“ספר הביכורים של פאולו ג'ורדנו, סופר איטלקי, ד"ר לפיזיקה בתוארו ובמקצועו. לא פחות מוכשר בכתיבת פרוזה. את שאר שלושת ספריו שתורגמו לעברית קראתי קודם, לטעמי, הם הרבה יותר טובים, יחסית, מהספר הראשון . על הספר הוא זכה לשבחים רבים וגם לפרסים לתרגום לשפות רבות ולפרסום עולמי. לעומת הספרים שהוציא לאחר מכן, ניכר שהספר הזה הוא 'נסיעת ניסיון' בוסרית, בשאר הספרים המתורגמים לעברית יש שיפור ניכר”

“יש ספרים שכבר בעטיפה שלהם את נמצאת בתוך קיסמם, כזה הוא בדידותם של המספרים הראשוניים. כול ספר בחיי עובר איתי משהו (הרפתקה מסוימת או סתם נסחב איתי בתיק למקומות משונים), אבל יש ספרים שמרוב הרפתקאותי איתם קשה לי להיפרד מהם. כך קרה שמצאתי את עצמי מתידדת עם אליצ'ה ומתיה ורואה דרך עיניהם דברים על עצמי. היה לי קשה לעזוב את הספר. ממש אבל ממש קשה! כבר בעמודים הראשונים הבחנתי בטיבו של הספר. התחברתי לדמיות ב”

“**** עגמומי, נוגה, לירי, עצוב, ירוד, קטן. הספר הזה לא לקח אותי לשום מקום, כי הוא מלא בעיקר נאחס. בחור אחד עם טרגדיה בעברו פוגש בחורה עם טרגדיה בעברה. הם מסתובבים בעולם עצובים עצובים, מאופקים, נכים רגשית במידה כזו שאינה מאפשרת גם לקורא המדוכא ביותר לחוש ולו שמץ של הזדהות איתם, למעט רגעים ספורים. איכשהו, הם נפגשים, ותחילת תחילתה של אהבה מנצה לאיטה - וגוועת מיד, כי החיים הרי קשים, ועצובים כל כ”

“באיחור אופנתי, אחרי שכל העולם כבר קרא... מה אהבתי בספר? * את השם שלו. מקסים. מה לא אהבתי בספר? *ספרים דיכאוניים יכולים להיות טובים, אבל כאן זה סתם דיכאון לשם דיכאון. פשוט סתם, בלי שום דבר מעבר. *גיבורים מעצבנים שלא מעוררים שום טיפת שמץ אמפתיה. *עלילה קלושה. לא קורה כאן כלום. שיעמום טוטאלי. פיהוק אחד ארוך ומתמשך. *כתיבה סופר דופר פתטית והיפר מלודרמטית. *התייחסויות לפיזיקה ומתמטיקה ש”

“ספר הביכורים של פאולו ג'ורדנו, סופר איטלקי, ד"ר לפיזיקה בתוארו ובמקצועו. לא פחות מוכשר בכתיבת פרוזה. את שאר שלושת ספריו שתורגמו לעברית קראתי קודם, לטעמי, הם הרבה יותר טובים, יחסית, מהספר הראשון . על הספר הוא זכה לשבחים רבים וגם לפרסים לתרגום לשפות רבות ולפרסום עולמי. לעומת הספרים שהוציא לאחר מכן, ניכר שהספר הזה הוא 'נסיעת ניסיון' בוסרית, בשאר הספרים המתורגמים לעברית יש שיפור ניכר”

“יש ספרים שכבר בעטיפה שלהם את נמצאת בתוך קיסמם, כזה הוא בדידותם של המספרים הראשוניים. כול ספר בחיי עובר איתי משהו (הרפתקה מסוימת או סתם נסחב איתי בתיק למקומות משונים), אבל יש ספרים שמרוב הרפתקאותי איתם קשה לי להיפרד מהם. כך קרה שמצאתי את עצמי מתידדת עם אליצ'ה ומתיה ורואה דרך עיניהם דברים על עצמי. היה לי קשה לעזוב את הספר. ממש אבל ממש קשה! כבר בעמודים הראשונים הבחנתי בטיבו של הספר. התחברתי לדמיות ב”

“**** עגמומי, נוגה, לירי, עצוב, ירוד, קטן. הספר הזה לא לקח אותי לשום מקום, כי הוא מלא בעיקר נאחס. בחור אחד עם טרגדיה בעברו פוגש בחורה עם טרגדיה בעברה. הם מסתובבים בעולם עצובים עצובים, מאופקים, נכים רגשית במידה כזו שאינה מאפשרת גם לקורא המדוכא ביותר לחוש ולו שמץ של הזדהות איתם, למעט רגעים ספורים. איכשהו, הם נפגשים, ותחילת תחילתה של אהבה מנצה לאיטה - וגוועת מיד, כי החיים הרי קשים, ועצובים כל כ”

“באיחור אופנתי, אחרי שכל העולם כבר קרא... מה אהבתי בספר? * את השם שלו. מקסים. מה לא אהבתי בספר? *ספרים דיכאוניים יכולים להיות טובים, אבל כאן זה סתם דיכאון לשם דיכאון. פשוט סתם, בלי שום דבר מעבר. *גיבורים מעצבנים שלא מעוררים שום טיפת שמץ אמפתיה. *עלילה קלושה. לא קורה כאן כלום. שיעמום טוטאלי. פיהוק אחד ארוך ומתמשך. *כתיבה סופר דופר פתטית והיפר מלודרמטית. *התייחסויות לפיזיקה ומתמטיקה ש”