****




יש את כל הקלישאות החלולות האלה שמופיעות בדרך כלל על גבי ספרים, ומחלצות ממני נחרות "יאללה יאללה" אגב גלגול עיניים. כמה אפשר כבר עם עלילות שנרקמות ביד בוטחת או מצויירות במכחול עדין, משהו ש"פורט על מיתרי הלב", "בועט וחתרני", "קול חדש בספרות העברית", "סוחף ומכמיר לב", "פסיפס דמויות מהחצר האחורית של החברה הישראלית", וכן הלאה וכן הלאה.

אבל פה, בספר החמוד הזה, מה לעשות שאכן העלילה שנרקמ

מסעודה / מאת <mark>יקיר אלקריב</mark>
<mark>יקיר אלקריב</mark>, עיתונאי, עורך, סופר, יליד הארץ ותושב תל אביב, חובש הפעם לראשו כובע של מספרי סיפורים. ספרו "מסעודה" נקרא כמו אוסף של סיפורים שסובבים בעיקר סביב דמותה של הגיבורה הראשית שעל שמה קרוי הספר. כל אותם סיפורים סובבים על ציר זהה. חייה של מסעודה מאז ינקותה במרוקו, כשנולדה כתינוקת לנישואים שנכפו על אמה. נולדה לאב מאד מבוגר ולאם מאד צעירה ומרדנית. ננטשה כתינוקת, גדל

יש שני דברים שהם שוברי קרח הכי מהירים ויעילים: מוזיקה וכלבים. ממבט חטוף שאתן בגינת כלבים אקראית תמיד יש קבוצת אנשים שבכל מקום אחר אם הייתי רואה אותם, הייתי שואלת את עצמי מה לעזאזל מחבר את כל אלו יחד. היצורים הפרוותיים האלו יפגישו אנשים שאין בהם שום דבר מהמשותף, ועד מהרה לא יחצוץ ביניהם כלום. לא גיל, לא עיסוק, לא מעמד, ולא דעה כזו או אחרת. הכל יתפוגג כמו אד קלוש של משהו שבכל סיטואציה אחרת היה אולי

אפשר לקחת מאיתנו את החופשה השנתית בחו"ל, אפשר אפילו לסגור את נתב"ג, אבל לא תוכלו לקחת מאיתנו את ספרי הטיסה!
ובכן, ברשותכן.ם אגדיר את "מסעודה" כספר הטיסה החביב עליי: קולח ממש, זורם בטיל, אפשר בלי קושי לסיים ביום, לא תת רמה, אבל בוודאי שלא ספרות מתוחכמת. מסעודה מספר את סיפורה של אישה יהודיה במרוקו, המתחיל בעולם של שידוכי נערה לגבר, לעיתים מבוגר עד מאוד, אותו עולם שבו השאלה מה מבקשת הנערה לעצמה, ובט

היכן תמצא אוסף דמויות כאלה? חלקן בשולי החברה, כל כך ישראליות ועם זאת כה שונות.
יֵפים היה צלף מיומן בצ'צ'ניה ובישראל זכה לכבוד מצלפים בצה"ל כשהוריד חמאסניקים ממרחק חצי קילומטר. לאחר שהתאלמן ובנותיו התרחקו נשאר עם פיונה כלבתו שהפכה לנפש קרובה כשהוא מתקרב לשבעים.
ארבל לא אהבה את שמה שנשמע כמו רשג"דית בצופים. הגיעה למשרד הפנים לשנותו למשהו מיוחד בלי מושג לְמה ופשוט בחרה ב'יוניק' (unique). זוגתה

איך להגדיר את הספר יוצא הדופן והמדהים שלקח אותי לשעות של מסע מרתק (ונתק זמני). כנראה 'בעיטה אמיתית ושחיטת פרות קדושות עלינו גדלנו כישראלים ויהודים'. הוא בוטה, חריף וחסר בושה.
אוריה בן דוד הוא במובן מסויים הישראלי האולטימטיבי. ציונות דתית-לאומית, סיירת מטכ"ל ולאחריה מחסל ביחידה חשאית קטנה הנקראת בפשטות 'היחידה' הכוללת גם את חברו הטוב יועז. משימותיה אפורות ללא הילת הזוהר ההוליוודית האופפת את גיב

מסופר על קורות חייה של מסעודה,סבתו של המחבר ועלילותיה לאור השנים. הספר קריא וקולח. הוא מעניין ומשמיע קול די ייחודי על יהדות מרוקו. עם זאת, חסר בו דבר מה על מנת להופכו לספר מופת. ייתכן ופיתוח הדמויות לוקה בחסר, דבר שמנע ממני להזדהות עם הדמויות חרף הטרגדיות הרבות הפוקדות אותן. ייתכן והפרקים הרבים והקצרים (מדי) ושלל הפרטים בהם מוצף הקורא מנע את העומק הרגשי שחיפשתי ולא כל כך מצאתי. הספר בעל פוטנציאל א

התחברתי מאד לספר. מסעודה ילדה יפה שננטשה ע"י אמה ונשארה עם המשרתת המוסלמית וגדלה ביחד עם ילדיה.
לפני פטירתה היא מאתרת את דודיה ומספרת להם על האחיינית שלהם..
מסעודה מגיעה למשפחת אמה כשהיא בת 12 בלי לדעת דבר על מוצאה היהודי ולאט לאט לומדת ונטמעת מחדש במשפחתה היהודית.
מתחתנת בגיל צעיר ובהיותה בת 19 ועם ארבעה ילדים מגיעה לארץ עם מלחמת השרדות יום יומית ומלחמה אמיתית על הארץ שגובה ממנה
מחיר כבד.
ס

ספר טוב מאוד, קריא וקליל. הסיפור מגולל את סיפורה של מסעודה אלקריף ,סבתו של הסופר, משנות ילדותה בעיר מקנס שבמרוקו, ועד לשנות השישים במדינת ישראל.
ספר מרגש,מעניין ומלמד הרבה על תלאותיהם של יהודי מרוקו בעליתם לארץ ישראל בשנות הארבעים.
הספר כתוב בפרקים קצרים רבים, מה שמקל מאוד על הקריאה.
מומלץ ביותר.