“״אני חושבת לגמור עם זה״-איאן ריד הוצאת הכורסא 206 דף ספר ראשון של הסופר. בחורה נוסעת עם בן זוגה ג׳ייק לפגוש את הוריו שגרים בחווה מבודדת. נסיעה ארוכה מאד. כל זמן הנסיעה, הם מדברים על מושגים פסיכולוגים ופילוסופים ומתברר שלה יש הסתכלות קטנונית על האנשים מסביבה. היא רצתה להפרד ממנו והיא אפילו לא יודעת למה, כי הוא ענה על כל הדרישות שרצתה בחבר לחיים. היא גם לא מספרת לו על ״המטלפן״. מישהו ש”

“בשעת הקריאה של עמודי הספר האחרונים צלצל הטלפון בביתי. מצאתי את עצמי קופץ כנשוך נחש (או יותר נכון, במקרה שלי, כעקוץ עקרב...). מזמן לא נבהלתי כל כך למשמע צלצול טלפון תמים, והדבר נזקף לזכותו של הספר. או בעצם לחובתו, אילו הייתי לוקה בלבי עקב כך... בספר הזה אין ולו רצח אחד לרפואה, במרכזו לא עומדת תעלומת פשע מזוויע, אין בו כלל התרחשויות על טבעיות מזרות אימה, ובכל זאת הוא הצליח להפחיד אותי כהוגן. בכך מתב”

“אני חושבת לקרוא אותו שוב. הספר נקנה ביריד כלשהו, במבצע כלשהו, מתישהו. הוא צבר אבק על מדפי וכל פעם נדחק לתחתית הרשימה בלי שאשים לב אליו- אולי בגלל הכותרת הקיטשית, אולי בגלל התקציר שלטעמי עושה לו עוול ולא מרמז אפילו במאית על תוכנו. את הביקורת אני כותבת חודשיים לאחר קריאתו, עדיין מתנערת הכאפה שקיבלתי בעקבותיו. טוב עשה הספר שעשה קולות של דג במשך חודשים. הוא ידע להמתין לרגע שבו אהיה בשלה לקרוא אות”

“אני חושב לגמור עם זה. כי האיזון הופר, כי רב המלל על השורה התחתונה, כי הטובים והנכונים שהיו פה גמרו עם זה, התפיידו, הפכו לרוחות רפאים, וכמה שניסיתי לשכנע הם בשלהם דוממים ואילמים. רוחות רפאים. והם כנראה צודקים. עוד ביקורת מעייפת עם מסקנה ילדותית בבסיסה, עוד הערה של יודע ח"ן אובססיבי שדורש מהמבקר לכתוב ביקורות חיוביות לא רק שליליות, עוד סקירה שאומרת לא כלום ושום דבר כי האדון המבקר לא באמת קרא את הספ”

“״אני חושבת לגמור עם זה״-איאן ריד הוצאת הכורסא 206 דף ספר ראשון של הסופר. בחורה נוסעת עם בן זוגה ג׳ייק לפגוש את הוריו שגרים בחווה מבודדת. נסיעה ארוכה מאד. כל זמן הנסיעה, הם מדברים על מושגים פסיכולוגים ופילוסופים ומתברר שלה יש הסתכלות קטנונית על האנשים מסביבה. היא רצתה להפרד ממנו והיא אפילו לא יודעת למה, כי הוא ענה על כל הדרישות שרצתה בחבר לחיים. היא גם לא מספרת לו על ״המטלפן״. מישהו ש”

“בשעת הקריאה של עמודי הספר האחרונים צלצל הטלפון בביתי. מצאתי את עצמי קופץ כנשוך נחש (או יותר נכון, במקרה שלי, כעקוץ עקרב...). מזמן לא נבהלתי כל כך למשמע צלצול טלפון תמים, והדבר נזקף לזכותו של הספר. או בעצם לחובתו, אילו הייתי לוקה בלבי עקב כך... בספר הזה אין ולו רצח אחד לרפואה, במרכזו לא עומדת תעלומת פשע מזוויע, אין בו כלל התרחשויות על טבעיות מזרות אימה, ובכל זאת הוא הצליח להפחיד אותי כהוגן. בכך מתב”

“אני חושבת לקרוא אותו שוב. הספר נקנה ביריד כלשהו, במבצע כלשהו, מתישהו. הוא צבר אבק על מדפי וכל פעם נדחק לתחתית הרשימה בלי שאשים לב אליו- אולי בגלל הכותרת הקיטשית, אולי בגלל התקציר שלטעמי עושה לו עוול ולא מרמז אפילו במאית על תוכנו. את הביקורת אני כותבת חודשיים לאחר קריאתו, עדיין מתנערת הכאפה שקיבלתי בעקבותיו. טוב עשה הספר שעשה קולות של דג במשך חודשים. הוא ידע להמתין לרגע שבו אהיה בשלה לקרוא אות”

“אני חושב לגמור עם זה. כי האיזון הופר, כי רב המלל על השורה התחתונה, כי הטובים והנכונים שהיו פה גמרו עם זה, התפיידו, הפכו לרוחות רפאים, וכמה שניסיתי לשכנע הם בשלהם דוממים ואילמים. רוחות רפאים. והם כנראה צודקים. עוד ביקורת מעייפת עם מסקנה ילדותית בבסיסה, עוד הערה של יודע ח"ן אובססיבי שדורש מהמבקר לכתוב ביקורות חיוביות לא רק שליליות, עוד סקירה שאומרת לא כלום ושום דבר כי האדון המבקר לא באמת קרא את הספ”