... המשך לקרוא אנוק לפני שבוע
24. הכלה ממומביי - פקד קונרד סייר #5 / קארין פוסום אני לא בטוח שניתן להגדיר כמ... המשך לקרוא רץ לפני שבוע
25. הכלה ממומביי - פקד קונרד סייר #5 / קארין פוסום אני לא בטוח שניתן להגדיר כמ... המשך לקרוא תמיד קוראת לפני שבוע וחצי
26. מסע בסימן כלב - מרגנית # / קורנל מקושינסקי ראיתי לפני שנים את הסרט הנה... המשך לקרוא Mira לפני שבוע וחצי
27. הלב / אדמונדו דה אמיצ'יס איזו יצירת מופת שהתרגשתי וה... המשך לקרוא Mira לפני שבוע וחצי
28. רבין - רצח פוליטי בעזרת השם / אמנון קפליוק כתוב די טוב,שופך אור על הרצח... המשך לקרוא רץ לפני שבוע וחצי
29. מבצע סוזנה (סוזאנה) / אביעזר גולן כתוב טוב-עיקר הסיפור הוא יש... המשך לקרוא Mira לפני שבוע וחצי
30. הכלה ממומביי - פקד קונרד סייר #5 / קארין פוסום אני לא בטוח שניתן להגדיר כמ... המשך לקרוא Rasta לפני שבוע וחצי
31. הכלה ממומביי - פקד קונרד סייר #5 / קארין פוסום אני לא בטוח שניתן להגדיר כמ... המשך לקרוא ר ו נ י ת לפני שבוע וחצי
32. הדיבר השמיני - מועדון קוראי מעריב / לורנס סנדרס טוב מאד,כמו ספרי לורנס סנדר... המשך לקרוא לי יניני לפני שבוע וחצי
33. התפוז המכני / אנתוני ברג'ס קראתי את הספר אחרי שראיתי א... המשך לקרוא גוסטב לפני שבוע וחצי
34. התפוז המכני / אנתוני ברג'ס קראתי את הספר אחרי שראיתי א... המשך לקרוא רץ לפני שבוע וחצי
35. רבין - רצח פוליטי בעזרת השם / אמנון קפליוק כתוב די טוב,שופך אור על הרצח... המשך לקרוא tuvia לפני שבוע וחצי
36. רבין - רצח פוליטי בעזרת השם / אמנון קפליוק כתוב די טוב,שופך אור על הרצח... המשך לקרוא מחשבות לפני שבוע וחצי
37. סוס אחד נכנס לבר - פרס מאן בוקר הבינלאומי 2017 / דויד גרוסמן ממש לא מה שציפיתי לו,ולא במו... המשך לקרוא פרפר צהוב לפני שבוע וחצי
38. סוס אחד נכנס לבר - פרס מאן בוקר הבינלאומי 2017 / דויד גרוסמן ממש לא מה שציפיתי לו,ולא במו... המשך לקרוא רץ לפני שבוע וחצי
39. רעלן - סיפור מרתק של הרעלה בקטריאלית וכוונות רעות / רובין קוק הביקורות שנכתבו לפני אכן קו... המשך לקרוא Mira לפני שבוע וחצי
40. הזהב הלבן / אליסטר מקלין לא מספריו הטובים יותר,התחבר... המשך לקרוא Mira לפני שבוע וחצי
41. התפוז המכני / אנתוני ברג'ס קראתי את הספר אחרי שראיתי א... המשך לקרוא אדמה לפני שבוע וחצי
42. התפוז המכני / אנתוני ברג'ס קראתי את הספר אחרי שראיתי א... המשך לקרוא גלית לפני שבועיים
43. התפוז המכני / אנתוני ברג'ס קראתי את הספר אחרי שראיתי א... המשך לקרוא אור לפני שבועיים
44. התפוז המכני / אנתוני ברג'ס קראתי את הספר אחרי שראיתי א... המשך לקרוא מחשבות לפני שבועיים
45. מסע בסימן כלב - מרגנית # / קורנל מקושינסקי ראיתי לפני שנים את הסרט הנה... המשך לקרוא עמיחי לפני שבועיים
46. מלך עכברוש - [כריכה קשה] - אדם בקו האש # / ג'יימס קלאוול אהבתי מאד. מבוסס על חוויותי... המשך לקרוא Mira לפני שבועיים
47. מסע בסימן כלב - מרגנית # / קורנל מקושינסקי ראיתי לפני שנים את הסרט הנה... המשך לקרוא פרפר צהוב לפני שבועיים
48. מסע בסימן כלב - מרגנית # / קורנל מקושינסקי ראיתי לפני שנים את הסרט הנה... המשך לקרוא אדמה לפני שבועיים
49. הלב / אדמונדו דה אמיצ'יס איזו יצירת מופת שהתרגשתי וה... המשך לקרוא עמיחי לפני שבועיים
50. הלב / אדמונדו דה אמיצ'יס איזו יצירת מופת שהתרגשתי וה... המשך לקרוא סנטו לפני שלושה שבועות



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ