הספר "סע הביתה, ינקי" הינו הספר השני ש<mark>אודי מירון</mark> מוציא לאור.

ספר הביכורים של <mark>אודי מירון</mark> "על החיים ועל המוות" יצא לאור בשנת 2004, ועסק בחייו של אורי-דור שני לניצולי השואה. לדברי <mark>אודי מירון</mark>, הספר נכתב בעקבות מותה של אמו, ומבוסס על סיפורה האישי של משפחתו.

גם הספר הנוכחי עוסק בשואה ושולח יד במנעד נושאים: עובדות היסטוריות, שואת העם היהודי, זוגיות, יחסי הורים וילדים, סודות, אומץ לב, הישרדות, תעצו

כל אחד צריך שיהיו לו חברים.
בשביל מה יש חברים?
בשביל כל מיני דברים: לעשות את היומיום נחמד, לאכול יחד פיצה, לראות יחד סרט, לצאת להופעה. וגם לדברים יותר רציניים: לתמוך בך בזמנים קשים, לעודד בזמן דיכאון, להתריע מפני שטויות וטעויות עתידיות, ולתת לך פרופורציות. זה סגנון הדברים שחברים טובים עושים.

כשאביגיל חברה שלי ביקשה ממני לקרוא את כתב היד שלה, לא הסכמתי. זה להכניס את עצמי לצרה שאין לי דרך לצאת

אפתח בכך ששם הספר אינו קשור לביטוי הכל כך אמריקאי Yankee go home
וגם לא ל'יֶנקי דודל' שרכב העירה על סוס פוני.
יָנקי (יעקב) קוזושמן שגדל בקריית חיים שונא ימי הולדת מאז האכזבה שאמו לא הגיעה ליום הולדתו השמיני עם המתנה המובטחת- משאית צעצוע עם ארגז מתהפך, חלומו של ילד. גם בשנים שיבואו אמו אינה מגיעה הביתה. אמא רחוקה, אומר לו אביו יהודה. נסעה לאוסטרליה. גם כעת, מתקרב לגיל ארבעים ואיש עסקים שהיה נשוי

האשמה היא קודם כל בציפיות.
לא ממש ברור לי איך הן הגיעו לשם.
משהו בכריכה המיוחדת.
בשם "ינקי". שם כזה של פעם. שם הולם לספר שיש לו נגיעה בשואה.
בשם הספר: "סע הביתה, ינקי".
"הביתה". מילה טעונה, מלאת משמעויות.
הפרסומות, שלא היו אמורות להשפיע, אבל איכשהו בכל זאת חלחלו.
ספר על הדור השני, על חיפוש תשובות, חיבור מחודש לדור ההורים.
ובראש עלו לי ספרים כמו "שואה שלנו" (שאני לא אוהבת, אבל אי אפשר להכחי

כפי שנרמז בשם הספר, זהו סיפור-מסע. אבל זהו לא רק מסע פיזי שמתפרש מישראל לאירופה, אלא גם מסעו הנפשי של הגיבור, בהופכו מגבר ילדותי לאדם שלם ובוגר יותר. זהו גם מסע-שורשים, במסגרתו נחשף הגיבור לסיפורה של אמו וחברותיה לפני השואה, במהלכה ולאחריה, וכן לסיפורו של אביו. זהו מסע בזמן, בו נפרש בפנינו סיפורה של אמו. הספר, כמו הגיבור ינקי, כל הזמן זז, כל הזמן מתקדם ונע. לפעמים צריך להתרכז כדי להיזכר מי זו כל ד

כאחת שנולדה בשנות החמישים וגדלה באווירה מאד דומה למה שמתאר המחבר מיד נכנסתי לאווירת הספר, לאנושיות שבו, לחיים עם הרמזים התלויים באוויר, ללחישות שהיו מאחורי גבם של אנשים ש"היו שם", שבעצם למרבה הצער, לא סיפרו הרבה כי ידעו "שלא יבינו" או "לא יאמינו" להם ואנחנו, בני הדור הזה החמצנו את ההזדמנות להבין, לשאול ולהאזין - כי לעולם לא נדע את האמת - אין כבר כמעט את מי לשאול.
אורי <mark>מירון</mark> כתב ספר יפיפה, קולח, א

ספר המדבר על נושא רגיש, סבלי דור שני לשואה. הדור שסוחב על גבו את סבלות ההורים ורק בגיל מבוגר ולאחר מותם, מתודא על החור הגדול שיש לו בהסטוריה של המשפחה. הנסתר רב על הגלוי. ההורים לא מדברים והילדים מפחדים לשאול מכיון שמבינים ששד גדול מסתתר שם ומפחדים להעירו.

הסיפור נוגע בנושא אימו של ינקי שנעלמה בילדותו ואביו מעולם לא סיפר לו מה הוא יודע על העלמותה. אבל לי נגע הנושא שינקי מנסה כל חייו לרצות את אב

הספר עוסק בבעיית הדור השני של ניצולי השואה. בעיה זו מקבלת תאוצה בתקופתנו הרבה מעבר למה שהיה בתקופה קדומה יותר שכן ככל שהזמן מן השואה הולך ומתרחק גדלה המודעות לבעיית הדור השני. מסתבר שהנאצים יימח שמם לקחו הרבה יותר מששה מיליון. גם הנשארים, השרידים, ואפילו הדור השני מרגישים את מעשי הזוועות של הארורים. ינקי דור שני של ניצולת שואה מאבד את אמו, ניצולת שואה , אשר עוזבת את הבית כשהוא קטן ממש. חייו משתנים

אני את הספר הזה קראתי לפני שבוע זה ספר נורא מרגש
אני נורא אהבתי את הספר הזה
הספר מספר על המישפחה יהודית שהיתה באירופה בזמן מילחמת העולם השנייה
ואחי אהבתי את הקתע שהבן של המספרתשל הספר החליט לעשות מזה סרט
אני ממליצה לכולם ליקרוא אותו