“**** "אשמת הכוכבים" הוא ספר של ארבעה כוכבים, שקיבל ממני חמישה, בשקט. למה ארבעה? בעיקר כי התחושה שקיבלתי, בייחוד בתחילת הקריאה, היא של ספר "נוער", שהדמויות בו דוברות - כמו בהמון סדרות נעורים בטלוויזיה האמריקאית - שפה שהיא קצת שנונה מדי, אינטיליגנטית מדי, שהיא רגשנית ומתוחכמת ורבת פאתוס ומודעת לעצמה וצינית להכעיס, בדיוק המתכון שכל נער או נערה בגילאי 11-20 מאינדיאנפוליס ועד טימבקטו ישמחו, לל”

“איך כותבים ביקורת על ספר כזה? אוקיי. אני הייזל גרייס פרטית. יש לי אוגאסטוס ווטרס פרטי אישי שלי לגמרי. קצת פחות פרינס צ'ארמינג אבל בהחלט דומה. אני חולה בפעם השנייה, הוא נקי כבר חצי שנה, תמיד מתח. אז שבת אחת הוא מחליט להפתיע, הספר עטוף יפה בשקית שביד שלו וככה אשמת הכוכבים נכנס עמוק לחיי. מלאה בספקות, אני מתיישבת ונכנסת לעולם הבנוי היטב של ג'ון. בתוך שעתיים אני כמו סמרטוט, עם הספר סגור בידיים של”

“לא, אני לא אחשוף כאן עכשיו את סיפור חיי המרגש והמסורטן [ויש לי כזה] באופן ציני ומניפולטיבי כדי לקבל הרבה תשבחות וכדי שיגידו לי שאני בוגרת ומדהימה ובלה בלה בלה. ממש לא. אני גם לא אכתוב איך בכיתי לאורך כל הספר, כי זה יהיה שקר. בחיים לא בכיתי בגלל ספר, ונכון לעכשיו אין לי שום כוונה להתחיל עם זה. אני לא עומדת לפרט ממי שמעתי על הספר, ואיך השגתי אותו, וכמה זה עלה ומי המליץ לי עליו ומי הפושע הנקלה שג”

“**** מסתבר ש"מחפשים את אלסקה" נכתב לפני "אשמת הכוכבים". כדאי להבין את זה, קודם כל כי "אשמת הכוכבים" בעיניי יותר טוב ויותר בוגר במקצת, אבל בעיקר כי "מחפשים את אלסקה" מרגיש קצת כמו ספר ההמשך המוזר ל"אשמת הכוכבים", רק שהפעם להייזל המקסימה והחכמה-לגילה כבר אין סרטן, היא הפכה לנער בשם מיילס שקורא ביוגרפיות ומתמחה במשפטים אחרונים מפורסמים, את קבוצות התמיכה מחליפים כאן מעונות של פנימיית תיכון באלב”

“**** "אשמת הכוכבים" הוא ספר של ארבעה כוכבים, שקיבל ממני חמישה, בשקט. למה ארבעה? בעיקר כי התחושה שקיבלתי, בייחוד בתחילת הקריאה, היא של ספר "נוער", שהדמויות בו דוברות - כמו בהמון סדרות נעורים בטלוויזיה האמריקאית - שפה שהיא קצת שנונה מדי, אינטיליגנטית מדי, שהיא רגשנית ומתוחכמת ורבת פאתוס ומודעת לעצמה וצינית להכעיס, בדיוק המתכון שכל נער או נערה בגילאי 11-20 מאינדיאנפוליס ועד טימבקטו ישמחו, לל”

“איך כותבים ביקורת על ספר כזה? אוקיי. אני הייזל גרייס פרטית. יש לי אוגאסטוס ווטרס פרטי אישי שלי לגמרי. קצת פחות פרינס צ'ארמינג אבל בהחלט דומה. אני חולה בפעם השנייה, הוא נקי כבר חצי שנה, תמיד מתח. אז שבת אחת הוא מחליט להפתיע, הספר עטוף יפה בשקית שביד שלו וככה אשמת הכוכבים נכנס עמוק לחיי. מלאה בספקות, אני מתיישבת ונכנסת לעולם הבנוי היטב של ג'ון. בתוך שעתיים אני כמו סמרטוט, עם הספר סגור בידיים של”

“לא, אני לא אחשוף כאן עכשיו את סיפור חיי המרגש והמסורטן [ויש לי כזה] באופן ציני ומניפולטיבי כדי לקבל הרבה תשבחות וכדי שיגידו לי שאני בוגרת ומדהימה ובלה בלה בלה. ממש לא. אני גם לא אכתוב איך בכיתי לאורך כל הספר, כי זה יהיה שקר. בחיים לא בכיתי בגלל ספר, ונכון לעכשיו אין לי שום כוונה להתחיל עם זה. אני לא עומדת לפרט ממי שמעתי על הספר, ואיך השגתי אותו, וכמה זה עלה ומי המליץ לי עליו ומי הפושע הנקלה שג”

“**** מסתבר ש"מחפשים את אלסקה" נכתב לפני "אשמת הכוכבים". כדאי להבין את זה, קודם כל כי "אשמת הכוכבים" בעיניי יותר טוב ויותר בוגר במקצת, אבל בעיקר כי "מחפשים את אלסקה" מרגיש קצת כמו ספר ההמשך המוזר ל"אשמת הכוכבים", רק שהפעם להייזל המקסימה והחכמה-לגילה כבר אין סרטן, היא הפכה לנער בשם מיילס שקורא ביוגרפיות ומתמחה במשפטים אחרונים מפורסמים, את קבוצות התמיכה מחליפים כאן מעונות של פנימיית תיכון באלב”