1. סבתא שורדת | סיפורי סבתא

סבתא שורדת | סיפורי סבתא

[סבתא למה יש לך שיניים כל כך
מעטות]
אל תעני, אני יודעת, אני מכירה
את הסיפור ההוא, על הזאב הרע
את לא אוהבת לספר, ובכל מקרה, בשביל מה
אנחנו כבר מזמן בשלב של "ותקומה"
ואנחנו, אנחנו הניצחון שלך,
אנחנו הניצחון
נכון?
ותגידי, מה יותר מעורר גאווה
מנכד שבא עם המדים מהצבא?

(אבל את נועצת מבט בנעל שחורה וגבוהה
הנעליים, הנעליים, את מנידה ראש בתמיהה.
ובכלל, פה זה בני ברק ולא נעים
מהשכנים).

[סבתא למה יש לך עיניים כל כך גדולות]
כדי לראות אותנו, כל כך הרבה נכדים ונינים
שששש אסור לספור, עין הרע, עין הרע, עין
הרע כבר מאחוריך, ברוך ה',
עכשיו יש רק נחת
שתזכי לראות את כולם מתחתנים!
תגידי, למה את נאנחת?

[סבתא למה יש לך פנים כל כך
קמוטות]
זכית לאריכות ימים, ברוך ה', ברוך ה',
אורך ימים ושנים
למי מגיע יותר מלך, תגידי, ובכלל,
מישהו הרי צריך לחיות את כל השנים
של האחים והאחיות וההורים והאחיינים
תכף אחפש לך במאגר המידע
את דפי העד שמילאת. לא נורא ששכחת
את השמות, הכל כתוב
תראי, כל כך הרבה חיים קטועים, רק את זכית,
הקדוש ברוך הוא זכר אותך
בזכרון טוב מלפניו,
(אבל את אומרת ששכח).

ככה זה, ניצולי שואה
אנשים חזקים, יודעים להסתדר, נאחזים בחיים
בכל כוחם, נכון?
הרבה שנים צריך כדי לעכל כזה ניצחון
אנחנו צובעים אותך פסים-פסים
ציונות, העפלה, שואה ותקומה וגבורה
אבל אני עוד זוכרת אותך מול הבחורה
שרצתה לשווק לך אנציקלופדיית שואה
"השואה זה אני" אמרת והמשכת ללכת
ושוב אמרת "השואה זה אני" רק אני
שמעתי
את השואה המלעילית שלך
יוצאת ממך ומתכנסת בך
והחיים נאחזים בך, נועצים ציפורניים,
אף פעם לא מרפים
אף פעם לא היו לך מרפקים
נו, זכות שכזאת, באמת
אורך ימים ושנים
כמה, כמה שהם ארוכים
ובודדים

[סבתא למה יש לך אוזניים כל כך
לא שומעות]
בילדותי היית מספרת לי
במילים צפופות עד
שאידו את האוויר
וקולך דעך
ודממתי

עכשיו, אני והילדים ואת -
בכיסא גלגלים
אומרת מילים
שאינם מבינים
הם שרים לך שירים
שאינך יכולה לשמוע
שאלות מתפוגגות אל האויר
נמסות אל תוך
נשיקות
על לחייך הקמוטה

בלילות בלי שינה אני מנסה
להעלות באוב
את לילות ילדותי בהם
שברי סיפורים
היו מתרסקים בחלל
שבינינו -
אך אין בעלת אוב
עוד מעט ואין דור
המילים התאדו ונותר לי רק
החלל שביניהן
ומה אומר לבני
ביום ההוא

(*)נכתב במקור כשסבתי עוד היתה בחיים

נכתב לפני 6 שנים ו-10 חודשים

2. "אין חצי הריון"

אתה
עלה נידף
בהבל פיה של
טכנאית האולטרסאונד
ואין לך מלאך
שיאמר לך "גדל"
עטוף ומחותל בתוכי
אולי
*
אתה
כמו החתול
של שרדינגר
חי ולא חי
גניחות האולטרסאונד גוברות על קולי
האומר לך "גדל"
מותירות לי רק בדל
של תקווה
*
אתה
ואני
בלימבו הזה של
חצי הריון

נכתב לפני 6 שנים ו-11 חודשים

3. סבתא שורדת | אריג

בואי נשחק שוב
בסבתא שורדת
אספי שוב את חוטי חייך הפרומים
ארגי מהם בעשר אצבעות
שלד של סיפור חיים
אני אקח
בעדינות.
כך.
כמו שהוא.
מתווה כללי. רצף היגדים.
הוא לא יקרום עור וגידים
איש לא ירקום
מכל הרגשות והפחדים
רקמה אחת צפופה
אף פעם לא נדע.

בואי נשחק שוב
בסבתא שורדת
את תהיי הסבתא
אני הנכדה
אל תהיי כל כך
בודדה

אספי ואגרי כל קצה חוט
וארגי מחדש
שוב ושוב
אני אקח משתי ידייך
תצורת חוטים רועדת
וכל כך הרבה חלל
אולי ככה את שורדת
בדרך כלל
*
בין אצבעות דוממות
היה עוד ארוג
שתי וערב
שתי הערב
רק עוד לגימה
לא נדבר כבר
על שואה ועל תקומה
השארי ---
עד ערב

כשהקצוות הלכו ונפרמו
ללא תקנה
עוד היית את במרכז
הולכת וקטנה
עכשיו את אינך
איני יודעת איך
לשחק בלעדיך
הרי לא היית
שחקנית צוות
תמיד היית רק את
מול המוות

בואי נשחק בסבתא שורדת
רק עוד משחק אחד
אל תהיי כל כך
לבד.

נכתב לפני 7 שנים ו-6 חודשים

4. סבתא שורדת | אוד

בראשית –
לא, לא היה גן עדן
גם לא היה נחש
ואיך יכולת אז לנחש
את הגירוש ואת להט החרב
שעתידה להתהפך
מעל ראשך
הארץ הצמיחה דשא עשב ועץ פרי
עוף עופף, ובהמה למינה
סביב בקתה אחת קטנה
וזה היה
כל עולמך.
**
כשכל צבאם פלש, וכלו השמים והארץ
היתה תוהו ובוהו וחושך, כמה חושך
כמה תהום.
וצלם אדם אין
והמים גברו מאוד מאוד -

כשכלו המים ידעת
שכל עולמך נותר בעבר אחד
של כבשן ואש
ואת לבדך
ולא טוב היות האדם לבדו, לא טוב
וטעם עץ החיים
מוסיף מכאוב
כעץ הדעת
ולא מצאת מנוח
הלכת לך
ממולדתך
ובית אביך אבד
**
בראשית בראת
את חייך החדשים
מתוהו ומאפר
גישרת על תהומות
על פערים, על חללים
לפעמים שמענו אותם, בין המילים
למדנו לזהות את הצלילים
והצללים
וכל השנים, כל כך הרבה שנים
כל דמי הורייך , אחיך, אחיותיך, האחיינים
צעקו אליך מן האדמה
עכשיו כבר אין מי שישמע
וכל השנים שסבבנו אותך והקפנו אותך ואהבנו
ידענו:
מי שנותר אך הוא לבדו
ואין לו אח, או בית או תיבה
כמה שנקיף אותו ונעטוף באהבה
בסוף בסוף, זה מה שיבקש:
(ואנחנו קיימנו
ורשמנו על המצבה)
פה נטמנה -
אוד מוצל מאש

נכתב לפני 8 שנים ו-1 חודשים

5. זיכרון בסלון

הזיכרון גר
אצלנו בסלון
אספנו אותו,
היה נטוש וערירי.
הוא לא מפריע
לילדים
כזה שקוף ואוורירי
הוא מפזר אבקת פחדים
רק על ראשי המבוגרים.

כשהילדים בונים רכבת
הזיכרון
לוחש: "קרון"
כשלאנשי הפליימוביל
אין מקום לשבת
הזיכרון עוצם עיניים
אני אוחזת בידו, חושבת
אולי קל יותר בשניים
כשהמסילה נגמרת
הוא יוצא מהחלון
להתאוורר
ושב אל הסלון
הוא כאן כדי להישאר.

כשילד בוכה
שהוא רעב
הזיכרון
טס לארון
ומוודא
שאין סיבה לדאגה
אין לו תאריך תפוגה
ולא לאן ללכת
הוא כאן כדי להישאר
אצלנו
בסלון.

נכתב לפני 8 שנים ו-6 חודשים